אבחון סרטן העור – מלנומה

<![CDATA[

רשלנות רפואית בתחום האונקולוגי- סרטן העור מלנומה

א 000447/02
בית משפט מחוזי חיפה

כב’ השופטת ב. גילאור- נשיאה
בפני:

1 . עזבון המנוח משה גולובי ז"ל

2 . גולובי שרי

3 . גולובי גיא

4 . גולובי רימון

– נ ג ד –

1 . מכבי שירותי בריאות – קופת חולים מכבי

2 . ד"ר יוסף אופיר

א. רקע

מר משה גולובי המנוח (להלן-"המנוח"), יליד 18.3.1936, בן כ-64 שנה במותו, נפטר ביום 10.10.00 כתוצאה ממלנומה גרורתית מפושטת.

התובע מס’ 1 הנו עזבונו של המנוח; התובעת מס’ 2, ילידת 23.4.1944, הינה אלמנת המנוח (להלן-"האלמנה"); התובעים מס’ 3 ו- 4 הנם ילדיו של המנוח והם ילידי 28.10.1978 ו- 8.5.1983, בהתאמה. אלמנת המנוח וילדיו הם נם יורשיו של המנוח מכוח צו קיום צוואה שניתן ביום 1.2.01 (ת/9).

התביעה היא בעילה של רשלנות רפואית. לטענת התובעים, פטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מהטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו על ידי הנתבעים; הנתבע מס’ 2-ד"ר יוסף אופיר- הנו רופא עור שעבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כרופא עצמאי בנתבעת מס’ 1- מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מכבי-אגודה לעזרה רפואית (להלן בהתאמה-"ד"ר אופיר" ו- "קופ"ח מכבי"). ד"ר אופיר, כך טוענים התובעים, התרשל באופן בו טיפל והסיר נגע שהופיע במצחו של המנוח בשנת 1996 ואובחן כגידול מסוג "מלנומה IN SITU". התרשלותם הנטענת של הנתבעים, גרמה, כך לשיטת התובעים, לחזרה מקומית של הגידול ופיזור גרורתי נרחב לבלוטות הלימפה, לעצם, למוח ולכבד שבעקבותיו נפטר המנוח ביום 10.10.00.

המנוח שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה חבר בקופ"ח מכבי, פנה ביום 9.7.1996 לד"ר אופיר והתלונן בפניו על מספר נגעים בגופו, בין היתר, על נגע במצח ששינה את צורתו.

כבר אציין כי התביעה מתייחסת אך ורק לנגע במצח ועל כן איני נדרשת לפרט ולהתייחס לטיפולו של ד"ר אופיר בנגעים הנוספים שהופיעו על גופו של המנוח.

ביום 31.7.1996, ביצע ד"ר אופיר ביופסיית דגימה מהנגע במצח ושלח את הרקמה שנכרתה למכון לפתולוגיה השייך ל"אסותא מרכזים רפואיים בע"מ" (להלן-"המכון לפתולוגיה") לאבחון פתולוגי.

אין בתיעוד הרפואי שהוגש על ידי התובעים והן על ידי הנתבעים, לרבות התיק הרפואי שנוהל אצל ד"ר אופיר בעניינו של המנוח, מסמך המתעד את ביצוע הביופסיה מהנגע במצח על ידי ד"ר אופיר ביום 31.7.1996 ואת הפנית הרקמה שנכרתה לבדיקת המכון לפתולוגיה.

תשובת המכון לפתולוגיה ניתנה ביום 12.8.96 (ת/11) ונשלחה ישירות לד"ר אופיר ובה נרשם שיש חשד גבוה לכך שהנגע במצח הוא "מלנומה ממארת" וכי צריך לכרות את הנגע בשלמותו. כך נרשם בתשובה:

“DIAGNOSIS:

4. SKIN BIOPSY OF FOREHEAD:

-MELANOCYTIC LESION HIGHLY SUGGESTIVE OF MELANOMA.

-SEVERE ARTIFACTS

-THE LESION SHOULD BE COMPLETELY EXCISED.”

לאחר שד"ר אופיר קיבל את תשובת המכון לפתולוגיה, זימן את המנוח. ביום 27.9.96 הסיר חלק נוסף מן הנגע במצח ואת הרקמה שנכרתה שלח לבדיקה פתולוגית נוספת. אציין כי גם לגבי הסרת הנגע שבוצעה ביום 27.9.96, לא נמצא בתיעוד הרפואי מסמך כלשהו המתעד את פעולתו זו של ד"ר אופיר ואת הפניית הרקמה שנכרתה למכון לפתולוגיה. כל שנמצא בתיעוד הרפואי הוא מסמך שכותרתו "טופס הסכמה למתן טיפול/אבחון פולשני" החתום בידי המנוח ביום 27.9.06. (המסמך צורף כחלק ממוצג 1 לתיק המוצגים שהוגש מטעם הנתבעים). בטופס האמור, לא צויין ולא נרשם פרט כלשהו אודות הטיפול לו הסכים המנוח במקום המיועד לכך (להלן-"טופס הסכמה מיום 27.9.96").

במסמך תוצאות הבדיקה הפתולוגית מיום 16.10.1996 (ת/13) צויין כי האבחנה הקלינית של ד"ר אופיר היתה "LENTIGO MALIGNA FOREHEAD". על פי תשובת המכון לפתלוגיה, הנגע במצח אובחן כ "MELANOMA IN SITU (CLARK’S LEVEL 1)" . עוד נרשם בתשובה כי שולי הכריתה המסומנים חופשיים מגידול " ARE FREE OF TUMOR".

בפברואר 1998 (כשנה וחמשה חודשים מאז הסרת הנגע שבוצעה ביום 27.9.96), פנה המנוח לד"ר אופיר והתלונן על נפיחות באיזור הנגע שנכרת במצח. ד"ר אופיר ביצע ביופסיה אבחנתית ושלח את הרקמה שנכרתה לאבחון פתולוגי. גם באשר לביקורו האמור של המנוח ולביצוע הביופסיה על ידי ד"ר אופיר, אין בתיעוד הרפואי הנמצא בתיק מסמך כלשהו המתעד זאת, פרט למסמך נוסף שכותרתו "טופס הסכמה למתן טיפול / אבחון פולשני" (המסמך צורף כחלק ממוצג 1 בתיק המוצגים מטעם הנתבעים) החתום בידי המנוח ביום 2.2.98. כמו בטופס ההסכמה מיום 27.9.96 , לא צויין בטופס זה ולא נרשם פרט כלשהו אודות הטיפול לו הסכים המנוח במקום המיועד לכך. (להלן-"טופס הסכמה מיום 2.2.98").

בתשובת המכון לפתולוגיה מיום 5.2.98 (ת/14) נרשם כי הגידול אובחן כמלנומה ממאירה החודרת לעומק רקמת העור ולתת עור וכי שולי הכריתה נגועים על ידי התאים הממאירים. האבחון של המכון לפתולוגיה נרשם בזו הלשון:

“DIAGNOSIS:

FOREHEAD, SKIN EXCISION:

-NODULE OF MALIGNANT MELANOMA INVOLVING THE

DERMIS AND SBCUTIS

PARTLY IN SCAR TISSUE.

-INKED SURGICAL MARGINS ARE POSITIVE FOR TUMOR”

עם קבלת התשובה של המכון לפתולוגיה, זימן ד"ר אופיר את המנוח למרפאתו ודיווח לו על תוצאות הבדיקה ועל הצורך בביצוע כריתה של הגידול במצח. המנוח בחר לקבל את הטיפול במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – בתל השומר (להלן-"ביה"ח תל-השומר"), שם אושפז במחלקה לכירורגיה פלסטית ביום 12.2.98.

ביום 15.2.98 בוצעה למנוח, בהרדמה מקומית, כריתה רחבה של הגידול במצח "בגבולות של 2 ס"מ משולי פצע קודם" הכל כמפורט ב"גליון ניתוח"- ת/15 ובסיכום המחלה/העברה שצורף לכתב התביעה כנספח "י’". לאחר הני

תוח הומלץ למנוח להיות בביקורת במרפאה לכירורגיה פלסטית, להמשך טיפול במכון האונקולוגי והמנוח החל לקבל סדרה של טיפולים לרבות טיפול בחומר האימנולוגי "אינטרפרון" במינון גבוה כמפורט במסמך הרפואיים ת/17 ונספח י’ לכתב התביעה. תוצאות האבחון הפתולוגי מיום 31.3.98 (ת/16) היו כדלקמן:

SKIN, LEFT FOREHEAD BIOPSY:

LENTIGO MALIGNA.

INKED SURGICAL MARGINS:

SUPERFICIAL SHOWS SOLAR LENTIGO CHANGES.

DEEP IS FREE OF TUMOR

החל מנובמבר 1998, נתגלו גרורות של המלנומה באזורים שונים בגופו של המנוח; בבלוטת הפרוטיס השמאלית שבצוואר, בעצם החזה (סטרנום), בכלי דם בדופן החזה, באונה הפרטיאלית הימנית במוח והתפשטות גרורתית בכבד. במהלך כל התקופה עבר המנוח סדרה ארוכה של טיפולים, ניתוחים, לרבות, טיפולי הקרנות ארוכות, עד לפטירתו ביום 10.10.00. יצויין כי בתקופה שבין אפריל 1999 ועד לספטמבר 1999, עבר המנוח סדרה של טיפולים במרכז הרפואי

John Wayn Cancer Institute בארצות הברית בהמלצת רופאים בארץ (ת/21, ת/22, ת/23 ו- ת/26). אזכיר כי בהחלטתי מיום 27.2.06 במסגרת בש"א 1165/06, דחיתי את התנגדות הנתבעים להגשת המסמכים ת/17, ת/21-ת/23 ו- ת/26 כמוצגים מטעם התובעים, מבלי לקבוע מסמרות גבי קבילותם ומשקלם.

מאחר והצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, אדון תחילה בשאלת האחריות ולאחר מכן אדון בשאלת גובה הנזק.

ב. האחריות

1. חוות הדעת הרפואיות

לכתב התביעה צירפו התובעים שתי חוות דעת רפואיות בשאלת האחריות: האחת, חוות דעת בתחום האונקולוגי של פרופ’ אברהם קוטן, מנהל המחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי רמב"ם, מיום 10.8.01 (ת/5). השנייה, חוות דעתו של פרופ’ איתן שילוני, מומחה לכירורגיה כללית אונקולוגית, מנהל מחלקה כירורגית ב’ במרכז רפואי כרמל מיום 8.2.02 (ת/1) . כמו-כן, צירפו התובעים חוות דעתו של פרופ’ אלימלך אוקון, פתולוג, מנהל המכון לפתולוגיה במרכז רפואי רבין, מיום 10.7.01 (ת/7).

מחוות דעתו של פרופ’ אוקון, שנתבקש על ידי בא כוח התובעים לבדוק את החתכים ההיסטופתולוגיים של המנוח, עולה כי בבדיקה שערך, הסתבר כי רוחב השוליים הבריאים שהסיר ד"ר אופיר מסביב לנגע, בספטמבר 1996, היה 1.19 מ"מ בלבד.

פרופ’ קוטן הסביר מהותה של מלנומה ממאירה ועמד על חשיבות הטיפול בשלב הראשוני וציין כי הטיפול הכירורגי הנכון בנגע הראשוני קובע את גורלו של החולה. לדבריו, הנגע שהתגלה אצל המנוח באוגוסט 1996 היה מסוג מלנומה IN SITU, שאם כורתים אותו בשלמות, אחוז ההבראה וההישרדות עומד על 100%, שכן באותו שלב, בו הנגע מוגבל לשכבת העור השטחית ביותר, לא התפשטו עדין גרורות והוצאת הגידול בשלמות מונעת התפשטותן. אשר להיקף השוליים שיש לכרות בסוג זה של מלנומה, ציין פרופ’ קוטן כי: "ההמלצה בספרות האונקולוגית העדכנית (שהייתה ידועה ומקובלת כבר בשנת 1989, ועל אחת כמה וכמה בשנת 1996) היא לכרות MELANOMA IN SITU בשוליים של לפחות 5 מ"מ..". בעניין זה מפנה פרופ’ קוטן ומצטט מספרי לימוד בתחום האונקולוגיה והכירורגיה האונקולוגית (ספרי הלימוד של DE VITA וחב’ מהדורות 3 ו-6 ; ספרם של HALLAND וחב’, מהדורה 3; ספרם של McKennaו- Murphy משנת 1994 מהדורה 1) ספרות זו, לדבריו, היא הספרות המובילה בתחום שעל פיה נקבעת מדיניות הטיפול במרבית המרכזים האונקולוגיים בעולם, לרבות מרכזים אונקולוגים בארץ.

פרופ’ קוטן העריך בחוות דעתו כי הנגע הראשוני שהתגלה אצל המנוח בשנת 1996 לא טופל כיאות: שולי הכריתה של הנגע, שהיה, לדבריו, שטחי מאוד ומוגבל לשכבת העור השטחית, בלתי שלמים; הכריתה הנוספת (שבוצעה ב-27.9.96) לא בוצעה בהקדם האפשרי; הדו"ח הפתולוגי היה קצר ובלתי מפורט ונכתב בו כי הנגע נכרת בשוליים תקינים. עוד מוסיף פרופ’ קוטן כי על פי הרישומים הדלים בתיק מרפאת מכבי, ד"ר אופיר כלל לא התייחס לרוחב השוליים של הכריתה, לא היה מודע לרוחבם, לא התעניין לדעת מה רוחבם וממילא כלל לא שקל אם רוחבם מספיק. ד"ר אופיר הסתפק בקביעה הכללית והבלתי מדוייקת של "שוליים חופשיים" בתשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96.

בהתייחסו לשיטת חלק מהמנתחים הפלסטיקאים (כגון: HARRIES) הטוענים כי במקרה בו אובחן נגע כמלנומה IN SITU, במיוחד נגע שהתפתח בעור הפנים, ניתן להסתפק בכריתה שלמה בשוליים נקיים ללא הגדרה מדוייקת של רוחב השוליים, מדגיש פרופ’ קוטן כי הספרות האונקולוגית, עליה הוא מסתמך והמהווה הספרות המובילה בתחום זה בחו"ל ובארץ, הינה חד משמעית בקביעתה את הצורך בשולי כריתה של 0.5 ס"מ לפחות. פרופ’ קוטן מתייחס גם לעמדה אחרת של המנתחים הפלסטיקאים שלפיה, מטעמים קוסמטיים, ניתן להסתפק בכריתת נגע שהתפתח בעור הפנים ואובחן כמלנומהIN SITU , בשוליים צרים. לדבריו, גם על פי שיטה זו, על הרופא המנתח לדעת את היקף שולי הכריתה במדויק ולהקפיד על מעקב קליני צמוד במטרה לאבחן הישנות מקומית של הגידול, מוקדם ככל האפשר. לאחר שפרופ’ קוטן עיין בתמונות המנוח שהוצגו בפניו על ידי אלמנתו, ושבהן ניתן לראות את מיקומו של הנגע במצח, כתב כי, נראה לו, שגם לו היתה מתבצעת כריתה בשוליים שרוחבם 5 מ"מ לפחות, לא היה נגרם אצל המנוח כל פגם קוסמטי של ממש.

בהסתמכו על הרישומים בתיקו הרפואי של המנוח שנוהל אצל ד"ר אופיר, מצא פרופ’ קוטן כי ד"ר אופיר לא הזמין את המנוח למעקב סדיר ולא הדריכו בנושא בדיקה עצמית, כאשר מחובתו לעשות כן גם לו היתה מתבצעת כריתה שלמה על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת (לפחות 5 מ"מ). פרופ’ קוטן עמד בהקשר זה על חשיבות
המעקב הרפואי; לדבריו, חשיבות המעקב בכך שהיה מאפשר איתור מוקדם של התפתחות מחודשת של הגידול שלא הוסר בשלמותו בשנת 1996, ובעקבות זאת, מתן טיפול מתאים ומיידי קודם שהגידול מעמיק בחדירתו ושולח גרורות.

פרופ’ שילוני בדעה כי אם המנוח היה מקבל את הטיפול הכירורגי הנאות בשנת 1996, הוא היה מבריא לחלוטין. חלק נכבד בחוות דעתו ייחס פרופ’ שילוני למהותה של מלנומה ממארת, סיווגיה השונים, סיכויי ההחלמה הגבוהים מאוד לאחר הוצאת הגידול תוך הקפדה על היקף השוליים הבריאים וחשיבותו הניכרת של המעקב הרפואי לאחר הוצאת הגידול. בין היתר, הסביר פרופ’ שילוני, כי מלנומה ממארת הנה סרטן עור אגריסיבי ביותר, כאשר ההבדל בפרוגנוזה בין הסיכויים לריפוי מלא ובין סיכון גבוה למות ממחלה גרורתית מפושטת מתבטא בעומק חדירה של עשיריות המילימטר בעור. מלנומה IN SITU הנה המלנומה השטחית ביותר, שכן מדובר בגידול המוגבל לשכבה החיצונית של העור (האפידירמיס) שאינו חודר לדרמיס, השכבה שבה נמצאים כלי הדם וכלי הלימפה, ולכן אין אפשרות של התפשטות דרך צינורות אלו לאיברים מרוחקים יותר בצורת פיזור גרורותי.

הוצאת גידול מסוג מלנומה IN SITU בשלמותו, עם מרחק נאות של שולי הגידול מגבול החתך הכירורגי מביאה לסיכויי החלמה של 100%. לדעתו, הנגע במצחו של המנוח שהיה גידול ממאיר מסוג מלנומה ממארת בשלב מוקדם ביותר- מלנומה IN SITU – נכרת בצורה רשלנית ולא שלמה ועקב כך הייתה בהמשך חזרה מקומית של הגידול ופיזור גרורתי נרחב שגרם לפטירת המנוח;

הפעולה הכירורגית הראשונה של ד"ר אופיר – לאמור, ביצוע ביופסיית מדגם מהנגע במצחו של המנוח- היתה מוטעית. לדבריו, משחשד ד"ר אופיר כבר בביקורו הראשון של המנוח שמדובר במלנומה (כפי שניתן ללמוד מתשובת המכון לפתולוגיה), היה עליו לבצע כריתה כירורגית מלאה ולא להסתפק בלקיחת מדגם מהנגע במצח. שכן, לקיחת מדגם בלבד מן הנגע עלולה לגרום לחדירת תאים של הגידול לכלי דם או ללימפה. המדובר היה בנגע קטן שכריתה שלמה שלו לא היתה מביאה לעוות של איזור הכריתה ולכן מומלץ לכרות אותו בשלמותו עם שוליים נקיים כפי שהתאפשר במקרה דנן. לדבריו, לקיחת מדגם מהנגע נעשית רק במקרה שיש חשד נמוך שמדובר במלנומה ולא כך היה במקרה זה.

כשל יסודי נוסף בטיפול שנתן ד"ר אופיר למנוח, היה לדעת פרופ’ שילוני בכריתת הנגע שלא בהיקף השוליים הבריאים הנדרש במקרים של מלנומה IN SITU. לדבריו, על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היום ובתקופת הרלוונטית לטיפול במנוח והמומלצת בספרות הרפואית העדכנית, יש לכרות את הנגע עם שוליים של 5 מ"מ לפחות כשמדובר במלנומה IN SITU , ושוליים של 10 מ"מ לפחות כשמדובר במלנומה פולשנית דקה שעובייה לפי ברסלאו הוא פחות מ-1 מ"מ. במקרה הנדון נכרת הנגע עם שוליים שרוחבם 1.19 מ"מ בלבד, שאינם עומדים בקריטריונים הנהוגים בכל פרקטיקה רפואית סבירה. פרופ’ שילוני הוסיף כי משקיבל ד"ר אופיר את תשובת המכון לפתולוגיה מיום 12.8.96 שהעלתה חשד גבוה למלנומה והמליצה על כריתה מלאה של הנגע היה עליו להתייחס למקרה לחומרה ולבצע כריתה לפחות במרחק של 1 ס"מ מגבולות הגידול, על מנת לוודא שוליים תקינים, שכן באותו שלב הוא לא יכל היה לדעת מה עומקה של המלנומה. גם פרופ’ שילוני סבור, לאחר שעיין בתמונות המנוח שבהן ניתן לראות את הנגע במצחו, כי אפשר היה לבצע כריתה בשוליים של 10 מ"מ ללא פגם קוסמטי כלשהו וללא צורך בהשתלת עור. אשר לתשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96, ציין פרופ’ שילוני כי תשובה זו לא היתה מספקת ומדוייקת דייה; הפתולוג לא רשם בתשובה את רוחב שולי הכריתה והסתפק בציון הממצא שהשוליים הכירורגיים חופשיים מגידול. על הפתולוג היה לציין את העובדה כי המרחק של השוליים הכירורגיים הוא 1.19 מ"מ בלבד כפי שהתברר בבדיקה שביצע פרופ’ אוקון בשנת 2001. בכל מקרה, משנתון זה לא צויין בתשובה הפתולוגית מיום 16.10.96 וכתוצאה לא הובא לידיעת ד"ר אופיר, היה על זה האחרון לשוב ולפנות למכון לפתולוגיה על מנת לקבל נתון חשוב זה, ולבצע כריתה נרחבת יותר כדי להגיע למרחק המינימאלי המומלץ על (0.5 מ"מ לפחות כשמדובר במלנומה IN SITU).

פרופ’ שילוני העריך על סמך דבריה של האלמנה ובהיעדר הרישום בתיעוד הרפואי, כי ד"ר אופיר לא גילה למנוח את מצבו הרפואי, לא הנחה אותו להיות במעקב רפואי ולא זימן אותו למעקב שגרתי במרפאתו או במרפאה אחרת כפי שצריך היה לעשות. לדעתו, מירב הסיכויים שאם המנוח היה במעקב מסודר או מודע לפוטנציאל הממאיר של חזרת הגידול במצח, הוא היה עובר כריתה של הגידול החוזר, לפחות חצי שנה לפני פברואר 1998 (המועד שבו הוסר הגידול החוזר במצח). בפברואר 1998, הספיק כבר הגידול לפלוש לצינורות הלימפה ולכלי הדם בתת עור ולהתפשט דרכם לאיברים מרוחקים ובעקבות כך נפטר המנוח. לדבריו: "סביר מאוד להניח כי ניתוח מוקדם יותר של הנגע החוזר במצח היה מונע את התפשטות הגידול ואת מותו של החולה". אי לכך, קבע פרופ’ שילוני, מעקב רפואי נאות היה מגדיל את סיכוייו של המנוח להחלים לחלוטין מהמלנומה גם לאחר החזרה של הגידול במצח, שכן היה עשוי למנוע את ההתפשטות הגרורתית דרך כלי הדם והלימפה.

מנגד, הגישו הנתבעים מטעמם שתי חוות דעת רפואיות: האחת, חוות דעתו של פרופ’ ברגמן ראובן, מומחה למחלות עור ומין, מנהל מחלקת עור במרכז רפואי רמב"ם, מיום 10.6.03 (נ/1). השנייה, חוות דעתו של פרופ’ רפאל קטן, מנהל המכון האונקולוגי בבית החולים שיבא בתל השומר,

מיום 17.6.03.

פרופ’ ברגמן ציין בפתח חוות דעתו כי הוא עיין בכל התשובות הפתולוגיות ובדק בעצמו במיקרוסקופ את כל החתכים שהוגשו לו. בבדיקת הביופסיות והחתכים, מצא פרופ’ ברגמן כי בניגוד לתוצאות המכון לפתולוגיה, הנגע שנכרת ממצחו של המנוח בשנת 1996 לא היה מלנומה IN SITU, אלא מלכתחילה מדובר היה במלנומה פולשנית שעומקה 0.25 מ"מ. ככזו היא עלולה לעיתים לשלוח גרורות עוד לפני שמסירים אותה וכך לדעתו קרה במקרה דנן. אשר לטיפול הכירורגי אותו ביצע ד"ר אופיר באותו נגע, כותב פרופ’ ברגמן כי: "ד"ר אופיר קיבל תשובה של מלנומה IN SITU והסיר אותה בשלמות לפי כל החתכים (36 במספר), ולא היה כשלון בהרחקה מלאה של שוליים נגועים. ד"ר אופיר לא קיבל תשובה של מלנומה פולשנית ולכן לא היה יכול לנהוג אחרת". פרופ’ ברגמן בדעה שהמלנומה חזרה בצלקת כ- metastasis satellite (גרורה מטסטזה) ולא כמלנומה שמקורה בכישלון הרחקת שוליים נגועים; סוג זה של גרורה נחשב כנובע מגרורה חבויה שלא ניתן לזהותה בהרחקה השלמה של המלנומה, וראיה לכך, הופעת הגרורה בצלקת הניתוח בעומק הדרמיס, כאשר לא ניתן לראות חזרה של המלנומה באיזורים הצדדיים או באפידירמיס. בעניין זה מפנה פרופ’ ברגמן לעבודות מחקר שהתפרסמו בשנים האחרונות ושעל פי חלקן, 7.8% חולים עם מלנומה דקה מאוד ימותו ממחלתם תוך 8 שנים מהאבחנה ועל פי חלק אחר, סיכוי של % 5-7% למות ממלנומה דקה בעומק 0.25 מ"מ עקב מחלה גרורתית, גם לאחר הרחקה מלאה של הנגע הראשוני. לדעתו, המנוח נמנה על קבוצה זו של החולים שנפטרים מסוג זה של מלנומה עקב מחלה גרורתית גם לאחר הרחקה מלאה ראשונית ומכאן שרוחב השוליים הבריאים אינו מעלה ואינו מוריד.

בהתייחסו לקביעת פרופ’ שילוני כי ביצוע ביופסית דגימה אבחנתית ולא כריתה מלאה של הנגע ביולי 1996 היתה מוטעית סבור פרופ’ ברגמן כי ד"ר אופיר נהג לפי הסטנדרטים המקובלים ולפי ה-Guidelines המקובלים בעולם המערבי, הן לגבי השיקולים להחלטתו לבצע ביופסיה מדגמית מנגע חשוד בפנים והן בביצועה. ד"ר אופיר חשד במלנומה מסוג Lentigo Maligna שהיא מלנומה כתמית המופיעה בפנים שבדרך כלל קשה מאוד להבדילה מ- Lentigo שפיר, ולכן בהחלט מקובל, במקרים כאלה, לקחת דגימה לפני שניגשים לניתוח עיוותי בפנים.

לעניין הכריתה של הנגע שביצע ד"ר אופיר ב-27.9.96, העריך פרופ’ ברגמן כי נוכח תשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96 שהתקבלה לידי ד"ר אופיר ולפיה בדיקת הרקמה שהוסרה הראתה מלנומה IN SITU כאשר כל השוליים שסומנו חופשיים מגידול, החלטתו של ד"ר אופיר להסיר את הנגע במלואו ולהסתפק בכך, הנה ההחלטה הנכונה והמקובלת. שכן, לשיטתו, הטיפול הנדרש בהסרת מלנומהIN SITU הוא הוצאה של הנגע בשלמותו, בשוליים בריאים שלא משנה מה רוחבם. בהתייחסו לסוגיית היקף שולי הכריתה, ציין פרופ’ ברגמן כי סוגייה זו עברה שינויים דרמטיים בעשורים האחרונים והצביע על עבודות מחקר שונות שהראו תוצאות והמלצות שונות. לדבריו, אכן ההמלצה היא לכרות שוליים בריאים בהיקף של 5 מ"מ לפחות מסביב למלנומה IN SITU, אולם, לדבריו, מדובר בקביעה שרירותית שלא נעשתה על סמך עבודות מחקר פרוספקטיביות מבוקרות וכי לא הוכח שפרקטיקה זו משפרת את תוחלת חייהם של החולים. משמדובר במלנומה קטנה, כמתואר בממצאי הביופסייה, כריתת שוליים בריאים בהיקף שהוא פחות מ- 5 מ"מ לא שינתה את תוחלת חייו של המנוח.

פרופ’ רפאל קטן, המומחה הנוסף מטעם הנתבעים, העריך כי האבחון הפתולוגי באוקטובר 1996 היה מוטעה וכי בדיעבד התברר שמדובר היה מלכתחילה במלנומה חודרנית (לעומק 0.25 מ"מ), ולא במלנומה IN SITU, הסיבה היחידה לחזרת הגידול, שהביאה בסופו של דבר לפטירת המנוח.

אשר לפעולתו הראשונה של ד"ר אופיר, דהיינו ביצוע ביופסיית מדגם מהנגע ולא כריתה מלאה, אמר פרופ’ קטן כי פעולה זו היתה מוצדקת ונכונה. בשאלת הצורך בשולי כריתה רחבים לאחר כריתת מלנומה, מציין פרופ’ קטן כי ישנם חילוקי דעות בין המומחים. המגמה בעבר היתה לבצע כריתות נרחבות עם שוליים של מספר סנטימטרים ואילו עם התפתחות המחקר הקליני במלנומה הוכח ששוליים צרים מספיקים. לדבריו, רוב המומחים סבורים כי חזרה מקומית של המחלה תלויה בביולוגיה של הגידול ולא בהיקף שולי הכריתה, שכן מעולם לא הוכח בצורה חד משמעית שרוחב שולי הכריתה משנה את הסיכון לחזרה מקומית. לגבי מלנומות בעור הראש והצוואר, ציין כי שכיחות החזרה המקומית היא פי 9.3 מאשר מלנומות באיזורים אחרים בגוף. פרופ’ קטן ציין עוד (בהפנותו למאמרם שלHudson וחב’, אליו גם הפנה פרופ’ ברגמן בחוות דעתו) כי "יש הטוענים שחזרה מקומית היא בעצם גרורה שהתיישבה באזור הצלקת, מסיבות ביולוגיות, ולא שאריות מחלה שצמחו מחדש…".

בהתייחסו להמלצה בספרות הרפואית לכרות מלנומה IN SITU עם שוליים של 5 מ"מ , מסביר פרופ’ קטן כי זוהי קביעה לא מוחלטת המסתמכת על נתונים רטרוספקטיביים בלבד. לדבריו, יש הכורתים מלנומות עם שוליים צרים יותר (פחות מ- 5 מ"מ) ולא הוכח שהדבר מזיק לחולה.

פרופ’ קטן מסכם סוגיה זו כך:

"למרות שיש המלצה כללית לכרות מלנומה IN SITU עם שוליים של ½ ס"מ, יש בהחלט הגורסים שניתן לכרות מלנומה עם שוליים כלשהם (כלומר רק להיות בטוח שהגידול נכרת בשלמותו) והדבר בוודאי נכון בנגעים בפנים".

בהתייחסו לתוצאות האבחון הפתולוגי מאוקטובר 1996, אמר פרופ’ קטן כי הפרוגנוזה במלנומה IN SITU היא ריפוי מוחלט ו]
]>