אני בחודש השישי להריוני ומאושפזת בשמירת הריון עקב קיצור צוואר הרחם והתייבשות .
התעוררתי בבוקר והתחלתי להקיא ולשלשל (סליחה על התיאור), ומיד ביקשתי מבעלי שייקח אותי למוקד החירום המפורסם של קופ"ח "מכבי". בבוקר הגענו למוקד בתקווה לקבל טיפול ומענה, בכל זאת אני בהריון ומצב כזה עלול להיות מסוכן (כידוע וכפי שכתוב בכל ספרי הריון ומוסבר ע"י אחיות של טיפת חלב התייבשות עלולה לגרום לצירים מוקדמים). במוקד נבדקתי ע"י דר' למען האמת נורא שמחתי לראות שזאת היא משום שפגשתי אותה פעם במרפאה בנווה זאב והיא נראתה ונשמעה רופאה מאד מקצועית עניינית ואכפתית. לצערי מוקד החירום של מכבי איננו בשום אופן מצויד לקבל נשים בהריון ודר' תמרה איננה רופאת נשים.
לאחר בדיקה היא שלחה אותי לבצע בדיקת דם ולקחת "פראמין" כדור נגד בחילה לבקשתי ורצתה לשחרר אותי למנוחה הביתה. הד"ר הסבירה לנו שמדובר בקלקול קיבה או וירוס הנו הך מבחינתה ושאין לי מה לדאוג זה יעבור,ולה אין יותר מדי מה לעשות עם זה.
כשיצאתי מחדרה הייתי מאד חלשה התיישבתי בחדר ההמתנה ומיד הקאתי שוב, ורק אז הדר' הנכבדה התחילה לטפל בהתייבשות ונתנה הוראה להחזיר אותי למיטה ולתת לי 1 ליטר נוזלים באינפוזיה משום שלשתות לא יכולתי כי זה גרם לי להקאה ובחילה.
לאחר קבלת הנוזלים לקראת השעה 14:00 בצהריים לערך שוב בדקה אותי הרופאה הנכבדה וחזרה שוב על אותו המשפט המפורסם: " יש לך וירוס או קלקול קיבה אחד מן השניים ואין לי מה לעשות איתך יותר" חזרה עליו מספר פעמים. היא נשמעה מאד מבוהלת ממה שהנהלת "מכבי" תעשה לה אם חס ושלום היא תשלח אותי לבדיקה בחדר מיון. הרופאה גם הוסיפה ואמרה מספר פעמים שאין לה שום אינדיקציה רפואית לשלוח אותי למיון והיא לא רואה את הקשר בין מה שקורה לי להריון שלי במיוחד שלא כואב לי בבטן תחתונה.
אני תוהה האם העובדה שאני בהריון בחודש מתקדם והיא איננה רופאת נשים ואין לה מוניטור לבדוק אם העובר שלי בסדר איננה אינדיקציה מספקת להפנות אותי למקום שכן יכול לתת לי את המענה ההולם.
משסיימה דר' לדבר על אינדיקציה רפואית הקאתי שוב והפעם בחדר שלה, וגם זה לא הבהיל אותה, ולא גרם לה לחזור מהחלטתה, היא עדיין ישבה והמשיכה להסס מה לעשות איתי. היא הוסיפה ואמרה שהיא עשתה איתי כל מה שהיא יודעת ולימדו אותה בבית הספר לרפואה. בעלי שישב לידי והחזיק את הפח ושיערי בזמן שהקאתי באותו רגע כבר רתח אליה מזעם, ודרש הפניה למיון שנינו היינו מעט בהלם מהעקשנות שלה, הד"ר הנכבדה המשיכה להתנגד בתוקף. לאחר שהקאתי יצאתי מהחדר על מנת לשטוף פנים ובעלי נשאר עם הגב' בחדר. לאחר שחזרתי מהשירותים ראיתי את בעלי יוצא מחדרה עם מכתב הפניה למיון, ושחרור מהמוקד ולקח אותי משם. אין לי מושג מה קרה בחדר בחמש דקות שלא הייתי ואני גם לא רוצה לדעת, דבר אך להתנהל והמכתב לא ניתן ביוזמת הרופאה.
מיד לאחר מכן נסענו הביתה כדי שאוכל לנוח מעט כי הייתי מותשת וחלשה מאד לא יכולתי כבר לעמוד על רגליי הייתי מאד מיובשת, ולא יכולתי לאכול או להריח דברי מאכל, ובוודאי שלא לשתות. לאחר ניסיון נוסף לאכול משהו, שוב הקאתי. אז היה לנו ברור שהגיע הזמן לנסוע למיון. כשהגענו למיון בביה"ח "סורוקה" כמובן שהפנו אותנו מיד למיון נשים וזאת משום שאני בהריון הרי זה ברור אפילו לפקידה שיושבת שם (לדר' תמרה זה לא היה ברור). השעה הייתה 17:00 או 18:00 בערב אני כבר לא זוכרת והתחילו לבדוק אותי בסורוקה תחילה בדקו סימנים חיוניים וחוברתי למוניטור שבו ורק בו כמובן התגלה שיש לי צירים. מאוחר יותר בבדיקת אולטראסאונד התגלה גם ממצא נוסף שכפי שהסבירו לי הרופאים כאן התגלה במקרה והתברר שהצוואר הרחם שלי מקוצר ואני נמצאת בסכנת לידה מוקדמת. מיד התחילו לטפל בהתייבשות שלי בצורה מסיבית, ובניסיון לעצור את הצירים (שבוע 24 להריון). כמובן שהייתי מבוהלת, בהלם ומאד כועסת על גב' בלינקי שהחזיקה אותי חצי יום במוקד של מכבי במקום להפנות אותי לגורם המטפל באמת.
ד"ר לא ראתה את הקשר בין ההתייבשות להריון והמשיכה לטפל בי כמו בכל אדם אחר בלי להתחשב בכך שאני בהריון. גב' בלינקי פחדה פחד מוות לתת לי הפניה למיון ומאחריות הנובעת מכך. במקום זאת היא לקחה על עצמה אחריות שלא לה על אישה בהריון וסיכנה גם את חיי וגם את חיי העובר שלי.
ייתכן ואני ושוב אומרת שזה רק ייתכן כי אינני רופאה וגם הרופאים לא יודעים אם זה כך או לא כך אבל אם היינו מונעים את הצירים שבאו בעקבות ההתייבשות היינו אולי מונעים את התקצרות הצוואר והיינו מונעים את האשפוז הממושך שלי בביה"ח "סורוקה" אבל מה שבטוח היינו מונעים את הצירים.
לדעתי כל זה קרה בגלל המדיניות המופרכת של קופ"ח "מכבי" המנסה למנוע בכל דרך אפשרית פניות למיון. את זה אני יכולה להבין אבל מה שאני מתקשה להבין זו רשלנות רפואית. זהו לא המקרה הראשון, כשרופא בקופ"ח מכבי נמנע מלתת טיפול לחולה בגלל פחד שזה יצא מכיסו
רופאים מונעים טיפול או בדיקות ממטופלים בשל עלותם הגבוהה לקופה ואינם פוחדים לומר זאת. לפני מספר שנים דר' ברכה ברקאי סרבה לתת לי בדיקות אנדוקריניות וטענה שהיא לא יכולה משום שזה עולה הרבה כסף לקופה, ואח"כ כועסים עליה. לבי כמובן יצא אליה אך זה לא ממש עזר לפתור את הבעיה הרפואית שלי. אותו מקרה היה גם עם האלרגיה שלי לאנטיביוטיקה, עד היום אינני יודעת למה אני אלרגית, אני רק יודעת שיש לי תגובה בצורה של פריחה לאנטיביוטיקה לאיזה סוג אין לי שמץ של מושג משום שלא רצו לבדוק כי גם זה עולה הרבה כסף לקופה. בהיותי באשפוז שאלו אותי הרבה שאלות על זה אך לצערי לא ידעתי לענות על שאלות אלה משום שאין לי מה לענות, אז עניתי תשובות של ילדה מפגרת. לסיכום ניתן לומר כי היו מספר מקרים שקרו לי באופן אישי ומקרים ששמעתי מאנשים אחרים. אבל מבחינתי העובדה שאני כבר שבועיים מאושפזת זה היה מקרה חוצה גבולות ודורש התייחסות מידית כי אכן מדובר כאן ברשלנות רפואית ואף בפשע. לכן ברגע שהתאוששתי מעט ממה שעובר עלי כרגע מיד כתבתי מכתב זה.
אני לא מבקשת התייחסות אני דורשת התייחסות בהקדם למכתב זה
ברצוני גם ליידע אתכם שיש לי את כל הכוונות לפתוח בהליכים משפטיים נגד הגב' בפרט ונגד קופ"ח מכבי בכלל ברגע שאצא מכלל סכנה ובע"ה שיולד התינוק שלי, וכמובן שאשקול מחדש את המשך החברות בקופ"ח מכבי בכובד ראש.