ישנם מקרים בהם איחור באבחון או בטיפול באולקוס, מהווים רשלנות רפואית ומאפשרים הגשת תביעה.
אולקוס, הוא פצע (כיב) בשכבה הפנימית (השכבה הרירית) המצפה את הקיבה או את התריסריון.
אולקוס מתרחש כאשר מופר האיזון בין הגורמים המגינים על השכבה הרירית לבין אלו המזיקים
לה.
הגורמים שעשויים להפר את האיזון בין מגיני הרירית למזיקיה ולגרום להתפתחות כיב הם:
החיידק הליקובקטר פילורי – הגורם העיקרי להתפתחות כיב פפטי.
החיידק מתיישב ברירית הקיבה או התריסריון ועשוי לגרום שם לדלקת כרונית,
לפגיעה במנגנוני ההגנה שלהם, וכתוצאה מכך להתפתחות כיב. החיידק נמצא
ב- 95- 100% מהחולים עם כיב בתריסריון, וב- 75- 80% מהחולים עם כיב
בקיבה.
תסמונת זולינגר – אליסון – זהו גידול הנמצא בדרך כלל בלבלב או
בתריסריון ומפריש גסטרין (הורמון שמגביר את הפרשת החומצה בקיבה). ההפרשה
המוגברת של חומצה עלולה לגרום לעיתים להתפתחות כיבים מרובים בקיבה,
בתריסריון ,ואף במקומות נוספים ולא שגרתיים, כגון לאורך המעי הדק.
קיימת קבוצה של מחלות, אשר "תרומתן" הישירה להיווצרות הכיב אינה ברורה,
אולם נמצאה שכיחות גבוהה של מחלת כיב פפטי בקרב הסובלים מהן :
אי ספיקת כליות כרונית
אנשים לאחר השתלת כליה
פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס
מחלת כבד אלכוהולית
מחלת ריאות חסימתית כרונית
התסמין השכיח ביותר של אולקוס הוא כאב בבטן העליונה. בצורתו הקלאסית מתואר
הכאב כדוקר או שורף, והוא מופיע כשעה עד שלוש שעות לאחר ארוחה. הכאב אף עלול להעיר
את החולה משנתו. אכילה או טיפול בסותרי חומצה מפחיתים את הכאב ומקילים (ראה טיפול
בהמשך).
שינויים באופי הכאב (המוכר לחולה מהתקפי כאב קודמים) עלולים לרמז על התפתחות
סיבוכים אופייניים לכיב.
תסמינים נוספים העלולים להתרחש נקראים בשם כללי – דיספפסיה, והם כוללים: תחושת אי
נוחות בבטן העליונה, תחושת נפיחות, בחילה, חוסר תיאבון ושיהוקים.
במקרים רבים תיתכן מחלת כיב ללא תסמינים כלל.
סיבוכי אולקוס אינם דבר נדיר. סיבוכים נצפים בשליש מחולי כיב.
הסיבוכים העיקריים כוללים :
דימום – אולקוס מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לדימום מדרכי העיכול
העליונות (דרכי העיכול העליונות כוללות פה, ושט, קיבה ותריסריון). דימום
עשוי להתרחש בכ- 15% מהחולים הסובלים מכיב עיכולי. דימום מכיב נפוץ יותר
בקרב האוכלוסיה המבוגרת עקב שימוש נרחב בנוגדי דלקת לא סטרואידיים.
דימום מכיב מאופיין בדרך כלל בנוכחות צואה שחורה (מלנה) עם או בלי כאב
בטן. לעיתים תיתכן הקאה דמית או הקאה של דם שעוכל – הנראה כגרגירי קפה.
דימום זה עלול לגרום לאובדן דם רב, ולכן יש צורך בטיפול מיידי.
חלק גדול מן הדימומים פוסק באופן עצמוני. אם הדימום אינו פוסק ניתן,
בדרך כלל, לעוצרו על ידי צריבת מקור הדימום בחום או באמצעות הזרקת
חומרים הגורמים לכיווץ כלי הדם. פעולות אלו נעשות באמצעות החדרת צינורית
גמישה שבקצה מצלמת וידאו (אנדוסקופ) דרך הפה אל הקיבה.
במידה שעצירת הדימום על ידי שימוש באנדוסקופ אינה מסתייעת, או במקרה
שהדימום חוזר, יש צורך בניתוח דחוף להפסקת הדימום. בחולים שדיממו פעם
אחת הסיכוי לדימום חוזר גבוה יותר מאשר באנשים שלא דיממו כלל – והוא
מוערך בכ .30-50%
פרפורציה – משמעה שהכיב חודר את כל עובי דופן
הקיבה או התריסריון ויוצר נקב דרכו יכול להישפך תוכן הקיבה או
התריסריון אל חלל הבטן. מצב זה עלול לגרום במהרה להתפתחות זיהום מפושט
בחלל הבטן, ועל כן הוא מהווה מצב חירום הדורש טיפול מיידי.
הכיבים הנוטים לעבור התנקבות בשכיחות גבוהה יותר הם אלו הממוקמים
בקיר הקדמי של התריסריון או לאורך העקומה הקטנה של הקיבה.
הסיכוי להתנקבות כיב נע בין 2 ל- .10%
התנקבות עשויה להיות הביטוי הראשון למחלת כיב פפטי – בייחוד
באוכלוסייה המבוגרת. הסימנים והתסמינים להתנקבות כוללים בדרך כלל: כאב
בטן פתאומי המלווה ברגישות למגע באזור הבטן, דופק מהיר ולחץ דם נמוך.
הטיפול בהתנקבות כיב הוא בדרך כלל ניתוח דחוף.
חסימת מוצא הקיבה – זהו הסיבוך הפחות נפוץ של כיב פפטי.
כ – 5% מהחולים עם אולקוס עשויים לפתח חסימה בשלב כלשהו של מחלתם.
הכיבים הנוטים להביא לסיבוך זה בשכיחות הגבוהה ביותר הם אלו
הממוקמים באזור מוצא הקיבה.
הסימנים והתסמינים של חסימה כוללים בדרך כלל: בחילות, הקאות, כאבים
בבטן העליונה, ותחושת מלאות ושובע לאחר אכילת כמות קטנה של מזון.
כאב חזק שאינו מגיב לטיפול תרופתי – ברוב המכריע של החולים הסובלים
מאולקוס הכאב חולף לאחר טיפול תרופתי מתאים.
אם הכאב אינו חולף ייתכנו מספר אפשרויות:
החולה אינו נוטל תרופות כמו שצריך.
החולה נוטל נוגדי דלקת לא סטרואידיים.
קיים גידול המפריש גסטרין.
התרחשות של סיבוך כמו התנקבות כיב.
ברוב החולים עם חסימה ייעשה ניסיון טיפול שמרני (לא ניתוחי), הכולל:
ניקוז תוכן הקיבה על-ידי זונדה (צינורית שמוכנסת לקיבה דרך האף), טיפול
תרופתי לריפוי הכיב (ראה בהמשך), ומתן מזון דרך הווריד.
ברוב החולים הטיפול השמרני יעיל, והחסימה חולפת לאחר מספר ימים. חסימה
שאינה חולפת לאחר מספר ימים מצריכה בד"כ ניתוח לפתיחתה.
לשאלות או להערכת סיכוייך להגשת תביעת רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל
