קולונוסקופיה – סרטן המעי הגס- רשלנות רפואית?

 

 

להלן חקירה של מומחה בתחום סרטן המעי הגס, בתביעת רשלנות רפואית:

 

 

בית המשפט המחוזי בחיפה

 

ת"א 1125-07 עז' המנוח אבוזלף שלמה ז"ל ואח' נ' שירותי בריאות כללית

 

 

 

 

 

24 בינואר 2010

 

 

 

בפני כבוד השופט דר' עדי זרנקין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התובעים

 

 

1 עז' המנוח אבוזלף שלמה ז"ל

 

2 אבוזלף חוסיין

 

3 אבוזלף מהא

 

 

 

נגד

 

 

 

הנתבעת

 

 

שירותי בריאות כללית

 

נוכחים:

 

ב"כ התובעים: עו"ד טלי

 

ב"כ הנתבעת: עו"ד אילן

 

 

החלטה

 

מתברר עכשיו שהתובעת הגישה, לאחר גמר חקירתו של המומחה מטעמם, מסמכים אחדים שהם מאמרים אשר העביר לה המומחה ד"ר בירן. הדרך הנכונה הינה להגיש בקשה לצרף מסמכים ולא לתת הודעה לבית משפט על צירוף המסמכים. ב"כ התובעת תגיש בקשה ובה תנמק על שום מה עליי לקבל מסמכים לאחר מתן חווה"ד בחקירתו של העד. הנתבעים יהיו רשאים להשיב לבקשה וההחלטה תינתן.

 

 

 

<"4">

 

 

 

ניתנה והודעה היום ט' בטבת תש"ע, 24/01/2010 במעמד הנוכחים.

 

 

 

 

 

 

 

עדי זרנקין, שופט

 

 

 

 

 

עו"ד טלי: אני רוצה קודם כל להתנגד לעדות סברה, הרחבת חזית, שינוי חזית, עדות שמיעה בעניין שבמשפט.

 

העד פרופ' קטן משיב לשאלות עו"ד ארז בחקירה משלימה:

 

 

 

— סוף עמוד 1 —

 

עו"ד ארז: חברתי שאלה את המומחה מטעמה בראשית שאלה אחת. אני אתייחס לאותה שאלה בדיוק. לא אתייחס מעבר לזה. פרופ' קטן, ד"ר בירן נשאל ע"י חברתי במסגרת החקירה הראשית שלו בדיון הקודם לגבי המעקב הגסטרו-אנתרולוגי, כאשר השאלה היתה בדיוק "מעקב גסטרו-אנתרולוגי כפי שנכתב בשנת 96' שהיה על התובע לבצע, מה הוא כולל וכמה זמן הוא אורך.

 

עו"ד טלי: אני מתנגדת לשאלה, אדוני. ד"ר בירן התייחס למעקב הגסטרו-אנתרולוגי בחוות-דעתו. פרופ' קטן שקיבל את חווה"ד של ד"ר בירן לפני שכתב את חוות-דעתו, לא הזכיר אותו במילה. היום לבוא ולהתייחס לזה במסגרת חקירה משלימה, לא לשם כך היא נועדה. הוא יכול היה להתייחס לזה, היה לו מספיק זמן להתייחס לזה במאורכות ובכמה שהוא רצה בחווה"ד. לא עשה כן, זה לא המקום להשלים.

 

עו"ד ארז: אדוני, אני מתפלא על ההתנגדות של חברתי. הרי מה שהיא עשתה בדיון הקודם זה בדיוק אותו דבר. בדיון הקודם ד"ר בירן יכול היה במסגרת חוות-דעתו להתייחס לכל מה שהוא רוצה במסגרת הגסטרו-אנתרולוגי,

 

עו"ד טלי: והוא התייחס

 

עו"ד ארז: הוא בחר להתייחס לחלק מהדברים וחברתי רצתה להשלים, וזה בדיוק הטעם שאנחנו מבקשים להשלים, כדי שבפני אדוני תהיה התמונה המלאה.

 

 

 

<"5">

 

החלטה

 

אני מתיר את השאלה

 

 

 

 

 

<"6">

 

 

 

ניתנה והודעה היום ט' בשבט תש"ע, 24/01/2010 במעמד הנוכחים.

 

 

 

 

 

 

 

עדי זרנקין, שופט

 

 

 

 

 

 

 

— סוף עמוד 2 —

 

עו"ד ארז: הפניתי אותך לשאלה וד"ר בירן השיב שמדובר במעקב קצר. הוא הגדיר את זה "פחות מחצי שעה". מה דעתך על מה שאומר ד"ר בירן בנוגע למקרה שלנו?

 

ת: השאלה לא ברורה. "מעקב" אתה מתכוון לבדיקה עצמה?

 

ש: כן

 

ת: קולונוסקופיה היא בדיקה חודרנית שיש בה סיכון מסוים, כמו כל בדיקה רפואית צריך לשקול את הסיכון לעומת הסיכוי, ואם הסיכון גבוה והסיכוי שיימצא משהו הוא קטן, לא עושים אותה, ואם הסיכון קטן והסיכוי שיימצא משהו בבדיקה גבוה, אז כדאי לעשות אותה.

 

ש: ומה דעתך לגבי הצורך בביצוע בדיקה כזאת במקרה שלנו?

 

ת: אצל ילד שהיה חשד לאפנדיציט, אין אינדיקציה לעשות קולונוסקופיה.

 

פרופ' קטן משיב לעו"ד טלי בחקירה נגדית:

 

עו"ד טלי: פרופ' קטן, נתת פעם חוו"ד לתובעים ברשלנות רפואית?

 

ת: כן

 

ש: כמה פעמים?

 

ת: אני לא זוכר

 

ש: האם נכון לומר שלרוב אתה נותן לנתבעים חוו"ד ולא לתובעים?

 

ת: פונים אליי הרבה לנתבעים

 

ש: כלומר אם בשבוע שעבר הייתי פונה אליך בעניין של תובע, היית נותן לי חוו"ד, אם היית מוצא לנכון?

 

ת: יכול להיות, הייתי שוקל

 

ש: ולמה לרוב אתה נותן דווקא לנתבעים?

 

ת: אני לא חושב שיש פה איזה מדיניות; פונים אליי הרבה. אין מדיניות

 

ש: אין מדיניות שאתה מעדיף אותה לנתבעים מאשר לתובעים?

 

ת: נכון

 

ש: נפגשת עם מישהו מהצוות הרפואי לפני שנתת את חווה"ד שלך?

 

ת: עם הצוות הרפואי מחיפה?

 

ש: כן

 

 

 

— סוף עמוד 3 —

 

ת: לא

 

ש: אתה יודע מי הצוות שטיפל במנוח?

 

ת: לא מכיר אותם. רק לפי הרשומה

 

ש: אני מפנה אותך לפסקה הראשונה של חווה"ד, שאתה כותב "שלמה אבו-זלף היה יליד נובמבר 79', בשנת 96' הגיע לחדר מיון בגלל כאבי בטן", אתה מדבר על הביקור ב-21 לדצמבר 96?

 

ת: כן

 

ש: אתה כותב שהוא הגיע לחדר מיון בגלל כאב בטן שנחשד לאפנדיציט. אני מבינה שהחשד לאפנדיציט מועלה כבר בחדר מיון, נכון?

 

ת: כן

 

ש: כלומר הרופא שבודק את התובע בחדר מיון הוא זה שהחליט על חשד לאפנדיציט ועל המשך ההתנהלות הרפואית?

 

ת: כן

 

ש: כלומר הבדיקות האלו שמבוצעות במיון יש להן חשיבות רבה? הן למעשה מנתבות את החולה ימינה-שמאלה, לאיזה מחלקה, לאיזה טיפול?

 

ת: בהחלט

 

ש: אתה יודע מי הרופא שבדק את התובע במיון?

 

ת: לא בדקתי באופן יסודי.

 

ש: אני לא ראיתי שיש שם וחתימה, אתה ראי?

 

ת: לא חיפשתי גם

 

ש: בדף מיון שעומד כרגע בפניך, תאשר לי שאף רופא לא חתום עליו? אנחנו לא יודעים מי בדק את התובע.

 

ת: זה גיליון קבלה למחלקה

 

ש: כאב בטן, כל אימא ואבא יודעים, יכול לנבוע משלשולים או עצירויות, נכון?

 

ת: כן

 

ש: מהן התלונות האופייניות לאפנדיציט?

 

 

 

— סוף עמוד 4 —

 

ת: כאבים בבטן התחתונה מימין, זה בעיקר. לפעמים יש גם חום, לפעמים יש קצת בחילה.

 

ש: בעיקר בבטן ימנית תחתונה, נכון? זה ה-RLQ?

 

ת: כן

 

ש: כמה זמן אחרי אבחנה של אפנדיציט מנתחים חולה לרוב?

 

ת: ברגע שהאבחנה סבירה, אז מנתחים אותו. אם האבחנה סבירה מיד כשהוא בא למיון, אז מנתחים אותו מיד. אם זה ספק, אז מחכים קצת ואז אם הסימפטומים מתגברים או מתאימים, אז מנתחים אותו, ואם הכאבים חולפים והחולה מרגיש טוב והחום יורד והכל, אז משחררים אותו.

 

ש: זאת אבחנה קשה נחשבת, נכון? האפנדיציט?

 

ת: כמו כל אבחנה. כשזה מאד ברור אז האבחנה קלה, ולפעמים זה גבולי, אז זה קשה.

 

ש: יש הרבה פספוסים באפנדיציט, נכון? הרבה פעמים טועים ימינה או שמאלה, קובעים שיש ואין, קובעים שאין ויש?

 

ת: בהחלט

 

ש: התקפי אפנדיציט מאפיין אותם שהם באים והולכים כל כמה חודשים? או שזה משהו אקוטי שמגיע?

 

ת: acute appendicitis לפי השם, זו דלקת חריפה של התוספתן, זה משהו חד-פעמי. יש כאלה שזה חוזר אבל זה לא שכיח.

 

ש: לצורך האבחנה של הגורם לכאבי בטן, יש משמעות לכמה זמן כואבת הבטן? כמה שעות כואבת הבטן?

 

ת: יש משמעות

 

ש: מה ההבדל בין הסימפטומים של אפנדיציט ל-acute appendicitis, שזה מה שאובחן אצל התובע?

 

ת: אפנדיציט זה תמיד acute, או כמעט תמיד

 

ש: ומה הבדיקות שמאבחנות אפנדיציט?

 

ת: הבדיקה העיקרית זו הבדיקה הגופנית, אולטרה-סאונד עוזר, בדיקה של ספירת דם קצת עוזרת.

 

 

 

— סוף עמוד 5 —

 

ש: מה בספירת הדם אנחנו רוצים לראות?

 

ת: ספירת דם קצת עולה, הספירה הלבנה קצת עולה

 

ש: אתה הסתמכת בחווה"ד שלך על זה שהביקור הזה מחודש דצמבר 96 הוא הפעם הראשונה שהתובע סבל מהסימפטומים האלה, נכון? זאת הנחת הבסיס שלך בחווה"ד?

 

ת: כנראה. לא התייחסתי למה שהיה קודם, אבל הוא הגיע לחדר מיון בחשד לדלקת חריפה של אפנדיציט

 

ש: אבל גם בסיכומה של חווה"ד אתה כותב "התובע הגיע ב-96 וב-98. ב-96 זאת הפעם הראשונה שאתה מתייחס אליה, בדצמבר 96, נכון? מבחינתך זו הפעם הראשונה שהתובע פנה עם סימפטומים מחשידים, נכון?

 

ת: את הסיקור התחלתי משנת 96

 

ש: ונניח שזה היה ביקור חוזר עם סימפטומים דומים, זה היה משנה את ההתייחסות שלך?

 

ת: תלוי. קורה לפעמים שלמישהו היה פעם אפנדיציט, או חשד לאפנדיציט והוא חוזר עוד פעם.

 

ש: אני לא מדברת עכשיו על אפנדיציט. נניח שהביקור הזה בדצמבר 96 היה פעם שנייה שהתובע מגיע עם כאבי בטן חריפים תוך כמה חודשים, זה היה משנה אולי את המסקנה שלך?

 

ת: יכול להיות.

 

ש: מה החשיבות בזה שביקור מסוים מהווה ביקור חוזר?

 

ת: השאלה אם זה משהו כרוני או משהו אקוטי. כרוני זה מתמשך או משהו חריף, חדש.

 

ש: השאלה היא מה החשיבות של עצם העובדה שזה ביקור חוזר? אולי מבצעים בדיקות אחרות שלא מבצעים בביקור ראשון?

 

ת: בהחלט

 

 

 

— סוף עמוד 6 —

 

ש: כשחולה מגיע עם מספר סימפטומים, חלק מהם מתאים לאבחנה מסוימת, אבל חלק מהם לא מתאים לאבחנה הזאת. מתעלמים מהסימפטומים שלא מתאימים? או שצריך לברר גם אותם?

 

ת: אף פעם לא צריך להתעלם משום סימפטום

 

ש: נכון שכשיש סימפטומים נוספים, נגיד שלצורך אבחנה מסוימת יש לי 4 סימפטומים ומגיע חולה עם 6 סימפטומים, האם נכון שהשניים הנותרים לפעמים יכולים לבטל את האבחנה הראשונה? כי הם יכולים לזרוק אותנו למקום אחר?

 

ת: עקרונית הכל יכול להיות. ברפואה יש דברים מוזרים בהחלט.

 

ש: מה בתלונות החולה, כמו שאתה רואה אותן בדו"ח המיון, גרם לחשוד באפנדיציט? אתה התייחסת בחווה"ד לכאב בטן בלבד, נכון? יש עוד משהו?

 

ת: כאבי בטן התחתונה הימנית שהחלו בפתאומיות, מתאים לאפנדיציט.

 

ש: אנחנו יודעים מהרישום הרפואי, אולי אתה יודע, למה נשללה אפנדיציט בסופו של דבר?

 

ת: כי הכאב עבר. כתוב שהוא מרגיש בטוב.

 

ש: יכול להיות שבגלל שהיו לו עוד כמה סימפטומים? כמו למשל כאב שעבר צדדים ואנחנו יודעים שהכאב היה גם בצד שמאל בכל מיני שלבים באשפוז שלו?

 

ת: הכל יכול להיות, אבל לא כתוב כך. כתוב שהוא הרגיש טוב

 

ש: כתוב לך שבגלל שהוא מרגיש טוב נשללה אפנדיציט או שכתוב שבגלל שהוא הרגיש טוב הוא משוחרר?

 

ת: במהלך אשפוזו ללא חום. אוכל ושותה ולא סיבוכים. משוחרר במצב כללי טוב

 

ש: לא כתוב שבגלל זה נשלל אפנדיציט? כתוב שבגלל זה הוא משוחרר, נכון?

 

ת: משוחרר לכל רופא זה אומרה שנשללה אפנדיציט

 

ש: למה בעצם הוא נשלח למעקב גסטרו-אנתרולוגי, אם נשללה אפנדיציט?

 

ת: אני מתאר לעצמי שאם הכאבים יחזרו, או שתהיה לו איזה שהיא בעיה

 

ש: אתה מסכים אתי אבל גם שיכול להיות שהאבחנה נשללה בגלל שכאבי הבטן עברו מקום? בגלל שהוא גם שלשל הרבה באשפוז הזה? יכול להיות שבגלל זה זה נשלל, כי היו כמה דברים שהם לא אופייניים?

 

 

 

— סוף עמוד 7 —

 

ת: זה לא מקובל. כיש אפנדיציט ויש למישהו גם סימפטומים נוספים, עדיין חושדים באפנדיציט ולא משחררים. אם יש עדיין חשד לאפנדיציט, למרות שיש סימפטומים נוספים, ממשיכים לחשוד בכך.

 

ש: בגיליון הפקודות נשלחה הוראה לבדיקת צואה, ב-23.12. למה אתה סבור שנשלחה הוראה כזאת?

 

ת: ילד שיש לו כאב בטן, יכול להיות שיש לו דלקת במערכת העיכול

 

ש: בדיקת צואה זה משהו שמגלה אותה?

 

ת: כנראה שהפנו אותו לבדיקת צואה לחיידקים

 

ש: אתה יודע שהיא בוצעה? כי אני לא ראיתי שהיא בוצעה. אתה יודע משהו אחר להגיד לי?

 

ת: לא

 

ש: אתה חוזר וכותב בחווה"ד שלך שהכאבים חלפו, ולכן הוא שוחרר.

 

ת: שללו אפנדיציט

 

ש: אתה מסיק את זה מזה שהכאבים חלפו, אבל אנחנו יודעים שבחווה"ד שלך הכאבים חלפו ולכן הוא שוחרר.

 

עו"ד ארז: תפני אותו

 

עו"ד טלי: "שוחרר כאשר הכאבים חלפו". פסקה 1. כמו שהפניתי אותו קודם. למה בעצם העובדה שהכאבים חלפו חשובה להחלטה לשחרר?

 

ת: כי זה הסימן הקרדינאלי של אפנדיציט, ואם הכאבים חולפים, בדרך כלל זה סימן שאו שזה לא היה אפנדיציט, או שזה חלף, שהוא לא זקוק לניתוח.

 

ש: זה שהכאבים חולפים, עדיין יש חשיבות לדעת מה גרם להם מלכתחילה? או שזה לא משנה יותר?

 

ת: אצל ילדים יש המון סיבות לכאבי בטן חולפים. הסיבה העיקרית היא לימפה-דניטיס זיהום, או חיידקי או וירלי, שגורם לכאבי בטן חולפים.

 

ש: ואולי יש עוד דברים שגורמים לכאבים שלא חולפים?

 

ת: יכול להיות, אבל הדברים השכיחים זה או אפנדיציט או לימפה-דניטיס

 

 

 

— סוף עמוד 8 —

 

ש: אתה ראית שהם יודעים מה היה לו? כלומר הם יודעים שזה לא אפנדיציט, אתה ראית איזה שהיא אבחנה אחרת? אני לא ראיתי וחיפשתי טוב-טוב בכל האשפוז הזה. הם שללו אפנדיציט ובזה זה נגמר. אתה ראית אבחנה חלופית אחרת?

 

ת: לא, אבל זה דבר שכיח אצל ילדים שיש להם כאבי בטן חולפים וחושדים באפנדיציט ואם הכאבים חולפים אז האבחנה נשללת ובזה זה נגמר.

 

ש: נניח שהכאבים לא היו חולפים, מה היה צריך לעשות?

 

ת: אז כדאי לעשות בירור למה יש כאבי בטן

 

ש: כדי לקבוע שכאבים חלפו, ואני מדברת על חולה שאושפז 4 ימים עם כאבים, כלומר זה אשפוז ארוך, נכון?

 

ת: לא קצר ולא ארוך

 

ש: הוא מצביע על משהו?

 

ת: שהיה חשד, שהיו כאבי בטן ולא ידעו בדיוק את הסיבה

 

ש: לא משהו סטנדרטי שיש כאבי בטן ומגיעים למיון והולכים הביתה?

 

ת: תלוי 4 ימים, תלוי אם זה היה סוף שבוע

 

ש: כדי לקבוע שכאבים חלפו אחרי אשפוז של 4 ימים, כמה זמן צריך לחכות מאז הכאב האחרון שהיה?

 

ת: בדרך כלל אפנדיציט, אם הכאבים חולפים והתיאבון חוזר והוא מרגיש טוב, אז זה סימן שאין אפנדיציט.

 

ש: אבל כמה זמן צריך לחכות? האם מספיק ששעה לא כואב לו בכדי להגיד שהכאבים חלפו? האם צריך לחכות שעתיים?

 

ת: בדרך כלל מחכים לפחות יממה.

 

ש: אתה יודע באיזה שעה הוא שוחרר ב-24.12?

 

ת: לא

 

ש: אתה רוצה להסתכל? כי אני לא ראיתי באיזה שעה הוא שוחרר.

 

ת: לא כתוב

 

ש: תסכים אתי שהמטרה העליונה של מוסד רפואי זה לאבחן דבר ראשון, ואח"כ לטפל, נכון? זה מהות הטיפול הרפואי?

 

 

 

— סוף עמוד 9 —

 

ת: כדי לטפל צריך לאבחן קודם

 

ש: ככל שהדבר אפשרי, המטרה הרפואית הראשונה במעלה היא שהחולה יידע מה יש לו, כי רק לאחר מכן נוכל לטפל?

 

ת: שאנחנו נדע וגם החולה

 

ש: וגם בעניין שלנו, המטרה הראשונה היתה, באשפוז הזה שלקח 4 ימים, היא לאבחן מה יש לחולה, אם זה אפנדיציט לנתח, ואם לא, אז לאבחן משהו אחר ולתת טיפול, נכון? זה לא שאם זה לא אפנדיציט אז מתעלמים?

 

ת: אם זה לא אפנדיציט, אז לרוב זה דבר חולף וקל. אצל ילדים התקפי כאבי-בטן, אם זה לא אפנדיציט, לרוב זה דבר חולף וקל.

 

ש: ילדים זה קבוצה גדולה

 

ת: מ-0 עד 20.

 

ש: אין התייחסות אחרת לילדים עד גיל 5? ילדים זה קבוצה מאד רחבה, יש בתוכם גברים ויש בתוכם נערים ויש בתוכם תינוקות?

 

ת: אז הוא היה בן 17

 

ש: זה נחשב לילד?

 

ת: מבחינה זאת זה צעיר. בחור

 

ש: ואישרת לי קודם שבאמת המטרה העליונה היא לאבחן ובדו"ח סיכום האשפוז, סיבת האשפוז שנכתבה היא abdominal pain for investigation, כלומר אנחנו רוצים לברר מה יש לו. נכון?

 

ת: כן

 

ש: ולמרות זאת המידע היחיד שהוא יצא אתו מביה"ח, זה שאין לו אפנדיציט, נכון?

 

ת: כן. זאת הפרקטיקה המקובלת

 

ש: מה המומחיות המקובלת, המתאימה לבדיקת נער בן 17, אחרי שנשלל אפנדיציט? נגיד שהכאבים ממשיכים, רוצים לדעת מה יש לו. להמשיך בירור. מה המומחיות?

 

ת: או גסטרו-אנתרולוג, או כירורג

 

ש: פנימאי יכול להיות?

 

ת: גם יכול להיות

 

 

 

— סוף עמוד 10 —

 

ש: אתה יודע מה היה משקלו של התובע באשפוז הזה?

 

ת: לא. לא חיפשתי

 

ש: כשמועלה חשד לסרטן מעי-גס, מהי בדיקת הבחירה? האם נכון שזו קולונוסקופיה?

 

ת: כשיש חשד לסרטן מעי-גס רצוי לעשות קולונוסקופיה

 

ש: איזה עוד בדיקות אפשר לבצע כדי לאבחן? איזה בדיקות מקדימות את הקולונוסקופיה?

 

ת: אפשר לעשות צואה לדם-סמוי, או CT, אבל כל הדברים האלה הם משניים. הבדיקה העיקרית היא קולונוסקופיה.

 

ש: האם נכון שאחד הגורמים האפשריים לכאב בטן דו-צדדי, שלשולים, רצון לתת צואה בלי הצלחה, הוא סרטן המעי הגס? לא אצל בחור צעיר. באופן כללי אני מדברת עכשיו.

 

ת: זה לא אופייני, אבל זה יכול להיות.

 

ש: אנחנו לא יכולים להגיד בוודאות בדצמבר 96 שהמחלה לא היתה שם, נכון?

 

ת: זה לא סביר, אבל אי-אפשר להגיד בוודאות

 

ש: מה לא סביר? שהיא היתה?

 

ת: כן

 

ש: לא סביר שהיא היתה?

 

ת: לא סביר. אצל צעירים המחלה היא אגרסיבית והסיכוי שהיתה לו מחלה 4 שנים קודם הוא קטן ביותר.

 

ש: ו-3 שנים קודם?

 

ת: הסיכוי קצת יותר גבוה, אבל עדיין נמוך.

 

ש: ובמרץ 98? שזה שנה וחצי בערך לפני האבחון, כמו שאובחן, סביר שהיא היתה?

 

ת: יכול להיות שהיתה

 

ש: וכשאתה אומר בחוו"הד שכנראה היא לא היתה גם ב-96, אתה מדבר על זה בגלל שלא היו התופעות האופייניות לגידול מטעמך, נכון?

 

ת: גם בגלל שלא היו תופעות אופייניות, וגם אם היה לו אז גידול, הייתי מצפה שתוך כמה חודשים, או שנה, זמן הרבה יותר קצר מ-4 שנים, המחלה תציג את עצמה.

 

 

 

— סוף עמוד 11 —

 

ש: כדי להגיע למסקנה הזאת שהוא לא סבל ב-96 וב-98, או שלא היה צריך לאבחן את הגידול בביקורים האלה לחלופין, אתה מסתמך על מה שתועד בחומר הרפואי ואתה יוצא מתוך הנחה שמה שתועד הוא מפורט ונאמן. נכון?

 

ת: אני מסתמך על החומר שקיבלתי. בהחלט.

 

ש: כלומר אם הייתי מוכיחה לך שהרישום לא מייצג נאמנה את התלונות של התובע ואת המצב שלו, אז כמובן שהיית יכול להגיע למסקנות אחרות? זה מובן מאליו, נכון?

 

ת: בהחלט

 

ש: האם ניתן לומר שככל שהגידול יותר מתקדם, כך תופעות הלוואי יותר בולטות?

 

ת: כן

 

ש: כלומר לא סביר שבמצב שהסרטן כבר מפושט לריאות ובגודל גדול, נגיד שבועיים-שלושה לפני שהוא מאובחן, הוא לא יסבול משום תופעת לוואי? זה לא סביר להניח, נכון?

 

ת: סבירות נמוכה

 

ש: כמומחה אונקולוגי בעל ניסיון רב כמו שלך, מה החשיבות של חובת התשאול של החולה?

 

ת: כל בדיקה של חולה באונקולוגיה, וגם במקצועות אחרים, מתחילה בתשאול של החולה, מה היה לו בעבר, מה יש לו עכשיו.

 

ש: כלומר זה גורם מאד חשוב בהגעה לאבחנה, נכון? התשאול הוא מאד-מאד חשוב?

 

ת: חשוב

 

ש: אתה נוהג להסתמך על מה שחולה מספר פוזיטיבית, או שאתה גם נוהג לתחקר אותו? כלומר אתה יודע הרי לאן אתה מכוון, אז יש לך יותר אפשרויות לשאול, אתה יותר יודע מה אתה רוצה לדעת, נכון?

 

ת: כן. זה עניין של דו-שיח. בהחלט

 

ש: זאת השאלה שלי. זה רק דו-שיח, או שזה גם משהו יותר אקטיבי מבחינת הרופא? הרופא יש לו חובה גם לתשאל מעבר למה שהחולה מנדב?

 

 

 

— סוף עמוד 12 —

 

עו"ד ארז: אני מבקש בעניין הזה להעיר. פרופ' קטן לא נחקר פה כמי שטיפל בחולה, ולכן כל אמירה שלו מדברת כלפיו באופן אישי. אם חברתי רוצה לשאול באופן ספציפי, הדיון עד עכשיו הוא מאד תיאורטי. שרק יהיה ברור שמה שעושה פרופ' קטן זה בסדר גמור אבל זה לא אומר שזה בהכרח האינדיקציה למה שרופא סביר, כזה או אחר, אם יש לחברתי שאלה לגבי הטיפול, התשאול שנשאל פה, אני מציע שתשאל, כי אנחנו מתעסקים רק בתיאוריה.

 

כב' השופט: אני מבין מה היא שואלת וגם העד הבין מה היא שואלת.

 

עו"ד טלי: אני שואלת שאלה פשוטה. האם נכון שיש חשיבות רבה לתשאול אקטיבי של החולה, ולא הסתפקות במידע שהוא מנדב?

 

ת: המידע שהוא מנדב הוא בדרך כלל המידע החשוב ביותר והאמיתי ביותר. בהחלט אנחנו גם שואלים שאלות מכוונות, יותר או פחות.

 

ש: כרופא בעל ניסיון רב, אתה מודע בטח להבדלים בין אוכלוסיות. אני מניחה שרופא סביר אמור לדעת להבחין האם עומד מולו מישהו שיודע המון וקורא באינטרנט ויודע לספר את כל מה שצריך, לבין אם עומד מולו מישהו עם פחות אינפורמציה, יותר פסיבי. יש הבדלים בין אוכלוסיות, כשאתה בא לתשאל חולה. נכון?

 

ת: כן

 

ש: ואם נחלק את זה באופן גס לשתי קבוצות, כפי שחילקתי הרגע, לאיזה קבוצה משתייך נער דרוזי בן 17?

 

עו"ד ארז: זו שאלה מאד-מאד כללית. הוא לא מכיר אותו. אני חושב שיש גבול, לשים תווית על מישהו שנפטר.

 

עו"ד טלי: פרופ' קטן אישר לי שיש שתי קבוצות אוכלוסיה, בצורה גסה, אנשים שבאים לרופא ויודעים הרבה-הרבה דברים, ואז הם יודעים מה לספר, ויש אוכלוסיה מסוג 2,

 

עו"ד ארז: סוג ב'

 

עו"ד טלי: לא אמרתי סוג ב'. אילן, אני לא מבינה את הטעם

 

כב' השופט: אבקש לא להפריע

 

 

 

— סוף עמוד 13 —

 

עו"ד טלי: אוכלוסיה שפחות יודעת לנדב מידע, פחות יודעת מה החשיבות של המידע שהיא מנדבת, ושאלתי לאיזה קבוצה משתייך ככלל נער דרוזי בן 17 שמגיע לבי"ח? הרופא שטיפל גם לא הכיר את שלמה אבו-זלף, אם הוא מסתכל באינטרנט, הוא רואה מישהו.

 

עו"ד ארז: אני לא חושב שזה מכובד

 

עו"ד טלי: זה קיים, אין מה לעשות

 

ת: הרושם שלי מהתיק שהוא היה תלמיד תיכון, אז אני חושב שהוא ברמה סבירה.

 

עו"ד טלי: ושוב, אם צריך לקטלג אותו לאחת משתי הקבוצות?

 

ת: הרושם שלי לקבוצה היותר טובה, כי אם הוא בגיל 17 והוא בתיכון, אז הוא משכיל במידה מסוימת.

 

ש: מה החשיבות בתשאול לגבי בעיות עבר?

 

ת: אמרתי כבר, זה חשוב מאד

 

ש: אתה כותב בחווה"ד שלך שהתופעות האופייניות לגידול הן 3: היצרות צואה, דמם וכאבים הקשורים ליציאה, נכון?

 

ת: כן

 

ש: כשאתה אומר את זה אתה מסתמך על הספר של פיזו ופופר, נכון?

 

ת: כן

 

ש: זה הוגש, אילן?

 

ת: אם לא, אנחנו נדאג להגיש את זה

 

עו"ד טלי: אני אגיש את זה לבית המשפט כדי שיהיה נוח. האם נכון שהמשפט הזה, ש-3 התופעות האלו שציינת כאן לקוחות מתוך המשפט הזה tumors of the rectum, תקריא ותגיד שזה המשפט, בטובך. בפרק של Biology שורה 11, איפה שכתוב 208 בהערת שוליים. Tumors of the rectum … they're generally associated with changes in the caliber of the stool, hematoschesia and dichasia

 

ת: כן

 

ש: המטוסכזיה זה גם בצואה ודיסכזיה זה כאבים ביציאה?

 

ת: כן

 

 

 

— סוף עמוד 14 —

 

ש: כשיש מספר סימפטומים למחלה, למחלת סרטן בעיקר, כל סימפטום הוא חשוב בפני עצמו, נכון?

 

ת: בהחלט

 

ש: אתה ראית איפה שהוא שהתובע נשאל או נבדק בדבר ירידה בתיאבון, או ירידה במשקל?

 

ת: ראיתי באיזה מקום שכתוב שלא ירד במשקל

 

ש: אתה יכול להצביע לי איפה?

 

ת: אני כבר לא זוכר, אבל אני אחפש. בדצמבר 96 או 97 כתבו לו במכתב רפואי שמשקלו יציב.

 

ש: אתה מדבר על תיק קופ"ח?

 

ת: כן

 

עו"ד ארז: אנחנו הגשנו את זה, אדוני. התיק המלא הרפואי הוגש. למה זה רלבנטי? לא היתה שום טענה מבחינתנו.

 

עו"ד טלי: היצרות צואה, למעשה הכוונה היא לקוטר הצואה?

 

ת: כן

 

ש: כלומר בגלל הגידול יש חסימה שמצרה את המעבר וכך יש היצרות צואה, נכון?

 

ת: כן

 

ש: איך בודקים היצרות צואה?

 

ת: זה החולה אומר

 

ש: זו בדיקה שמבוצעת בפרקטיקה?

 

ת: לא. זה האימא אומרת או החולה אומר

 

ש: האימא יודעת שיש היצרות צואה?

 

ת: כן. אצל ילד כן. קשה לו לתת וזה צר.

 

ש: כלומר אלא אם כן האימא אומרת, זה לא משהו שהרופא בודק?

 

ת: אי-אפשר לבדוק

 

ש: אז אנחנו לא יודעים שהוא לא סבל מהיצרות צואה, לצורך העניין?

 

ת: הוא לא התלונן על כך

 

 

 

— סוף עמוד 15 —

 

ש: מספר שורות בפיזו, לפני הפסקה שהקראנו קודם, כתובים סימפטומים נוספים למחלה ובין היתר, אני מפנה אדוני לשורה השנייה, לפסקה שמתחילה ב-Biology: change in bowel habits such as constipation or diarrhea, כלומר שינויים בהרגלי מעיים כמו עצירות ושלשול?

 

ת: כן. שינוי כרוני, לא שלשול חד-פעמי או עצירות חד-פעמית

 

ש: כתוב כאן שזה שינוי כרוני? כי אני לא ראיתי?

 

ת: את זה כל אחד מבין

 

עו"ד ארז: זה גם המומחה שלך אמר, דרך אגב

 

עו"ד טלי: אתה רוצה להגיד לנו למה לא כתוב בחווה"ד את הסימפטום של שינויים בהרגלי מעיים? כלל לא מוזכר העניין הזה בחוות-דעתך כסימפטום.

 

ת: אני לא יכול להסביר

 

ש: בהמשך הפסקה כתוב עוד סממן וזה שינויים בתיאבון ואולי אף ירידה במשקל, נכון?

 

ת: כן

 

ש: ואנחנו קודם אישרנו שאנחנו לא יודעים להגיד אם הוא ירד במשקל, או שהיו לו שינויים בתיאבון, כי זה לא כתוב ברשומה?

 

ת: לא התלונן על כך

 

ש: עוד עניין חשוב שכתוב בפסקה הראשונה שהסימנים האלה עשויים להופיע לפני שלשול דמי, נכון?

 

ת: לא, לפני שיהיה Tary stool, שזה דם שחור

 

כב' השופט: איפה אתה רואה את זה?

 

ת: בשורה הרביעית. Tary stool או rectal bleeding. שניהם אותו דבר

 

עו"ד טלי: אבל כתוב שהסימפטומים האלה,

 

ת: יכולים להופיע לפני שיש דימום

 

ש: כלומר זה שלב לפני שלשול דמי

 

ת: לא שלשול. יציאה דמית

 

 

 

— סוף עמוד 16 —

 

ש: אם נסכם את הנקודה ממה סבל התובע ב-96, אנחנו יודעים שהוא סבל משינויים בהרגלי המעיים, הוא סבל מכאבי בטן חזקים,

 

ת: לא שינויים, היה לו שלשול. שלשול זה לא שינוי בפעולת מעיים כרונית. ילד שיש לו שלשול, אף אחד לא חושד שיש לו גידול. גם מבוגר בעצם. שינוי בפעולת מעיים זה לאורך זמן. החולה בא ומספר שיש לו תקופות של עצירות, תקופות של שלשול, זה שינוי בפעולת מעיים שמחשיד לסרטן המעי הגס.

 

עו"ד ארז: גם ד"ר בירן אמר בעדותו שחודשיים וחצי לפחות

 

עו"ד טלי: אני שוב חוזרת להסתמכות על הרשומה הרפואית. לטענתך מדובר בנער שפנה על בעיות שוליות לרופא. אתה כותב בפסקה 3 לחווה"ד שהוא פנה על הליכה תוך כדי שינה, ומכיוון שהביקורים לבעיות שהוצגו לעיל שוליות יחסית תועדו, יש להאמין למה שנכתב שהוא לא פנה לרופא על בעיות אחרות. נכון?

 

ת: מה שנמסר בשמו שהוא לא פנה לרופא עקב כאבי בטן. הוא פנה בגלל דברים אחרים.

 

ש: כלומר אתה מתרשם מסוג החולה שזה חולה שפונה על בעיות, גם אם הן שוליות, כמו שאתה אומר?

 

ת: שוליות לעניין שלנו. שוליות יחסית.

 

ש: אתה לא מניח שאם היו רואים איזה ממצא רציני או משמעותי, או מחשיד, למשל בצילום, היו מתעלמים מכך, נכון? זה לא היה מתועד בתיק של קופ"ח?

 

ת: אני מתאר לעצמי שאם הוא היה בא למרפאה ומתלונן על משהו רציני, היו כותבים.

 

ש: אני חוזרת לשאלה שלי. אתה לא מניח שאם היו רואים משהו מחשיד בצילום, זה לא היה מתועד בתיק שלו בקופ"ח, נכון?

 

ת: אם הרופא משפחה היה יודע משהו חמור בקשר למטופל, היה רושם.

 

ש: ואתה לא מניח שלמשל צילום שביצעו לחולה והראה איזה שהוא חשד אולי לגידול, לא היה מתועד בדו"ח המיון בכלל? צילום שבוצע במסגרת אשפוז מסוים, נכון? לא סביר להניח?

 

ת: אם הרופא היה מודע לכך, הוא בוודאי היה רושם

 

ש: כשאתה נותן חוו"ד בעניינו של תובע חי, אתה נוהג להיפגש אתו?

 

 

 

— סוף עמוד 17 —

 

ת: אני משתדל שלא

 

ש: מדוע לא?

 

ת: כי אני חושב שרופא תפקידו לעזור לחולים, ואת הדבר הזה אני עושה בחוסר נוחות כשאני בודק חולה כדי להעיד נגדו. לכן אישית אני לא אוהב לעשות את זה, אבל כשזה הכרחי, אני עושה את זה.

 

ש: אתה לא חושב שיש חשיבות לסיפור של האיש, מעבר לרשומה הרפואית, שהיא הרבה פעמים חסרה ולא מדויקת?

 

ת: הסיפור של האיש בשלב הזה, אחרי שהוא תבע את הרופא שלו, הוא כבר לא כל כך רלבנטי. הסיפור שלו לפי תומו בחדר המיון, זה היה הסיפור האמיתי.

 

ש: אני מפנה אותך לעמוד ראשון, פסקה 3 בחווה"ד. אתה כותב "מאז ועד שנת 2000 לא פנה לחדר מיון"?

 

ת: לפי המסמכים שהובאו בפניי, הוא לא פנה

 

ש: כשאתה אומר מאז ועד שנת 2000, אתה מדבר מאז מרץ 98, נכון?

 

ת: כשהוא היה במיון ב-98

 

ש: והכוונה "מאז ועד שנת 2000" היא לביקור של 22 לינואר 2000, נכון? אותו ביקור שהוא הגיע ואובחן המצב שלו?

 

ת: עד ינואר 2000. בעמ' 2 אני כותב "ינואר 2000 פנה לראשונה לרופא משפחה בגלל כאבי בטן".

 

ש: באיזה תאריך בינואר 2000?

 

ת: את זה אני לא יודע. כי אני כותב שהוא לפני כן הלך לרופא והרופא חשב שזה משהו חולף וקל ורק אחרי כמה ימים הוא הרגיש לא טוב והלך לחדר מיון. אני לא נכנסתי לפרטים של זה. לא חשבתי שיש לזה חשיבות,

 

ש: אני רוצה להגיד לך שיש פה ביקור ב-20 ינואר 2000 אצל רופא המשפחה שכתוב "כאבי בטן". אתה מדבר על הביקור הזה?

 

ת: נדמה לי שהיה עוד ביקור בינואר

 

ש: נכון, היה עוד ביקור בינואר, אבל אני רוצה לדעת למה אתה מתייחס במשפט הזה.

 

 

 

— סוף עמוד 18 —

 

ת: הוא פנה ב-3.1 בגלל דברים אחרים, לא קשור לכאבי הבטן. בגלל כאבי בטן הוא פנה שוב ב-20.1. ב-3.1 כתוב שהוא פנה בגלל חום ושלשול.

 

ש: כשאתה אומר "בינואר 2000 פנה לראשונה לרופא המשפחה" הוא ב-20.1.2000, נכון?

 

ת: בגלל כאבי בטן

 

ש: כשאתה אומר בפסקה 3 של העמוד הראשון, שמתחילה "מאז ועד שנת 2000", כוונתך היא החל ממרץ 98 שזה אותו ביקור במיון עם הגסטרו-אנתריטיס, ועד הביקור ב-22 לינואר 2000 שבו אובחנה מחלתו?

 

ת: הוא לא פנה בגלל כאבי בטן. כן

 

ש: כי פה כתבת "לא פנה כלל לחדר מיון"

 

ת: לא קיבלתי שום תיעוד שהוא היה בחדר מיון

 

ש: בין מרץ 98 לבין 22 לינואר 2000?

 

ת: כן.

 

ש: כדי להגיע למסקנה שהגעת בחווה"ד יש לטעמך חשיבות רבה לזה ששנתיים הוא לא פונה, נכון?

 

ת: כן, הוא בעצמו אמר לפי תומו, כשקיבלו אותו, שהוא לא פנה לרופא

 

ש: אני חוזרת לשאלה שלי. כדי להגיע למסקנה יש חשיבות שיש לנו שנתיים פער בפנייה?

 

ת: זה בהחלט גם חשוב

 

ש: נניח שהוא היה פונה עוד פעמיים בין לבין אותן פניות,

 

ת: פונה בגלל כאבי בטן

 

ש: אז יכול היה לשנות?

 

ת: יכול היה לשנות. אם הוא היה פונה בגלל כאבי בטן קשים.

 

ש: בוא נדבר על הביקור ממרץ 98. אתה יודע באיזה שעה הוא התקבל לחדר מיון?

 

ת: כתוב 20:48

 

ש: ואתה יודע באיזה שעה הוא שוחרר מהמיון?

 

ת: אני לא רואה. אני מתאר לעצמי שלקח הרבה זמן בגלל צילומים

 

 

 

— סוף עמוד 19 —

 

עו"ד ארז: כתוב שהוא שוחרר למחרת

 

עו"ד טלי: לפי הדו"ח הממוחשב אנחנו יודעים שהוא שוחרר ב-27 למרץ

 

עו"ד ארז: למחרת. הוא היה ב-26 ושוחרר ב-27

 

עו"ד טלי: אבל אנחנו לא יודעים שעת שחרור, נכון?

 

ת: אני לא יודע

 

ש: בפסקה 2 לחווה"ד, עמוד ראשון, בפסקה שמתחילה "שנתיים לאחר מכן", הכוונה היא ששנתיים לאחר הביקור מדצמבר 96, נכון?

 

ת: כן

 

ש: בהתייחס לביקור ממרץ 98, נכון?

 

ת: כן

 

ש: כמה חודשים יש בין דצמבר 96 למרץ 98? אני ספרתי 15

 

ת: כן

 

ש: אז לא שנתיים?

 

ת: פחות משנתיים

 

ש: 15 חודשים זה שנה ו-3 חודשים. יש חשיבות לחודשים שחולפים, נכון? באבחון סרטן שמדברים על איחור בגילוי, חצי-שנה זה זמן משמעותי?

 

ת: בהחלט

 

ש: התובע הגיע והתלונן על חוסר תחושה ברגליים. על מה זה יכול להעיד?

 

ת: יכול להעיד על בעיה נוירולוגית

 

ש: איזה בעיה נוירולוגית למשל?

 

ת: יכול להיות הרבה מאד בעיות נוירולוגיות. אני לא יכול להגיד, זו תלונה מוזרה

 

ש: תלונה מוזרה? לא סטנדרטית, נכון?

 

ת: כן

 

ש: כלומר אתה מאשר שהיא לא סטנדרטית?

 

ת: כן

 

ש: היא לא תלונה שקשורה לגסטרו-אנתריטיס באיזה שהיא צורה?

 

ת: נכון

 

 

 

— סוף עמוד 20 —

 

ש: אתה יודע מי הנוירולוג שבדק אותו?

 

ת: לא

 

ש: מה התופעות הנוירולוגיות שגידול במעי הגס יכול לגרום להם?

 

ת: גידול במעי הגס לא יכול לגרום לחוסר תחושה ברגליים

 

ש: מה הבעיות הנוירולוגיות שהוא כן יכול לגרום להם?

 

ת: אולי התחלה של multiple sclerosis – טרשת נפוצה, יכול להיות, אבל זה לא סביר, אולי היה לו קר ברגליים. אני לא יודע.

 

ש: אתה כותב באותה פסקה, פסקה 2, "בהיותו במיון לא שלשל, שתה ולא הקיא, ועל כן שוחרר באבחנה של גסטרו-אנתריטיס חריפה". כלומר כל מי שמגיע למיון עם תלונות של שלשול מספר ימים, דמי או לא דמי, אנחנו כבר נדבר על זה, חוסר תחושה ברגליים, חום וצמרמורות, ואז במיון לא משלשל ולא מקיא, אוטומטית זה הולך לגסטרו-אנתריטיס חריפה?

 

ת: אני חושב שהסיבה העיקרית, אחרי ששללו בעיה נוירולוגית, ששללו בעיה כירורגית, נראה שאם היה לו שלשול, זה היה גסטרו-אנתריטיס.

 

ש: לצורך ההגעה לאבחנה של גסטרו-אנתריטיס היתה חשיבות לכך שחולה סבל קודם מבעיות כאלה? באופן כללי אני שואלת.

 

ת: תמיד ההיסטוריה הרפואית היא חשובה

 

ש: אם היו מתייחסים במקרה אחר לכך שחולה פנה בעברו הלא רחוק עם תלונות על כאבי בטן ושלשולים, אז אולי לא היו מגיעים לגסטרו-אנתריטיס? אולי היו חושבים על עוד אפשרויות?

 

ת: אם היתה בעיה כרונית, לא היו כותבים בעיה אקוטית. כתבו acute

 

ש: לא שאלתי על בעיה כרונית, שאלתי אם היו עוד פעמים בעברו

 

ת: אם היו פעמים בעברו, אז היה חשד שהוא כרוני ולא משהו אקוטי. אקוטי זה אומר שזה משהו חדש וחולף.

 

ש: איך מגיעים לאבחנה של גסטרו-אנתרויטיס בצורה מהימנה?

 

ת: סיפור של שלשול

 

ש: יש בדיקות שעושים, אם רוצים להיות בטוחים באבחנה?

 

 

 

— סוף עמוד 21 —

 

ת: אפשר לעשות גם תרביות צואה

 

ש: בדיקות דם כלשהן?

 

ת: בדיקות דם לא כל כך עוזרות

 

ש: אז תרביות צואה זה העניין?

 

ת: כן

 

ש: האם נכון שיש גסטרו-אנתרואיטיס חיידקית וויראלית? שני סוגים?

 

ת: כן

 

ש: האם נכון שבחיידקית צריך לטפל באנטיביוטיקה?

 

ת: אם זה לא חולף. בוודאי

 

ש: האם נכון שכדי להחליט על סוג האנטיביוטיקה, יש מקום לתרבית צואה?

 

ת: רוב המקרים של מישהו שיש לו שלשול חולף, אנחנו לא עושים תרביות אלא מעריכים שזה ויראלי ולא נותנים אנטיביוטיקה.

 

ש: אני מפנה אותך לפסקה 8, עמ' 2 פסקה אחרונה בחוות-דעתך. אתה כותב שהמנוח לא סבל מאף אחת מהתלונות האלה, חוץ מאירוע חד-פעמי ב-98. אתה מתכוון לאירוע שאנחנו מדברים עליו עכשיו, מרץ 98?

 

ת: כן

 

ש: כשאתה אומר "אירוע חד-פעמי", אז המילה "אירוע" הכוונה היא למצב שבו נצפית אחת מהתלונות המחשידות?

 

ת: כן. באותו זמן הייתי תחת הרושם שהוא סיפר שיש לו שלשול דמי

 

ש: ואתה מסתמך על כך שהאירוע הוא חד-פעמי, כדי לשלול שזה היה סימפטום לגידול?

 

ת: הדימום שהיה לי רושם בהתחלה בטעות שהיה לו, היה חד-פעמי

 

ש: והשלשול הוא לא אירוע?

 

ת: השלשול הוא לא אחד מהאירועים

 

ש: אתה סומך על הצוות, אני דווקא תחת הרושם שמאחר ויש לנו סימפטום נוסף לשינויים בהרגלי מעיים, ובוא נצא כרגע מתוך הנחה שאנחנו לא יודעים כמה זמן הם נמשכו, השלשולים שאתם הוא הגיע,

 

 

 

— סוף עמוד 22 —

 

ת: הוא אמר 3 ימים

 

עו"ד ארז: ברגע שהרופאה נתנה תצהיר, והיא אומרת 3. נכון לעכשיו זו הגרסה של הרופאה שבדקה אותו.

 

עו"ד טלי: זה נכון לעכשיו, זה מה שהיא הצהירה

 

עו"ד ארז: כולנו חיים רק מהתצהירים. בבקשה, תציגי הנחה אחרת

 

עו"ד טלי: אתה סומך על הצוות הרפואי, שאם זה לא היה אירוע חד-פעמי הם היו מתייחסים אחרת?

 

ת: אם היה בחור צעיר בא ומודיע שיש לו דימומים כרוניים, היו מתייחסים אליו אחרת. בהחלט.

 

ש: כשאתה טוען לגבי האירוע הזה, שבצדק נחשב לזיהום גסטרו-אנתריטיס חולף, מה זה אומר "חולף"?

 

ת: שזה עבר לו. הוא ישב במיון יממה שלמה ולא היה לו אף שלשול, אז הם החליטו שזה חולף.

 

ש: ומה אם הוא לא היה חולף? מה זה היה דורש?

 

ת: זה היה דורש למשל תרבית, ואם זה דימום מתמשך, זה דורש טיפולים נוספים.

 

ש: כמו מה?

 

ת: קודם תרבית. הדבר הנפוץ אצל צעירים שיש להם דימום עם שלשול, זה דיזנטריה, שזה חיידק מסוים שמוצאים אותו בתרבית. אם היו מוצאים אותו, היו נותנים אנטיביוטיקה וכו'.

 

ש: מה ההבדל בין גסטרו-אנתריטיס לבין acute גסטרו-אנתריטיס? מה מוביל לאבחנה של ה-acute?

 

ת: הזמן. אם זה אירוע חולף של מספר ימים, זה acute. אם זה אירוע כרוני, זה שבועות או חודשים. זה כבר עניין לדיון.

 

ש: אתה מכיר את פרופ' שי אשכנזי?

 

ת: כן

 

ש: מנהל מחלקה א' בשניידר, מומחה לזיהומי ילדים?

 

ת: רופא ילדים. כן

 

 

 

— סוף עמוד 23 —

 

ש: במאמר שהוא כתב בעניין של גסטרו-אנתריטיס, הוא העלה שב-acute גסטרו-אנתריטיס מעל 50% מלווה בדימום רקטלי. אתה מסכים עם זה?

 

ת: נראה לי מספר גבוה, אבל אם הוא אומר, אני מניסיוני, גם כשהייתי רופא כללי, נראה לי שהאחוז יותר נמוך, שאחוז השלשולים הדמיים בין השלשולים אצל ילדים הוא יותר נמוך, רק 10-20%.

 

ש: אבל תסכים אתי שאם זה acute אז יש יותר פעמים שיש דימום?

 

עו"ד ארז: הוא לא מומחה בתחום. היא לא מציגה לו אפילו את המאמר, שגם את זה אני לא יודע אם אפשר לעשות בשלב זה, אדוני.

 

 

 

החלטה

 

אני מתיר את השאלה

 

ניתן והודע היום, 24.01.2010 בנוכחות ב"כ הצדדים _________________

 

ד"ר עדי זרנקין, שופט

 

 

 

עו"ד טלי: אני מפנה את פרופ' קטן למאמר,

 

עו"ד ארז: אפשר לקבל עותק?

 

עו"ד טלי: כן. בטח. מאמר של ד"ר אשכנזי על גסטרו-אנתריטיס אקוטית שכתוב שב-acute גסטור-אנתריטיס מעל 50% יש שלשול עם דם רירי.

 

עו"ד ארז: אדוני יסתכל בבקשה ויגיד אם מתיר הגשה של דבר כזה. אם זה מאמר בפני אדוני, אז אני לא יודע מה זה מאמר. זה תקציר תמצית שהוצא מאיזה שהוא מקור לא ידוע.

 

כב' השופט: היא לא הציגה לו, היא אמרה לו שד"ר אשכנזי אומר. הוא כבר השיב על זה.

 

ת: כשיש מגיפה בקיבוץ של דיזנטריה, אז 90% הם דמיים

 

כב' השופט: אחוזים זה דבר נזיל מאד, כמו הדיזנטריה

 

עו"ד טלי: אתה יודע מי בדק את המנוח ביום 26.3.98?

 

ת: בחדר מיון אני יודע שהרבה רופאים בדקו אותו, גם לפי הכתב יד, גם כשכתוב נוירולוג וכירורג והכתב יד משתנה. בהעתק שלי אי-אפשר לראות מי הרופא.

 

 

 

— סוף עמוד 24 —

 

עו"ד ארז: זה ד"ר ראומה שפירא, אדוני, הוגש תצהיר מטעמה. למה אנחנו משחקים משחקים? הוא צריך לנחש? הגשנו תצהיר!

 

עו"ד טלי: מי משחק משחקים?

 

כב' השופט: למה אתה מפריע בכל שאלה? מה זה מפריע שהיא שואלת אותו?

 

עו"ד טלי: אני רוצה שתראה לי ברשותך מאיפה אתה מסיק שהוא פסק כבר עם הגעתו, כפי שכתבת?

 

ת: כתוב לא שלשל. ז"א שמאז שהוא הגיע, הוא לא שלשל.

 

ש: מזה אתה מסיק שהוא לא שלשל מרגע שהוא הגיע?

 

ת: כן

 

ש: ואולי הכוונה היא שהוא שלשל כשהוא הגיע ואח"כ הוא הפסיק לשלשל? יכול להיות, לא?

 

ת: לא.

 

ש: לא יכול להיות?

 

ת: לא שלשל ז"א לא, יש ההבדל בין לא שלשל להפסיק לשלשל. הוא לא שלשל.

 

ש: אני מבינה שמה שמצדיק בעיניך את האבחנה של גסטרו-אנתריטיס זה שבחור בן 17, או 18 בשלב הזה, סובל משלשול שמפסיק בחדר מיון?

 

ת: כן

 

ש: אתה יכול להראות לי מאיפה לקחת את זה שככה מגיעים לאבחנת גסטרו-אנתריטיס?

 

ת: זה כל רופא יודע, אפילו סטודנט

 

ש: ובכל זאת?

 

כב' השופט: מהידע הרפואי הכללי שלו הוא יודע

 

ת: ספר בגסטרו-אנתרולוגיה. לא הבאתי אתי

 

עו"ד טלי: יכול להיות מצב שבו השלשול נמשך מספר ימים, מפסיק לכמה שעות, נכון?

 

ת: כן

 

ש: כמה פעמים ביום מגדיר שלשול?

 

 

 

— סוף עמוד 25 —

 

ת: זו שאלה טובה, אבל יותר הקונסיסטנציה של הצואה, אם כבר נכנסים לפרטים. אם הצואה היא רכה, נוזלית, זה סימן של שלשול, ולגבי המספרים זה כבר עניין של הגדרה.

 

ש: ראיתי בכל מיני מקומות 3 פעמים ביום, ראיתי 4 פעמים ביום?

 

ת: אין כללים קבועים

 

ש: אבל יכול להיות שכמה שעות אין שלשול?

 

ת: אבל פה היא לא כתבה רק לא שלשול, הוא גם שתה ולא הקיא, זה סימן שהגסטרו-אנתריטיס חלפה.

 

ש: נניח שהוא היה ממשיך לסבול משלשול כמה ימים אחרי שהוא היה משוחרר, זה היה דורש בדיקה נוספת?

 

ת: כן

 

ש: למה זה היה חשוב?

 

ת: כי בן-אדם סובל צריך לטפל בו

 

ש: ואולי זה היה מראה שזה לא אירוע חד-פעמי?

 

ת: אם זה לא היה אירוע חד-פעמי, אז זה מראה שזה לא אירוע חד-פעמי.

 

ש: ואז אילו בדיקות היה צריך לבצע לו?

 

ת: אמרתי, דבר ראשון תרבית של הצואה, ואם זה דיזנטריה – אז לתת לו אנטיביוטיקה, ואם זה לא דיזנטריה והשלשול ממשיך, אז זה כנראה,

 

ש: מה עוד? נגיד שזה לא גסטרו-אנתריטיס,

 

ת: אדם צעיר שיש לו שלשולים, במיוחד אם הם דמיים-כרוניים, אז אחת המחלות הנפוצות זה דלקת כיבית של המעיים, יש כל מיני מחלות.

 

ש: וכולן נבדקות בבדיקת צואה?

 

ת: כשיש שלשולים חוזרים-כרוניים, אז צריך לחשוד במחלה של המעי הגס, ולא במשהו חולף.

 

ש: אני מבינה שזה חשוב לוודא שהוא מפסיק לשלשל?

 

ת: כן

 

ש: איך אפשר לוודא על זה? חוץ מלסמוך על החולה שיפנה? הוא שוחרר הביתה.

 

 

 

— סוף עמוד 26 —

 

ת: הם וידאו שהוא הפסיק. הוא מרגיש יותר טוב, אז זה בדרך כלל משהו חולף. מובן מאליו שאם יהיה לו עוד פעם, אז או שילך לרופא שלו, או שיחזור. אבל זה לא שכיח. שכיח שיש גסטרו-אנתריטיס חולפת.

 

כב' השופט: הגסטרו בא עם דימום?

 

ת: לדעתי לרוב לא

 

ש: לפעמים בא עם דימום ולפעמים לא?

 

ת: כן

 

עו"ד טלי: תסכים אתי שדו"ח המיון שעומד בפניך, לא כולל בשום צורה שהיא איזה שהוא מנגנון לוודא שהאירוע הזה חולף.

 

עו"ד ארז: אני מצטער אדוני שאני נאלץ להפריע שוב. היא מפנה אותו לדו"ח המיון ושואלת לגביו. אדוני, דו"ח המיון הזה הוא דו"ח שאנחנו קיבלנו מהתובעים. חברתי הגישה את התביעה אחרי התיישנותה לטענתנו ואדוני מכריע בזה בשלב מאוחר יותר, אבל מלוא ביקורי חדר המיון הושמדו, לאור החוק בהקשר הזה, ולכן מה שחברתי הביאה זה משהו ספציפי, נקודתי, וגם הגשנו תצהיר בעניין הזה של מנהל מחלקת הרשומות. לבוא ולהציג את זה כדו"ח המלא – זה לא נכון. זה לא הדו"ח המלא. אין את הדו"ח המלא. אם חברתי רוצה לשאול על סמך מה שקיים, ואנחנו התייחסנו למה שקיים, אנחנו לא מתעלמים ממה שקיים, אז בבקשה, אבל אם חברתי רוצה לבוא ולשאול שאלות להקשר של מה אולי היה כתוב בדו"ח, אז אולי יש עוד דברים אחרים שהיו כתובים בדו"ח, אבל לצערי בגלל שהוגשה תביעה מאוחר, אנחנו לא יודעים מה כתוב בדו"ח.

 

כב' השופט: היא שואלת רק על מה שיש.

 

עו"ד טלי: בעמוד הזה למטה, המלצות לטיפול בהמשך. האם נכון שלא נקבע פה כל מנגנון לוודא שהאירוע הזה חולף? כלומר הוא לא זומן לביקורת, לא אמרו לו אם ימשיך לכאוב לך תחזור

 

עו"ד ארז: מטעים את העד

 

כב' השופט: תן לו להשיב

 

 

 

— סוף עמוד 27 —

 

ת: פה לא רשום שהזמינו אותו, או שנתנו לו איזה שהם הוראות. אין המלצות לטיפול בהמשך.

 

עו"ד טלי: הרבה פעמים אנחנו רואים בדוחות מיון שכתוב, אפילו בתאונת דרכים הכי קלה שיש אנחנו רואים שכתוב "עם המשך מעקב, לחזור למיון, אם המשך תופעות, לחוזר למיון", נכון?

 

ת: בדרך כלל זה אפילו מודפס בתחתית העמוד

 

ש: כשחולה לא נותן צואה בחדר מיון, עדיין אפשר לבדוק צואה, נכון?

 

ת: אם הוא לא נותן צואה – אי אפשר. אפשר לעשות לו בדיקה רקטאלית, להכניס אצבע לתוסיק ולקחת מזה תרבית. לפעמים עושים את זה, אבל זה לא נוח ולא נעים לאף אחד מהצדדים, אז אם השלשול פסק ונראה שהוא מרגיש טוב, אז לא עושים את זה.

 

ש: כשאתה כותב שגסטרו-אנתריטיס מלווים בצואה דמית הם שכיחים בגיל צעיר ואינם דורשים התערבות נוספת, מה הכוונה במילה "שכיחים"?

 

ת: אני לא התכוונתי שכיחים 50%, כמו שאמר אשכנזי, אבל 20%, שזה קורה שיש לילדים ולבחורים, בעניין הזה במיוחד במגזר הערבי, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, שכיח שיש דיזנטריה, זה שלשול דמי.

 

ש: נכון שזה יותר נפוץ אצל ילדים בגיל הרך? עד גיל 3 או 5?

 

ת: דיזנטריה, ככל שיותר צעירים היא יותר שכיחה, אבל יש את זה גם אצל מבוגרים.

 

ש: ראינו בסטטיסטיקות של זה שזה מופיע בגיל עד 5 ואז יש איזה שהיא הפסקה, ואז בגיל 18 לפעמים זה מופיע שוב, בעיקר בגלל שירות צבאי והאוכל המשובח, נכון?

 

ת: אני יודע שזה יותר שכיח בגיל צעיר. לגבי השירות הצבאי, לא נראה לי.

 

ש: אמרנו קודם שדמם רקטלי מהווה אחד מהסימפטומים לסרטן המעי הגס, אז אני מניחה שזאת אחת הסיבות לחשיבות הניכרת שמייחסים לדימום בצואה, נכון?

 

ת: כן

 

ש: השלשול או הצואה, זו בעצם מערכת ההסעה לדימום, נכון? זו לא הבעיה, זה איך נאבחן את הבעיה?

 

 

 

— סוף עמוד 28 —

 

ת: לא הבנתי בדיוק מה שאת אומרת, אבל אני אגיד משפט כזה, שכשלמישהו יש דימום בלי שלשול, זה יותר חשוד מאשר שיש לו שלשול יחד דימום, כי אז יש סיכויים טובים שזה דיזנטריה נפוצה.

 

ש: אבל עדיין אם יש דימום?

 

ת: עדיין אם יש דימום ושהוא לא חולף, זה דורש בירור

 

ש: הדימום אם הוא מצוי במערכת העיכול איפה שהוא, הוא עשוי לצאת החוצה עם השלשול או עם הצואה?

 

ת: כן

 

ש: כלומר הצואה בעצם מניידת את הדימום החוצה?

 

ת: כן

 

ש: כלומר הדמם הרקטלי, אותו סימפטום, הוא בכלל לא חייב לבוא עם מתן צואה? הדמם יכול להיות במערכת העיכול גם אם הוא לא נותן צואה? בלי שנראה את זה בצואה?

 

ת: אם יש דמם במערכת העיכול, בדרך כלל רואים את הצואה אדומה או שחורה

 

ש: ולמה עושים בדיקת דם סמוי?

 

ת: אם יש כמות קטנה מאד של דם, אז לפעמים לא רואים ואז עושים בדיקה לדם סמוי, שכשמו כן הוא, כמות קטנה מאד של דם שלא רואים בעיניים.

 

ש: כלומר עושים את זה כשיכול להיות חשד למשהו ורוצים לוודא שהוא לא קיים?

 

ת: כן.

 

ש: כשיש לרופא סיטואציה שיכולה להתפרש לשני כיוונים, הפרקטיקה היא פרשנות לחומרה, מה שנקרא, נכון?

 

ת: בהחלט

 

ש: תסכים אתי שכמו שעולה מהתיעוד ממרץ 98, הקביעה שמדובר בגסטרו-אנתריטיס חריפה נעשתה רק כאבחנה קלינית ולא אבחנה מעבדתית, שאנחנו יודעים שהיא אפשרית?

 

ת: כן

 

ש: כלומר לא היו בטוחים שיש לו גסטרו-אנתריטיס כששחררו אותו הביתה?

 

 

 

— סוף עמוד 29 —

 

ת: כן, למה לא?

 

ש: בטוחים?

 

ת: כן. לא כתוב suspect או אולי. לפי זה שלמישהו יש שלשול חולף, אז זה גסטרו-אנתריטיס.

 

ש: לא עשו את כל הבדיקות שאפשר לעשות כדי לאבחן בוודאות האפשרית שזה מה שיש לו, נכון?

 

ת: עשו את המירב שיכלו לעשות. אם אין צואה, אי-אפשר לעשות בדיקת צואה.

 

ש: אם היה דם בצואה, זה יותר חמור?

 

ת: יותר חמור

 

ש: זה שלא עושים בדיקות זה יותר חמור, נכון?

 

ת: כשיש דם בצואה מתייחסים לזה יותר באינטנסיביות.

 

ש: האם נכון ששני הסימנים שדיברנו עליהם קודם, היצרות צואה וכאבים בצואה, נצפים רק כשיש צואה?

 

ת: ברור

 

ש: אין איזה שהיא בדיקה נוספת, חוץ מהתשאול של החולה בעניין הזה, נכון?

 

ת: תשאול של החולה, ואם יש לו צואה, להסתכל עליה

 

ש: מה יכולה ללמד בדיקה רקטלית פשוטה?

 

ת: אם יש גידול. לפעמים היא יכולה להביא כמות קטנה של צואה, למרות שהחולה לא נתן באופן ספונטני, והיא יכולה להגיד אם יש גידול בחלק הסופי, ברקטום.

 

ש: והיא כרוכה בסיכון כלשהו?

 

ת: לא בסיכון, אבל באי-נעימות רבה.

 

כב' השופט: אם היה לו כבר גידול אז, בדיקה רקטלית היתה יכולה לגלות את זה?

 

ת: אצלו לא היה ברקטום, בסוף היה במעי הגס, אז זה לא היה משנה

 

עו"ד טלי: תסכים אתי שבפנייה הנוכחית אין שום תיעוד לגבי העבר הרפואי של התובע?

 

ת: תשאלו אותו והוא אמר שהוא בדרך כלל בריא

 

ש: נניח שבביקור הזה, עם התופעות שאנחנו רואים אותם פה, היתה באיזה שהיא דרך מופיעה בפני הצוות הרפואי התלונה שלו הקודמת,

 

 

 

— סוף עמוד 30 —

 

ת: לפני שנה ו-3 חודשים שהיה לו חשד לאפנדיציט?

 

ש: עם הכאבים החריפים שהוא אושפז ל-4 ימים?

 

ת: והיה חשד לאפנדיציט. אני לא חושב שזה היה משנה

 

ש: זה לא היה משנה?

 

ת: לא

 

ש: יכול להיות שזה היה גורם להם אולי לבצע עוד בדיקות, ליתר ביטחון?

 

ת: זה לא מטה את הכף עד כדי כך לעשות לו בדיקות אינבזיליות

 

ש: בדיקה רקטלית אולי?

 

ת: לא. בדיקה רקטלית היא בדיקה שמוטלת בספק. לכאורה בספרים כתוב שצריך לעשות לכל אחד, מצד שני רוב הספרים ורוב המאמרים ורוב הרופאים לא עושים את זה לכל אחד כי זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה וגם הרווח מזה הוא לא מי-יודע-מה.

 

ש: אבל אולי היו עושים לו בדיקת צואה כלשהי כדי לוודא שזה באמת גסטרו-אנתריטיס ושאין מקום לקשר בין האירועים?

 

ת: אם לפני מעל שנה היה לו חשד לאפנדיציט, שזה דבר די נפוץ אצל צעירים,

 

ש: שנשלל?

 

ת: כן, זה לא היה מדליק נורה אדומה

 

ש: כשקראת את הדו"ח של 98 גם פרשת את זה כמוני בהתחלה, כמו שלשולים דמיים, נכון?

 

ת: כן

 

ש: ואז השתכנעת מהתצהיר של ד"ר ראומה?

 

ת: הסתכלתי על זה עוד פעם ואז אני רואה חוסר תחושה ברגליים מספר ימים, שלשולים 3 ימים. האמת שככה זה נראה. כמסתכלים על זה עוד פעם רואים שיש י' בין ה-3 ל-מ'.

 

ש: כלומר זה בהסתמך על מה שעו"ד אילן אמר לך על התצהיר של ד"ר ראומה?

 

ת: כשהוא אמר לי, הסתכלתי עוד פעם בטופס והשתכנעתי שזה "שלשולים 3 ימים".

 

 

 

— סוף עמוד 31 —

 

ש: יש כל מיני דרכים לקרוא את הדבר הזה. אתה טוען שבדיקות הדמיה לא מבוצעות לצעירים. אתה מתכוון לאולטרה-סאונד, רנטגן וקולונוסקופיה, נכון?

 

ת: הקדמתי ואמרתי, זה כלל חשוב ברפואה, כל בדיקה צריך לשקול את התועלת שלה לעומת הנזק שלה. כל בדיקה, צילום או CT קשור ברדיו-אקטיביות, ובדיקת קולונוסקופיה היא בדיקה לא נעימה וגם אפילו טיפה מסוכנת. קרו אפילו מקרי מוות מקולונוסקופיה.

 

כב' השופט: היום היא כבר רוטינית

 

ת: היא רוטינית אבל היא בהחלט, יש כאלה שאומרים שעושים יותר מדי ובמיוחד ההכנה שלה היא קטסטרופה.

 

עו"ד טלי: אתה אמרת אבל שכל בדיקות ההדמיה לא מומלצות לצעירים?

 

ת: אני אומר שכל בדיקה צריך לשקול את הנזק שלה לעומת התועלת שלה, לעומת הסיכוי שימצאו משהו.

 

ש: איזה נזק יש לבדיקת אולטרה-סאונד למשל?

 

ת: הזנק הכי חמור הוא שמוצאים כל מיני דברים false positive, שאז פתאום רואים שהטחול קצת גדול ואח"כ עושים לו עוד בדיקות ועוד צילומים, אבל כדאי לא להרבות בבדיקות.

 

ש: אני מפנה אותך לפסקה ראשונה בעמ' 2 שלך. כשאתה אומר בינואר 2000 פנה לראשונה לרופא המשפחה. קודם אישרת לי שדיברת על 20 לינואר 2000, נכון?

 

ת: כן

 

ש: וזה הביקור הראשון שבו התלונן, לטענתך, על כאבי בטן?

 

ת: כן. שרשום בכל-אופן

 

ש: אני מניחה שאתה מתכוון לומר שזה הביקור הראשון שבו התלונן על משהו מחשיד בכלל לעניין שלנו, לא רק על כאבי בטן? כי אתה מניח שהרופא היה מתעד אם היה משהו מחשיד?

 

ת: כן

 

ש: אתה כותב לגבי הביקור הזה מה-20 לינואר שהתובע נבדק ביסודיות?

 

ת: כן

 

 

 

— סוף עמוד 32 —

 

ש: איזה בדיקה בוצעה לתובע?

 

ת: בדיקה גופנית

 

ש: למה אתה כותב שהיא יסודית?

 

ת: כי הוא בדק גם את הטחול ואת הכבד. בדק בדיקה יסודית.

 

ש: רופא משפחה אמור להתייחס לעבר רפואי?

 

ת: בוודאי. הוא לא חייב לכתוב את זה כל הזמן כי יש לו את הרשומה, אבל הוא כותב שיש לו כאבי בטן 3 ימים, אז כנראה שיש לו כאבי בטן 3 ימים.

 

ש: אבל בהגעה לאבחנה ולקביעת בדיקות ולהמשך טיפול יש משמעות, בטח אצל רופא משפחה, לעבר הרפואי שלו?

 

ת: הוא לא קבע אבחנה. הוא נתן לו תרופות.

 

ש: הרגישות השרירית שמפוזרת יותר מעל לרקטוס אבדומיניס, איפה זה בערך ממוקם? זה בערך האזור של הגידול?

 

ת: רקטוס אבדומינוס זה שריר שעובר מגובה הטבור עד למטה, באמצע הבטן.

 

ש: אנחנו יודעים שיומיים אח"כ אובחן הגידול. זה כאבים שמן הסתם קשורים לגידול שלו, נכון?

 

ת: כנראה

 

ש: לאיזה בדיקה הוא אמור היה להפנות אותו עם רגישות כזאת?

 

ת: היה נראה לו שזה קשור רק לשריר ולכן הוא נתן לו תרופות נגד הכאבים בשריר.

 

ש: יכול להיות שזה לא קשור רק לשריר?

 

ת: בדיעבד אפשר להגיד שזה לא היה קשור לשריר, אבל באותו רגע אחרי שהוא בדק אותו, היה לו רושם שמכיוון שהבטן רכה ולא רגישה והוא ממשש טוב את הכבד ואת הטחול והבטן בסדר, אז הוא חשב שזה רק בשריר. והוא נתן לו תרופות.

 

ש: והיה אמור להזמין אותו לעוד מספר ימים, לראות אולי זה לא יעבור?

 

ת: בהחלט. אני חושב שזה מובן מאליו שאם זה חוזר או ממשיך, שהוא יחזור אליו.

 

ש: כשמאובחן צל סמיך עגול בצילום, איזה בירור זה דורש?

 

ת: בצילום חזה זה דורש CT, יחד עם חום ושיעול?

 

ש: יחד עם חום ושיעול

 

 

 

— סוף עמוד 33 —

 

ת: אם זה חום ושיעול זה דורש טיפול, אנטיביוטי או משהו כזה

 

ש: זה דורש CT בכל מקרה?

 

ת: לא. אם יש חום ושיעול ובאותו זמן צל סמיך ואחרי זה נותנים אנטיביוטיקה או שזה חולף, בדרך כלל עושים צילום חוזר.

 

ש: זה יכול להיות גם גידול, נכון?

 

ת: זה יכול להיות סרטן, אבל כשמישהו יש לו חום ושיעול ויש לו ממצא בריאה, בדרך כלל מטפלים בו ואחרי כמה שבועות חוזרים על הצילום, ואם עדיין יש ממצא, אז עושים לו CT.

 

ש: ואמורים לזמן אותו?

 

ת: בוודאי

 

ש: כדי לדעת מה התוצאות של אותו ה-CT?

 

ת: כן

 

ש: ונגיד רופא משפחה שמגיע אליו בחור צעיר עם צל סמיך עגול בצילום בביה"ח, לדעתך היה אמור לשלוח אותו לקבוע לעצמו תור, או שקצת לזרז את העניין עבורו? לוודא ביצוע, לקבוע בעצמו את התור, כמו שאנחנו יודעים שעושים הרבה פעמים, או לשלוח אותו הביתה,

 

ת: תור לצילום? הוא בעצמו מזמין

 

ש: הרופא לא אמור פה קצת להסביר לו תקשיב, תלך לבדוק מהר, קצת דחוף אולי? צל סמיך עגול.

 

ת: להיפך. לחכות. בדרך כלל מחכים שבועיים-שלוש ואז חוזרים על הצילום, כי בדרך כלל הסיבה העיקרית לצל כשמישהו יש לו חום ושיעול, זה דלקת ריאות, או ברונכיט, או משהו כזה.

 

ש: צל סמיך עגול?

 

ת: כן

 

ש: האם נכון שעגול מחשיד יותר?

 

ת: העגול מחשיד יותר

 

ש: מחשיד יותר לסרטן?

 

 

 

— סוף עמוד 34 —

 

ת: מחשיד לאפשרות של סרטן, אבל אצל צעיר בן 18-19 או 20, רוב הסיכויים שזה קשור לחום ולשיעול, ולא לסרטן.

 

ש: אתה טוען שהמקרים הבודדים בהם המחלה מתגלה מתחת לגיל 20, קשורים לנטייה תורשתית משפחתית, או לאולסרטיב קוליטיס?

 

ת: ברוב המקרים

 

ש: זה גם מתוך פיזו לקחת את זה?

 

ת: גם מפיזו וגם מכל ספר. זה דבר ידוע.

 

ש: אני רוצה בטובך שתקריא מתוך פיזו בצד שמאל In children and adolescents .

 

ת: … לא קשורים לגנטיקה במיעוט של המקרים, אבל אם לוקחים את זה ביחד עם האולסרטיב קוליטיס והקרונס, זה לדעתי כן יהיה ה.. אבל זה לא סותר.

 

ש: זה סותר את זה שכתוב פה במפורש וגם כתוב בעוד מקום, אדוני אני מפנה לפסקה בצד הימני, פסקה מס' 2 For children and adolescents there is no evidence that a family history of bowels cancer confers a greater risk for their development of bowels cancer before the age of 20, כלומר אנחנו רואים פה שני מקומות בפיזו שמדברים בצורה מפורשת על זה שנטייה גנטית היא לא מהווה גורם סיכון.

 

ת: בחלק מהסינדרומים. למשל במשפט האחרון הוא אומר שכן. יש סוגים של מחלות תורשתיות שגם אצל צעירים יכול להיות.

 

ש: אבל ככלל הוא אומר פה בשתי מקומות שתורשה גנטית לא מהווה, לא מגדילה את הסיכון?

 

ת: של חלק מהסינדרומים הגנטיים

 

ש: כי זה פשוט הפוך ממה שכתבת

 

ת: כשלוקחים ביחד את הנטייה התורשתית הנדירה ושמחלת אולסריט קוליטיס,

 

ש: אתה כתבת שהמקרים הבודדים קשורים לרוב לנטייה תורשתית משפחתית לגידולים או לאולסריטיב קוליטיס, אז הנטייה התורשתית כתוב במפורש דווקא שלא. בית המשפט יפרש את זה כמו שהוא רוצה.

 

אני סיימתי, אדוני.

 

 

 

— סוף עמוד 35 —

 

עו"ד ארז: אין לי שאלות

 

ת: אני יכול רק להגיד משהו בקשר לשאלה האחרונה? יש לי פשוט מאמרים אחרים שטוענים שאחוז גבוה של הפגם בגיל צעיר זה מסיבות תורשתיות.

 

כב' השופט: תודה רבה אדוני.

 

עו"ד ארז: אנחנו נסדיר את שכרו של המומחה.

 

כב' השופט: זה העד היחיד שאנחנו שומעים היום?

 

עו"ד ארז: כן

 

כב' השופט: ולמתי קבוע?

 

עו"ד ארז: קבוע ל-15 לפברואר, אבל אני לא בטוח שנוכל לשמוע את כל העדים כי יש לחברתי את שני ההורים ולי יש 8 עדים. צריך יהיה להחליט את מי שומעים, כי באופן עקרוני מטעמנו הוגשו 6 או 8 תצהירים, אבל הרבה מאד מהם הם תצהירים טכניים. אם חברתי עומדת על החקירה, אנחנו נביא אותם. יש תצהיר של מנהלת הרשומות, שהיא למעשה מצהירה שהיתה אליה פנייה בתאריך כזה או אחר. אם חברתי לא מכחישה את זה, אין טעם להביא אותה.

 

כב' השופט: תעשו סדר ביניכם

 

עו"ד ארז: זה בדיוק מה שאני רוצה, שחברתי תגיד לי את מי היא רוצה מהמצהירים שלי ואני אביא אותם.

 

עו"ד טלי: אני רוצה את כל המצהירים שלך

 

עו"ד ארז: חברתי נוח לה כי אנחנו משלמים על ההקלטה, אנחנו משלמים על הכל, אבל זה עניין של הוצאות בסופו של יום. להשבית מחלקת רשומות בכדי שהמצהירה תגיד שהיא פנתה אליו בתאריך כזה או אחר. אם חברתי אומרת פניתי במועד אחר, אני אשמח, אבל אם לא,

 

עו"ד טלי: אנחנו נדבר בינינו. אני אסתכל ואני אגיד לך.

 

עו"ד ארז: בכל מקרה אדוני, אני חושב שאנחנו נידרש למועד נוסף

 

כב' השופט: מי יש פה חוץ משני ההורים מטעמך?

 

עו"ד טלי: לי יש את שני ההורים

 

כב' השופט: ומי לך? עזוב את הטכנים

 

 

 

— סוף עמוד 36 —

 

עו"ד ארז: מבחינת תצהירים יש לי את רופא המשפחה, שהוא יעיד בוודאות, יש לי את שני הרופאים מביה"ח, מנהל המחלקה וסגן המנהל שיעידו בוודאות. בנוסף כנראה אביא עד נוסף שהוא לא בשליטתי ויש לנו את רופאת חדר המיון שהיתה ב-26 למרץ 98, שחברתי ודאי תרצה לחקור אותה. אני חושב ששלושת העדים האלה חברתי ודאי תרצה לחקור. אולי נתחיל אתם, ואח"כ נראה הלאה. אני אביא עוד 3 עדים לאותו מועד. חברתי תביא את ההורים. אני אביא עוד 3 עדים.

 

עו"ד טלי: 10 עדים לא יעידו באותו יום, זה לא פרקטי, בוא נקבע עוד מועד ויעידו כל פעם 5.

 

עו"ד ארז: לאותו יום נזמין את רופאת המלר"ד ד"ר פאחר אל-דין ושני הרופאים הכירורגים. במסגרת הדיון הקודם עלתה פה השאלה שהוא היה בחו"ל או לא. חברתי הבטיחה שתבדוק את זה. אנחנו מצאנו כממצא שהוא היה בחו"ל בשנת 97.

 

עו"ד טלי: איפה מצאתם את זה, אגב?

 

עו"ד ארז: קיבלנו את המידע שב-97 הוא היה בחו"ל

 

 

 

 

 

<"7">

 

החלטה

 

התיק קבוע להמשך ב-15 לפברואר ובישיבה זו תדאג ב"כ התובעים להופעתם של יתר עדיה והנתבעת תדאג להופעת הרופאים, מנהל המחלקה הכירורגית של ביה"ח וסגנו ורופא המשפחה והרופאה שהיתה במלר"ד באותו זמן.

 

<"8">

 

 

 

ניתנה והודעה היום ט' בשבט תש"ע, 24/01/2010 במעמד הנוכחים.

 

 

 

5129371

 

 

 

 

 

5129371

 

 

 

דר' עדי זרנקין 54678313-1125/07

 

5467831354678313

 

 

 

עדי זרנקין, שופט

 

 

 

 

 

סוף דיון

 

הוקלד על ידי: ליליאן שושן

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

 

 

— סוף עמוד 37 —

 

 

תא (חי') 1125-07‏ ‏ עז' המנוח אבוזלף שלמה ז"ל נ' שירותי בריאות כללית

 

 

 

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות יש למלא את הפרטים הבאים או לחייג 8517*

תוכן עניינים
שיתוף

עו״ד ענת מולסון

בעלת תואר ראשון במשפטים. עוסקת בתחום רשלנות רפואית מעל 25 שנים. מרצה בכנסים בתחום הרשלנות הרפואית. בוגרת השתלמות ברפואה למשפטנים באונ' ת"א. חברת האגודה לזכויות החולה. שותפה במשרד נבו מולסון העוסק בתחום הרשלנות הרפואית בלבד. רוב המקרים בהם מטפלת הם רשלנות בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון מחלות. לא גובה שכר טרחה מראש, אלא רק בסוף התביעה ורק אם זוכה. השיגה פיצויים של מאות מיליוני שקלים ללקוחותיה.

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות ע"י עו"ד ענת מולסון, יש למלא את הפרטים הבאים או להשאיר לה הודעה בטלפון 8517*

עשוי לעניין אתכם