בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 19419-01-12 פחמאוי ואח' נ' והבי ואח'
29 מאי 2012
בפני הרכב השופטים:
כב' השופט יגאל גריל, ס. נשיא [אב"ד]
כב' השופט עודד גרשון
כב' השופטת בטינה טאובר
המערערים:
המשיבים בערעור-שכנגד
1. מוג'יב פחמאוי
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיב:
המערער בערעור-שכנגד
סלימאן והבי
פסק דין
א. בפנינו ערעור וערעור-שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי) מיום 18.12.11 ב-ת.א. 4497-10-09 [פורסם בנבו] לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיב (המערער-שכנגד), יליד 1982, את הסכום של 73,070 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בגין פציעתו בתאונת דרכים מיום 8.6.09.
ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
המשיב נפצע במהלך עבודתו כתוצאה מהפעלת זרוע טקרטור שפגעה בידו השמאלית וכף ידו נמחצה בין חלקי זרוע הטרקטור.
המשיב אושפז למשך יומיים. בבדיקתו בבית החולים נמצא חתך עמוק בכף היד, חשד לשבר, וירידה בתחושה באגודל.
בהמשך אושרו למשיב 68 ימי אי-כושר עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 9.8.09 עד 31.12.09, נכות זמנית מיום 1.1.10 עד 30.4.10, ונכות בגובה 10% מיום 1.5.10 לצמיתות בגין צלקת מכאיבה לפי סעיף 75(1)(ב) של מבחני הביטוח הלאומי. נקבע שאין מקום להפעלת תקנה 15.
הנכות ניתנה בגין צלקת קשתית באורך 6 ס"מ באזור טנרי, כאמור, "צלקת מכאיבה".
ג. בית משפט קמא מציין שבמועד התאונה עבד המשיב בעבודה זמנית והשתכר סך של 4,300 ₪ לחודש, אך לטענת המשיב, לאחר התאונה שב לעבודה במקצועו כנהג טרקטור ושכרו עודכן לגובה של 6,000 ₪ לחודש.
ביום 23.10.11 פוטר המשיב מעבודתו, אך מכתב הפיטורין אינו מפרט את סיבת הפיטורין.
ד. לעניין הנכות התפקודית קבע בית משפט קמא כי זו עומדת על 5% בציינו, שלפי תיקו הרפואי התלונן המשיב לאורך כל התקופה, מאז התאונה, על כאבים באזור הצלקת וירידה בתחושה. בית משפט קמא הוסיף כי אין מחלוקת שהצלקת רגישה למגע.
עוד ציין בית משפט קמא, כי המשיב עובד עבודה פיזית וזקוק לידיו כדי לתפעל מכשירים. מכאן, לדעת בית משפט קמא, כי לצלקת המכאיבה יש השפעה על תפקודו של המשיב וכושר השתכרותו.
ה. יחד עם זאת, הביא בית משפט קמא בחשבון שמקצועו של המשיב הוא מפעיל שופל שאינו מצריך עבודה פיזית אינטנסיבית, וכן הביא בית המשפט בחשבון כי ידו השמאלית של המשיב שנפגעה בתאונה אינה ידו הדומיננטית של המשיב, ולכן, את מרבית העבודה אין המשיב מבצע ביד זו.
מוסיף בית משפט קמא שלאחר תקופת החלמה אחרי התאונה, חזר המשיב לעבוד במקצועו ושב להשתכר את שכרו המצופה במלואו.
על יסוד כל האמור לעיל קבע בית משפט קמא בפיסקה 10 של פסק דינו:
"לפיכך, סברתי כי הגם שמדובר בנכות כתוצאה מצלקת מכאיבה כאשר טווחי התנועה טובים, אזי בשים לב לכך שהתובע עובד בעבודה פיזית וצפוי אף להמשיך בעבודה שכזו, שהרי זהו מקצועו, ולאור העובדה שהמדובר בצלקת בכף היד, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 5%".
ו. את הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני חישבה שופטת קמא לפי 10% נכות, בצירוף שני ימי אשפוז וריבית ממועד התאונה והעמידה את הסכום על 18,290 ₪. את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר העמידה שופטת קמא על 24,360 ₪ (לפי 5% נכות, אך בהתחשב ב-68 ימי אי-כושר מלא (13,600)).
את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד העמידה שופטת קמא על סכום גלובלי של 50,000 ₪.
בגין הוצאותיו של המשיב פסק בית משפט קמא 550 ₪, ובגין עזרת צד ג' פיצוי גלובלי של 2,500 ₪, ובסה"כ: 95,700 ₪, ממנו הופחתו תקבולי הביטוח הלאומי בסך 22,630 ₪.
ז. שני הצדדים ממאנים להשלים עם תוצאות פסק דינו של בית משפט קמא.
תמצית טענות המערערים-הנתבעים בערעורם:
1. שגה בית המשפט משחישב את ההפסד בגין 68 ימי אי-כושר לעבר שלא לפי השכר ערב התאונה שעמד על 4,300 ₪ לחודש.
2. כמו כן, שגה בית משפט קמא בפוסקו את הפסד השכר לעבר לפי 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת ריבית מיום התאונה, בשעה שלא היה מקום לפסוק ריבית משנלקח בחשבון השכר ליום פסק הדין. לחלופין, היה מקום לפסוק את הריבית רק מאמצע תקופת החישוב.
3. לדעת המערערים שגה בית המשפט משפסק פיצוי לעתיד בהעדר כל פגיעה תפקודית בשכרו של המשיב או בכושר ההשתכרות שלו ומשעסקינן בנכות קוסמטית גרידא, חסרת היבט תפקודי.
לדעת המערער שגה בית משפט קמא משפסק פיצוי של 50,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, הגם שקבע שאין פגיעה בפועל בכושר השתכרותו.
4. בית המשפט שגה משקבע שהנכות של 5% בגין צלקת בכף היד מהווה הפרעה תפקודית, בניגוד לראיות שהובאו. לחלופין: הסכום שנפסק בגין ראש הנזק של פיצוי לעתיד גבוה וחורג מן המקובל.
עד כאן תמצית טיעוניהם של המערערים.
ח. המשיב הגיש ערעור-שכנגד ואלה נימוקיו בתמצית:
1. היה על בית המשפט לקבוע כי נכותו התפקודית של המשיב היא לפחות בשיעור דומה לדרגת הנכות הרפואית (10%).
2. אין המדובר בנכות אסתטית או קוסמטית, הואיל ומדובר ב"צלקת רגישה בנגיעה ובלחץ, ליד הצלקת חוסר תחושה בעור", כקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי מיום 4.5.10.
3. טוען המשיב בערעור-שכנגד שהוא עובד כפיים והרגישות והכאב בשימוש בכף ידו הפגועה, מגבילים אותו בביצוע עבודתו.
לטענת המשיב היה על בית משפט קמא לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 10% לפחות.
4. עוד טוען המ]
]>
