בקשה לתיקון כתב התביעה בעקבות וכן לאחר מותו של התובע שאול אשכנזי ז"ל ביום 16/11/08 (להלן: "המנוח").
°
עסקינן בתביעת "רשלנות רפואית" אשר לא נתמכה בחוות דעת רפואית. חרף ארכות שנתנו למנוח להמצאת חוות הדעת זו לא הומצאה. הטעמים לבקשות למתן הארכות היו כלכליים גרידא.
בעקבות מות המנוח, (שאירע בלא כל קשר לטיפול הרפואי נשוא התביעה), התרתי את תיקון כתב התביעה בשינויים המתחייבים בגין מות המנוח.
משהוגש כתב תביעה מתוקן שחרג מהתיקון המתבקש מעצם מות המנוח נעתרתי לבקשת עיזבון המנוח שלא להתיר את הגשתו באופן בו הוגש והחורג משמעותית מהנטען בכתב התביעה המקורי.
בעקבות זאת הגיש עיזבון המנוח בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיתאפשר לו לטעון טענות נוספות לאלו שנטענו ע"י המנוח בכתב התביעה המקורי, אולם גם הפעם לא נתמך כתב התביעה המתוקן בחוות דעת רפואית.
בקשת העיזבון נתמכה בתצהיר אלמנתו של המנוח שלטענתה העובדות נשוא המחלוקת ידועות לה מידיעה אישית .
— סוף עמוד 1 —
הנתבעים מתנגדים לבקשה.
בהחלטתי מיום 16/3/10 הורתי לעזבון להבהיר מה הטעם בתיקון התביעה כמבוקש שעה שלא צורפה לה חוות דעת רפואית.
בתגובתו טען העזבון כי חוות הדעת לא צורפה בשל סירוב המומחים הרפואיים אליהם פנו ב"כ המנוח ליתן חוות דעת וזאת, לטענתם, נוכח סתירות ואי דיוקים תמוהים בתיעוד הרפואי שהועבר ע"י הנתבעים ביחס לטיפול שניתן למנוח ונוכח ההבדל בין התיאור העובדתי שמסר המנוח והנתמך בתצהיר האלמנה באשר לטיפולים שקבל לבין התיעוד הרפואי שהומצא לב"כ המנוח ע"י הנתבעים.
הוסיף ובקש העיזבון כי ביהמ"ש ייעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, יקיים דיון במחלוקת העובדתית, יקבע ממצאים ואח"כ ימנה מומחה רפואי מטעמו שיחווה דעתו על בסיס אותם ממצאים.
דיון
אקדים ואומר כי מצאתי שדין הבקשה להידחות.
תביעה בגין "רשלנות רפואית" ראוי הוא כי תיתמך בחוות דעת רפואית כמצוות הדין.
מלכתחילה המנוח לא צרף חוות דעת עם הגשת תביעתו – חסר שאמור היה להביא לדחיית תביעתו על הסף.
בהמשך, התבקשו אורכות אשר אף הן לא הביאו להגשת חוות דעת רפואית.
איני סבור שיש מקום להגשת ראיות, (גם בהנחה כי כל העובדות מצויות בידיעתה האישית של האלמנה) ולאחר שמיעתן וקביעת ממצאים שבעובדה לשקול האם למנות מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש – צעד שהינו חריג במהותו.
איני רואה כל מניעה מדוע המומחים הרפואיים אליהם פנו המבקשים אינם יכולים ליתן חוות דעת בהתבסס על הנחות עובדתיות שיונחו בפניהם ע"י העיזבון ואשר אם תוכחנה בסופו של יום תעברנה את הנטל לכתפי הנתבעים.
פרופ' לזר אליו פנה ב"כ המנוח העלה במכתבו מיום 17/1/08 תמיהות ביחס לרישומים סותרים לכאורה בתיק הרפואי וחיווה דעתו כי אחת האפשרויות (הסבירה יותר, כך נראה, לדעתו) הינה כי ארעה טראומה "… כתוצאה מסיבוך בניתוח". סיבוך כשלעצמו אינו מעיד
— סוף עמוד 2 —
בהכרח על רשלנות רפואית ולו פרופ' לזר היה סבור כך יש להניח כי לא היה נמנע מלכתוב זאת.
מבקשת העיזבון עולה כי גם לו היה בנמצא מומחה רפואי שהיה נכון ליתן בידיו חוות דעת – לא היה ביכולתו להגישה מטעמים כלכליים, שאם לא כן לא היה מודיע כי יעתור בהמשך למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש.
לאור האמור לעיל איני סבור כי במקרה דנן יש לסטות מהכלל לפיו על תובע לתמוך תביעתו בחוות דעת רפואית מטעמו וזאת, בין היתר, נוכח השתלשלות העניינים עד לפטירת המנוח.
אין בהחלטתי זו כדי למנוע מעיזבון המנוח מלנסות להוכיח תביעתם שכן אין בה כדי למנוע הגשת תביעה חדשה הנתמכת בחוות דעת רפואית מטעמם.
לסיכום – דין הבקשה לתיקון כתב התביעה להידחות ובהעדר חוות דעת, התביעה נמחקת.
