ניתוח קוסמטי באף– רשלנות רפואית?
א 24587/01 יהל אורן נ’ ד"ר גבריאל רוזן
1
בתי המשפט
א 024587/01
בית משפט השלום חיפה
14/05/2006
תאריך:
כב’ השופטת ב. טאובר
בפני:
יהל אורן
התובע
– נ ג ד –
ד"ר גבריאל רוזן
הנתבע
פסק דין
1. בפניי תביעה בגין נזקי גוף שהגיש מר יהל אורן (להלן: "התובע"), יליד 26/6/73, בגין ניתוח אסתטי באפו שביצע ד"ר גבריאל רוזן (להלן: "הנתבע") בתאריך 4/11/94 במסגרת פרטית בבית החולים האיטלקי בחיפה.
התשתית העובדתית:
2. בסמוך לתאריך 4/11/94 החליט התובע לשפר את מראהו של אפו שהיה גדול, ארוך ומגושם (ראה חוות דעת ד"ר גולן, עדות פרופ’ שפיר בעמ’ 10 לפרוטוקול ועדות התובע בעמ’ 15 לפרוטוקול).
3. מאחר שאימו של התובע, הגב’ רות אורן, עבדה בזמנים הרלבנטיים כאחות במחלקת אף, אוזן, גרון בבית חולים העמק שהיתה בניהולו של הנתבע ועל פי המלצתה, פנה התובע לנתבע לצורך תיקון אסתטי של מראה האף.
4. עובר לביצוע הניתוח נפגש התובע עם הנתבע בחדרו במחלקת אף, אוזן, גרון בבית חולים העמק ובתום הפגישה סוכם בין התובע והנתבע כי הנתבע יבצע ניתוח אסתטי באפו של התובע. יצויין כי הנתבע לא צירף כל תיעוד מהפגישה שנערכה בין השניים.
5. בתאריך 4/11/94 נותח התובע באפו בבית החולים האיטלקי בחיפה לאחר שבסמוך לניתוח חתם על טופס הסכמה לניתוח. התובע שוחרר לביתו עוד באותו היום והוזמן לביקורת לצורך הוצאת הטמפונים מאפו.
6. מספר ימים לאחר הניתוח הוציא הנתבע את הטמפונים מאפו של התובע וכשבוע לאחר מכן הגיע התובע להורדת הגבס מאפו. יצויין כי תיעוד המתעד את ביקוריו של התובע אצל הנתבע ומימצאי האף לאחר הניתוח לא צורפו אף הם לראיות הנתבע.
7. לאחר הורדת הגבס מהאף לא חזר התובע לנתבע. כאמור בסעיף ו’ לתצהיר התובע, נסע התובע כחמישה חודשים לאחר הניתוח לחו"ל, שם שהה מספר שנים.
8. מעדותו של התובע (עמ’ 20-19 לפרוטוקול) עולה כי מאז הורדת הגבס מהאף ועד ליציאתו של התובע לחו"ל לא העלה התובע בפני הנתבע ו/או בפני איש תלונות על מצב האף. גם במהלך שהותו של התובע בחו"ל ועד לשנת 1997, עת שחזר התובע מחו"ל, לא פנה התובע לנתבע ו/או לטיפול רפואי כלשהו בגין מצב אפו וגם מאז שובו של התובע מחו"ל בשנת 1997 ועד לשנת 2000 לא פנה התובע לנתבע ו/או לרופא אחר בשל מצב אפו.
9. בתאריך 4/4/00 ו/או בסמוך לכך פנה התובע לד"ר יוסף אביב ז"ל, אשר ניתח את אפה של אחותו, לצורך ביצוע ניתוח מתקן באפו.
10. בעקבות בדיקתו של התובע אצל ד"ר יוסף אביב ז"ל ולנוכח מימצאי בדיקתו פנה התובע בסמוך לאחר אותה פגישה לנתבע ובסמוך לאחר מכן הוגשה תביעתו לביהמ"ש.
11. בישיבת ההוכחות מיום 5/4/05 ומיום 15/9/05 נחקרו התובע, אימו – הגב’ רות אורן, והנתבע על תצהיריהם. כן נחקרו פרופ’ שפיר וד"ר גולן על חוות דעתם.
12. בתאריך 26/3/06 ולאחר הגשת סיכומי הנתבע עתר התובע להגשת סיכומים משלימים וצירף התייחסות לטענת התקיפה והפגיעה באוטונומיה, צידה האחר של טענתו בדבר העדר הסכמה מדעת מצידו של התובע ואשר נשמטו מסיכומיו העיקריים. הנתבע התנגד לקבלת ההשלמה ואולם בתגובתו התייחס אף לטענת התובע לגופה.
טענות הצדדים בתמצית:
13. התובע טוען בהסתמך על חוות דעתו של פרופ’ שפיר כי כתוצאה מביצוע הניתוח נותרו באפו מספר כשלים בולטים: צלקת שלא ניתן להסתירה או לסלקה על כנף האף מימין, חור בקצה מחיצת האף, חצי האף המרוחק בולט ותפוח לעומת החצי המקורב שהינו צר ונמוך, קצה האף צנוח ומכסה על הנחיריים הפסוקים כאשר בסיס קצה האף רחב מאוד.
התובע טוען כי תוצאות הניתוח נובעות מביצוע רשלני של הניתוח וכן שהתובע לא הוזהר כדין על הסיכונים לאפשרות התרחשות התוצאות טרם הושגה הסכמתו לביצוע הניתוח האלקטיבי ובכך אף בוצעה כלפיו עוולה של תקיפה ופגיעה באוטונומיה.
התובע טוען על בסיס חוות דעתו של פרופ’ שפיר כי נגרמה לו נכות אסתטית צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 75 2 (ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשי"ז-1956 (להלן: "התקנות") וכן נכות תפקודית צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 69(4)ד’II בשל הפרעה במעבר האף וקיומם של גלדים אשר לא קיימת עוד בתקנות העדכניות.
14. הנתבע טוען כי לא דבקה כלל רשלנות בביצוע הניתוח ואף המומחה מטעם התובע אינו קובע קיומה של רשלנות בחוות דעתו.
עוד טוען הנתבע, כי לנוכח העובדה שהתובע לא העלה כל תלונה במשך שש שנים מאז הניתוח ובפועל אכן שאף לשפר את מראהו האסתטי של אפו, לא ניתן לייחס לניתוח את המימצאים שקבע מומחה התובע ובפרט לא את היצרות מעבר האויר באף וקיומם של גלדים אשר אינם קשורים לניתוח ואף הדבר נסתר בעדות התובע.
הנתבע מוסיף וטוען, כי אין כל בסיס ראייתי לטענת התובע בדבר העדר ההסכמה מדעת, תקיפה ו/או פגיעה באוטונומיה, טענות אשר נזנחו בסיכומי התובע והועלו אך בסיכומים המשלימים שהוגשו על ידו.
דיון – רשלנות בביצוע הניתוח:
15. ככלל, הנטל להוכחת הרשלנות בביצוע ניתוח מוטל על התובע. בהקשר זה אין די בהצבעה על אי הצלחתו של הניתוח או בהצבעה על סיבוך שהתרחש במהלך הניתוח או על אי שביעות מתוצאות הניתוח, אלא על הטוען לקיומה של רשלנות רפואית הנטל להוכיח כי בעת ביצוע הניתוח סטה המנתח מנורמות רפואיות סבירות ומקוב]
]>
