רשלנות רפואית באבחון אוסטאופרוזיס היא נושא מורכב ומעניין.
אוסטאופרוזיס (דלדול עצם) והיא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בקרב נשים, אך בשנים האחרונות שכיחותה עולה גם בקרב הגברים בעולם המערבי המתועש,לאור השתייה, העישון, ועוד. המחלה גורמת לכך שעם הזמן העצם מאבדת את הסידן ממנו היא בנויה ולכן עולה הסיכון לשברים,נפילות, והגבלה ממשית בתנועה. חשוב לציין כי ישנם גורמי סיכון להתפתחות המחלה שמחלקם ניתן להימנע כגון עישון ושתיית אלכוהול מרובה, וכי פעילות גופנית לדוגמא וצריכת מזון המכיל סידן מגיל צעיר יכולים לסייע למנוע או לפחות לעכב את התפתחות המחלה. כמו כן, ישנה חשיבות לצריכת מזונות המכילים ויטמין C, מגנזיום, ויטמין K ופלואוריד. גורמי סיכון מהם קשה להימנע הם כמובן המרכיב הגנטי שיש בהתפתחות אוסטאופרוזיס. קצב הירידה במסת העצם וצפיפות העצם נקבעים לצערנו גם על ידי גורמים גנטיים וסביבתיים. כך אחוז הסובלים מבריחת סידן בקרב יוצאי ארצות אירופה וארה"ב גדול יותר מאשר בקרב יוצאי ארצות המזרח. כמו כן, ישנו גם סיכוי גדול יותר לבעלי מבנה גוף רזה לסבול מאוסטאופרוזיס לעומת בעלי מבנה גוף רחב. רשלנות רפואית מתרחשת גם באבחון אוסטאופרוזיס בדיוק כשם שהיא מתרחשת באבחונן של מחלות והפרעות אחרות.
מקרי רשלנות רפואית באבחון אוסטאופרוזיס
המחלה מתפתחת לאט וללא סימנים. יחד עם זאת הביטוי השכיח ביותר של המחלה הוא שברים. האבחון נעשה היום בין היתר על ידי בדיקות הדמיה ובדיקות דם. בדיקות דם חשובות לאבחון המחלה הן בדיקות דם לקלציום (סידן), הורמון הקלציטונין, וויטמין D.
עילות לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון אוסטאופרוזיס
• אבחון מאוחר, שגוי, או חוסר אבחון של מחלת האוסטאופרוזיס. לדוגמא, כאשר מופיעים שברים והגבלות בתנועה אצל אישה בגיל הבלות יש מקום לחשוב האם מדובר באוסטאופרוזיס.
• מחדלים ומעשים רשלניים שעלולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה לגבי הליך רפואי לא מתאים שהחמירו את מצבו הרפואי של התובע או הסבו לו נזק גופני.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת רקע אישי, גיל (המחלה פורצת בד"כ בגיל מאוחר), תזונה (חוסר סידן בתזונה יכול לעודד התפתחות של אוסטאופרוזיס), עישון מאסיבי ושתיית אלכוהול (ידועים כגורמי סיכון למחלה), רקע תורשתי (אם או אב שסבלו מהמחלה), שברים במקומות שונים בגוף והגבלה בתנועה.
• התעלמות מביצוע בדיקות גופניות ואורתופדיות מתאימות ואי הפניה לביצוע בדיקות דם רלבנטיות (לדוגמא ויטמין D, קלציום, וקלציטונין), ובדיקות הדמיה (רנטגן ו-CT).
• רשלנות בפענוח תוצאות בדיקות וקבלת החלטה על טיפול שגוי עקב רשלנות זו.
• ביצוע הבדיקה הרפואית בחוסר מיומנות ומקצועיות תוך הפרת חובת הזהירות וסטייה מאמות המידה הנגזרות ממבחן הרופא הסביר.
• אי קיום מעקב רפואי אחר מצבו של המטופל וגרימת נזק עקב כך.
• רשלנות במרשם תרופות שאינן מתאימות מבחינת סוג ומינון, ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר.
