בית משפט השלום בבאר שבע
ת"א 4613-06 בראל נ' מדינת ישראל- ע"י מכון הלייזר בביה"ח אסף
בפני כב' השופטת מיכל וולפסון
בעניין:
דוד בראל ת.ז. 069540367
התובע
נגד
מדינת ישראל- ע"י מכון הלייזר בביה"ח אסף
הנתבעת
פסק דין
1. בפני תביעה לפיצוי על נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 8/9/56, על ידי ביצוע רשלני, לטענתו, של תיקון ראיה על ידי ניתוח על ידי מכשיר לייזר אקסימר, אשר התבצעה בשיטת Lasik בשתי עיניו ביום 7/6/99 במכון הלייזר בבית החולים "אסף הרופא". כמו כן נתבע פיצוי על פגיעה באוטונומיה . בעת החקירה הנגדית של מומחה התובע ובהמשך לחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה עולה כי לטענתו עיקר הנזק הוא בעין שמאל שנותחה ביום הניתוח כניתוח שני (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 6/9/11). אין מחלוקת בין המומחים כי לתובע דה-צנטרציה בשתי עיניו.
על פי הנתונים של התובע לפני הניתוח הוא סבל מקוצר ראייה גבוה של מינוס 10 דיופטר עם אסטיגמטיס קל יחסית בשתי עיניו מאז ילדותו.
לאחר הניתוחים מצב הראייה בעיניו על פי חוות דעת המומחים:
עין ימין- פרופ' לזר- כושר ראיה 6/12 בעזרת משקפיים מינוס 2. הקרנית שקופה, בדיקת הקרטומטריה סדירה עם קריאה של D40 בשני הצירים . פרופ' מרין, ז"ל – חדות ראיה של 6/9 עם תיקון מיאופיה ואסטיגמטיזם נמוכים יחסית .
עין שמאל – פרופ' לזר – כושר ראיה ירוד 6/60 בעזרת משקפיים מינוס 2 . הקרנית שקופה , הקריאה בקרטומטר לא סדירה. הטיפול בלייזר לא בוצע במרכז הקרנית . פרופ' מרין, ז"ל – אסטיגמטיזם לא סדיר וחדות הראיה עם משקפיים המגיעה ל- 6/30 לפחות. יחד עם זאת היו בדיקות בהם ראה בעין שמאל 6/12-3 .
תלונת התובע – ראיה מרוחה בעין ימין ובעין שמאל לא רואה.
— סוף עמוד 1 —
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נותח בשתי עיניו, ניתוח לייזר, לתיקון קוצר ראיה גבוה ולאחר הניתוח התברר כי הטיפול בלייזר לא בוצע במקום ויש סטייה של 1.5 – 2 מילימטר בכל עין לכיוון האף (עמ' 44 לפרוטוקול המוקלט מיום 15/12/11). קיימת בשתי עיניו דה-צנטרציה של האזור המטופל. התוצאה היא שהוא סובל מראייה לקויה בעין שמאל שאינה ניתנת לתיקון פשוט ויש מחלוקות על אופן התיקון, וראיה שמחייבת תיקון בעין ימין, אך היא אפשרית עם משקפיים.
2. בכתב התביעה נטען, בהסתמך על חוות דעת של המומחה, פרופ' משה לזר, כי הסיבה לכך שהטיפול בוצע בסטייה מהמרכז של הקרנית הייתה ככל הנראה "תקלה טכנית במכשיר". פורפ' לזר הגיע למסקנה זו כי מדובר בסיבוך שקרה ממש בצורה סימטרית בשתי העיניים. פרופ' שאול מרין, ז"ל שנפטר לאחרונה, הסכים כי לתובע דה-צנטרציה של האזור המטופל בשתי עיניו סימטרית במובן של תופעה זהה והוא גם הסכים כי קיימת לו נכות. מהטעם של סיבוך נדיר יחסית שנובע בעיקר מתזוזה אטית ובלתי מורגשת של טבעת השאיבה המונחת על העין בעת חיתוך הקרנית. יחד עם זאת הוא הוסיף בחוות דעתו כי במועד הניתוח התופעה הייתה ידועה אך גורמיה לא היו ידועים (עמ' 6 לחוות דעתו).
לפי חוות דעתו בזמן הניתוח המנתח אינו יכול לעלות על תקלה זו ועד היום אין פתרון לתזוזה עצמה אבל מספר שנים לאחר הניתוח שעבר התובע הוסף למכשיר הלייזר אמצעי המכונה :"eye tracker". המומחים חלקו האם יש באמצעי זה כדי להוות פתרון בזמן אמת לתופעה של איבוד המיקום המדויק שבו הלייזר צריך לבצע את פעולתו שזו דעת פרופ' לזר או שאין בכך כדי להוות פתרון שזו הייתה דעת פרופ' מרין, ז"ל. אין במחלוקת זו כדי להעלות או להוריד כי הניתוח שעבר התובע היה לפני שאמצעי זה הוסף למכשירי הלייזר. פרופ' מרין המנוח הוסיף גם כי תזוזה זו מופיעה יותר בעיניים גדולות וכי נתון זה של קשר לגודל העיניים נודע לאחר הניתוח, תוך הפניה לספרות מקצועית. ידע זה לא היה קיים בעת התכנון לניתוח.
3. בכתב התביעה הוסף "גורם נוסף " שגרם לתזוזה מעבר לאמור על ידי המומחים, כהסבר לנזק שנגרם בניתוח העין השנייה, והוא תזוזת העין של התובע כפעולה לא רצונית. התובע זכר כי המנתח, ד"ר קרקובסקי ז"ל, שנפטר לפני שמיעת הראיות, גער בו בעת הניתוח הראשון מספר פעמים כי עינו זזה ולא נותרה ממוקדת בנקודה אדומה בתקרה. הוא גם זכר כי הוזהר כי אם ימשיך כך העין תינזק. לפי טענה זו התזוזה של העין היא הסיבה לנזק . התובע טוען בכתב התביעה כי הוא לא היה ער לכך כי העין זזה והוא לא שלט בכך (סעיף 11 לכתב התביעה). נטען גם כי לאחר תום הניתוח בעין הראשונה ביקש התובע הפסקה של שעה שעתיים בגלל תזוזת העין הראשונה אך הוא לא נענה והמנתח עבר לנתח בעין השנייה, עין שמאל שניזוקה יותר. אף אחד מהמומחים לא קבע כי הנזק נגרם מתזוזה לא רצונית או רצונית של העין מנקודת המיקוד (הנקודה האדומה). כפי שאראה להלן, גם בעת החקירה הנגדית של המומחים האפשרות הזו לא נתמכה על ידי פרופ' לזר, המומחה של התובע (סעיף 7 להלן).
— סוף עמוד 2 —
בסיכומיו עותר בא כוח התובע לקבל את עמדת פרופ' לזר כי הנזק נגרם מסטייה סימטרית של אלומות הלייזר לכיוון האף בשתי עיניו כפי שגם חיווה דעתו העד העובדתי, פרופ' נמט מנהל המכון (סעיף 79 לסיכומי באי כוח התובע, עו"ד צפריר אושרי ממשרד עו"ד שי פויירינג) או אחת ממספר חלופות שהן: תזוזת עין המטופל (סעיפים 81 – 87 לסיכומים) או כי מאזן ההסתברויות מוביל לתוצאה של התרשלות ובהעדר ראיות להעדר התרשלות יש להניח כי פעולת השיוף נעשתה במקום הלא נכון מחמת התרשלות על פי החזקה של "הדבר מעיד בעדו" (סעיף 88 לסיכומיו). גם הוספה החלופה של קיום שני הניתוחים באותו יום למרות תזוזה העין.
הדין החל בתביעות ש]
]>
