א 18408/02 ארז ארבל נ’ אורט ישראל בי"ס תיכון טכנולוגי עירוני, שרותי בריאות כללית
1
בתי המשפט
א 018408/02
בית משפט השלום חיפה
25/07/2005
תאריך:
כב’ השופט א. אליקים
בפני:
ארז ארבל
נ ג ד
1 . אורט ישראל בי"ס תיכון טכנולוגי עירוני
2 . שרותי בריאות כללית
פסק דין
מבוא
1. התובע יליד 1982, תלמיד כיתה יב’ במגמה ללבורנטים בבית הספר אורט-הנתבע מס’ 1, נפגע בכף ידו ביום 3.4.00 במהלך ניסוי במעבדה לכימיה. בעת הארוע החזיק התובע בידו האחת צנור זכוכית דק המיועד להעביר נוזלים מכלי לכלי והנקרא "פיפטה" ובעת נסיון חיבור קצה הפיפטה למשאבת גומי, נשברה הפיפטה וחדרה לכף ידו השמאלית.
2. התובע הועבר לטיפול במחלקת תאונות במרפאת "לין"- מרפאה של הנתבעת מס’ 2 שם קיבל טיפול ושוחרר לביתו. בחלוף כ-5 חודשים בהם סבל התובע לטענתו סבל עז, פנה התובע שוב למרפאה ואז נתגלה בכף ידו רסיס זכוכית שנותר מאירוע שבירת הפיפטה ואשר לא אובחן בעת הטיפול הראשוני שקבל התובע. (במאמר מוסגר אציין כבר עתה כי בשלב הסיכומים ובהסכמת הצדדים הוגשה ע"י התובע קופסה ובה מספר רסיסי זכוכית שהוצאו מכף ידו, אכנה את כולם רסיס הזכוכית).
3. התובע מייחס את שבירת הפיפטה לרשלנות הנתבע מס’ 1 ואת אי אבחון והוצאת רסיס הזכוכית מידו ביום התאונה לרשלנות רופאי הנתבעת מס’ 2. בתמיכה לטענותיו צרף התובע לכתב תביעתו את חוות דעת של פרופ’ חיים וינברג אשר העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 20% וייחסה לרשלנות רפואית בטיפול-אי הוצאת שבר הזכוכית מכף היד. התובע אף הביא להעיד את פרופ’ חיים שטיין שנתן חוות דעת לבקשת חברת כלל- שאינה נתבעת בתיק, אך מבטחת את תלמידי העיר חיפה בביטוח תאונות אישיות. פרופ’ שטיין העריך נכותו של התובע ב-15% וסבר כי לו לא היתה מתעכבת הוצאת שברי הזכוכית כפי שארעה בפועל הנזק לכף ידו של התובע היה קטן יותר.
4. הנתבעת מס’ 1 תמכה טענותיה בחוות דעתו של דר’ אבנר קרב שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% בשל הפגיעה בתאונה ולא בשל טיפול רפואי לקוי והוא הוסיף כי בניתוח מתקן ניתן להפחית הנכות ל-0%.
5. במהלך המשפט העידו ונחקרו שלושת המומחים הנ"ל בנוסף העיד התובע והעידו המורה לכימיה הגב’ רעיה אביבי והלבורנטית במעבדה הגב’ דליה סלמה.
6. בהסכמה וללא חקירות הוגשו תצהיריהם של דר’ אהרונוביץ מנהל מחלקת תאונות במרפאת לין שם טופל התובע מיד לאחר התאונה ושל דר’ בויקו מורל אשר טיפל בתובע בחודש 9/00, איתר את שבר הזכוכית והוציאו מהיד בניתוח שערך לתובע.
7. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, בשלב זה בהתאם להחלטתי בדיון מסר ב"כ התובע לבית המשפט קופסה ובה שברי הזכוכית שנשלפו מידו של התובע.
תמצית טענות הצדדים
8. התובע טוען כי הפיפטה היתה סדוקה ולכן נשברה בכף ידו ומכאן אחריותו של הנתבע מס’ 1 שאיפשר עבודה עם פיפטה סדוקה. הוא מוסיף וטוען כי הנתבע מס’ 1 לא ערך תחקיר מסודר לנסיבות הארוע ואפילו לא ערך רישומים בנושא. התובע סבור כי במקרה זה יש להחיל על בית הספר את הכלל שהוחל על בתי החולים ולחייבם באחריות בשל הנזק הראייתי שנגרם בשל מחדלם. התובע אף סבור כי במקרה זה מתקיים הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ונטל השכנוע עובר לנתבע מס’ 1 נטל בו לא עמד.
9. התובע טוען כי הנתבעת מס’ 2 התרשלה בכך שהרופא מטעמה לא עשה לתובע מיד ביום התאונה צילום רנטגן שהיה מביא לאיתור שברי הזכוכית, צילום רנטגן שלא נעשה גם בחודשים ארוכים לאחר התאונה, בהם התלונן התובע אך לא הופנה לרופא מומחה.
10. לטענת התובע בשל הזמן הרב שחלף מיום הטיפול ועד ליום גילוי שבר הזכוכית הוחרף הנזק שנגרם לעצב כף ידו.
11. התובע מבקש לאמץ את חוות דעתו של פרופ’ שטיין ולקבוע כי נכותו הרפואית הינה 15% לצמיתות וכי נכותו התפקודית הינה 20%. התובע מבקש לחשב שכרו לפי 110% מהשכר הממוצע במשק לפסוק לו הפסדי השתכרות בעתיד לפי חישוב זה, להוסיף לכך פיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג’, נסיעות ורכישת כפפה מיוחדת ובסה"כ מעריך התובע את נזקיו בסכום של 674,000 ש"ח בתוספת החזר הוצאות ושכ"ט.
12. ב"כ הנתבע מס’ 1 מנתחת בסיכומיה את טענות התובע וטוענת כי אין זה המקרה של העברת נטל הראיה, לא נמצא פגם כלשהו בפיפטה הספציפית ולא הוכחה רשלנות כלשהי מצד הנתבע מס’ 1. ב"כ הנתבע מס’ 1 מזכירה כי עדותו של התובע הינו עדות יחידה של בעל דין שנמנע מלהביא עדים ומסמכים. ב"כ הנתבעת מס’ 1 מוסיפה וטוענת כי בחלוקת האחריות בין הנתבעים יש להטיל את מירב האחריות על הנתבעת מס’ 2.
13. בשאלת גובה הנזק מצביעה ב"כ הנתבע מס’ 1 על העובדה כי מדובר בפגיעה ביד שמאל וללא הגבלה תנועתית שאין בה כדי להצדיק את הסכומים הנתבעים כפי שחושבו בסיכומי התובע. התובע לטענתה לא הוכיח הוצאות נסיעה בפועל או את הצורך בכפפה מיוחדת והוא גם לא זקוק לעזרת צד ג’.
14. הנתבעת מס’ 2 מנתחת העדויות השונות וטוענת כי ניתן ללמוד מהם כי לא היתה כל רשלנות בטפול שקבל התובע, היא מדגישה כי אין לבחון רשלנות בחוכמה שלאחר המעשה ומזכירה כי גם מומחה הנתבעת מס’ 1 דר’ קרב היה סבור כי הטיפול שניתן לתובע היה ראוי ולכן מנועה לטענתה הנתבעת מס’ 1 במקרה זה לבקש בסיכומיה לראות את הנתבעת מס’ 2 כאחראית לנזקי התובע.
15. הנתבעת מס’ 2 טוענת כי מקור סבלו של התובע הוא בצלקת שנוצרה מהחתך ש]
]>
