טיפול רשלני רפואי

בית משפט השלום בחדרה

ת"א 18839-01-09 חזן ואח' נ' שטיבלמן בפני
כב' השופט חננאל שרעבי
התובעים
1. שמעון חזן ת.ז. 067601872
2. שרית חזן ת..ז. 021565262
נגד
הנתבע
ד"ר איסק שטיבלמן ת.ז. 304714405

פסק דין חלקי 1. עסקינן בתביעת נזקי גוף הנובעת, עפ"י הנטען, מטיפול רשלני רפואי, שבוצע ע"י הנתבע, רופא שיניים במקצועו, בתובעים, במסגרת טיפולי שיניים שביצע בהם. ° העובדות הנטענות בכתב התביעה המתוקן 2. התובעים הם אב ובתו. האב, התובע 1 (להלן: "התובע") יליד שנת 1955 והבת, התובעת 2 (להלן: "התובעת") ילידת שנת 1985. 3. טוען התובע כדלקמן: א. בחודש מרץ 2002 או בסמוך לכך, חש בכאבים בשיניו ונזקק לטיפול שיניים. עקב מצבו הכלכלי הקשה פנה לטיפול אצל הנתבע, רופא שיניים במקצועו, שהיה ידוע במקום מגוריו של הנתבע בפרדס חנה, כרופא שיניים זול. ב. הוא פנה לדירתו של הנתבע בפרדס חנה, שבחלקה (בסלון) הוסבה למרפאת שיניים, לקבלת טיפול רפואי. ג. הנתבע החליט, מבלי לבצע צילום רנטגן או כל בדיקה אחרת נדרשת, לעקור שיניים מפיו של התובע. — סוף עמוד 1 — ד. הנתבע עקר במהלך תקופה כ- 10 שיניים מפיו של התובע, לפי תעריף של בין 70-100 ₪ במזומן, מבלי לבצע פעולת הרדמה טרם העקירה, ואף מבלי לתת לו אנטיביוטיקה או כדורים משככי כאבים לאחר הטיפול. ה. לעתים בעקבות עקירת השיניים נגרמו לתובע דימומים בפיו, ואז היה חוזר אל הנתבע שהיה מורח את המקום המדמם בחומר שהיה מסייע לעצירת הדימום. ו. לאחר שהנתבע עקר מפיו של התובע כ- 10 שיניים, הרכיב בפיו תותבות פלסטיק זמניות, ועד היום תותבות אלה מצויות בפיו של התובע, כאשר אין באפשרותו הכלכלית לשלם בעבור שיקום הנזק שיצר הנתבע בעקבות עקירת השיניים. ז. התובע שילם לנתבע במזומן ללא קבלת חשבונית, ואף מבלי שהנתבע תיעד את הטיפולים שביצע בו. 4. טוענת התובעת כדלקמן: א. באותה תקופה שהתובע היה מטופל אצל הנתבע, חשה גם התובעת כאבים בשן, ופנתה אף היא, עפ"י הפניית אביה, אל הנתבע לקבלת טיפול רפואי. ב. הנתבע בדק את פיה של התובעת וקבע כי יש לעקור את השן, וזאת מבלי שביצע בה צילום רנטגן או כל בדיקה רפואית מקובלת אחרת. ג. בו ביום עקר הנתבע את השן הכואבת מפיה של התובעת. ד. כאשר התובעת חזרה לביתה היא גילתה כי הנתבע עקר את השן הלא נכונה. על כן חזרה למחרת למרפאה של הנתבע והתלוננה כי עקר את השן הלא נכונה. הנתבע טען כי היה צורך לעקור גם את השן שעקר בפועל, והוסיף ועקר גם את השן שבה היה החור. ה. לאחר זמן מה החלה התובעת סובלת מכאבים בשיניה באזור אחר בפה. היא פנתה אל הנתבע וביקשה שיתן לה חומר משכך כאבים. הנתבע אילחש את פיה של התובעת ועקר את השן שממנה סבלה ללא ידיעתה של התובעת ומבלי שקיבל את הסכמתה מראש. כתוצאה מעקירה זו נגרם לתובעת זיהום, והנתבע נתן לה מספר כדורי אנטיביוטיקה. ו. סה"כ עקר הנתבע מפיה של התובעת 3 שיניים, שנותרו חסרות בפיה. — סוף עמוד 2 — ז. גם התובעת שילמה לנתבע במזומן ללא קבלת חשבונית, ומבלי שהטיפולים הרפואיים שביצע בה תועדו בדרך כלשהי. 5. בנסיבות אלה טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בטיפולו בהם, תוך הפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, ותוך ביצוע עוולת הפרת חובה חקוקה, כמפורט בסעיף 23 לכתב התביעה. 6. עוד טענו התובעים כי במקרה הנדון יש להעביר את נטל השכנוע על כתפי הנתבע להוכיח שלא התרשל, מהטעמים הבאים: א. מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הכלל של "הדבר מדבר בעדו". ב. מכח דוקטרינת "הנזק הראייתי", שכן הנתבע לא תיעד את הטיפולים שביצע בפיהם של התובעים. 7. התובעים טוענים לנזק שנגרם להם כתוצאה ממעשי רשלנות אלה של התובע. העובדות הנטענות בכתב ההגנה המתוקן 8. בכתב הגנתו טוען הנתבע שתי טענות מקדימות לסילוק התביעה על הסף, כדלקמן: א. טענת התיישנות שכן לטעמו התביעה הוגשה למעלה מ- 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה (כפי שנראה להלן טענה זו מכוונת רק כלפי תביעתו של התובע, אך לא כלפי תביעתה של התובעת). ב. התביעה הוגשה מבלי שצורפה אליה חוו"ד רפואית כמצוות תקנת 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). לכן התובעים לא יכולים להוכיח טענותיהם כנגד הנתבע העוסקות "בעניין שברפואה". — סוף עמוד 3 — 9. עוד טען הנתבע בכתב הגנתו כדלקמן: א. לא זכור לו כי אי פעם טיפל בתובעים. ב. בשנת 2004 ארעה פריצה לדירתו, בה מצויה מרפאתו, והושמדו כל תיקי המטופלים שנשמרו עד לאותה עת במרפאה. זו גם הסיבה שהוא איננו יכול לזכור אם טיפל אי פעם בתובעים ו/או להציג תיעוד רפואי אודות טיפול בהם. ג. לחילופין טוען הנתבע כי למרות השמדת התיעוד הרפואי, טיפל בתובעים טיפול רפואי נכון, מתאים והטוב ביותר בנסיבות ובהתאם לפרקטיקה הנוהגת ברפואת שיניים, תוך שהוא נוקט באמצעי זהירות מקובלים ו/או סבירים ובמיומנות רפואית סבירה. ד. מפאת הזמן הרב שחלף מאז טיפולי השיניים, אין באפשרותו של הנתבע להתייחס לטיעוני התובעים באופן קונקרטי. ה. בכל מקרה, ככל שטיפל בנתבעים, היה זה תוך כדי הסכמתם מדעת לטיפולי השיניים, ומסקנה זו גם עולה מעצם העובדה ששבו וחזרו לטיפולו של הנתבע מספר פעמים. ו. הכחשת הנזק הנטען. 10. בהתאם להחלטתי מיום 27.11.11 קבעתי התיק להוכחות בשאלת האחריות בלבד (ולהלן גם נבהיר מדוע כך הוחלט). דיון והכרעה 11. לטעמי, אלה הן השאלות המצריכות הכרעה בתובענה בשאלת האחריות, ובסדר הבא: א. האם התובעים הוכיחו כי טופלו בשיניהם ע"י הנתבע, ואם כן מתי? ב. האם דין התביעה להידחות מחמת התיישנות? ג. ה אם הנתבע הוכיח את גרסתו כי התיעוד הרפואי שהתנהל במרפאתו נגנב במסגרת הפריצה לדירתו בשנת 2004? — סוף עמוד 4 — ד. האם דין התביעה להידחות על הסף מחמת אי צירוף חוו"ד רפואית? ה. מה המשמעות האופרטיבית של התשובות לשאלות דלעיל? שאלה א' – האם התובעים הוכיחו כי טופלו בשיניהם ע"י הנתבע, ואם כן מתי? 12. במסגרת שאלה זו נבחן האם התובעים הוכיחו כי טופלו בשיניהם (עצם קבלת טיפול להבדיל מטיבו או מהותו) ע"י הנתבע, ואם כן מתי? 13. שאלה זו, לגבי עצם קבלת הטיפול הרפואי ע"י הנתבע, להבדיל מטיבו או מהותו, היא שאלה עובדתית ואינה "עניין שברפואה" המצריכה ביסוס בחוו"ד רפואית כהוראת תקנה 127 לתקסד"א. אדם יכול להעיד האם קיבל טיפול רפואי בשיניו במהלך חייו ע"י רופא שיניים כזה או אחר. לראיה, בשאלונים נהוג לשאול את התובע את שמות הרופאים ו/או המרפאות בהם טופל. כך גם במקרה דנן נשאלו התובעים בשאלון לגבי שמות רופאי השיניים ו/או מרפאות השיניים בהם טופלו עובר לטיפול השיניים אצל הנתבע (ראה נ/2 שאלה 48, ונ/3 שאלה 38). 14. בכתב תביעתם, כמו גם בתצהירי העדות הראשית (ראה ת/2 סעיפים 2-9; ת/3 סעיפים 2-9), מעידים התובעים בוודאות על טיפולים רפואיים שקיבלו בשיניהם במרפאת הנתבע. 15. התובעים בתצהירי עדותם הראשית נתנו תיאור דומה של המרפאה האמורה. התובע בתצהיר עדותו הראשית ת/2 תיאר את המרפאה כדלקמן: המרפאה מצויה בסלון דירתו של הנתבע, כאשר החלק השייך למרפאה היה מופרד מאזור חדר המגורים שבסלון במחיצה ארעית באמצע הסלון (סעיף 4 לת/2). התובעת בתצהיר עדותה הראשית ת/3 תיארה את המרפאה כדלקמן: המרפאה היתה מצויה בדירתו של הנתבע בפרדס חנה. המרפאה היתה באמצע סלון הדירה מופרדת בוילון מיתר חלקי הסלון (סעיפים 3, 4 לת/3). 16. גם העדה מטעם התובעים הגב' מגי איכילוב, שלטענתה גם קיבלה טיפול אצל הנתבע, תיארה את המרפאה כדלקמן: המרפאה ממוקמת בדירתו של הנתבע בפרדס חנה. אחד החדרים בבית הוסב לחדר טיפולים, והיה בו כסא טיפולי שיניים, כוננית עם ספרים, מספרים וכלי עבודה שונים (סעיפים 3-4 לת/1). 17. התובעים בחקירתם הנגדית נשאלו אודות תיאור המרפאה של הנתבע ומיקומה, וציינו כדלקמן: התובע: — סוף עמוד 5 — א. לפני דירת מגוריו היה פלקט ועליו פרטי הנתבע כרופא שיניים. לאחר הגשת התביעה הנדונה הנתבע הוריד פלקט זה (עמ' 14 לפרו' ש' 21-22). ב. המרפאה היתה מופרדת מהסלון ע"י מחיצה (עמ' 14 לפרו' ש' 25-26). ג. כשנשאל מה כתובת המרפאה השיב: "משהו 17, רח' כורש. אסבסטונים. בית משותף שתי קומות. הוא גר בקומה ראשונה. אין מעלית" (עמ' 17 לפרו' ש' 7-9). ד. לשאלה האם היתה חית מחמד בדירת הנתבע, השיב: "אם אני לא טועה היה אקווריום" (עמ' 17 לפרו' ש' 12). התובעת: א. כשנשאלה מה כתובת המרפאה של הנתבע השיבה: "לא זוכרת אבל אני יכולה להראות לך את המרפאה. לא ראיתי את המקום שנים אבל אני יכולה לקחת אותך אליו עכשיו. זה אסבסטונים. אני זוכרת שהוא היה בקומת קרקע. לא נראה לי שזה בית עם קומות. נראה לי קרקע או שזה שתי קומות. אני לא זוכרת" (עמ' 20 לפרו' ש' 28-31). ב. היא לא זוכרת אם היתה חית מחמד בבית (עמ' 20 לפרו' ש' 33). 18. בזמן עדותם של שלושת עדי התביעה הנתבע היה נוכח באולם, כפי שמצוין בפרוטוקול, ושלושת עדי התביעה למעשה זיהו את הנתבע כרופא השיניים שטיפל בהם. אמנם עדי התביעה לא נשאלו בנדון "ברחל בתך הקטנה", אולם ההנחה הסבירה היא כי אם הנתבע לא היה מוכר למי מעדי התביעה, הם היו מציינים זאת. הגדיל התובע וציין בחקירתו הנגדית כי מאז הטיפולים פגש את הנתבע באיזור מגוריהם המשותף (עמ' 19 לפרו' ש' 1-2). היינו זיהויו של הנתבע ע"י התובעים כרופא שטיפל בהם הוא ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, ואף מעבר לכך. 19. מיקום המרפאה בדירתו של הנתבע תואר בצורה דומה ע"י שלושת עדי התביעה, כמו גם מיקום דירתו של הנתבע בפרדס חנה, כמפורט לעיל. עדותם של עדי התביעה כי מרפאתו של הנתבע התנהלה בביתו, אושרה ע"י הנתבע בעצמו (עמ' 43 לפרו' ש' 30). התובע אף ציין בחקירתו הנגדית, במענה לשאלה בחקירה נגדית, כי בדירתו של הנתבע יש אקווריום (ראה סעיף 17(ד) לעיל), ונתון זה לא נסתר ע"י הנתבע (וסביר כי כך היה נעשה אם עובדה זו לא היתה נכונה). — סוף עמוד 6 — מכאן חיזוק למסקנה כי התובעים ביקרו במרפאתו של הנתבע, וההנחה הסבירה היא כי עשו זאת לצורך קבלת טיפולי שיניים, כגרסתם. 20. לעומתם, גרסתו של הנתבע בשאלת טיפולו בתובעים אינה אחידה. בכתב הגנה מקורי שהוגש ביום 17.5.09 לא הכחיש הנתבע את הטיפול בתובעים, רק טען טענות אחרות לסילוק התביעה, דוגמת טענת התיישנות ו/או העדר חוו"ד רפואית ו/או כי הטיפול בהם היה סביר ובהתאם לפרקטיקה המקובלת הנוהגת ברפואת שיניים. ההנחה הסבירה היא כי כתב ההגנה המקורי הוגש ע"י ב"כ הנתבע, בשמו של הנתבע, לאחר שקיבל את המידע האמור מהנתבע. רק בישיבת יום 13.7.10, למעלה משנה לאחר הגשת כתב ההגנה המקורי, העלה ב"כ הנתבע את הטענה כי הנתבע אינו זוכר את התובעים כמטופלים, והתרתי לנתבע להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתו. בסופו של יום, ובאיחור רב, תוקן כתב ההגנה והוספה הטענה כי הנתבע אינו זוכר אם טיפל בתובעים (ס' 1.10 לכתב ההגנה המתוקן). על אף טענה זו, ועל אף העדר תיעוד רפואי, הוסיף הנתבע וטען בכתב הגנתו המתוקן, כטענות חלופיות, כי טיפל בתובעים טיפול נכון, מ] ]>