רשלנות רפואית פיצויים עונשיים
מהם פיצויים עונשיים?
העיקרון השולט בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו. כלומר, שהפיצוי אותו יקבל הניזוק ישיב אותו למצב שבו היה אלמלא הייתה הפגיעה. הסעד הוא סעד תרופתי שנועד ל"רפא" את הניזוק מהנזק שנעשה לו. הפיצויים העונשיים הם חריג לעקרון זה. הפיצויים העונשיים אינם מתמקדים בנזק שנגרם לניזוק, אלא בהתנהגותו של המזיק. כך למעשה הפיצויים העונשיים מעמידים את הניזוק בעמדה טובה יותר מזו שהיה נמצא בא בטרם המעשה העוולתי. הרציונאל העומד מאחורי הפיצויים העונשיים הוא כמובן הרתעה, כלומר להרתיע אחרים מפני התנהגות דומה לזו של המזיק האמור. הפסיקה הישראלית אומנם מכירה בפיצויים עונשיים, אך אלו יפסקו רק במקרים חריגים, מקוממים, ומסלידים במיוחד.
אימתי פיצויים עונשיים במקרה של רשלנות רפואית?
תובעים רבים ברשלנות רפואית מעוניינים שבית המשפט יטיל על הרופא או המערכת המטפלת פיצויים עונשיים, לשם הרתעה מפני נקיטת נורמת התנהגות דומה במקרה של מטופלים אחרים. עד כה, עשו בתי המשפט שימוש בפיצויים העונשיים בעיקר בתביעות שהיו בהן זדון וכוונה כגון תביעות אזרחיות של נאנסות כנגד תוקפיהן. כמו כן, עד כה נמנעו בתי המשפט פסיקתם של פיצויים עונשיים במקרים של רשלנות רפואית.
מקרי רשלנות רפואית בהן הועלתה סוגיית הפיצויים העונשיים
ע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר יהורם- ערעור וערעור שכנגד על החלטה של ביהמ"ש המחוזי שקיבלה בחלקה את תביעת המערערים לפיצוי בגין התרשלות המשיבים שטיפלו במנוחה שנפטרה לאחר שמחלת הסרטן שבה לקתה אובחנה באיחור. ביהמ"ש העליון קבע שהמשיבים התרשלו בטיפולם, ולא הצליחו להוכיח שאין קשר בין הטיפול שהעניקו למנוחה והתוצאה הטרגית. יחד עם זאת ביהמ"ש מציין שההחלטה על פסיקת פיצויים עונשיים בתיקים אזרחיים היא חריגה, ושמורה למקרים מקוממים ומסלידים במיוחד, ובפרט כאלו שיש עמם כוונה. לפי בית המשפט המשיבים אומנם התרשלו בכך שלא ביצעו בדיקה חשובה שהיה בהחלט מקום לקיימה, אך אין זה מעמיד אותם כבעלי זדון או כוונה כדי להצדיק מתן פיצויים עונשיים.
תא (ק"ג) 1553/05 לוי דוד נ' מרכז רפואי תל אביב- התובע אובחן כלוקה במחלת הסרטן, ובשל כך בוצע ניתוח לכריתת אונה עליונה בריאה הימנית. כמה חודשים לאחר הניתוח החל המטופל סובל מכאבים בשוק השמאלית ומנגע תת עורי בברך הימנית. לאחר שסדרת בדיקות שעבר המטופל לזיהוי מקורם של הכאבים העלתה חרס, הנחת הרופאים הייתה כי מדוברת בגרורה של הסרטן בריאה והחלו בטיפולים והניתוחים המתאימים. כמו כן הודיעו הרופאים למטופל חד משמעית כי התגלתה ברגלו השמאלית גרורה של הסרטן.
למרות זאת, נשלח התובע לבדיקה פתולוגית נוספת שהראתה שהערכת הרופאים הייתה שגויה ולא מדובר בגרורה סרטנית, אך תוצאה זו של הבדיקה הוסתרה מעיני התובע. בין הדרישות שהעלה התובע הייתה דרישה להטלת פיצויים עונשיים על בית החולים בשל התנהגותו והמידע השגוי שנמסר לו. רוב עילות הרשלנות הרפואית נדחו על ידי בית המשפט.
יחד עם זאת, בדיון בסוגיית הפיצויים העונשיים, בית המשפט סקר את המגמה הרווחת בפסיקה מאוחרת של בית המשפט שהתירה הטלת פיצויים גם כשאין כוונת זדון אלא רק אדישות חמורה מצדם של הרופאים לנזקו של המטופל. בהתאם הודיע ביהמ"ש שהתנהגות הצוות הרפואי בנידון היא התנהגות מקוממת, שיש להתריע מפניה, ולכן היא מצדיקה פיצוי עונשי.
ביהמ"ש ציין שלא מצא כוונת זדון בהתנהגותם של הרופאים אלא רק אדישות כלפי הנזק למטופל ולכן קבע כי על בית החולים לשלם 75,000 ₪ פיצוי עונשי.
יש לציין כמובן שפסיקה זו היא פסיקה תקדימית והיא פותחת פתח לקבלת תביעות עתידיות לפיצויים עונשיים. כמו כן פסיקה זו מטילה כמובן סטנדרט התנהגות גבוה יותר על הרופאים בטיפול הרפואי הניתן על ידם.
