סרטן ריאות- סרטן הריאות- רשלנות רפואית?

סרטן ריאות– רשלנות רפואית?

סרטן ריאות הוא גידול ממאיר שכיח ביותר ומהגידולים הקטלניים ביותר בנשים ובגברים.

סרטן ריאות הוא קבוצה של מחלות שמחולקת באופן כללי ל-סרטן של תאים קטנים (באנגלית: small cell lung cancer; בראשי תיבות: SCLC) ו-סרטן של תאים שאינם קטנים (non small cell lung cancer; בראשי תיבות: NSCLC). קבוצה אחרונה זו היא שכיחה יותר. קבוצת NSCLC כוללת 3 סוגים עיקריים: סרטן קשקשי (squamous cell carcinoma), סרטן בלוטי (adenocarcinoma) וכן סרטן מתאים גדולים (large cell carcinom). .

כ-90 %  ממקרי הסרטן של התאים שאינם קטנים וכמעט כל מקרה סרטן של תאים קטנים קשור לעישון עם תלות בגיל התחלת העישון וכמות העישון (כולל סיגריות, סיגרים, נרגילה ועישון פסיבי). קשר זה הוכח מעבר לכל ספק, הן במחקרים אפידמיולוגיים והן בניסויי מעבדה. הפסקת העישון מביאה ירידה בסיכון לפתח סרטן הריאות. גורמים נוספים הקשורים לסיכון לפתח סרטן הריאה הם חשיפה לאזבסט, גז רדון, קרינה מייננת, כרום, ניקל וחומרים נוספים.

סרטן הריאות נפוץ יותר בקרב גברים, בעיקר מעל גיל 40. בעשורים האחרונים, עם העלייה במספר הנשים המעשנות, גדל במידה ניכרת מספר הנשים המפתחות סרטן ריאה. בחלק מארצות המערב יש כבר שוויון בשכיחות סרטן זה אצל גברים ונשים. בארצות הברית למשל, מספר מקרי המוות מסרטן ריאה בנשים הוא גבוה יותר ממספר מקרי המוות עקב סרטן השד.

תסמיניו של סרטן הריאות הם בין היתר: שיעול, קוצר נשימה, צפצוף בזמן הנשימה, כאב בחזה, כיח דמי, ירידה במשקל וחום.

הטיפול במחלה תלוי בשלב שבו התגלתה. בשלבים מוקדמים הטיפול הוא שילוב של כירורגיה, כימוטרפיה או קרינה ובשלבים מתקדמים הוא מבוסס בעיקר על טיפולים כימותרפיים וקרינה לשם הקלה. בשנים האחרונות החל שימוש מסויים גם בתרופות ביולוגיות כגון אירסה וטרסבה. ההחלטה על טיפול מושפעת פרט לשלב המחלה גם במצבו של החולה, רעילות צפויה מהתרופות או מחלות נוספות של המטופל.

בשנים האחרונות גדל מספרן של תרופות אשר אושרו ל-טיפול במחלת סרטן הריאות וביניהן תרופות הנקשרות לקולטנים לגורמי גידול או מעכבי התפתחותם של כלי דם.

במידה ואיחרו לאבחן אצל או אצל קרוב משפחתך את מחלת סרטן הריאות, ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית כנגד הגורמים הרלבנטיים. תביעה כזו נמשכת בד"כ בין שנתיים לארבע שנים ועורכי דין המייצגים נפגעי רשלנות רפואית, מטפלים בה באחוזים מהפיצוי שאותו הם משיגים ללקוח ורק במקרה של זכייה. שלאלות בנושא סרטן הריאות, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.

להלן פסק דין בנושא סרטן הריאה:

א 28558/04 ציגל רות נ’ ד"ר בכר גיל, ד"ר אלכס פילטשינסקי, ד"ר שרה מכליס פריש, קופת חולים של ההסתדרות הכללית 1. מדובר בתביעה שעילתה רשלנות רפואית שעל פי הנטען, גרמה לאיחור באבחון מחלת סרטן הריאה. 2. התובעת, רות ציגל (להלן:"התובעת"), ילידת 6.2.45, לקתה, בשנת 1994, בגידול סרטני ממאיר של בלוטת התריס. בפברואר 1995, עברה התובעת ניתוח לכריתה מלאה של בלוטת התריס וטיפול משלים, ביוד רדיואקטיבי. נוכח מצב של תת – תריסיות, קיבלה התובעת טיפול תרופתי באלטרוקסין והיתה במעקב רפואי שכלל טיפול מניעתי כנגד צמיחה מחודשת של הגידול וצילומי חזה שבוצעו, אחת לשנה, בכדי לאתר התפתחות אפשרית של גרורות בריאות.
המעקב הרפואי האמור, בוצע על ידי הנתבעת מס’ 3 , ד"ר שרה פריש מכליס (להלן:"ד"ר מכליס" או "הנתבעת 3" ) מהמכון האנדוקרינולוגי במרכז הרפואי רבין. 3. בצילום חזה שנערך ביום 27.11.03, לבקשת ד"ר מכליס ולקראת הביקורת התקופתית, נתגלה צל עגול בקוטר של 2 ס"מ, בשדה העליון של האונה העליונה מימין והתובעת הופנתה לברור שבסופו אובחן כי לקתה ב גידול סרטני מסוג Bronchiol Alveolar Carcinoma ( להלן: "BAC").
ביום 19.2.04, בוצע לתובעת מיפוי כל גופי שהדגים גוש בקוטר 1.7 ס"מ באספקט אחורי של אונה עליונה מימין, ובנוסף נמצאו מוקדים זעירים באונה הימנית העליונה, באונה הימנית התחתונה, באונה השמאלית העליונה ובכיפת הכבד.
4. לטענת התובעת, בחינת צילומי הרנטגן שנערכו בשנת 2002 ואף בשנת 2001, ואשר פורשו כתקינים, מעלה כי ניתן היה לאבחן את הגידול בריאה, בשלב מוקדם יותר ובהיותו קטן יותר ולו היתה מחלתה מאובחנת, בשלביה המוקדמים ובטרם התפשטות גרורות, ניתן היה לנתחה ולטפל בה באופן שסיכויי החלמתה, היו גבוהים. 5. התובעת תמכה תביעתה, בחוות דעתם של פרופ’ יעקב בר- זיו, בתחום הרדיולוגי ופרופ’ מרק לויט בתחום האונקולוגי.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית בתחום הרדיולוגי. בתחום האונקולוגי, הוגשה מטעם הנתבעים, חוות דעתו של פרופ’ משה ענבר. 6. צילום החזה מיום 4.11.01 (להלן:"הצילום משנת 2001"), שעל פי חוות דעתו של פרופ’ בר-זיו, זוהה בו נגע מעוגל, בקוטר של 9 מ"מ, באונה העליונה של הריאה מימין, פוענח כתקין, על ידי הנתבע מס’ 1, ד"ר גיל בכר (להלן:"ד"ר בכר" או "הנתבע 1"), מומחה ברדיולוגיה, בבי"ח בילינסון. 7. צילום החזה מיום 8.10.02 (להלן:"הצילום משנת 2002") ), שעל פי חוות דעתו של פרופ’ בר-זיו, הנגע המעוגל הנ"ל, נראה בו בקוטר של 14 מ"מ, פוענח כתקין, על ידי הנתבע מס’ 2, ד"ר אלכס פליטשינסקי (להלן:"ד"ר פליטשינסקי" או "הנתבע 2"), מומחה ברדיולוגיה במרפאת הרצל של שרותי בריאות כללית. 8. הנתבעת מס’ 4, קופת חולים של ההסתדרות הכללית, היתה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, מעסיקתם של הנתבעים 4-2 ולפיכך אחראית באחריות שילוחית, למעשיהם ו/או מחדליהם הרשלניים, אם ימצאו כאלה. 9. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. שאלת האחריות
10. לצורך הדיון בשאלת האחריות, יש להפריד בין אחריותם הנטענת של הנתבעים 1 ו-2, בגין התרשלות בפיענוח צילומי הרנטגן שבוצעו בשנים 2001 ו- 2002 , לבין הטענות הנטענות כלפי הנתבעת 3, אשר ביצעה את המעקב הרפואי במסגרתו הופנתה התובעת, לביצוע הצילומים הנ"ל. אחריות הנתבעים 1 ו-2
11. מטעם התובעת, הוגשה, כאמור, חוות דעתו של פרופ’ בר- זיו אשר זיהה נגע מעוגל בקוטר של 9 מ"מ, בצילום משנת 2001 ואת אותו נגע, בקוטר של 14 מ"מ, בצילום משנת 2002.
פרופ’ בר-זיו, הסביר כי כחלק מהמעקב אחר חולי סרטן בלוטת התריס, מבצעים צילומי חזה על מנת לגלות גרורה או גרורות, מוקדם ככל האפשר ועל מנת לטפל, ביתר יעילות, במצב החדש.
פרופ’ בר-זיו, הוסיף וציין כי שני הצילומים הנדונים, הינם טובים מבחינה טכנית, לפיכך, הסיבות האפשריות לאי זיהוי הקשרית הריאתית, הינן חוסר ריכוז של הרופא המפענח ו/או חוסר השוואה לצילומים קודמים וכי רדיולוג סביר, היודע כי הצילום נעשה לצורך גילוי תהליך גרורתי, היה צריך לזהות את הממצא האמור. 12. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית של מומחה בתחום הרדיולוגי. יחד עם זאת, טוענים הנתבעים כי מסקנתו של פרופ’ בר- זיו, הינה בגדר חוכמה שלאחר מעשה שכן פרופ’ בר- זיו, בחן את הצילומים, ביודעו שהתובעת לקתה בסרטן הריאה ולכן, לטענתם, ידע מה "לחפש" בצילומים – אין בידי לקבל טענה זו. 13. ראשית דבר, משהנתבעים לא תמכו טענותיהם, בחוות דעת של מומחה, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, אין בידם להוכיחה ובעניין זה, האמור בתצהיריהם של הנתבעים עצמם כי סביר שלא ניתן היה לזהות את הנגע החשוד "בזמן אמת", אינו שוקל כנגד חוות דעתו של פרופ’ בר- זיו, שהרי אין אדם, לרבות מומחה רפואי, יכול להרים עצמו, כשהוא אוחז בציצית ראשו. 14. זאת ועוד, הנתבעים 1 ו-2, הודו בתצהיריהם כי בעת פיענוח הצילומים, לא היו בפניהם צילומים קודמים, להשוואה. פרופ’ בר- זיו, ציין בחוות דעתו כי הפרקטיקה המקובלת, מחייבת עריכת השוואה לצילום קודם, על מנת לגלות ממצא חדש ועל אחת כמה וכמה, כשהמפענח יודע כי מדובר במעקב שתכליתו לזהות התפתחות גרורות סרטניות בריאות. 15. טענות הנתבעים, בכל המתייחס לאחריותו של הנתבע 2, ד"ר פליטשינסקי, שפיענח את הצילום משנת 2002, בו נראה הנגע, בקוטר של 14 מ"מ, כתקין, נטענו בשפה רפה ויש לציין שאף הנתבעת 3, ציינה בחקירה נגדית כי כשהתובעת הגיעה, בשנת 2003, עם תוצאות הצילום:"..אני הלכתי ע] ]>