פסק דין פיצויים על מוות בתאונת דרכים

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 7859-07 עיזבון המנוח א. י. ז"ל ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בפני כב' השופטת יעל ייטב

תובעים

עיזבון המנוח א. י. ז"ל ואח'

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

1. התובע מס' 1, הינו עזבונו של המנוח, יליד 26.8.1974, אשר מצא את מותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.5.07, בעת שהיה בן 33 שנים. תובע 2 הינו בנו הקטין של המנוח, יליד 6.2.03 (להלן- "הקטין"), אשר היה בן 4 במועד התאונה. הקטין הגיש את תביעתו באמצעות אמו, גרושתו של המנוח.

2. הנתבעת היא מבטחת הרכב שעקב השימוש בו נגרמה תאונת הדרכים, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי התובעים בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג- 1973.

3. התאונה אירעה במהלך עבודתו של המנוח, בעת שנהג ברכבו של המעביד, והוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בשל כך משולמת לקטין קצבת תלויים. על פי חוות דעת אקטוארית מיום 18.10.11, סך כל התשלומים ששולמו וישולמו לקטין כקצבת תלויים מסתכם לסכום של 371,507 ₪.

4. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת אופן חישוב הפיצוי.

טענות הצדדים באשר לאופן חישוב הפיצוי

5. הצדדים תמימי דעים על כך שיש לערוך את חישוב הפיצוי על פי שיטת הידות הנהוגה בפסיקה, ואולם הם נחלקו ביניהם באשר למספר הידות שיש להביאן בחשבון, נוכח העובדה שהמנוח היה גרוש בעת פטירתו, שילם מזונות, והתגורר בבית הוריו.

6. לטענת התובעים, כיון שתובע 2 הינו היורש היחיד והתלוי, ניתן לערוך את החישוב על פי תביעת העיזבון, שהיא גבוהה יותר מתביעת התלויים.

7. מנגד טענה הנתבעת, כי נוכח הזהות בין היורש לתלוי, ניתן לערוך חישוב משולב, לתלויים ולעיזבון כאחד, כפי שנערך על ידי כב' השופט ב' ארבל בת"א 741/05 עיזבון המנוח משה מלכי ואח' נ' ליאני דוד ואח' [פורסם בנבו] (מיום 10.6.09).

8. אשר למספר הידות שיש להביא בחשבון, נטען על ידי התובעים כי יש לערוך את החישוב בהנחה של 4 ידות: ידת המנוח, ידה לקטין, ידת חיסכון, וידת משק הבית. התובעים הודו שכיון שהמנוח היה גרוש, אין מקום לעריכת חישוב על פי 5 ידות, חישוב שהיה נערך אילו היה נשוי, שכן אין מקום לחישוב ידת האלמנה.

9. על פי חישובם של התובעים, גבוה סכומה של ידת התלות לקטין (רבע מ- 9,410 ₪= 2,352 ₪), מסכום המזונות החודשי, העומד לשיטתם נכון להיום על 1,796 ₪. ואולם לטענתם דמי המזונות אינם משקפים את סכום התמיכה המלא של המנוח בקטין, שכן יש להביא בחשבון את העובדה שהמנוח היה מבקר את בנו פעמיים בשבוע, ורוכש לו במהלך ביקוריו ממתקים וצעצועים בסכום של 100 עד 150 ₪ בכל ביקור, ועל כן מדובר בהוצאה חודשית מינימאלית נוספת של כ- 600 ₪.

10. לטענת הנתבעת, התגורר הקטין עם אמו, והמנוח עצמו התגורר עם הוריו, ועל כן לא ניהל משק בית עצמאי, עוד נטען כי על פי הסכם הגירושין, היה המנוח רשאי להתראות עם בנו פעמיים בשבוע, ל- 5 שעות שבועיות סך הכול, ולפיכך ידת משק הבית הינה חלק מהוצאות הקיום שצרך המנוח. עוד טענה הנתבעת, שהמנוח השתכר שכר נמוך, ועל כן לא היה באפשרותו לחסוך סכום כלשהו ממשכורתו.

11. נוכח טענות אלו הציעה הנתבעת להביא בחשבון בתביעת התלויים 3 ידות בלבד: ידת הקטין, ידת הבית, וידת הקיום של המנוח. על פי חישובה של הנתבעת, שוויה של כל ידה הינו בסכום של 1,750 ₪.

חישוב הנזקים

עקרונות כללים

12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי שאופן חישוב הנזק בתביעת העיזבון, בשים לב לנסיבות המיוחדות בתיק זה, צריך להיעשות תוך שילוב בין העקרונות שנקבעו בפסיקה לעניין חישוב נזקיו של מנוח חסר תלויים, למשל בע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא (1) 325 (להלן- "פרשת פינץ"), לבין העקרונות שנקבעו בפסק הדין בע"א 8181/06 הכשרת הישוב נ' אטיאס ואח' [פורסם בנבו] (מיום 21.1.10; להלן- "פרשת אטיאס").

13. בפרשת אטיאס נדון עניינו של מנוח אשר שילם מזונות עבור ילדיו הקטינים מנישואיו הראשונים, וניהל משק בית משותף עם אלמנתו ובנם המשותף. נקבע שלשם חילוץ ידת הקיום של המנוח, יש להפחית תחילה מהקופה המשותפת את המזונות המשולמים לילדים מנשואיו הראשונים, שכן הם לא היוו חלק מהמשאבים הכלכליים שעמדו לרשות משק הבית שבו חי המנוח.

אשר לתביעת העיזבון, נקבע-

"הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות של המנוח ב'שנים האבודות' יעמוד על סך הפסד ההכנסה של המנוח לאחר הפחתת הוצאות הקיום שלו (יד הקיום), באשר אלה – ההוצאות – 'נחסכו' עקב מותו (ראו עניין כרכבי)…כאמור לצורך חילוץ ידת הקיום יש להסתייע בשיטת הידות. בשלב ראשון, יש לחשב את גובה 'הקופה המשותפת'…הקופה המשותפת אינה כוללת את הסכומים ששילם המנוח כמזונות, שכן סכומים אלה נגדעו…מן הסכום ששימש את משק ביתו וששימש (בידתו שלו) לקיומו של המנוח. דרך זו משותפת הן לחישוב תביעת התלויים והן לחישוב ניכוי הוצאות הקיום של המנוח בתביעה העיזבון.

בשלב השני, יש לחשב את מספר הידות שבהן תחולק הקופה המשותפת, ומספרן – כמספר בני המשפחה התלויים, בתוספת יד הקיום של המנוח, יד הוצאות משק הבית הכלליות ויד החיסכון. חישוב זה נועד לחלץ את הוצאות הקיום של המנוח מהכנסותיו הוא. סכום הפיצוי לעיזבון הוא בגובה ההכנסה הפוטנציאלית של המנוח עצמו בהפחתת יד הקיום שלו…יש לציין כי בחישוב הפיצוי לעיזבון הסכום הוא הפסד ההשתכרות בניכוי הוצאות הקיום של המנוח לבדן ואין מנכים את דמי המזונות ששולמו לילדיו מן הנישואין הקודמים. טעם הדבר הוא שדמי המזונות הללו, כמו סכום התמיכה באלמנתו ובבנם המשותף, הם כולם שימושים שונים שהמנוח היה עושה בכספי הכנסותיו, שבגינם קמה הזכות לפיצוי"

14. שיטת החישוב שנקבעה בפרשת אטיאס לעניין מזונות, מדויקת יותר, שכן היא מביאה בחשבון שהמזונות אינם חלק ממשאביו של המנוח לצורך ידת קיומו, ידת משק ביתו, או ידת החיסכון. כמו כן היא מאפשרת להביא בחשבון את היקף התמיכה המדויק, ולא המשוער. לעומת זאת, שיטת הידות שבה בחרו הצדדים, קובעת את התמיכה בתלוי באופן שרירותי. כך ידת הקטין, בהתאם לחישובם של התובעים, אינה תואמת את סכום המזונות ששולם בפועל, ועולה עליו לעין שיעור.

15. ענייננו נבדל מעניינו של המנוח בפרשת אטיאס, שכן בענייננו לא הקים המנוח משפחה חדשה, ועל כן יש לחשב את אבדן הכנסתו בהתאם לחישוב נזקיו של מנוח שאין לו תלויים, כאמור בפרשת פינץ. כפי שנפסק באותו עניין-

"הבחירה לנכות הוצאות מוגברות מניחה כי אדם שאין מי שסמוך על שולחנו מוציא למחייתו-שלו סכום גדול יותר מאשר אדם שיש לו תלויים; זאת ועוד, כאשר יש לו לאדם משפחה, הוצאות-מחייה שונות משרתות את בני הבית כולם. השאלה שנותרה היא לפיכך מהו שיעור הניכוי. בתי משפט שונים, בישראל ובמדינות אחרות, בחרו לא אחת באומדן גלובאלי (על התוצאות אליהן הגיעו בתי המשפט בשיטות משפט שונות ראו עניין אטינגר הנ"ל, החל מעמ' 536, והאסמכתאות שם). בישראל מסתמנת מגמה בערכאות המבררות להעמיד את הפיצוי על שעור של 30% מבסיס השכר, שהוא בדרך-כלל השכר הממוצע במשק (ראו למשל עניין חטאב הנ"ל). לאומדן דומה ניתן להגיע גם על-פי שיטת הידות וזאת בנתון להנחתנו כי אין להקים לניזוק משפחה רעיונית. חישוב הפסדיו של ניזוק בנתונים אלה מבוסס על חלוקת הכנסתו לשלוש ידות – ידת קיום, ידת חסכון וידת משק הבית. זו האחרונה מצטרפת בהעדר תלויים לידת הקיום ואלה השתיים נגרעות מן הפיצוי, כך שנותרת הידה האחת ששליש שיעורה. הערכאות המבררות בחרו כאמור בדרך האומדן והגיעו לנתון שאמנם אינו זהה אך דומה מאד (30%), ובפרקטיקה זו המשקפת ניסיון שיפוטי רחב אין להתערב. כמובן, שיעור זה עשוי להשתנות בהתקיים, במקרה מסויים, נסיבות ספציפיות המצדיקות זאת. ".

16. לאחר הגירושין, לא היה הקטין סמוך על שולחנו של המנוח. בהסכם הגירושין נקבע כי הקטין יהיה במשמורת האשה ובחזקתה.

17. על פי הסכם המזונות והראייה בין המנוח לבין גרושתו, נקבעו הסדרי ראייה מצומצמים המסתכמים לשני מפגשים בשבוע, בימי שלישי, בין השעות 17:30 ל- 19:30, ובימי שישי בין השעות 16:00 ועד 19:00. נקבע שהמפגשים יתקיימו בנוכחות האם עד שהקטין יתרגל לנוכחות הבלעדית של האב.

18. בשים לב להסדרים האמורים, מצאתי שמתקיימים בענייננו הטעמים המצדיקים חישוב הפסד ההכנסות על יסוד ידת החיסכון, שכן ידת משק הבית מצטרפת לידת הקיום בהעדר תלויים החיים באותו משק בית.

בסיס השכר

19. לשם עריכת התחשיב, יש לבחון תחילה מהי הכנסתו הפוטנציאלית של המנוח.

20. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת בסיס שכרו של המנוח. בעוד שהתובעים טענו כי יש לקבוע שבסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב הפיצוי עומד על 9,410 ₪ לחודש, טענה הנתבעת כי בסיס השכר עומד על 5,250 ₪ בלבד.

21. עובר לתאונת הדרכים, עבד התובע בחברת א.מ. מיזוג אוויר, בהתקנת מערכות מיזוג אוויר. (לפי דו"ח רציפות עבודה של המוסד לביטוח לאומי, ועל פי המצוין בתלושי המשכורת, החל המנוח לעבוד במקום במהלך חודש דצמבר 2005, בעוד שעל פי האמור בסעיף 3 לתצהירו של מר אלוש, מעבידו של המנוח, נאמר כי החל לעבוד אצלו ב – 1.5.05)). קודם לכן עבד המנוח בתיקון ואחזקה של ציוד חקלאי בחברת תעשיות לכיש, המייצרת ציוד חקלאי, המשווק למושבים וקיבוצים, משנת 2001.

22. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שממוצע שכרו של התובע במקום עבודתו האחרון, היה 4,562 ₪, ובערכי יום מתן פסק הדין- 5,250 ₪.

23. לטענת התובעים, יש כאמור לקבוע שבסיס שכרו לצורך חישוב הפיצוי עומד על 9,410 ₪ לחודש. נטען כי תפקידו של המנוח עובר לתאונה היה של ראש צוות. נטען שבארבע השנים שלאחר פטירתו של המנוח, עלה השכר המשולם לממלאי תפקיד של ראש צוות באותה חברה ב- 50%, ועל כן אלמלא התאונה היה שכרו של התובע עומד על 6,843 ₪, בדומה לשכר הממוצע של ראשי הצוותים העובדים כיום בחברה.

24. כראייה לטענה זו, הוגשו במהלך שמיעת הראיות תלושי השכר משנת 2011, של שני ראשי צוות בחברה, וכן של עובד זוטר. מעיון בתלושי השכר ניתן ללמוד שחישוב השכר נעשה על בסיס תשלום יומי. בעוד שלמנהל צוות אחד שולם השכר על בסיס של 300 ₪ ליום, למנהל הצוות השני שולם השכר על בסיס של 315 ₪ ליום. בהשוואה לכך – לפי תלושי השכר של המנוח הבסיס היומי שלו בשנת 2007 עמד על 215 ₪.

25. בסעיף 10 לתצהירו של מר משה אלוש, הבעלים של א.מ. מיזוג אוויר – המעסיק של המנוח, נאמר כי "שכרו של ראש צוות אצלי כולל הבונוסים והאקסטרות מגיע לכ 9,000 ₪ ברוטו בחודש ולי אין כל ספק כי אלמלא התאונה יוסי ז"ל היה מגיע לשכר זה." מעבידו של המנוח נחקר באריכות על פענוח תלושי השכר של המנוח ותלושי השכר האחרים שהוצגו. בחקירתו הסביר כי תשלומי הבונוס מצוינים בתלוש כבונוס או כפרמיה (עמ' 4 שורות 17-30 ועמ' 5 שורות 1-5); עוד הסביר מה כוונתו בתצהיר לכך שהוא משלם אקסטרות (עמ' 5 שורות 7-21).

26. עוד טענו התובעים, כי גם אילו היה המנוח יורד למדרגת פועל פשוט, היה שכרו עולה בתקופה שלאחר התאונה בסכום של 25%. כראיה לכך הובא תלוש משכורת משנת 2011, של עובד זוטר בחברה, לפיו בסיס התשלום היומי עומד על 250 ₪ (לעומת 215 ₪ ששולמו למנוח כראש צוות – כפי שהוזכר לעיל).

27. מעבר לכך טענו התובעים כי המנוח קיבל ממעבידו רכב מסחרי מסוג סיטרואן ברלינגו, אשר שירת אותו בעבודה ובשעות הפנאי כאחד, ובהתאם למחשבון שווי השימוש של משרד האוצר שווי ההטבה האמורה מסתכם ל- 2,450 ₪. כן נטען שיש להביא בחשבון גם שווי הטבה בגין מכשיר טלפון נייד, בסכום של 110 ₪ לחודש.

28. בסעיף 4 לתצהירו של מר משה אלוש, נאמר כי "… הוא קודם לתפקיד ראש צוות ואף קיבל רכב צמוד." מר אלוש אישר זאת בחקירה נגדית מיום 9.10.11 "הוא מקבל רכב צמוד, מכשיר סלולארי, מקבל משכורת גבוהה יותר." (פרוטוקול הדיון עמ' 3 שורה 29). ובחקירה החוזרת אישר שהרכב היה צמוד לאורך 24 שעות (עמ' 10 שורות 3-5). אף אביו של המנוח, מר ראובן אוזון אישר זאת בסעיף 13 לתצהירו " ליוסי נתנו רכב צמוד…" וכן בחקירה הנגדית (פרוטוקול הדיון עמ' 11 שורות 18-20).

29. הנתבעת טענה מנגד ששכרו הממוצע נטו של המנוח כולל בונוסים ותוספות שכר. כן הפנתה לכך שהמנוח חסר השכלה אקדמאית או מקצועית כלשהי, וכי במהלך 12 שנות עבודתו לאחר שחרורו מצה"ל החליף התובע לא פחות מ- 11 מקומות עבודה. נטען כי שכרו הגבוה ביותר במהלך שנות עבודתו היה בשנת 2000, אז הרוויח סכום של 4,728 ₪ ברוטו.

30. נטען על יסוד ההיסטוריה התעסוקתית של המנוח, כי אין כל ביטחון שהוא היה מתמיד באותו מקום עבודה. בשל כך, אין לטענתה של הנתבעת כל חשיבות לעדותו של מר אלוש, מעבידו של המנוח, לפיה, היה המנוח עובד חרוץ. כן טענה שבמהלך החקירה הנגדית הוברר שתלושי השכר שעליהם הסתמך המעביד היו שגויים.

31. הנתבעת הפנתה לכך שמעיון בתלושי השכר של המנוח לא ניתן לאתר כל אינדיקציה לכך שהתובע היה זכאי לרכב צמוד ממעבידו, או למכשיר טלפון נייד, שכן לא הופיע בתלוש השכר שווי שימוש ברכב, או אינדיקציה לגילומו, אף לא אינדיקציה לקבלת מכשיר טלפון נייד. עוד הפנתה לכך שבעבר, בעקבות תאונה שאירעה למנוח ברכב מעבידו, אולץ המנוח לשלם מכיסו את עלות התיקון, חרף משכורתו הנמוכה, וחרף העובדה שהיה עליו לשלם שליש ממשכורתו כמזונות. (על כך ענה מר אלוש בחקירה הנגדית כי התשלום נעשה בהחלטת המנוח והורד משכרו (פרוטוקול הדיון עמ' 5 שורות 23-28)).

32. אשר לתלושי השכר של עובדים אחרים בחברה, הפנתה הנתבעת לכך ששכר הבסיס ברוטו של כל אחד מראשי הצוות עומד, על פי התלושים שהוצגו, על סכום של 5,267 ₪ או 5,684 ₪ ברוטו, ולא על 8,000 ₪, כפי שטען מעבידו של המנוח. עוד הפנתה לכך שמדובר בעובדים בעלי וותק של כ- 11 שנים, שהחלו עבודתם בשנת 2000, בעוד שהתובע החל את עבודתו, על פי המפורט בתלוש השכר, בדצמבר 2005, כשנתיים בלבד לפני התאונה. (מר משה אלוש העיד כי לעובדים אלו אין ותק של 11 שנים וכי מדובר בטעות ברישום – פרוטוקול הדיון עמ' 6-7) .

33. לאחר שעיינת בטיעוני הצדדים, מצאתי שיש לקבוע שבסיס שכרו של המנוח הינו 6,000 ₪.

34. למנוח לא הייתה השכלה מקצועית או אקדמאית. בעת פטירתו, לא היה המנוח בתחילת דרכו המקצועית, אלא לאחר 12 שנות עבודה. אף שעולה מהראיות שהמנוח היה בחור חרוץ, מלמדת ההיסטוריה התעסוקתית שהוא נהג להחליף מקומות עבודה בקביעות, ועל כן אין כל ביטחון שהוא היה מתמיד בעבודתו, או שהיה נהנה מאותן העלאות שכר שמהן נהנו עמיתיו בחברה, בעלי הוותק הרב יותר (כפי שניתן ללמוד מתלושי שכרם, גם בין שכרם קיים פער, אף ששניהם ראשי צוות).

35. יחד עם זאת, ניתן להניח שלאור התפתחות השכר, היה המנוח מתמיד במקום עבודתו, ונהנה מעלייה מסויימת בשכרו.

36. לא הוגשו נתוני שכר מלאים של ראשי צוות, אלא תלושים אקראיים. מנתונים מצטברים המופיעים בתלושים שהוגשו, ניתן ללמוד שממוצע השכר החודשי במהלך 8 חודשים בשנת 2011, אשר שולם לאחד מראשי הצוות, היה 6,457 ₪, בעוד שממוצע השכר החודשי ששולם למנהל הצוות השני בתקופה המקבילה היה 5,502 ₪. אף שמדובר בשני ראשי צוותים בחברה, לא ניתן הסבר לפער השכר ביניהם. פער זה מעיד על כך שאין זהות מוחלטת בשכרם של ראשי הצוותים בחברה, ועל כן אין מקום לקבוע כי אלמלא התאונה היה המנוח משתכר סכום של 6,843 ₪ כנטען.

37. כמו כן, לא הוצגו תלושי שכר של אותם ראשי צוותים עדכניים ליום התאונה, ועל כן קשה לאמוד את שיעור העלייה שהייתה בשכרם במהלך השנים.

38. אשר לטענה בדבר תשלום חלק מהשכר ב"שווה כסף", מעיון בראיות עולה כי הטענה לפיה קיבל המנוח חלק משכרו ב"שווה כסף", היינו באמצעות העמדת רכב לשימושו הפרטי, לא הוכחה. במהלך דיון ההוכחות נשמעו עדויותיהם של המעביד ושל האב בנושא, ואולם ראיות אלו הן ראיות מגמתיות, העומדות בסתירה לראיות האובייקטיביות שהובאו בפני. עיון בתלושי השכר של המנוח מלמד על כך שלא נזקף "שכר רעיוני" בגין העמדת רכב לשימושו האישי של המנוח, והוא לא חויב במס בגין תוספת השכר. לא צורפו ראיות אובייקטיביות אחרות, כגון הסכמי עבודה המעידים על כך שכל ראש צוות בכלל, או שהמנוח בפרט, נהנה מרכב צמוד בכל ימות השנה, וכי הוא רשאי להשתמש בו לצרכיו הפרטיים. אין להוציא מכלל אפשרות שעלויות הרכב, כגון דלק בגין שימוש פרטי, חלות על העובד, המנוח חויב בעבר בתשלום עבור נזק שנגרם לרכב במהלך תאונת הדרכים, ועל כן לא הוכח שמדובר בתוספת שכר בשווה כסף, בוודאי שלא בסכומים הנטענים על ידי התובעים.

39. לאחר שעיינתי בכל הטענות מצאתי שיש מקום להניח עלייה מסוימת בשכרו של המנוח, ולקבוע שבסיס השכר הינו כאמור 6,000 ₪.

קופה משותפת

40. המנוח, היה במועד פטירתו גרוש, ולא קיים משק בית עם אמו של הקטין. עולה מהראיות שלאחר גירושיו עבר המנוח להתגורר בבית הוריו. יחד עם זאת, לא הובאו בפני ראיות לכך שהמנוח ניהל עמם משק בית משותף, אלא שהוא היה סמוך על שולחנם.

41. בסעיף 17 לתצהירו של מר ראובן אוזון, אביו של המנוח, נאמר "יוסי התגורר יחד אתנו במשק במושב, הוצאות המחייה שלו היו מינימאליות לעיתים היה קונה לעצמו ביגוד, יוסי היה אוכל אתנו, אנחנו שילמנו את הוצאות חשמל ומים." בחקירה הנגדית ביום 9.10.11 אישר ראובן כי המנוח גר איתו ועם אשתו מאז שהתגרש (פרוטוקול הדיון עמ' 10 שורות 11-12). לשאלה אם הוא ואשתו עזרו למנוח כלכלית השיב "הוא היה חי אצלנו, אם זה נקרא עזרה כלכלית. הוא לפעמים גם נתן לנו פה ושם כספים, עזר לנו. כשהייתי לחוץ קצת הוא עזר לי." (עמ' 10 שורות 31-32).

42. אין למעשה מחלוקת על כך שאין לצרף את הכנסות משק הבית של ההורים לקופה משותפת של הכנסותיהם והכנסות המנוח. לפיכך מצאתי שאין יסוד לקביעת "קופה המשותפת", ואין מקום להביא בחשבון את הכנסות משק הבית של ההורים, הכנסות שלגביהן לא הובאו בפני נתונים כלשהם.

43. בהעדר קופה משותפת, נקודת המוצא לחישוב הפיצוי לעיזבון תהיה שכר הבסיס של המנוח, כפי שנקבע לעיל.

דמי המזונות והתמיכה בקטין

44. בהסכם המזונות, נקבע כי המנוח ישלם לקטין סכום של 1,500 ₪ לחודש.

45. בסעיפים 6-7 להסכם הסכם המזונות והסדרי ראייה שהוגש לי, נקבע "סכום המזונות המפורט לעיל יהיה צמוד למדד יוקר המחייה שבסיסו המדד ביום החתימה על הסכם זה. עדכון סכום המזונות יעשה בכל שלושה חודשים ללא תשלומם הפרשי הצמדה למפרע.".

46. על פי חישובם של התובעים, הסכום, כשהוא משוערך עומד על 1,796 ₪. חישוב זה סביר, ועל כן יש לקבוע באופן מעוגל שסכום המזונות נכון ליום מתן פסק הדין עומד במעוגל על 1,800 ₪.

47. התובעים טענו כי מעבר לסכום האמור, היה המנוח נוהג לרכוש לבנו מתנות של בגדים וצעצועים בסכום של כ- 600 ₪ לחודש.

48. בסעיף 11 לתצהירה של גב' מ. ו., גרושתו של המנוח ואמו של הקטין2, נאמר "לאחר הגט י' היה מבקר את א' לוקח אותו לקניון באשקלון, קונה לו צעצועים, טרקטורון צעצוע, ממתקים, להערכתי י' היה קונה לא' דברים ב 100 – 150 ₪ בכל פעם.". ראובן, אביו של המנוח, אישר זאת בחקירה הנגדית "… בדרך כלל נפגשו בקניון והוא קנה לו צעצועים, אולי פעם בשבוע, או פעם בשבועיים. אחרי שהנושא של הגירושין נרגע, הוא התחיל לפגוש את הילד יותר." (פרוטוקול הדיון עמ' 10 שורות 24-25)

49. מצאתי שיש לקבל את הטענה לפיה נהג המנוח לתמוך בקטין באופן קבוע ברכישת מתנות, בגדים, צעצועים, וכיוצ"ב. בשים לה להיקף הכנסתו של המנוח וסכום המזונות הנמוך שנפסק, לא מצאתי שיש לקבל את הערכת התובעים לפיה מסתכם גובה התמיכה לסכום של 600 ₪ לחודש, ומצאתי שיש לפסוק שהתמיכה החודשית הנוספת הייתה בסכום של כ- 200 ₪ לחודש.

50. לפיכך מצאתי שיש לקבוע כי סכום התמיכה החודשית של המנוח בקטין היה 2,000 ₪ עד גיל 18.

51. כיון שעל פי הסדרי הראייה עומד סכום המזונות מגיל 18 עד 21 על שליש מהסכום, מצאתי שיש לקבוע בהתאם לאותו מפתח, שסכום התמיכה בתקופה המתחילה בהגיעו של הקטין לגיל 18 ומסתיימת בהגיעו לגיל 21, מסתכמת לסכום של 800 ₪.

מספר הידות

52. כפי שפרטתי לעיל, לא ניהל המנוח משק בית משותף עם גרושתו, אף לא עם הוריו. מבחינת חישוב הידות, אין לקבוע ידה לשם תמיכה בהורים. יצוין לעניין זה כי ההורים אינם תובעים בתביעה שבפני. אף שהגישו תביעת תלויים למוסד לביטוח לאומי, תביעתם נדחתה ביום 30.12.07, והם לא ערערו על כך.

53. הקטין אף הוא לא היה סמוך על שולחנו של המנוח. כיון שהתמיכה בקטין מופחתת מהכנסות ה"תא המשפחתי", אין מקום לקביעת ידה לקטין, כך אף נעשה בפרשת אטיאס.

הפסד הכנסות

54. לצורך חישוב הפסד ההכנסות יש להבחין בין מספר תקופות.

55. בתקופה הראשונה, מיום התאונה עד יום מתן פסק הדין, תקופה של 59 חודשים, לצורך חישוב הפסד ההכנסה וקביעת ידת החיסכון, יש להפחית תחילה מסכום הכנסתו של המנוח (6,000 ₪), את סכום התמיכה בקטין ( 2,000 ₪). סכום ההכנסה המתקבל (4,000 ₪) יחולק לשלוש ידות. בהתאם להלכות שנקבעו לחישוב הפסד ההכנסות של מנוח ללא תלויים, כאמור בפרשת פינץ, הפסד ההכנסות הינו בגובה ידת החיסכון, היינו 1,333 ₪ לחודש.

56. הפסד ההכנסות לתקופה הראשונה אפוא הינו 1,333 ₪ לחודש, או 78,500 ₪ במעוגל ל- 59 חודשים.

57. בתקופה השנייה, מיום מתן פסק הדין עד הגיעו של הקטין לגיל 18 (10 שנים במעוגל)- 1,333 ₪ לחודש, מקדם היוון של 103.5618, סה"כ- 138,000 ₪ במעוגל.

58. בתקופה השלישית, מיום הגיעו של הקטין לגיל 18, עד הגיעו לגיל 21, תקופה של שלוש שנים, גובה התמיכה בקטין הינו 800 ₪ בלבד לחודש. לפיכך יש לנכות סכום של 800 ₪ מ- 6,000 ₪. ההכנסתו הפוטנציאלית של המנוח בתקופה האמורה הינה 5,200 ₪. גובה ידת החיסכון הינו בסכום של 1,733 ₪. בהכפלת הסכום האמור, במקדם ההיוון ובמקדם ההיוון הכפול, מתקבלת תוצאה של כ- 54,500 ₪ במעוגל.

59. בתקופה הרביעית, מיום הגיעו של הקטין לגיל 21 שנים (בעוד 13 שנים), עד הגיעו של המנוח לגיל 67 (17 שנות עבודה). בתקופה זו לא חייב עוד המנוח במזונותיו של הקטין, ולפיכך עומדת הכנסתו על 6,000 ₪. ידת החיסכון מסתכמת בתקופה האמורה ל- 2,000 ₪. הפסד ההשתכרות הינו מכפלת הסכום האמור במקדמי ההיוון (164.98, ו- 0.68), ולפיכך הפסד ההשתכרות בתקופה האמורה הינו 224,000 ₪ במעוגל.

הפסד פנסיה

60. התובעים עתרו לפיצוי בגין הפסד פנסיה, בטענה שהתובע היה זכאי לקצבה בגובה של 70% מהכנסתו.

61. לא מצאתי שיש לפסוק פיצוי בראש נזק זה. לא הוכח שגובה הקצבה שהייתה משתלמת למנוח הייתה בגובה של 70% משכרו, במיוחד לאור העובדה של העדר הפקדות בתלוש המשכורת, וגילו המאוחר של המנוח בעת החלת הסדר פנסיית חובה. זאת ועוד, עצם החלת הסדר פנסיית חובה, אינו מעיד על כך שעובד יהיה זכאי בפרישה לקצבה בגובה של 70% משכרו. גובה הקצבה נגזר מהיקף ההפקדות, ולא הובאו ראיות או תחשיבים לכך.

62. עוד ראוי לציין, שהתחשיב הפסד ההכנסות מבוסס על הפסד בגובה ידת החיסכון. קצבת הזקנה מצומצמת על פי טיבה, ואין כל וודאות לכך שישנה אפשרות לחיסכון בתקופת הפנסיה, במיוחד לאור היקפה של הפנסיה העתידה להשתלם על פי גובה שכרו של המנוח.

63. לפיכך כאמור לא מצאתי מקום לקבוע פיצוי בראש נזק זה.

אבדן שירותי אב

64. על פי הסכם הגרושין וכן הסכם המזונות והראייה בין המנוח לבין גרושתו, נקבע שהקטין יהיה בחזקתה ובמשמורתה של האם. כן נקבעו הסדרי ראייה מצומצמים המסתכמים לשני מפגשים בשבוע, בימי שלישי, בין השעות 17:30 ל- 19:30, ובימי שישי בין השעות 16:00 ועד 19:00. נקבע שהמפגשים יתקיימו בנוכחות האם עד שהקטין יתרגל לנוכחות הבלעדית של האב.

65. עולה מהראיות כי בתקופת הגירושין ובתקופה הסמוכה לה, לא ראה המנוח את הקטין. כפי שהעידה אמו של הקטין, לאחר תקופת הגירושין החל המנוח להתראות עם בנו, בהתאם להסדרי הראייה.

66. בעת פטירתו של המנוח היה הקטין בן 4 בלבד, ואין להוציא מכלל אפשרות שעם התבגרותו, היה רואה את המנוח ביתר תכיפות. יחד עם זאת, ברור מההסדרים שנקבעו שמדובר במפגשים קצרים, לא מדובר במשמורת הדדית או בשהות ממושכת במחיצת המנוח, המעידה על מתן שירותי אב ממשיים.

67. בנסיבות האמורות מצאתי שיש לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסכום של 30,000 ₪.

כאב וסבל

68. ביום 1.9.10 ניתן פסק דין חלקי, על פי הסכמת הצדדים לפיו שילמה הנתבעת לתובעים סכום של 49,415 ₪ .

הוצאות קבורה

69. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שיש לפסוק לתובעים סכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה.

סיכום

70. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעים סכום של 535,000 ₪.

71. מהסכום האמור ינוכו תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לתחשיב אקטוארי עדכני.

72. כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%.

73. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום.

ניתן היום, כ"ז בניסן תשע"ב, 19 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.

יעל ייטב