בית משפט השלום בחיפה
ת"א 18873-12-08 מזרחי(אחר/נוסף) נ' כללית
בפני
כב' השופטת ישראלה קראי-גירון
תובעים
עזבון המנוחה מזרחי רחל ז"ל ת.ז. 051103018 ואח'
נגד
נתבעת
שירותי בריאות כללית
פסק דין
א. מבוא
1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים אשר נטען כי נגרמו עקב מעשים או מחדלים המהווים לטענת התובעים רשלנות רפואית.
°
התביעה הוגשה ביום 31.12.08 על ידי עזבון המנוחה מזרחי רחל ז"ל (להלן: "העזבון") באמצעות יורשיה ובניה מזרחי אברהם, רועי ועומר (להלן: "היורשים").
°
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת (להלן: "קופת חולים כללית") בהיותה המבטחת של המנוחה בביטוח בריאות ובהיותה מעבידת הרופא ד"ר הוואש עלי אשר לטענת העזבון התרשל כלפי המנוחה ובכך גרם לנזקים נשוא התביעה.
3. ואלו העובדות הרלוונטיות אשר לגבי מרביתן אין מחלוקת בין הצדדים:
I המנוחה, ילידת 15.11.1951, אחות במקצועה, עבדה בפנימית כפר הנוער רמת הדסה בטבעון, במרפאה בה עבד גם ד"ר הוואש עלי.
II ד"ר עוואש עלי היה במועדים הרלוונטים רופא המשפחה של המנוחה, רופא הפנימיה, עמו עבדה המנוחה, ושמש גם כרופא משפחה במרפאת קופת חולים בכפר בסמת טבעון.
III המנוחה וד"ר הוואש עלי היו ידידים וקולגות לעבודה.
IV המנוחה נפטרה ביום 19.7.06 עקב מחלת הסרטן. במותה הייתה המנוחה גרושה, אם לשלושה ילדים ועובר למותה הייתה במערכת יחסים זוגית עם מר סיני רובס
— סוף עמוד 1 —
(להלן: " מר סיני"). הצדדים חלוקים ביניהם האם המנוחה ומר סיני ניהלו משק בית משותף או רק ניהלו מערכת יחסים זוגית.
אין מחלוקת בין הצדדים כי מר סיני תמך במנוחה, טיפל וסעד אותה ושיתף לצורך כך פעולה עם בני המשפחה האחרים לרבות ובמיוחד עם יורשי המנוחה ובעלה לשעבר.
V בחודש מרץ 2004 נערכה למנוחה בדיקת ממוגרפיה. תוצאות הבדיקה הופקו ביום 3.3.2004 בבדיקה נמצאו ממצאים חשודים בשד ימין של המנוחה. בתוצאת הבדיקה הומלץ על המשך בירור בדרך של בדיקת אולטרסאונד, ייעוץ כירורגי וביופסיה של הממצא.
תוצאות הבדיקה נמסרו לידי המנוחה.
VI ביום 16.3.04 נערכה למנוחה בדיקת אולטרסאונד. צילומי הבדיקה והפענוח נמסרו למנוחה ותויקו בתיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים כללית.
VII המרפאה בה טופלה המנוחה בפנימית רמת הדסה איננה מרפאה ממוחשבת. מרפאת ד"ר הוואש עלי בבוסמת טבעון הינה מרפאה ממוחשבת, עידכונים ממוחשבים לתיקה הרפואי של המנוחה בקופת חולים ככלית בוצעו על ידי ד"ר הוואש עלי במרפאה בבסמת טבעון.
VIII ממצאי הבדיקה מיום 16.3.04 נמסרו לד"ר הוואש עלי ועודכנו בתיק הממוחשב במרפאה בבסמת טבעון.
IX ביום 18.3.04 נרשם עדכון ממוחשב בתיק הרפואי של המנוחה על ידי ד"ר עלי הוואש באשר לתוצאות הבדיקה שנערכה למנוחה ובאשר לאירועים בעניינה בימים 3.3.04 – 18.3.04.
לטענת ד"ר הוואש העדכון מיום 18.3.04 מסכם את כל שנעשה על ידו בעניינה של המנוחה ממועד קבלת תוצאות הבדיקה הראשונה בחודש מרץ 2004 ועד מועד העדכון.
לטענת ד"ר הוואש הוא הסביר למנוחה על הצורך בהמשך ביצוע בדיקות ומעקב ואף מסר לה הפניות ידניות (להבדיל מממוחשבות) לביצוע בדיקות ומעקב.
אין מחלוקת כי בתיק הרפואי הממוחשב של המנוחה או בתיק אחר בקופת חולים המתייחס למנוחה אין העתקי פניות לא ממוחשבות שנמסרו למנוחה.
כמו כן אין מחלוקת כי תוצאות הבדיקות והממצאים שהומצאו בנוגע למצבה הרפואי של המנוחה הועברו ונודעו למנוחה עצמה שהייתה כאמור אחות במקצועה. אין גם מחלוקת כי המנוחה ידעה על ההמלצות המפורשות שניתנו לה לבצע בדיקת אולטרסאונד של השד, להזקק ליעוץ כירורגי, ולבצע ביופסיה.
X בהתאם לרשום בתיקה הרפואי הממוחשב של המנוחה היא ביקרה במרפאת ד"ר הוואש עלי שלוש פעמים נוספות ונזקקה לטיפול בשל תלונות על כאבי גב תחתון וכאבים בבטן התחתונה. בכל אותם פעמים בתאריכים 22.8.04, 3.9.04, 22.9.04, ניתנו למנוחה אישורי מחלה, ולא נרשם כי ניתן לה ייעוץ רפואי נוסף או הפנייה לבדיקות.
— סוף עמוד 2 —
XI ביום 29.9.05 התלוננה המנוחה בפני ד"ר הוואש עלי על קיומו של גוש בחזה. במועד זה קיבלה המנוחה הפנייה ממוחשבת לבדיקת אולטרסאונד.
המנוחה בחרה שלא לבצע בדיקה זו.
XII רק ביום 16.11.05, לאחר שהמנוחה החלה לסבול מכאבים בחזה, היא ביצעה בדיקת האולטרסאונד אליה הופנתה על ידי ד"ר הוואש עוד בחודש ספטמבר 2005.
הבדיקה נמצאה תקינה ולא נמצא שום שינוי במצב הגוש אשר אובחן בבדיקה מחודש מרץ 2004.
כן הומלץ בבדיקה לבצע ממוגרפיה חדשה ולפנות למרפאת שד להמשך בירור.
XIII ביום 20.11.05 בוצעה למנוחה בדיקת ניקור ותוצאותיה לא גילו תופעה סרטנית כלשהי. התשובה לבדיקה הייתה שאצל המנוחה קיים תהליך של דלקת כרונית.
XIV ביום 27.11.05 בוצעה ביופסיה נוספת למנוחה ובתוצאת הבדיקה נכתב כי נמצא הליך שפיר אצל התובעת.
XV אין מחלוקת כי הבירורים בחודש נובמבר 2005 נערכו לאחר שהמנוחה פנתה עצמאית לטיפול אצל ד"ר אנגלמן ומבלי לשתף את ד"ר הוואש עלי.
XVI ביום 22.12.05 נערכה בדיקת ביופסיה נוספת למנוחה והממצא בעניין היה שוב ממצא ללא עדות לממאירות.
עקב הפערים בין ההערכות הקליניות ותוצאות בדיקות הביופסיה שנערכו למנוחה נערכת ביופסיה פתוחה נוספת למנוחה ביום 25.1.06 ושוב התקבלה תשובה כי אצל המנוחה נמצאה דלקת אבל ללא ממאירות.
XVII בחודש פברואר 2006 שבה המנוחה והתייעצה עם ד"ר הוואש עלי וזה, כאמור בנ/7 הפנה את המנוחה לטיפול אצל פרופ' שילוני. בהפניה (נ/7) תיאר ד"ר הוואש עלי את שורת הבדיקות שעברה המנוחה ותוצאותיהן הסותרות.
XVIII ביום 27.2.06 בוצעה בדיקה נוספת תחת הרדמה למנוחה תוך ניקוז מורסה בשד ימין ולקיחת ביופסיה וביום 28.2.06 אובחנה המנוחה כלוקה בסרטן מסוג METAPLASTIC.
בשלב זה הייתה המחלה גרורתית ומופשטת.
X
IX מחודש מרץ 2006 ועד מותה עברה המנוחה טיפולי כימותרפיה וקרינה ואולם אלו לא הועילו והיא נפטרה, לדאבון לב ביום, 19.7.06.
4. בכתב התביעה טוען העזבון כי רשלנות הנתבעת נובעת מהמנעות הרופא המטפל מלהפנות את המנוחה לעריכת ביופסיה מיד לאחר קבלת תוצאות בדיקת האולטרסאונד ביום 16.3.04 (סעיף 6 לכתב התביעה) ומן העובדה כי ניתן למנוחה את הפניה נדרשת רק ביום 29.9.2005.
— סוף עמוד 3 —
יובהר כי אין מחלוקת שבשנת 2005 ובשנת 2006 טופלה המנוחה על ידי רופאים נוספים ואחרים, חלקם על פי בחירתה ומבלי שד"ר הוואש עורב בעניין ואלו כן ערכו בדיקות למנוחה. אין כל טענה כנגד רופאים מטפלים אלו, אופן עריכת הבדיקות, וממצאיהם.
5. בסעיף 13 לכתב התביעה נטענו סעיפי רשלנות שונים כנגד הנתבעת אשר התייחסו לכשלון האבחון במועד של מחלת המנוחה, כשלון להפנותה לעריכת בדיקות וכשלון לוודא ביצועים ולנהל מעקב אחר התנהלות המנוחה וביצוע הבדיקות וכשלון לתת הסבר מספק ונכון למנוחה לבצע כל הבדיקות ולהעניק טיפול מתאים.
6. אין מחלוקת כי בכתב התביעה אין כל טענה לפיה ניתן הסבר או ייעוץ פוזטיבי על ידי ד"ר הוואש לפיו המנוחה אינה סובלת ממחלה כלשהי, מצבה שפיר והיא אינה נזקקת למעקב או בדיקות.
טענות אלו הועלו, רק בשפה רפה על ידי עדים במהלך ניהול ההוכחות. גם זאת בדרך של עדות שאינה קבילה ולעניין זה צודק ב"כ הנתבעת כי טענות אלו מהוות חריגה מגדר המחלוקת בין הצדדים.
7. אין מחלוקת אפוא כי בפני בית משפט זה עומדת להכרעה רק השאלה האם כשל רופא המשפחה אשר טיפל במנוחה מלטפל בה כראוי. זאת משנמנע מלהפנותה לבצע בדיקות נוספות ומעקב ומעידודה להזקק ליעוץ כירורגי לאחר קבלת תוצאות הבדיקה מחודש מרץ 2004. בית משפט זה נדרש לקבוע האם מחדל זה הביא לנזקים הנטענים והאם קיים קשר סיבתי בין מחדל זה והתוצאה העגומה של מות המנוחה.
בית משפט זה נדרש אפוא לבחון בפסק דין זה מהו סטנדרט ההתנהגות הסביר הנדרש מרופא משפחה, אופן הטיפול שניתן בפועל במקרה דנן, האם טיפול זה כפי שהוכח נפל מהמצופה מרופא משפחה סביר ובכך התרשל הרופא הרלוונטי. אם כך יקבע, בית משפט זה נדרש לקבוע בנוסף האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות והתוצאה העגומה, קרי מות המנוחה.
8. יובהר בית משפט זה אינו יכול בהכרעת דין זו לקבוע מה התרחש באמת בין השנים 2006-2004 אלא נדרש לבסס קביעותיו על סמך החומר המוכח בפניו. נטל ההוכחה מוטל תמיד על התובע, העזבון, אלא אם בנסיבות ספציפיות מוכחות עובר נטל זה, על פי החוק והפסיקה אל כתפי הנתבעת.
לבית משפט זה ברור כי כל צד להליכים בתיק זה סובר כי האמת עמו וגרסתו להשתלשלות האירועים היא הנכונה.
בית משפט זה מודע גם לעובדה כי עסקינן בתביעה המערבת גורמים שביניהם התקיימו יחסי קרבה משפחתיים ויחסי רעות, וכגודל הקרבה כך גודל השבר בעת קרות האסון, בעת מות המנוחה ובמהלך ניהול התביעה. בתביעה מסוג זה המתבררת בפני מתקשים הצדדים להשלים עם התוצאה המרה ועוד יותר מתקשים הם להשלים עם התחושה כי אפשר ולא
— סוף עמוד 4 —
ימצא "אשם" לתוצאה זו או שהאשם כלפיו מופנה האשמה על ידי צד אחד לא ימצא "אשם" על ידי בית המשפט.
יש לזכור מאידך כי לעיתים אין הערכאה השיפוטית המקום הנכון לפתור דילמות מסוג זה אשר הועלתה בהליכים דנן. לעיתים הקושי בהשלמה עם אובדן קרוב משפחה לא יכול לבוא על פיתרונו במציאת הגורם שנראה כי גרם לאובדן הנורא ולעיתים גורם זה יוותר עלום או לא מוגדר.
9. צר לי כי ההתדיינות בתיק זה הביאה לצורך לנהל הליכים בין אנשים אשר היו קרובים זה לזה וכי ההתדיינות הביאה לצורך להעיד בן משפחה אחד נגד רעהו.
לטעמי ההכרעה בתיק זה יכולה הייתה להנתן מבלי להזקק להערכת עדויות בלבד ולקביעה כי האמת אינה נר לרגליו של עד זה וכן נמצאת לרגליו של עד אחר.
לטעמי ניתן לבסס הכרעה על סמך החומר המצוי בתיק וההלכות בדבר נטלי הראיה והדין החל במקרה דנן.
הכרעה זו אינה מחייבת קביעת אשם כלשהו, כפי שיובהר להלן, וכולי תקווה כי בסוף ההתדיינות המשפטית יוכלו כל הצדדים לחזור לחיי השגרה, להתגבר על האובדן ולהבין זה את זה. שהרי ברור כי הגשת תביעה זו נעוצה בחוסר היכולת לקבל ולהשלים עם אובדן גדול ולא מתוך כוונה להרע.
10. בכתב ההגנה טוען ב"כ הנתבעת כי דין התביעה להדחות.
נטען כי התביעה כלל לא הוכחה משום שלא הוגשה חוות דעת נדרשת המוכיחה טענות התובע לעניין קיומה של סטיה מסטנדרט התנהגות סביר אותו חייב לבצע רופא משפחה.
עוד נטען עובדתית כי טענות העזבון לא הוכחו וכי בפועל ביצע הרופא המטפל כל הנדרש ממנו וכן הפנה את המנוחה לבצע את הבדיקות והמעקב הנדרשים ואולם זו בהחלטה מושכלת של אחות במקצועה בחרה לא להמשיך במעקב ובבירורים תוך נטילת הסיכון הכרוך בכך.
נטען כי הרופא המטפל מילא אחר חובת מתן האינפורמציה וההסברים ומשאלו ניתנו לחולה שהיא אשת מקצוע וקולגה, על הרופא המטפל לכבד החלטת החולה שלא להזקק לעצת הרופא המטפל.
נטען כי בשל בקשה מפורשת של המנוחה נמנע הרופא המטפל מלערב בני משפחה נוספים במידע בנוגע למצב הרפואי של המנוחה.
11. עוד נטען כי גם אם ידחו טענות הנתבעת ויקבע כי אין צורך בהגשת חוות דעת מתחום רופאת המשפחה להוכחת טענות העזבון וגם אם גירסתו העובדתית של הרופא המטפל תדחה, עדין דין התביעה להדחות. זאת משום שלא הוכח קשר סיבתי בין הטענה לרשלנות בגין עיכוב באיבחון ולקרות התוצאה העגומה של מות המנוחה.
במיוחד נטען כי הקושי שהיה באבחון מחלת המנוחה גם לאחר
ביצוע שורת בדיקות בשנים 2005-2006, מלמד כי גם לו פנתה המנוחה לבדיקות ולמעקב, כנדרש, עוד בשנת 2004, מיד לכשהתקבלו תוצאות הבדיקה הראשונה מחודש מרץ 2004 לא הייתה נמנעת התוצאה
— סוף עמוד 5 —
העגומה. נטען כי סביר להניח כי מעקב ובדיקות נוספות גם בשנת 2004 לא היו מגלות כי המנוחה לקתה בסרטן כפי שבפועל ארע בשנים 2005-2006. לפיכך כך נטען אין קשר סיבתי בין הטענות לעניין התנהלות הרופא המטפל והתוצאה העגומה.
12. עוד חלוקים הצדדים בנוגע לחישוב הנזקים הנתבעים בתביעה.
ב. הראיות
1. העזבון תמך תביעתו בחוות דעת פרופ' גימון כירורג כללי מבית החולים הדסה עין כרם. מומחה זה נתן חוות דעת אשר צורפה לכתב התביעה מיום 21.12.2008, וכן חוות דעת משלימה מיום 16.2.2010. מומחה זה אף העיד בפני. בנוסף הוגש בתיק בית המשפט כראיה מכתב פרופ' גימון לב"כ התובע מיום 27.6.07 שנשלח לאחר בדיקת החומר הרפואי הרלוונטי על ידו, ובטרם ניתנה על ידו חוות דעת – המכתב סומן נ/1.
2. בנוסף העידו בפני שנים משלושת בניה של המנוחה, אברהם מזרחי ורועי מזרחי.
3. לאחר שמיעת עדויות פרופ' גימון ומר אברהם מזרחי ותחילת שמיעת עדות מר רועי מזרחי הוברר לי במהלך ישיבת ההוכחות מיום 4.4.2011 כי נכדה של המנוחה, בנו של מר אברהם מזרחי לומד עם בתי בכיתה אחת בבית ספר יסודי.
מיד לכשנודע הדבר הוא הובא לתשומת לב הצדדים אשר מצידם הביעו עמדתם באשר לשאלה האם על בית משפט זה להמשיך בניהול ההליכים בתיק זה.
עמדת ב"כ העזבון הייתה כי אין כל מניעה להמשך ההליכים בתיק זה בפני ואילו ב"כ הנתבעת הביע חששות מסויימים בגינם טען כי יש שבית משפט זה יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיק זה.
4. ביום 9.6.2011 לאחר ששקלתי בעניין, עיינתי בהודעות הצדדים וגם לאור הודעת ב"כ התובעים והאמור בסעיף 7 לתצהיר מר אברהם מזרחי מיום 26.4.2011 לפיו עתידה משפחתו לעבור למקום מגורים אחר נתנה החלטתי בה הבהרתי כי אין מניעה שאוסיף ואטפל בתיק זה.
אציין כי החלטה זו נתנה בראש ובראשונה מתוך התחשבות בעזבון ומתוך רצון שלא לעכב המשך ניהול ההליכים בדרך של העברת הדיון לשופט אחר ושמיעת הראיות מחדש.
למען ההגינות יצויין כי למרות האמור בתצהיר מר מזרחי מיום 26.4.2011 הסיבה בגינה הוגשו עמדות הצדדים באשר למניעה הקיימת לי להמשיך ולדון בתיק זה נותרה בעינה אולם אני סבורה גם עתה כי אין במניעה זו, למרות חוסר הנוחות, כדי למנוע ממני לתת פסק דין זה בבחינת הכלל בדבר "חובת השופט" היושב לדין.
5. על החלטתי מיום 9.6.2011 לא הוגשה השגה כלשהי.
— סוף עמוד 6 —
6. מטעם הנתבעת שמעתי עדות שני מומחים. שמעתי עדות פרופ' טבנקין, מנהלת המחלקה לרפואת משפחה במרכז הרפואי "העמק" ומחוז הצפון של שירותי בריאות כללית.
פרופ' טבנקין נתנה חוות דעת ביום 5.1.2010 וחוות דעת משלימה מיום 17.12.2011.
אציין כי במהלך ניהול ההליכים בתיק זה לא ביקש התובע לתקן תביעתו ולצרף חוות דעת בתחום רפואת המשפחה.
7. בנוסף העיד בפני מטעם הנתבעת פרופ' אברהם קוטן, מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים רמב"ם, אשר נתן חוות דעת ביום 20.1.2011.
כן העידו בפני הרופא ד"ר הוואש עלי ובת משפחתה של המנוחה, הגב' נאוה אגמון אשר הייתה בקשר עם המנוחה עובר למותה.
8. לאחר סיום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
שני הצדדים חרגו מהמסגרת שהוקצבה להם לסיכום טענותיהם ובנוסף הגישו שני סבבים של סיכום טענות.
סבב הסיכומים הסתיים בחודש אוגוסט 2012 ומשכך יש מקום לגשת למלאכת כתיבת פסק הדין.
ג. המסקנה
1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי לאחר שהאזנתי לעדויות והתרשמתי מהם אני סבורה כי דין התביעה להדחות. זאת משום שהתובע לא הרים נטל המוטל עליו להוכיח תביעתו במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי.
אני מגיעה למסקנתי זו מבלי שיהיה צורך בהערכת עדויות ואיני שותפה לקביעות הנחרצות שהושמעו בסיכומי הצדדים באשר לאמירות אמת, יכולת מקצועית וכיוצא באלה.
אני סבורה כי לא ניתן לקבוע לגבי מרבית העדים כי מדובר בעדים שלא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותם היחידה וחוסר דיוק בפרטים איפיין את מרבית העדים העובדתיים שהעידו בפני. דבר זה סביר בעיני לאור חלוף הזמן והמעורבות הרגשית באסון שפקד את כל הצדדים (שהרי המנוחה הייתה אם התובעים וגם ידידה של ד"ר הוואש עלי). לטעמי אין לזקוף לחובת מי מהעדים אי דיוקים בעדותם ולקבוע רק על סמך זאת כי יש לדחות גרסתו של צד כלשהו.
בנוסף אני סבורה לעניין זה כי יש ממש בתרעומת שהביע ב"כ הנתבעת על הסגנון הנקוט בסיכומי ב"כ התובעים במיוחד בסיכומי התגובה.
2. אני סבורה כי נטל ההוכחה מוטל על התובע בהיותו תובע במשפט אזרחי ועליו להוכיח כי במקרה דנן רופא המשפחה ד"ר הוואש התרשל.
לצורך הוכחת טענות התובע לעניין זה היה עליו להמציא חוות דעת מתחום רפואת המשפחה ומשכשל לעשות כן והסתפק בהגשת חוות דעת פרופ' גימון לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו.
— סוף עמוד 7 —
בוודאי נכון הדבר כאשר פרופ' גימון חזר מספר פעמים בחוות דעתו על הקביעה כי אינו מומחה ברפואת משפחה ואין לו כלים מספקים להעריך פועלו של ד"ר הוואש.
משכשל התובע בהמצאת חוות דעת ערוכה כדין בתחום רפואת המשפחה כשל התובע מלהוכיח טענותיו ולהזים חוות דעת נגדית של פרופ' טבנקין.
3. עוד אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח טענותיו העובדתיות באשר להתנהלות ד"ר הוואש עלי.
לעניין זה המנעות התובע מלהביא עדים חיונים רלוונטיים אשר יכלו לשפוך אור על השתלשלות האירועים ולתמוך בטענות העובדתיו
ת של בני המנוחה ראוי שיזקפו לחובת התובע.
במיוחד נכון הדבר משהוברר כי למנוחה היה בן זוג עובר למותה שסייע בטיפול בה וחברות קרובות עמם התייעצה ואלו יכלו לספר את שארע ולתמוך בגרסת מי מן הצדדים, שהרי בית משפט זה נדרש להכריע האם הופנתה המנוחה לביצוע בדיקות כטענת ד"ר הוואש בעל פה ובהפניות ידניות או לא כטענת בניה של המנוחה כאשר טענה זו מתבססת רק על העדר תיעוד רפואי.
הוברר כי קיומם של עדים מהותיים היה ידוע לב"כ העזבון ומדובר בעדים שאין קושי להביאם לעדות.
לא הובאה סיבה סבירה מדוע לא גילה ב"כ העזבון קיומם של עדים אלו ומדוע לא דאג להביאם לעדות ועניין זה ראוי שיזקף לחובת העזבון התובע.
4. במצב עניינים זה בפני גרסת ד"ר הוואש שלא נסתרה, אין די רק באי דיוקים בעדותו אליהם הפנה ב"כ התובע בסיכומיו (בלשון בוטה מדי לטעמי) כדי לסתור עדותו של ד"ר הוואש. עדות זו גם נתמכה בעדות חיצונית אובייקטיבית של בת משפחה אשר לא מצאתי סיבה שלא לקבלה כאמינה. לפיכך אין לקבוע כי התביעה הוכחה כנדרש.
אציין לעניין זה כי גם בעדות בני המנוחה נפלו אי דיוקים. כך טענת הבן רועי כי לא ידע שאמו מעשנת לא עולה בקנה אחד עם העובדות שהוצגו בפני כי המנוחה עישנה ועם העובדה כי הבן רועי התגורר עם אמו.
לפיכך לא ניתן לקבוע שהעזבון סתר הטענה העובדתית של הנתבעת לפיה המנוחה טופלה על ידי ד"ר הוואש, כן הופנתה לבדיקה ולייעוץ, וסרבה בהחלטה מושכלת להענות להוראות רופא.
עניין זה גם נתמך באופן התנהלותה המאוחרת של המנוחה. זו הרי השתהתה גם בשנת 2005 במשך מספר חודשים מלבצע בדיקות. זאת גם לאחר שקיבלה הפניה ממוחשבת לצורך ביצועה מד"ר הוושא.
5. בנוסף וגם אם טעיתי באמור לעיל איני סבורה כי במקרה דנן הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות המיוחסת לנתבעת ולמעשי ד"ר הוואש ובין התוצאה העגומה – מות המנוחה.
— סוף עמוד 8 —
לא הוכח כנדרש כי לו הופנתה המנוחה לבדיקות ולייעוץ כירורגי וביצוע הנדרש ממנה מצבה היה מאובחן כראות כבר בשנת 2004 וניתן היה לטפל בה באופן שהתוצאה ההרסנית הייתה נמנעת.
6. לאור האמור לעיל אין עוד צורך לדון בטענות הצדדים לעניין אשם תורם ושאלת הנזקים.
ד. דיון
I הוכחת הגירסה העובדתית
1. העזבון מבסס תביעתו בפני על הטענה כי ד"ר הוואש התרשל משלא הפנה את המנוחה, לביצוע כל הנדרש במסמך אשר סיכם תוצאות הבדיקות שנערכו למנוחה בשנת 2004. נטען כי ד"ר הוואש התרשל משלא הפנה את המנוחה לביצוע ייעוץ כירורגי ובדיקת ביופסיה כבר בשנת 2004, לא עודדה לעשות כן, ולא השגיח ווידא כי תבצע בדיקות אלו.
2. עסקינן בטענות עובדתיות שנטל הוכחתן על העזבון – התובע. במיוחד נכון הדבר משטוען ד"ר הוואש כי כן עשה הנדרש עליו, כן הפנה המנוחה לביצוע הבדיקה הנדרשת, והתריע על הצורך לעשות כן ואולם המנוחה לא שעתה להפצרותיו.
3. במצב עניינים זה משבפני גרסאות סותרות מבקש ב"כ העזבון להבנות מן העובדה כי בתיקה של המנוחה בקופת חולים אין זכר להפניות שהפנה ד"ר הוואש את המנוחה לבדיקות. כן מבקש ב"כ העזבון להבנות מסתירות שנתגלו בעדות ד"ר הוואש.
בכך אין די לטעמי כדי לקבוע שהעזבון הרים נטל ההוכחה המוטל עליו.
4. ראשית ד"ר הוואש נתן הסברים ברורים שלא נסתרו להעדרם של הפניות בתיקה הממוחשב של המנוחה בקופת חולים. לא נסתרה הטענה כי נמסרה למנוחה הפניה ידנית לעריכת בדיקות. עניין זה סביר בעיני משום שמדובר בקשר שהיה בין השנים בעיקר במרפאה בפנימיה בה עבדו המנוחה וד"ר הוואש ושם לא התנהל תיק ממוחשב. אך סביר הוא כי נוח ונכון לד"ר הוואש למסור למנוחה הפניה ידנית לעריכת בדיקות.
5. בוודאי סביר הדבר כאשר מדובר בהפניה שנמסרה למטופלת שהיא אחות במקצועה, קולגה ועובדת באותה מרפאה עם ד"ר הוואש. יש לזכור גם כי בנה של המנוחה, מר אברהם מזרחי בעדותו בפני אמר (עמוד 17) לעדותו כי:
"ש. האם אתה מכיר את ד"ר הוואש?
ת. כן יותר מטוב, הוא היה ידיד קרוב של המשפחה והוא היה חבר קרוב של אמא, היא עבדה איתו יחד במרפאה בפנימייה".
— סוף עמוד 9 —
בנסיבות אלו, וביחסים ששרו בין הצדדים אני סבורה כי סבירה טענת ד"ר הוואש כי מסר למנוחה הפניה ידנית וכי בשל כך לא נשמר העתק הפניה בתיק הממוחשב האחר שנוהל במרפאה האחרת של ד"ר הוואש עלי.
העדר קיומה של ההפנייה הידנית אין בו כדי לסתור טענות ד"ר הוואש כי נמסרה למנוחה הפניה כזו.
זאת במיוחד לאור הסברו הסביר של ד"ר הוואש בעניין אשר לא נסתר האומר בעמוד 44 כי:
"ש. בכל הביקורים האלה יכולת להוציא הפנייה ממוחשבת עבור ביופסיה?
ת. אבל בשביל מה? אם יש לה והיא לא הלכה? היא התמקדה בבעיה של גב, עצם היחס והקשר שהיו ביני לבינה, היינו מדברים על זה בעל פה, אני התייחסתי לביקור עצמו לסיבה שלו, היינו מדברים בעל פה שהיא תלך לעשות את המעקב. היה מצב שהיא נטתה להכחיש את המצב שלה, היא דחתה את המצב שלה מפני הבעיות בבית ובעבודה, היא הייתה צריכה לצאת לקורס השתלמויות כי הכריחו אותה, היא תמיד אמרה לי לעזוב את זה, יש דברים יותר חשובים, כי היא צריכה לממן את הבית, באותה תקופה גם בעלה לא עבד והיה הייתה צריכה לפרנס את הבית, כל הפאזל של הביות גרם לה להדחיק את המצב ולא לטפל בזה.
ש. מפנה לסעיף 9 לנ/21. מדוע נתתם לה הפניות ידניות ולא נתת לה הפניות ממוחשבות כשהיא ביקרה אצלך במרפאה הממוחשבת?
ת. במקרה מדובר באישה בגירה, צלולה, אחות במקצועה, מודעות מעל ומעבר למצב הבריאותי ולסרטן השד, היה סיפור משפחתי, היא גם עישנה. לשאלה אני עונה שלא נתתי לה הפ]
]>
