תביעה של לקוח נגד עורך דין על הפרת הסכם וגם רשלנות מקצועית

בית משפט השלום בראשון לציון
ת"א 34924-11-09 בוני נ' גבאי בפני
כב' השופטת יעל בלכר
התובע
יוסף בוני נגד הנתבע
עו"ד ציון גבאי ספרות: ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי פסק דין תביעה של לקוח כנגד עורך דינו, בגין הפרת הסכם ובעוולה של רשלנות מקצועית.
°
התובע שכר את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, לטיפול בהגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, שחייב אותו בתשלום סך של כ- 300,000 ₪ נכון למועד שניתן פסק הדין.
הנתבע לא הגיש ערעור במועד (ובכלל).
התובע תובע פיצויים בגובה הסכום שנאלץ לשלם בפשרה אליה הגיע עם הזוכה (200,000 ₪), לאור פסק הדין שהפך חלוט ולאחר שקיבל התראה טרם פתיחת הליכי הוצל"פ לגבייתו. עוד הוא תובע החזר מלוא שכר הטרחה ששילם לנתבע מראש בעבור הטיפול בערעור. התביעה
1. התובע עוסק בהתקנת אזעקות (להלן: התובע או בוני). ביום 10/10/2004 ניתן בבית משפט השלום בתל-אביב פסק דין שמחייב את התובע בתשלום סך של 154,297 ₪ לחברת הביטוח מנורה וסך נוסף של 64,786 ₪ לחברת הביטוח איילון. הכל בצירוף ה"ה וריבית כחוק מאוגוסט 2000 ובצירוף הוצאות בסך של 13,000 ₪+מע"מ (פסק הדין בת.א (ת"א) 50764/01, כב' הש' חגי ברנר, צורף כנספח א' לתצהיר התובע, להלן: פסק הדין). 2. עניינו של פסק הדין בפריצה שאירעה בבית עסק ברחובות. חברות הביטוח מנורה ואיילון (המבטחות) שיפו את בעל העסק והגישו תביעת שיבוב כנגד בוני, חברת צוות 3 וחברת הביטוח אריה, שביטחה את צוות 3. התובע הוא שהתקין את מערכת האזעקה בבית העסק וסיפק לו שירותי תחזוקה. צוות 3 סיפקה לבית העסק שירותי מוקד. בית המשפט דחה את התביעה כנגד צוות 3 וחברת הביטוח אריה וקיבל את התביעה כנגד בוני. בית המשפט מצא שבוני 3. — סוף עמוד 1 — 4. ניטרל את הגלאים באזור הפריצה כך שלמרות שמערכת האזעקה נדרכה, הגלאים שהיו אמורים להתריע על הפריצה לא פעלו. מטעם זה, קיבל את התביעה כנגד בוני. 5. התובע פנה לנתבע על מנת לכלכל צעדיו ולקבל חוות דעתו בעניין אפשרות הגשת ערעור על פסק הדין. לטענת התובע, בהסתמך על המלצתו של הנתבע שסיכויי הערעור גבוהים, שכר את שירותיו, ובאותו מעמד נחתם בין הצדדים הסכם שכר הטרחה. אין מחלוקת, שהתובע שילם לנתבע את מלוא שכרו המוסכם כבר בפגישה הראשונה (עדות הנתבע בעמ' 30 ש' 22). 6. מעיון בהסכם עולה, כי תחת כותרת "הטיפול" בהסכם צוין: "מהות העניין: הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בעניין תיק 52764/01". עוד נקבע, כי "תמורת הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין תיק מס' 52764/01 ישולם 45,000 ש"ח + מע"מ במזומן" וכי "התשלום כולל טיפול בעיכוב ההליכים בהוצל"פ באם יפתח תיק הוצל"פ". "אם יורה בית המשפט על החזר הוצאות ו/או אגרות ימסרו סכומים אלה לידי המערער" (להלן: ההסכם, נספח ב' לתצהיר). [יש לציין, כי תחילה נעשה הסכם מיום 4/11/04 בכתב ידו של הנתבע. זה הודפס בשינויים קלים במסמך ללא תאריך, ונחתם בשנית. נפלה טעות במספר התיק הן בהסכם שבכתב יד והן בזה המודפס. המספר הנכון הוא 50764/01]. 7. אין מחלוקת שהנתבע לא הגיש ערעור.
סמוך לפקיעת המועד להגשת הערעור, הגיש הנתבע בקשה (לא מוסכמת) להארכת המועד להגשת הערעור ב- 45 ימים, שנתמכה בתצהיר התובע. לדברי הנתבע, לא התקבלה החלטה בבקשה וככל הנראה, גם לא הוגשה לה תגובת המשיבים (עמ' 43 ש' 2-11).
מכל מקום, ערעור לא הוגש גם בתום 45 הימים הנוספים.
[הבקשה להארכת מועד, ללא חותמת "נתקבל", שבה צוין כי פסק הדין התקבל אצל התובע ביום 17/10/04 ותצהיר התובע מיום 30/11/04 לתמיכה בבקשה, צורפו כנספחים א-ב לתצהיר הנתבע. החלטת ביניים מיום 1/12/04 (לתגובה תוך 20 ימים), צורפה כמוצג נת/1. מהחלטת הביניים עולה שהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30/11/04]. 8. לטענת התובע, לאחר שהנתבע קיבל את מלוא שכר הטרחה, הוא יעץ לו לנהל מו"מ עם חברת הביטוח, ולהציע לסגור את התיק בתשלום של 120,000 ₪ במזומן או 150,000 ₪ בתשלומים. התובע הסכים לקיים מו"מ כאמור, תוך שסמך על שיקול דעתו המקצועי של הנתבע שיכלכל צעדיו כך שזכויותיו בנוגע לערעור לא ייפגעו. אלא שברשלנותו, הנתבע לא הגיש ערעור בתקופה הקבועה לפי חוק, במקביל לניהול המו"מ. הנתבע לא דיווח לתובע על כך שלא התקבלה אורכה להגשת הערעור. יתר על כן, לאורך כל הדרך הפיג הנתבע את חששותיו באומרו כי למרות חלוף המועד, ניתן להגיש ערעור בכל עת. בדיעבד התברר לתובע, כי לא ניתנה אורכה להגשת הערעור וכי לבד ממחדלו של הנתבע באי-הגשת הערעור, הנתבע גם לא פעל בשקידה ראויה לנסות ולסיים את העניין בפשרה. 9. לטענת התובע, במהלך השנים ניסה מספר רב של פעמים לקבל מהנתבע דין וחשבון ממשי ונכון על התקדמות המו"מ, ללא הועיל. הנתבע התחמק ממנו וביטל את הפגישות המעטות 10. — סוף עמוד 2 — 11. שהצליח לקבוע איתו באמתלות שווא. בשיחות הטלפון שזכו למענה ציין שאין לו חדש ביחס להתקדמות המו"מ, כיוון שאינו תופס את עוה"ד של חברת הביטוח. 12. בנסיבות אלה פנה התובע לחתנו, עו"ד דבוש, שהינו עו"ד משנת 2007, על מנת שיסייע בידו ויפנה לנתבע ולעוה"ד של המבטחות. עו"ד דבוש פנה לעורך הדין של המבטחות, שהודיע כי מרשותיו לא תתפשרנה על סך של 120,000 ₪. התובע עדכן את הנתבע בשיחה זו, אולם גם לאחריה לא עשה הנתבע דבר והמשיך לבטל את הפגישות שנקבעו עמו. בהמשך לכך שלח עו"ד דבוש לנתבע מכתב מיום 3/1/08 ובו תיאור השתלשלות האירועים וביקש, בין היתר, לתאם עמו פגישה (נספח ג לתצהיר התובע). כחודש לאחר מכן, בתאריך 10/2/08, התקיימה פגישה במ שרדו של הנתבע, ובה התברר לתובע, כי כל פועלו של הנתבע בתקופה שעד לפגישה זו, הסתכם במשלוח מכתב לב"כ המבטחות בשנת 2006, דהיינו: כשנתיים לאחר חתימת ההסכם ולאחר שחלף המועד להגשת הערעור. גם במהלך פגישה זו, כאשר עו"ד דבוש העלה את הטענה שעבר מועד הגשת הערעור, השיב הנתבע כי עדיין קיימת האפשרות להגיש ערעור. לדרישת התובע, במהלך הפגישה הנתבע התקשר לב"כ המבטחות, עו"ד כהן, שהתרעם על התמשכות המו"מ. הנתבע הציע פשרה של 180,000 ₪ שאותה ביקש עו"ד כהן להעביר לאישור מרשתו. לפי גרסת התובע, הוא ביקש לשקול פשרה זו ואפשרותו לעמוד בה. 13. במרץ 2009 קיבל התובע התראה מחברת הביטוח מנורה טרם פתיחה בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין, שלפיה עומד סכום החוב בחלוף תקופה של 5 שנים מאז שניתן פסק הדין, על סך של 351,308 ₪, כולל ריבית והפרשי הצמדה (נספח ד' לתצהיר הנתבע). 14. לטענת התובע, עם קבלת התראה זו, שעומדת בניגוד מוחלט למצגי הנתבע בדבר עיכוב הליכי ההוצל"פ בעת ניהול המו"מ והתחייבותו במסגרת ההסכם לטפל גם בעניין זה, הוא פנה למשרד עו"ד אחר לטיפול בעניין. במו"מ לפשרה עם חברת מנורה נאלץ לשלם ביום 16/6/09, סך של 200,000 ₪ (משהעבירה מנורה את פסק הדין לגבייה, התפצל הייצוג של שתי המבטחות). 15. ביום 2/7/2009 פנה בא כוחו של התובע לנתבע, במכתב דרישה לפיצויים. הנתבע דחה דרישה זו ומכאן התביעה (ראו ההתכתבות בנספחים ו'-ז' לתצהיר התובע). 16. התביעה היא על סך של 317,939 ₪, לפי הפירוט שלהלן:
סך של 200,000 ₪ שנאלץ התובע לשלם לחברת הביטוח מנורה ביום 16/6/09, נוכח החיוב בפסק הדין. נכון למועד הגשת התביעה עומד סכום זה על סך של 204,990 ש"ח.
סך של 45,000 ₪ + מע"מ ששילם התובע לנתבע לפי הסכם שכר הטרחה, שנכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 62,949 ש"ח.
סך של 50,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת הנפש שסבל התובע במהלך "הטיפול המשפטי" שלו זכה מהנתבע, חוסר יכולת לקבל מענה לפניותיו וחרדה מחובותיו הבלתי מטופלים לחברות הביטוח, שהתממשה בעת שקיבל התראה על פתיחת תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין. 17. 18. — סוף עמוד 3 — 19. בכתב התביעה ציין התובע, כי נכון לאותו מועד, טרם הגיע להסדר עם חברת הביטוח איילון וכי צפוי שייאלץ לשלם גם לה עשרות אלפי ₪ והוא שומר על זכותו לתבוע את הנתבע גם בעניין זה. לא התקבלה כל הודעת עדכון/בקשה בעניין זה עד למועד כתיבת פסק הדין. תמצית טענות הצדדים טענות התובע 20. לטענת התובע, בהתנהלותו של הנתבע כמפורט לעיל ומשלא הגיש ערעור ואף לא נקט צעדים לשמור זכות הערעור, הפר הנתבע את ההסכם הפרה יסודית והתרשל התרשלות רבתי בביצוע תפקידו כעו"ד. 21. בחירתו של הנתבע לנהל מו"מ מבלי להגיש ערעור, תחת ניהול מו"מ במקביל להגשת הערעור, היא בלתי סבירה ורשלנית. הנתבע גם לא הבטיח שתשתמר הזכות לערעור במקרה של כישלון המו"מ. הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד הגשת הערעור, לא טרח ליידע את התובע שלא התקבלה אורכה והטעה אותו לחשוב ששמורה לו הזכות לערער, לא רק באי-הדיווח על כך שלא ניתנה אורכה להגשת הערעור, אלא באמירות מפורשות שניתן יהיה להגיש ערעור בכל עת. מכל מקום מחובתו של הנתבע שהינו עורך דין, כלפי התובע, לקוחו, לפעול על מנת לשמר לתובע את זכות הערעור. 22. סיכויי הערעור היו מצוינים, וככל שקיים קושי בהערכת סיכויי הערעור, הרי זה נובע ממחדלו של הנתבע, אשר לא הגיש את הערעור ומנע את האפשרות לנהל בפועל את הערעור, ובכך גרם לתובע לנזק ראייתי. ניתן לפסוק פיצוי גם מכוח הדוקטרינה של אובדן סיכויי הזכייה בערעור. טענות הנתבע 23. לטענת הנתבע, מלכתחילה לא הגיש ערעור, לטובת עניינו של הלקוח, כיוון שסבור היה כי ניתן להגיע להישגים טובים יותר במו"מ לפשרה מול המבטחות, בהשוואה לסיכויי הזכייה בערעור, שהיו לדעתו נמוכים. אכן, מראש דובר על הגשת ערעור, אך לא דובר מעולם על תוצאה של ביטול כל פסק הדין אלא על תוצאה אפשרית של חלוקת האחריות עם חברת המוקד צוות 3. המו"מ התארך יתר על המידה, שלא באשמתו של הנתבע. המו"מ לא הגיע לכלל סיום בפשרה שהשיג הנתבע, וחברת הביטוח איימה בפתיחת תיק הוצל"פ כנגד התובע, עקב התערבותו של חתנו של התובע, עו"ד דבוש, מאחורי גבו של הנתבע. עו"ד דבוש קיבל הצעת פשרה מעוה"ד של חברת הביטוח, ועקב חוסר התייחסותו, הועבר התיק לגביה. בסופו של דבר, הושגה התוצאה ששאפו אליה של תשלום מופחת בפשרה, ומהתובע נחסכו הוצאות הגשת הערעור. 24. לטענת הנתבע, התובע לא הביא את כל החומר לפגישה הראשונה ביניהם, ולא הייתה בידו היכולת להעריך בצורה טובה את סיכויי הערעור. לאחר קבלת כל החומר הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, שנתמכה בתצהיר התובע. בתצהיר מאשר התובע שרק נשקלת האפשרות להגיש ערעור (ס' 6), ללמד שהוא ידע שעומדות אפשרויות נוספות מלבד הגשת 25. — סוף עמוד 4 — 26. ערעור, וייתכן כי לא יוגש ערעור כלל. התובע למעשה מודה שלא הובטח דבר ולא הוחלט על הגשת ערעור ודי בכך לשמוט את התביעה. 27. לטענת הנתבע, לא הוכחה התרשלות, לא הוכח נזק ולא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות (המוכחשת) לבין הנזק שהתובע טוען לו. על התובע להוכיח כי סיכויי הערעור היו טובים באופן שהערעור היה מתקבל בחלק זה או אחר, ופסק הדין שניתן כנגדו בתביעת השיבוב היה מתבטל על ידי ערכאת הערעור, או שחיוב התובע היה קטן ובאיזה שיעור. בכך, לטענת הנתבע, כשל התובע ומטעם זה יש לדחות את התביעה. פסק הדין בתביעת השיבוב הינו מנומק ויסודי, וסיכויי הערעור להתקבל היו נמוכים מאוד.
< br />הראיות 28. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהירו של חתנו עו"ד דבוש.
הנתבע הגיש תצהיר מטעמו.
בישיבת יום 5/2/12 נחקרו עדי התובע ובישיבת יום 8/3/12 נחקר הנתבע (לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון ביום 5/2/12. ראו הדיון בפרוטוקולים וכן המסמכים הרפואיים שהגיש הנתבע במסגרת בקשה 10).
הצדדים סיכמו בכתב. השאלות לדיון 29. השאלה הראשונה היא האם הנתבע התרשל והאם הפר את ההסכם עם התובע, באי הגשת הערעור. אם התשובה לכך חיובית, מתעוררת השאלה, מהו הפיצוי לו זכאי התובע בגין ההפרה או ההתרשלות. דהיינו: מהו הנזק שנגרם בגין אי-הגשת הערעור והאם הוכח כדבעי. באי הגשת הערעור התרשל הנתבע כלפי התובע והפר את הסכם שכר הטרחה 30. רשלנות מקצועית של עורכי דין מקימה, בדרך כלל, עילת תביעה חוזית בשל הפרת ההסכם ועילת תביעה נזיקית, ברשלנות. במקרים אלה, אין הבדל מעשי רב בין תביעה בעילה חוזית לבין תביעה בנזיקין, שכן בנקודה החשובה יותר מבחינה מעשית – סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש מעורך הדין – אין הבדל בין היחסים החוזיים והנזיקיים. ברגיל מפורש ההסכם כמטיל רמת אחריות זהה לזו הנדרשת בנזיקין, ואחריותו של עורך הדין מותנית בכך שהייתה רשלנות מצדו (ע"א 86/37 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 462 ס' 22; פרידמן וכהן חוזים כרך ג', פרק 27: רמת האחריות החוזית, ס' 27.7). הדיון בשאלת ההתרשלות או הפרת ההסכם, ייעשה, אפוא, במאוחד. 31.
32. — סוף עמוד 5 —
33. אין חולק, כי עורך דין חב ללקוחו חובת זהירות, להגן על ענייניו ולפעול עבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות. על עורך הדין חלה חובת זהירות ככל בעל מקצוע אחר שנותן שירות, לפעול כאיש מקצוע מיומן וזהיר. בנוסף, חלה על עורך הדין חובה לנהוג כלפי לקוחו בנאמנות ובמסירות (ראו ס' 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 ופסק הדין בעניין לוי נ' שרמן הנ"ל). 34. בענייננו, התשובה החיובית לשאלה אם באי-הגשת הערעור חרג הנתבע מסטנדרט הזהירות והמיומנות הנדרש מעורך הדין הסביר, כמעט ברורה מאליה. הנתבע נשכר ע"י התובע לצורך הטיפול בערעור. הנתבע לא הגיש ערעור על פסק הדין, שהפך חלוט, לא פעל כנדרש להארכת המועד להגשת הערעור ולא הציג כל טעם שיכול להצדיק התנהלות שכזו. בכך התרשל כלפי התובע והפר את ההסכם בין הצדדים. 35. כפי שמציינים המלומדים פרידמן וכהן, האחריות בגין הפרת ההתחייבות להגיש ערעור, להבדיל מהשגת תוצאה של הצלחה בערעור, היא אחריות מוגברת:
"נשוב לדוגמת עורך הדין ונניח שהוא נטל על עצמו להגיש ערעור בשם לקוחו. התחייבות זו כוללת מספר שלבים, וביניהם הגשת מסמכי הערעור במועד לבית המשפט. האם שלב זה הוא חיוב השתדלות או תוצאה? במילים אחרות, האם חיוב זה הוא מוגבר או שמשמעותו היא רק שעורך הדין נדרש לנקוט אמצעים סבירים על מנת שהמסמכים יגיעו במועד? בעיני, בעוד עורך הדין נדרש רק לפעול ברמה מקצועית סבירה כדי לזכות בערעור, הרי החיוב להגיש את המסמכים במועד (וכן להתייצב ביום הדיון) הוא חיוב מוגבר. משמעותה של גישה זו היא, שאם לא הוגשו המסמכים במועד, יהא על עורך הדין להוכיח שהשיבוש ארע מחמת גורם העולה לכדי סיכול. לעומת זאת, אם הוגשו המסמכים במועד ועורך הדין התייצב לדיון, אך הערעור נדחה, יהא על הלקוח, אם רצונו לתבוע את עורך הדין, להוכיח שעבודתו של עורך הדין לא עמדה ברמה המקצועית הסבירה.
בהקשר זה ניתן להצביע על כך שהגבול בין אחריות מוגברת לאחריות מותנית באשם עשוי להיטשטש באותם מקרים שבהם חל הכלל שה"דבר מדבר בעד (או "מעיד על") עצמו". כך, בדוגמת עורך הדין שלא הגיש את מסמכי הערעור במועד, ניתן לגרוס שאפילו הייתה אחריותו מותנית באשם, הרי האירוע "מדבר בעד עצמו" ומצביע על רשלנות שהוא אחראי לה. לפיכך עליו להוכיח העדר רשלנות כזו והנטל בנסיבות אלה עלול להיות כבד מאוד. לעומת זאת, העובדה כשלעצמה שהערעור נדחה איננה מצביעה על רשלנות כלשהי, ולפיכך אם יבקש הלקוח לתבעו, יהא על הלקוח להוכיח את רשלנות עורך הדין. הדוגמה דלעיל ממחישה את השקפתי שלפיה התחייבות לטפל בנושא מסוים, היא לכאורה התחייבות מוגברת ליתן את הטיפול, ואילו בכל הנוגע לאיכות הטיפול, זוהי לכאורה התחייבות לאיכות סבירה בלבד (ולא התחייבות שהטיפול ישיג את התוצאה המקווה)".
(פרידמן וכהן, שם, בעמ' 389. ההדגשה שלי – י.ב). 36. אני דוחה את טענות הנתבע הבאות להצדיק את אי הגשת הערעור או לפטור את הנתבע מאחריות. לא הוכחו על ידו נסיבות העולות כדי סיכול (ואף לא קרוב לכך), ולא עלה בידו 37. — סוף עמוד 6 — 38. להוכיח שלא התרשל באי הגשת הערעור. הוכח גם הוכח שהנתבע התרשל. התנהלותו של הנתבע איננה עולה בקנה אחד עם סטנדרט הזהירות והמיומנות הנדרש מעורך דין סביר. 39. הנתבע התחייב כלפי התובע להגיש ערעור. כפי שהצהיר התובע, מטרת ההתקשרות הייתה הגשת הערעור. התובע פנה לנתבע לצורך שקילת הגשת ערעור על פסק הדין ולאחר שנועץ בנתבע הוחלט שיש מקום להגשת ערעור, נחתם ההסכם והתובע שילם את מלוא שכר הטרחה. גרסת התובע עולה בקנה אחד עם לשונו של ההסכם (שנוסח ע"י הנתבע). לפי ההסכם "מהות העניין: הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בעניין תיק 52764/01" ו"תמורת הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין תיק מס' 52764/01 ישולם 45,000 ש"ח + מע"מ במזומן" (ס' 2, 3.1). 40. הנתבע מסכים, כי תחילה דובר על הגשת ערעור (ראו למשל ס' 1.5 לסיכומי הנתבע: "אין חולק כי תחילה מדובר היה על הגשת ערעור") ואולם לטענתו, ההסכם נוסח לפני ש] ]>