להלן פסק דין בנושא רשלנות בהריון:
עא 7756/07 נמרוד גרסטל נ' ד"ר עוזי דן (עליון; א' פרוקצ'יה, ע' ארבל, א' רובינשטיין; 21/12/10)
מדובר על ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בגדרו נדחתה תביעת המערערים להכרה בהולדתו של המערער 1 (להלן המערער) כהולדה בעוולה, ולפיצוי בגינה. המערער נולד כשהוא סובל מנזק מוחי קשה, אשר נגרם, ככל הנראה, כתוצאה מהידבקותו בנגיף הציטומגלו (להלן: הנגיף או CMV) עת היה עובר ברחם אמו. בהתאם להנחיות משרד הבריאות, אין להפנות מטופלת ללא התויה קלינית לבדוק הידבקות בנגיף. כיוון שבעת ההיריון לא הופיעו סימנים קליניים כלשהם המעידים כי אמו של המערער (המערערת 2, ולהלן המערערת) נושאת את הנגיף, ולהידבקותה בו לא היה ביטוי רפואי, המערערת לא הופנתה לעריכת הבדיקה. הדיון עסק בשאלות הבאות: האם בכל הריון יש חובה לבדוק הידבקות בנגיף, והאם הנחיית המדינה השוללת זאת מוצדקת? האם, נוכח הריונה הראשון של המערערת, אשר הופסק באופן יזום בשל מומים שהתגלו בעובר, היה על המשיב 1 לסווג את הריונה של המערערת כהריון בסיכון גבוה המחייב נקיטת אמצעי זהירות נרחבים, שבכללם עריכת הבדיקה? האם קמה למצער, דרך שגרה, חובת יידוע על רופא כלפי מטופלת בהריון בדבר קיומה של בדיקת אפשרות הידבקות של עובר בנגיף ה-CMV במהלך ההיריון.
בית משפט העליון, ברוב דעות (מפי השופט א' רובינשטיין, בהסכמת השופטת א' פרוקציה, כנגד דעתו החולקת של השופטת ע' ארבל) דחה את הערעור בקובעו בין היתר:
המשיב 1 לא התרשל בהימנעו מהפניית המערערת לבדיקה, ואין לומר כי הנחיות משרד הבריאות בנושא אינן סבירות. ההלכה היא, כי בחינת התנהגותו של איש הרפואה תיעשה בהתאם לידע ולפרקטיקה הנהוגים בעולם הרפואה באותה עת. עם זאת נקבע, כי במקרים בהם הצוות הרפואי מציב לעצמו רמת התנהגות הגבוהה מהמקובל, תיבחן התנהגות הרופא בהתאם לאמת מידה זו. ואולם, ביהמ"ש , בדומה לביהמ"ש המחוזי, השתכנע, כי לא השתרש בקרב רופאי הנשים בכלל ובקרב רופאי הנשים במכבי בפרט סטנדרד רפואי גבוה מן המקובל והנדרש. הנחיית משרד הבריאות בנושא הינה חד משמעית והיא התקבלה לאחר שיקול דעת מקצועי ומעמיק ואין להתערב בה. עם זאת, ביהמ"ש מצטרף לדברי ביהמ"ש קמא באשר לצורך לבחון מעת לעת את הנחיות המדינה בנושא. לא כל שכן כאשר רופאים רבים נוקטים בדיקה זו.
באשר לסיווג ההיריון, המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה באשר לטענה, כי היה על המערער 1 להגדיר את ההיריון כהריון בסיכון גבוה, וכן לא הורם הנטל להוכיח, כי במקרים של הריון בסיכון גבוה נערכת בדיקה זו באופן שגרתי. יתרה מכך, ההתייחסות להריון דנא נוהלה כהריון בסיכון ביחס לסיכונים הרלבנטיים הקשורים למהלך הבעייתי של ההיריון הראשון, אך באשר לסכנת ההידבקות בנגיף הייתה המערערת נתונה לסיכון בדומה לכל יולדת אחרת, ולעניין זה לא הייתה, לפי ההמלצות, חובה לערוך בדיקה. הגורמים המקצועיים אשר חוות דעתם נתקבלה סברו, כי המשיב 1 נהג כיאות בכל הנוגע לטיפול במערערת וכי לא הייתה התרשלות מצידו. נוכח זאת, ביהמ"ש שוכנע, כי אף בגדרי "נסיון החיים" אין מקום להתערב בקביעה כי המשיב 1 לא פעל ברשלנות, ולא חלה עליו חובת בדיקה ביחס למערערת.
חובת יידוע: זכותו של מטופל לקבל מידע רפואי מדויק ומלא על מצבו הרפואי ועל הסיכונים הרלבנטיים למצבו. לגישת השופט רובינשטיין, חובת היידוע חזקה ביתר שאת עת מדובר במטופל אשר ניצב בפני פרוצדורה רפואית שעליו לעבור; או אז, על הרופא ליתן לו מידע מלא ומקיף על כל אחת מהאפשרויות העומדות בפניו על כל פרטיה ודקדוקיה, סיכוייה וסיכוניה. חובת היידוע בדבר סיכונים קיימת גם כאשר מדובר במטופל אשר מגיע לרופא במסגרת רפואה שגרתית (במובחן מטיפול במסגרת תהליך טיפולי, כאמור), כגון בעת בדיקות שגרתיות בהריון רגיל, שאז חובת היידוע קיימת באשר לסיכונים רפואיים העשויים להיות רלבנטיים למצבו של המטופל; אך היא אינה מתפרסת עד כדי "עוקצי תאנים" של סיכונים רחוקים ובלתי רלבנטיים לו.
על פי נתונים שהוכחו בערכאה הדיונית, בדיקת ה-CMV לוקה בבעייתיות בארבעה מובנים עיקריים: (1) תוצאותיה אינן מדויקות ונתונות לפרשנויות שונות; (2) חוסר היכולת לטפל בעובר שנדבק במחלה; (3) האפשרות להידבק מיד בסמוך לאחר הבדיקה ולאורך כל ההיריון; (4) חוסר היכולת לקבוע מה עלה בגורל עובר שנדבק, והתקיימות האפשרות שהעובר בריא לחלוטין חרף ההידבקות. בזאת, בשילוב הקביעות בדבר ערכה הנמוך של בדיקה ללא התויה, יש כדי להצביע לכיוון אי התערבות בהכרעה, כי לא חלה בנסיבות, קרי בהיעדר אינדיקציה קונקרטית, חובת יידוע יזומה בדבר הנגיף.
השופטת ע' ארבל (דעת מיעוט): חובה היה ליידע את המערערת 2, כמו כל אישה בהריון, בדבר האפשרות לבדיקת הידבקות בנגיף ומשמעויותיה ולהותיר לה את ההחלטה בעניין ביצוע הבדיקה.
בהתאם לעמדת בימ"ש זה בעניין חובת הגילוי – חובה זו חלה גם על אפשרויות בדיקה ואבחון נוספות הקיימות בפני המטופל. על הרופא לא חלה חובה ליידע את המטופל על כל סיכון ועל בדיקה אפשרית קיימת, ומובן כי אין הוא נדרש להציף את המטופל במידע שאינו רלוונטי אליו או שאינו בר מימוש. עם זאת, על הרופא להציג בפני מטופליו את כל המידע הסביר, כולל בדיקות אפשריות נוספות אשר מטופל סביר ירצה לדעת אודותן. ביישום מבחנים אלו על העניין דנן, לגישת השופטת ארבל, אין ספק כי מידע בדבר הבדיקה לגילוי נגיף ה-CMV הוא מידע הנמצא בגדר ציפייתה הסבירה של האישה ההרה. ולפיכך, ראוי הוא שרופא יגלה למטופלותיו ההרות על אודות האפשרות לערוך בדיקה להידבקות בנגיף ה-CMV ועל משמעויותיה של בדיקה זו.
הנחיית משרד הבריאות בנושא, המדריכה במפורש את הרופאים שלא להפנות את המטופלות באופן שגרתי לבדיקה, איננה מסירה מהמשיב 1 את האחריות בנוגע לחובת הגילוי. ההנחיה עוסקת בהפניית נשים הרות לביצוע הבדיקה באופן שגרתי ואין היא עוסקת בשאלה האם יש לגלות את המידע אודות הבדיקה לנשים ההרות אם לאו.
יחד עם זאת, משרד הבריאות אף הוא אינו יכול להיות פטור מאחריות. לצד החוזר הקובע שאין להפנות מטופלות באופן שגרתי לבדיקה היה על משרד הבריאות להבהיר את הצורך להציג בפני המטופלות את האפשרות לערוך בדיקה זו למרות זאת. משכך האחריות מוטלת על המשיבים כולם. בנסיבות אלו, לגישתה, היה מקום להחזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי על מנת שיקבע האם מתקיים קשר סיבתי בהתאם להנחיות שנקבעו בפסיקת בימ"ש זה בסוגיה, ואם כן מהו גובה הנזק. כמו כן יש לבחון את שאלת פיצוי המערערת 2 בגין עצם הפגיעה באוטונומיה שלה (בהתאם להלכת דעקה).
השופטת א' פרוקצ'יה: חובת היידוע צריכה להתמקד בעניינים בעלי חשיבות של ממש לבריאות המטופל, מקום שניתן באמצעות המידע לקדם באופן ממשי את תכליתם. עניינים המצויים אך בשוליים הצדדיים ביותר של הסיכון האפשרי, וקיום אמצעים בלתי יעילים ובלתי משוכללים לבדיקת הסיכון עשויים בהשתלבם שלא להצמיח חובה, דרך שגרה, ליידע מטופלות על קיומם, בהיותם בעלי פוטנציאל תועלת נמוך. אין הדברים אמורים במצבים של סיכון מיוחד, העשויים להצדיק יידוע בדבר אמצעים שונים להתמודד עם הסיכון, גם אם אלה אינם נדרשים דרך שיגרה. לגישת השופטת פרוקצ'יה, בהעדר סיכון מיוחד הנילווה להריון מצד אחד, ונוכח הערך החלקי והמסופק בלבד של הבדיקה למניעת אותו סיכון מרוחק, לא קמה חובת יידוע על הגורם הרפואי ליידע את המטופלת על דבר קיומה של בדיקת CMV. כן מקובלת עליה עמדת השופט רובינשטיין, לפיה יש מקום כי רשות הפיקוח הרפואית תעיין מעת לעת בהנחיותיה בעניין זה, השוללות לפי שעה חובת יידוע שגרתית בעניין בדיקה לאיתור CMV.
מידע נוסף- רשלנות בלידה– רשלנות רפואית בלידה
