טיפול רפואי רשלני מתן תרופות מסוג NSAIDS – אי ספיקת כליות סופנית וצורך בהשתלת כליה

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 1167-09 א.א. נ' קופת חולים מאוחדת התובע:
א. א.

נגד

הנתבעת:
קופת חולים מאוחדת

פסק דין מבוא 1. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שאונו לתובע לטענתו בשל טיפול רפואי רשלני בו על דרך מתן תרופות מסוג NSAIDS שקיבל מידי רופאי קופת החולים בה היה חבר, בזמנים הרלוונטים לתביעה, ואשר בגינם לטענתו נגרם לו נזק גוף חמור עד כדי אי ספיקת כליות סופנית וצורך בהשתלת כליה.
°
לבקשת התובע נרשם שמו בראשי תיבות בלבד ומכאן שאף מקום שבציטוטים מחוות הדעת ופרוטוקולים צוין שמו המלא – הרי שבפסק הדין יופיעו ראשי התיבות של שמו בלבד.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לשאלת האחריות והן לשאלת גובה הנזק, ככל שתימצא אחריות.
3. בטרם דיון יובהרו המונחים הרפואיים הרלוונטיים:
מחלת וגנר (Wegeners' granulomatosis) – מחלה שמתאפיינת בדלקת לא זיהומית בכלי הדם באיברים שונים בגוף. היא מתבטאת בעיקר בפגיעה באיברי הנשימה, בריאות, בעור, בפרקים ובכליות. מדובר במחלה נדירה ביותר שסיבותיה טרם הובררו לאשורם. הטיפול
— סוף עמוד 1 —
במחלה הינו במתן סטרואידים ותרופות מסוג ציקלופוספיאמיד (תרופות המדכאות את המערכת החיסונית). האבחנה נעשית לאחר נטילת ביופסיה מהאיזור החשוד כסובל מהמחלה.
תרופות מסוג NSAIDS (Non Steroidal anti Inflamatory Drugs) – קבוצת תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. בין התרופות הללו נמצאות תרופות כמו אדויל, וולטרן, מסוליד, ויוקס ועוד. תרופות אלו ניתנות בין היתר לטיפול בכאבי פרקים. לחלקן של תרופות אלו תופעות לוואי על מערכת העיכול, הלב והכליות, זאת בעת מתן מינון גבוה וממושך או על מטופלים עם רגישות מסוימת. ואלה העובדות הצריכות לעניין 4. התובע, יליד 24.4.1961, היה בתקופה שבין 11/1997- 12/2005 חבר בקופת חולים מאוחדת (להלן: "הנתבעת" או "קופ"ח") , וטופל על ידי רופאיה.
5. בחודש מרץ 1997, סבל התובע מכאבי פרקים. הוא פנה לקופת החולים, בה היה חבר באותה העת, ובהוראת רופא אורטופד טופל בכדורי וולטרן למשך יומיים. בעקבות הטיפול סבל מכאבי בטן קשים ובהוראת רופא המשפחה הפסיק את הטיפול והופנה לטיפול גסטרואנטרולוגי.
6. באפריל -מאי 1997 אובחן התובע כסובל ממחלת "וגנר", ( להלן: "וגנר" או "המחלה"). זאת לאחר שעבר ביופסיה ראשונה שהראתה מעורבות של המחלה בכליות. התובע טופל בציקלופוספמיד שמטרתו מניעת התקדמות הפגיעה הכלייתית. הטיפול נחל הצלחה. בהמשך טופל באימורן ובפרדניזון.
7. בדצמבר 1998, לאחר שהתובע כבר נעשה חבר בקופת החולים הנתבעת, למרות הטיפול המסיבי שקיבל למחלתו, התלקחה שוב מחלתו והופיעה מעורבות ריאתית אשר התבטאה בתסנינים ריאתיים, דימום תוך ריאתי, חום, שיעול, היפוקסמיה וקושי בנשימה. התובע אושפז וטופל בין היתר בעירוי צטוקסן ובסטרואידים. בהמשך שוחרר לביתו להמשך טיפול תרופתי.
8. בנובמבר 1999, עקב סימפטומים ריאתיים ועליה של ערכי הקראטינין ל- 1.4% מג' יחד עם ערכי CRP ו- C-ANCA וכן המטוריה /פרוטאינוריה בשתן, פנה התובע להתייעצות בבית חולים בפריס, שם נעשתה לו ביופסיה שנייה בה הודגמו סימנים כרוניים משמעותיים וסימני הצטלקות נרחבים בכליה.
— סוף עמוד 2 —
עם שובו של התובע ארצה הוא המשיך את הטיפול במחלה בבית חולים הדסה אצל פרופ' נפרסטק ונמצא שהוא סובל מהחמרה פרוגרסיבית של המחלה (כפי שעולה מסיכום המחלה בבית חולים הדסה).
9. במהלך חודש מאי 2003 אובחנה התדרדרות חמורה בתפקודי הכליות של התובע.
התובע עבר בירור בבית החולים הדסה עין כרם, במסגרתו אושפז מיום 11.5.03 ועד 20.5.03. במהלך האשפוז בוצעה ביופסיה שלישית של הכליה אשר שללה התלקחות של מחלת וגנר והדגימה ממצא של דלקת במשתית העשויה להתאים לנזק תרופתי בכליה עקב נטילת תרופות מסוג NSAIDS.
10. בהמשך התדרדר תפקוד כליותיו של התובע עד שמצבו הגיע לאי ספיקת כליות סופנית וצורך בהמודיאליזה. מחודש אפריל 2005 ועד לחודש ספטמבר 2005 טופל התובע ביחידת הדיאליזה של בית חולים בלינסון ובמכון הדיאליזה במדיקל סנטר בהרצליה, בתדירות של שלוש פעמים בשבוע.
11. לאחר תקופה זו, ביום 12.9.05, עבר התובע בהצלחה ניתוח להשתלת כליה בבית חולים בלינסון.
12. לתובע בעיות רפואיות נוספות לבד ממחלת וגנר לרבות – פסוריאזיס, יתר לחץ דם, השמנת יתר, וריקוצלה מימין, מצב לאחר פקקת ורידית של הורידים העמוקים ברגל וכאבי עמ"ש תחתון. המומחים ציינו כי במשפחתו של התובע בני משפחה שסובלים ממחלות אוטואימוניות אחרות דוגמת לופוס וקרוהן.
13. התובע טופל מספר פעמים על ידי הרופאים המטפלים בו במסגרת קופת החולים בתרופות מסוג NSAIDS. במהלך שמיעת הראיות ולאחר שהומצא מלוא התיק הרפואי של התובע בקופת החולים עלה כי לתובע ניתנו לאחר גילוי מחלת הוגנר מספר פעמים מרשמים לתרופות מסוג זה בשל כאבי פרקים ושלד:
14. ביום 21.12.00 פנה התובע לד"ר מיכל פלד , רופאת המשפחה, וקיבל מרשם לתרופת ויוקס 25 מ"ג – 10 כדורים וזאת בעקבות תלונותיו על כאבי בטן.
15. ביום 24.7.01 שב התובע ופנה לד"ר פלד וקיבל מרשם לויוקס 25 מ"ג – 10 כדורים, בשל כאבי פרקים וכן נרשמה לו תרופה מסוג אלגוליזין פורטה.
16. ביום 10.2.02, לאחר שנתקף כאבי גב, פנה התובע לטיפול אצל ד"ר ריקרדו ברץ, רופא אורטופד אצל הנתבעת, וקיבל מרשם לתרופות מסוליד 100 מ"ג 3 פעמים ביום לתקופה בת 10 ימים.
— סוף עמוד 3 —
17. ביום 9.9.02 פנה התובע לד"ר מיכל פלד, בגין תלונות על כאב גב חריף לאחר שהרים ציוד כבד במשרדו, וקיבל מרשם לתרופת מסוליד 100 מ"ג פעמיים ביום לתקופה בת 15 ימים.
18. ביום 27.7.03 פנה התובע שוב לד"ר פלד בגין כאבים בברך ימין, וקיבל מרשם לתרופת ויוקס 25 מ"ג פעם ביום לתקופה בת 10 ימ ים.
19. כעבור מספר חודשים, ביום 5.1.04 פנה שוב לד"ר פלד בגין כאב בכתף וקיבל מרשם לויוקס 25 מ"ג פעם ביום לתקופה בת 10 ימים.
20. סה"כ נרשמו לתובע 6 פעמים תרופות מסוג NSAIDS לאחר אבחון המחלה וזאת על פני למעלה מ – 3 שנים. הראשונה בדצמבר 2000, השנייה ביולי 2001, השלישית בפברואר 2002, הרביעית בספטמבר 2002, החמישית ביולי 2003 והשישית בינואר 2004. בכל הפעמים נרשמו לתובע תרופות מסוג NSAIDS. הטיפול היה מוגבל בזמן ולא עלה על 10 ימים (בויוקס) או – 15 ימים (במסוליד), תלוי בסוג התרופה שנרשמה.
טענות התובע 21. לטענת התובע התרשלותם של הגורמים המטפלים בו, מטעמה של הנתבעת, מתבטאת בכך שרשמו לו טיפול בתרופות מסוג NASIDS תוך הפרת חובת ההתייעצות עם מומחים בתחום הנפרולוגיה. זאת בעת שידעו שהתובע סובל ממחלת וגנר העלולה לפגוע בכליות ובפועל אף ערבה פגיעה כזו. הרופאים צריכים היו לדעת כי מתן טיפול תרופתי מסוג זה עלול לסכן או להחמיר את מצבו. בסופו של יום, טוען התובע, כי הטיפול הוא שגרם להתדרדרות הקשה והבלתי הפיכה בתפקוד כליותיו, והיא שהביאה אותו למצב של אי ספיקת כליות סופנית.
22. לטענתו כתוצאה מרשלנות הנתבעת הוא איבד מסיכויי ההחלמה שהיו לו תוך קבלת טיפול קבוע למחלתו. הטיפול שקיבל למחלתו פעל לשמירה על תפקוד הכליות אשר היה מאפשר לו איכות חיים סבירה ומצבו לא היה מתדרדר ומגיע לטיפולי דיאליזה ולצורך בהשתלת כליה.
23. לטענת התובע, טרם מתן הטיפול התרופתי ב – NSAIDS שניתן לו על ידי רופאי הנתבעת, לא הוסבר לו דבר על טיבן של התרופות ועל הסכנות הטמונות בנטילת טיפול תרופתי זה, במיוחד על רקע מצב תפקודי הכליה שלו. לא הוצעו לו חלופות טיפוליות ולא הוסבר לו דבר אודות ההשפעה שעתידה להיות לטיפול זה על תפקודי הכליה שלו.
— סוף עמוד 4 —
24. התובע טוען כי כיום הוא מוגבל מאוד בתפקודו היום יומי, נאלץ ליטול תרופות מרובות מדכאות חיסון ובשל כך חשוף ביתר שאת לזיהומים ומחלות שונות. הוא נוטל טיפול סטרואידי שלו השלכות קשות על תפקודו ובריאותו, לרבות השמנת יתר ובריחת סידן. הוא סובל מעייפות מתמדת, קוצר נשימה, אגירת נוזלים, שינויים הורמונאליים, התכווציות ברגליים ולחץ דם שאינו מאוזן.
25. התובע תמך טענותיו בחוות דעתו של פרופ' מאיר ברזיס, מומחה ברפואה פנימית במרכז הרפואי "הדסה".
פרופ' ברזיס קבע בחוות דעתו כי במועדים שבהם טופל התובע בתרופות מסוג -NSAIDS כבר היה ידוע על קשר הדוק בין פגיעה כלייתית לבין נטילת תרופות מסוג זה ובמקביל היה ידוע לגורמים המטפלים בתובע כי הוא סובל מפגיעה בכליותיו בעקבות מחלת וגנר.
פרופ' ברזיס מפנה בעיקר לכך שבעת ביצוע הביופסיה השלישית נמצא כי מחלתו של התובע אינה פעילה וכי הנזק שנמצא בכליות מתאים גם לדלקת כתוצאה מטיפול תרופתי ב – NSAIDS. משכך הוא קובע כי:
"קרוב לוודאי שמתן תכשירי ה – NSAIDS גרמו להתדרדרות תפקוד הכליה של מר א.א. עד הצורך בדיאליזה והשתלה. לולא הטיפול ב – NSAIDS, יתכן שתפקוד הכליה היה נותר עוד שנים רבות ברמה מספקת ללא צורך בדיאליזה ובהשתלה ואין לדעת מתי היה מגיע למצב המחייב השתלת כליה, אם בכלל." (חוות דעתו הראשונה – ת/1). טענות הנתבעת
26. לטענת הנתבעת עסקינן בתובע אשר סובל מזה שנים רבות ממחלת וגנר, אשר גורמת להתדרדרות איטית ומתמשכת של כליותיו, עד לצורך בהשתלת כליה, כמו גם פגיעה במערכות נוספות בגופו.
27. לטענתה, על מנת לנסות ולהקל על סבלו של התובע, ניאותו רופאיו לתת לו מספר פעמים בודדות, מרשמים למשככי כאבים מסוג NSAIDS , במינון נמוך ביותר ולמשך תקופה קצרה ביותר בכל פעם, תוך מתן חלופות להקלת כאביו באמצעות משככי כאבים אחרים.
יחד עם זאת טוענת הנתבעת כי התובע כלל לא הוכיח שאכן עשה שימוש במרשמים שקיבל ונטל את המנות שנרשמו לו.
— סוף עמוד 5 —
28. לטענת הנתבעת לא נפל כל פגם בהתנהלות רופאיה והם לא העמידו את התובע בסכנה כלשהי לגרימת נזק בלתי הפיך. מצבו נובע באופן בלעדי ממחלתו הבסיסית ומהתדרדרותה הטבעית והבלתי נמנעת.
29. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של פרופ' אליעזר הולצמן מומחה ברפואה פנימית מבי"ח שיבא תל-השומר.
פרופ' הולצמן ציין בחוות דעתו כי מתוך התיעוד הרפואי עולה כי חלה התדרדרות כרונית רצופה של תפקודי הכליות של התובע לאורך השנים עד שהמצב הגיע לאי ספיקת כליות סופנית בשנת 2005. ההתדרדרות של המחלה אצל התובע אופיינית לפגיעה הכלייתית המוכרת בספרות הרפואית אשר נענית רק חלקית לטיפול תרופתי.
לשיטתו של פרופ' הולצמן עוד בביופסיה השנייה בשנת 1999 ניתן היה לראות פיברוזיס במשתית כפי שנצפה בביופסיה השלישית בשנת 2003 רק בכמות גדולה יותר, זאת הגם שבאותה תקופה לא קיבל התובע כל טיפול ב – NSAIDS. הוא מפרש את התמונה שנצפתה בביופסיה בשנת 2003 "כסוף הדרך של התהליך הפעיל שהחל ב- 1997 והתגבר גם ב- 1999." תמונה זו מתחזקת לדעתו בבדיקות תפקודי הכליה שבוצעו לאורך השנים ומלמדות על: "ירידה מקבילה בתפקוד הכלייתי ככל שהשינויים הכרונים בכליות הלכו והתעצמו."
30. פרופ' הולצמן ציין כי מתן טיפול תרופתי מסוג NSAIDS לסובלים ממחלת כליות כרונית יכול להביא לתופעות כליתיות מסוימות שלדעתו אף אחת מהן לא התקיימה בתובע והן: אי ספיקת כליות חריפה כתוצאה מפגיעה המודינמית (כיווץ כלי דם) שמתרחשת תוך יום עד 3 ימים ממתן התרופה, אך הפיכה מיד עם הפסקת הטיפול – שלא התקיימה בענייננו; פגיעה אלרגית חריפה, שהינה נדירה ביותר, שמתרחשת לאחר טיפול רציף של מספר שבועות ב – NSAIDS , עם רמות נפרוטיות של ח] ]>

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות יש למלא את הפרטים הבאים או לחייג 8517*

תוכן עניינים
שיתוף

עו״ד ענת מולסון

בעלת תואר ראשון במשפטים. עוסקת בתחום רשלנות רפואית מעל 25 שנים. מרצה בכנסים בתחום הרשלנות הרפואית. בוגרת השתלמות ברפואה למשפטנים באונ' ת"א. חברת האגודה לזכויות החולה. שותפה במשרד נבו מולסון העוסק בתחום הרשלנות הרפואית בלבד. רוב המקרים בהם מטפלת הם רשלנות בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון מחלות. לא גובה שכר טרחה מראש, אלא רק בסוף התביעה ורק אם זוכה. השיגה פיצויים של מאות מיליוני שקלים ללקוחותיה.

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות ע"י עו"ד ענת מולסון, יש למלא את הפרטים הבאים או להשאיר לה הודעה בטלפון 8517*

עשוי לעניין אתכם