בית משפט השלום בתל אביב – יפו
30 ינואר 2012
ת"א 35439-07 דגמי ואח' נ' ד"ר פנחס גונן
בפני
כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר
ת ו ב ע י ם
1. (פסול דין)
2. (פסול דין)
נ ג ד
נ ת ב ע
ד"ר פנחס גונן
פסק דין
בפניי תביעה כספית-נזיקית בגין טענה ל-רשלנות רפואית בביצוע ברית מילה.
°
מבוא
1. כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי התובעים ביום 12.7.07, הוגש מטעם התובע הקטין דכאן [להלן – התובע], על ידי אפוטרופסו הטבעי, מר אבי דגמי, ועל ידי תובע קטין נוסף, הוא התובע 2 בכתב התביעה, כאשר בפיו של התובע 2 טענות דומות במהותן לטענותיו של התובע כלפי הנתבע, בגין רשלנות בביצוע ברית מילה.
2. בדיון מיום 11.1.10, ניתן פסק דין כנגד התובע 2, בשל אי התייצבותו לדיון ההוכחות, ובאשר לא הוכיח תביעתו, ותביעתו נדחתה. משכך, נותרה בעינה התביעה שבין התובע לבין הנתבע, והמחלוקות בין הצדדים תידונה להלן.
טיעוני התובע
3. התובע, יליד 25.7.05, נולד בבית החולים איכילוב, וביום 8.9.05, בשעה 12.00 לערך, נערכה לו ברית מילה על ידי הנתבע, אליו החליטו הורי התובע לפנות, בשל היותו כירורג בהכשרתו. התובע, אשר נולד כפג, סובל מאז לידתו מסוגים שונים של מומים בלבו, ומסיבה זו בחרו הוריו בנתבע כמוהל בבריתו.
4. בעת ביצוע הברית, כך בכתב התביעה, נפגעו כלי הדם של התובע באזור בו בוצע הברית, והנתבע מצידו לא טרח לחבוש את האיזור הנימול, בנמקו כי כך הוא נוהג כדבר שבשגרה, כפי שמצוין בעלון שהוא מחלק ללקוחותיו, והדבר החריף בדיעבד, כך לטענת התובע, את הסיכון בו שהה אותה עת.
— סוף עמוד 1 —
5. עוד לטענת התובע, הנתבע לא רק שלא טרח לחבוש את האזור, אלא שאף לא עשה שימוש בכפפות או כל אביזר סטרילי אחר, וביצע את ההליך בידיים חשופות, תוך שהוא חושף את התובע לסכנת זיהום.
6. בסמוך לאחר ביצוע הברית, כך התובע, החל הוא לסבול מדימום באזור הנימול, והובהל באחר הצהריים של אותו יום למרפאתו של הנתבע, כאשר כל אותה עת, הינו סובל מאובדן דם וחיוורון. הנתבע מצידו הרגיע את הורי התובע, ואף לא סבר כי יש מקום להפנותו לבית החולים.
7. התובע טוען, וחוזר טוען לאחר מכן שוב ושוב בסיכומיו, כי כשעתיים לאחר הבדיקה האמורה במרפאתו של הנתבע, התקשרו הוריו אל הנתבע, וטענו בפניו כי התובע ממשיך לסבול מדימום באיזור הגניטליה, וכי הוא סובל מחיוורון. גם בשיחה זו, כך לטענת התובע, הרגיע הנתבע את הורי התובע, באומרו כי "הכל יהיה בסדר" [ראה ס' 11 לסיכומים, ס' 11 לתצהיר אבי התובע].
8. בבוקרו של היום למחרת, 9.9.05, ומשחיוורונו של התובע לא הוקל ואף חלה החמרה, סרו הורי התובע למוקד החירום בבית החולים דנה לילדים, שם אובחן התובע כסובל מאובדן דם ניכר. התובע הועבר לחדר המיון, קיבל עירוי דם להסדרת צניחת ההמוגלובין שארעה, ואושפז למשך 3 ימים, מיום 9.9.05 – 11.9.05.
9. התובע טוען כלפי הנתבע כי בנסיבות המתוארות, חב כלפיו הנתבע בחובת זהירות מושגית וקונקרטית, ומשהפר אותה, הרי שהתרשל כלפיו. לשיטתו, בהתנהגותו הרשלנית, הציבו הנתבע בסיכון חיים ממשי, גרם לו עצמו לנזקים, ולהוריו לעגמת נפש גדולה.
10. בסיפא לסיכומי התובע, עותר הוא לפיצוי בגין הוצאות שנגרמו לו עקב אשפוזו בבית החולים, הגם, כך לטענת התובע, שלא עלה בידיו להציג כל אסמכתא בגין ההוצאות הנדרשות, והוא סבור כי המדובר בהוצאות שגרתיות ומקובלות. בנוסף, עותר הוא להחזר בגין עלות ביצוע הברית, ואת הפיצוי בגין כאב וסבל ועגמת הנפש הנטענת, מותיר הוא בידי בית המשפט.
טיעוני הנתבע
11.
12. — סוף עמוד 2 —
13. הנתבע הינו מומחה לכירורגיה, בעברו תפקד ככירורג בכיר ואחראי על מערך הטראומה בבית החולים בילינסון, והינו מוהל מוסמך עתיר ידע וניסיון, שביצע במהלך שנותיו אלפי בריתות.
14. מהלך הברית, כך לטענת הנתבע, היה תקין לחלוטין, הברית בוצעה כהלכה ובהצלחה, ובסיומה לא נצפה כל דימום, ומשכך שוחררו התובע והוריו, לאחר שהסביר להם הנתבע, לפרטי פרטים, כיצד יש לטפל ולהשגיח על התובע. הנתבע מסר להורי התובע את מספר הטלפון שלו, ויידעם כי הינו זמין 24 שעות ביממה לכל פנייה מצידם.
15. שעות ספורות לאחר ביצוע הברית, שוחחו הורי התובע עם הנתבע, ועל פי הוראתו, הגיעו אליו לבדיקה, בשל כתמי דם [להבדיל מדימום אקטיבי לו טוענים הורי התובע], שהופיעו בחיתולו, בשעה 16.00 לערך. הנתבע בדק את התובע, ואותה שעה לא נצפה כל דימום מהאיזור הנימול, התנהגותו של התובע העידה על מצב טוב וחיוניות, והנתבע שחרר את התובע והוריו לביתם. לאחר מכן, כך הנתבע, לא היתה כל פנייה מצד הורי התובע כלפיו.
16. למחרת היום, בשעה 11.20 לערך, כ- 24 שעות לאחר ביצוע הברית, הובא התובע על ידי אביו למוקד קופת החולים ברמת השרון, בוצעה בדיקת דם שהעידה על המוגלובין בערך של 7.4, לא נצפו כל כתמי דם, ולו הקלים ביותר, והתובע הופנה לחדר המיון. כשעה ו-20 דקות לאחר כמן, התקבל בבית החולים איכילוב, שם צוין כי מצוי בהכרה מלאה, שקט, נשימתו תקינה, ועור חיוור, ועל כן הושאר להשגחה. מהרשומה הרפואית עולה, כך לטענת הנתבע, כי לא היה כל דימום אקטיבי בעת בדיקת התובע, ומצבו בקבלתו היה טוב, ולא היו כל סימני מצוקה. במהלך אשפוזו, ביום 9.9.05, ניתנה לתובע מנת דם אחת, ובחלוף יומיים שוחרר לביתו.
17. טוען הנתבע כי ראשית לכל, יש לקבוע כי הברית עברה בהצלחה, ולא היתה כל טענה מצד התובע בגין ביצוע רשלני של ההליך עצמו, ומשכך יש לדחות כל טענה בגין החזר הוצאות ביצועה. הדימום שנוצר לטענת התובע, הינו לשיטת הנתבע אירוע שכיח ומוכר, וידוע שהדבר עשוי להתרחש לאחר ביצוע ברית, כפי שהעידו מומחי שני הצדדים. כמו כן, העדר חבישת המקום אינו מהווה רשלנות מצד הנתבע, מאחר שממילא אינו נוהג לעשות כן בשל הסכנות החמורות הטמונות בחבישה, כפי שנוהגים יתר המוהלים, ובעיקר מוהלים המבצעים בריתות, ואף אורולוגים המנתחים איברי מין.
18. הנתבע אף שולל את טענת התובע לפיה התרשל באי הפנייתו למיון עוד ביום הברית. לשיטתו, לא היה כל דימום בעת ביקור התובע במרפאה מספר שעות לאחר הברית,
19. — סוף עמוד 3 —
20. ומצבו נצפה כתקין, וממילא, אין כל בסיס לטענה כאילו הורי התובע פנו אל הנתבע בשנית, במהלך אותו יום, ועל כן אין כל בסיס לטענת התרשלות מצידו.
21. זאת ועוד. הנתבע טוען כי אין כל שחר לטענות התובע כאילו הובהל לחדר המיון בשל מצב חירום, כאילו היה מצוי הוא בסיכון חיים. לשיטת הנתבע, הרישום הרפואי בגין התובע מעלה כי מצבו הכללי היה טוב, וכך התרשם כל גורם רפואי שבדקו בזמן אמת.
22. לעניין טענות התובע להחזר הוצאותיו, סבור הנתבע כי אין לשעות לדרישותיו אלו, מאחר שהברית בוצעה בהצלחה, ללא כל צורך בניתוח מתקן או טיפול רפואי הקשור לאיבר מינו, ועל כן אין לשלול לו את שכרו בגין עבודתו. לעניין הוצאות האשפוז הנטענות, ממילא, כך הנתבע, המדובר בהוצאות שהינן בגדר נזק מיוחד, הטעונות הוכחה, ומשאין כך בענייננו, הרי שיש לדחות טענה בגין השבתן.
23. ולבסוף, לעניין הטענה לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל, טוען הנתבע כי המקובל הינו שהתובע יעמיד ויאמוד את הסכום אותו הוא דורש, ואין יכול הוא להותיר הדבר אך ורק בידי בית המשפט. משלא עשה כן התובע, יש לדחות את הפיצוי גם בגין ראש נזק זה.
חוות דעת מומחי הצדדים
24. מטעם התובע, הוגשה חוות דעתו של ד"ר יעקב בן חיים, מיום 11.5.08, בה קובע המומחה כי התובע סבל מסיבוך קשה של דמם חריף לאחר ביצוע ברית המילה, כאשר סיבוך מעין זה יכול היה להימנע, לו היה המוהל חובש את איזור הברית. משלא עשה כן לאחר המילה, היה עליו לחבוש את המקום על מנת לעצור את הדימום כאשר הופיע, בעת שבדק את התובע במרפאתו לאחר ביצוע ההליך, ולחלופין, היה עליו להפנותו מיידית לחדר המיון, במידה והדימום לא היה פוסק. הסיבוך הקשה שנוצר, כך בחוות הדעת, גרם לאנמיה קשה, שהצריכה מתן מנת דם, והשגחה באשפוז משך 3 ימים.
25. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של פרופ' פנחס לבנה, מיום 25.8.08. בחוות דעתו קובע המומחה כי ההליך בוצע באופן מקצועי, ואמנם לא בוצעה חבישה אך אין כל הכרח לעשות כן, והיא אופציונאלית בלבד, מה גם שהיא טומנת בחובה סיכונים וחסרונות, ועשויה לגרום ללחץ על הפין ופגיעה באספקת דם אליו, עד כדי נמק. לאחר הברית אכן הופיע דימום באיזור הנימול, ועל כן אושפז התובע לצורך השגחה וקיבל עירוי דם. הדימום פסק מעצמו, ואין מדובר בדמם עורקי. לאחר מכן החלים התובע, ולא צפוי כל נזק נוסף.
דיון והכרעה
26.
27. — סוף עמוד 4 —
28. המחלוקת העיקרית שנטושה בין הצדדים, כפי שעולה באופן מובהק מסיכומי התובע, הינה בשאלה האם אכן פנו הורי התובע אל הנתבע בשנית ביום ביצוע ברית, לאחר שכבר ביקרו במרפאתו בחלוף מספר שעות מביצוע ההליך, או שמא לא היתה כל פנייה כזו מצידם, כטענת הנתבע, ועל כן אין כל בסיס לטענתם לאי הפנייה לחדר המיון מצידו. עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם אכן כטענת התובע נוצר דימום בלתי פוסק באזור שנימול, או שמא מדובר היה בכתמי דם בודדים בלבד, שלא הצריכו מתן כל טיפול רפואי, כטענת הנתבע.
29. זאת ועוד; מסיכומי התובע, עולה כי הטענות שהופיעו בכתב התביעה, לאי חבישת המקום לאחר ביצוע הברית, ואי שימוש בכפפות ואביזרים סטרילים, נזנחו כליל, ולא הופיעו כלל בסיכומים מטעמו, ועל כן אינני רואה כל טעם לדון בהם.
30. אין חולק גם, כי אין כל טענה לנכות מכל סוג שהיא, וטענתו היחידה של התובע הינה לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו, כאב וסבל ועגמת נפש שנגרמו לו ולהוריו עקב אשפוז התובע משך 3 ימים בבית החולים.
עדותו של אבי התובע
31. בתחילת חקירתו הנגדית, נשאל האב אודות הטיפולים הרפואיים אותם עבר התובע עקב הברית, ובגינם נשא בתשלום, אותו הוא עותר לקבל חזרה, והודה ואישר כי לא שילם כל סכום שהוא לבית החולים בגין אשפוז התובע, וכי אין בידיו כל קבלה, וממילא "לא היו הוצאות כל כך גדולות, אפשר לראות…". [עמ' 7 ש' 1-3, עמ' 5 ש' 23-26].
32. עוד אישר האב בעדותו, כי מראה האזור שנימול לאחר ביצוע הברית הינו תקין, ואין לו כל טענה כלפי ביצוע ההליך והמצב שנותר לאחריו [עמ' 6 ש' 19-24], ואישר גם כי לא ארע כל זיהום באזור המטופל [עמ' 9 ש' 19].
33. לטענתו, כאשר לקח את התובע למוקד קופת החולים ברמת השרון, נצפה דימום, והיה דם בטיטול, הגם שלא ידע להסביר האם מדובר היה אכן בזרימת דם, היינו דימום מתמשך, או שמא מדובר היה רק בכתמי דם; "בטיטול היה דם…לא יודע את ההגדרות והמונחים. פותחים טיטול והיה דם…לא ראיתי זרימה, אבל בפעם הראשונה שהגעתי כל הבגדים, כולל הטיטול, היו ספוגים בדם, כולו היה גם, לא יכול להגיד לך זרימה…ראיתי דברים ספוגים בדם…לא ראיתי זרימה של דם [עמ' 10 ש' 1-16]. לאחר מכן שינה מעט מדעתו הנחרצת וטען כי כאשר הגיע עם התובע לחדר המיון, אינו זוכר אם היה דימום, שכן אין ביכולתו לזכור את הפרטים במאת האחוזים [עמ' 10 ש' 23-24].
— סוף עמוד 5 —
34. כאשר נשאל אבי התובע אודות השתלשלות האירועים לאחר ביצוע הברית, הסביר כי לאחר הברית, כאשר הבחינו בדימום, התקשר למרפאת הנתבע, והגיע אליו לבדיקה. הנתבע מצידו הרגיע את הורי התובע, הם מצידם לא מצאו כל מקום לדאגה, ושבו לביתם [עמ' 11 ש' 25-27]. ואולם, כעבור שעתיים, התקשר שוב אל הנתבע, הודיעהו כי הטיטול שוב התמלא דם, והנתבע מצידו הרגיעם ואמר "הכל בסדר ואל תדאגו" [שם, בש' 28-29]. ושוב, גם בנקודה זו, לא ידע האב לומר מי היה זה שביצע את אותה שיחת טלפון שבמחלוקת – האם היה זה הוא, או שמא רעייתו, ולדבריו, אינו זוכר בוודאות.
35. לשאלה מדוע בבוקר המחרת פנו מיד למוקד ולא אל הנתבע שוב, השיב "אחרי שראיתי איך הילד נראה, צבע עורו והכל, המשפחה אמרו שאם אתה כל כך ספקן, אמא שלי אמרה, אבא שלי והאחים, אמרו המוקד לידך, לך לשם ויראו. אני לא צריך שיגיד לי כל הזמן תירגע והכל בסדר, ואין מה לדאוג, אני צריך שיבדקו לי את הילד". [עמ' 12 ש' 3-5].
עדותו של הנתבע
36. בעדותו, הסביר הנתבע כי בסיום עריכת כל ברית, מקבלים הורי הוולד הימנו הנחיות בכתב, שכוללות גם הסבר בעל פה והדגמה. כמו כן, לאחר הברית, הוא מחליף לתינוק חיתול, מדגים להורים כיצד לשמן את המקום, מוודא שאין כל דימום מהאיזור, תוך כך שאם מתעורר בלבו ספק שהוא בנוגע לדימום לאחר הברית, הוא מבצע בדיקה נוספת בטרם שחרור ההורים, לוודא שאין דימום, כך ש"אף תינוק לא יוצא עם דימום" [עמ' 16 ש' 1-5].
37. הנתבע הסביר, כי מניסיונו רב השנים וידיעותיו בנושא, דימום שאכן מופיע לאחר ביצוע הברית, נובע מסיבה אחת בלבד, שהינה הידבקות של הטיטול אל הפצע, ומשיכתו בעת החלפת החיתול, ולדבריו, "דימום שפסק בברית, לא יתחדש אלא אם כן נדבק החיתוך ונמשך" [שם, בש' 12-15]. עוד הוסיף, כי כתמי דם על החיתול עשויים להופיע עד 48 שעות לאחר הברית, ועד קוטר של 3 ס"מ מקסימום [ש' 28-29].
38. הנתבע אישר כי לאחר ביצוע הברית, כ-3 או 4 שעות לאחריה, התקשרו אליו הורי התובע, והוא מצידו זימנם למרפאתו מאחר שחש בטון קולם כי ככל הנראה אינם רגועים, ומניסיונו הרב, במצב כזה, הוא מזמן את ההורים אליו למרפאה [עמ' 19 ש' 17-20]. לאחר מכן, כך העיד, לא היתה כל פנייה נוספת מצד ההורים אליו, והפנייה הבאה לאחריה היתה רק ביום בו שוחרר התובע מבית החולים. עוד הוסיף, כי כל פנייה חריגה נרשמת על ידו ביומן שהוא עורך, וכל ביקורת מופיעה אף היא.
39.
40. — סוף עמוד 6 —
41. לעניין טענת הדימום, העיד הנתבע כי לא היה כל דימום בעת שבדק את התובע במרפאתו שעות ספורות לאחר הברית:
"לא היה דימום. אני לא חבשתי לו, לא יעלה על הדעת שהוא בא עם דימום מהבית ולא אחבוש לו. היה גם על הטיטול, שתן וכו'. אבל בכל זאת דימום אקטיבי לא היה, התינוק נראה בסדר, יש כמה סימנים למושג הזה בסדר. הסימנים של תינוק שהוא חיוני – בוכה בקול, מזיז ידיים ורגליים ועוד בדיקה שעושים כדי לדעת אם הילד בחסר משמעותי של דם…
ש. את כל הבדיקות האלה עשית לתובע?
ת. כן
ש. ונוכחת לדעת שהכל בסדר?
ת. נוכחתי לדעת שאין פה שום דבר חריג, החזרתי אותם לדף ההנחיות הצהוב להמשיך לפיו".
[עמ' 20 ש' 1-12].
42. הנתבע אישר כי אכן, מסמכי האשפוז מעידים כי התובע הגיע לבית החולים כשרמת ההמוגלובין שלו הינה 7, שהינה רמה נמוכה [עמ' 22 ש' 19], כאשר הרמה התקינה הינה 10, אך לדידו, גם רמה של 7 אינה מחייבת מתן דם. עוד הסביר, כי לשיטתו, מצבו של התובע לא הצריך אשפוז בן 3 ימים כפי שאכן היה בפועל, אך מאחר שמדובר היה בתינוק בן 10 ימים, והיה צורך בקבלת תוצאות בדיקות דם ותרביות, בנוסף לימים שישי שבת בשבוע, כאשר ביום שבת אין שחרור, התעכב האשפוז מעל לצורך ומעבר לנדרש [שם, ש' 13-14, 30].
43. מהעדויות והראיות שהובאו בפניי, עולה כי אין ולא יכולה מחלוקת כי התובע הגיע לבית החולים כשרמת ההמוגלובין בדמו נמוכה מהרמה התקינה. כאמור לעיל, גם הנתבע בעדותו אישר זאת, ואישר כי אכן המדובר ברמה נמוכה, אם כי לשיטתו, אין הדבר מעיד בהכרח על הצורך בקבלת עירוי דם. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות בהן המדובר בתינוק רך בימים, שטרם חלפו ולו שבועיים מלידתו, אשר סבל ככל הנראה ממצוקה כלשהי, ואין חולק, כפי שאף נכתב במסמכי בית החולים, כי סבל מחיוורון ודימום כלשהו, הרי שיש לקבל את עמדת ההורים המודאגים, שראו צורך לפנותו לחדר המיון, ואת הפעילות שבוצעה בבית החולים לשם טיפול בו – על ידי מתן עירוי דם.
44. ואכן, ישנה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם פנו הורי התובע אל הנתבע בשנית ביום הברית והלה לא הפנה אותם למיון למרות הדימום הבלתי פוסק, ומכאן רשלנותו כלפי התובע וכלפי הוריו, ומכאן גם הצורך שנולד לאחר מכן, לאשפזו משך 3 ימים וליתן לו עירוי דם.
45.
46. — סוף עמוד 7 —
47. א. עדותו של אבי התובע הותירה בי רושם שאינו חד משמעי לעניין התרחשות
האירועים, והתקשיתי לקבוע על פי דבריו, עדותו, כתבי הטענות מטעמו, ולאחר
מכן טענותיו לפיהן חלפו שנים רבות ואין ביכולתו לזכור לפתע את אשר התרחש
בוודאות, את אשר אירע לאחר שפנו למרפאת הנתבע לראשונה באותו יום, בחלוף
מספר שעות מביצוע הברית.
ב. הנתבע שהעיד כי כל פניה נרשמת על ידו ביומנו, ומאחר ולא נרשמה הפנייה
השנייה, לא היתה פנייה כזאת. עם זאת עולה כי גם הפניה הראשונה, שבעקבותיה
ביקרו ההורים במרפאת הנתבע לא נרשמה ביומנו של הנתבע.
48. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין, וכפי שההיגיון הבריא ילמדנו, סביר יותר להניח שהיה בסיס מוצק, ברמה זו אחרת, לדאגה וחרדה מצד הורי התובע, אשר בראשונה הביאם למרפאתו של הנתבע לבדיקה, ובבוקר שלמחרת, גרם להם לפנות למוקד הרפואי של קופת החולים, ולאחר מכן לפנות את התובע לבית החולים. וזאת, הגם שלא הוכח, כטענת התובע והוריו, שהדבר היה בהול או דחוף, ואכן, כטענת הנתבע, לא נרשמה פנייה דחופה, ולא נתבקש פינוי על ידי אמבולנס, וגם במסמכי האשפוז, נרשם עם קבלתו, כי מצבו של התובע טוב.
49. לכך יש לצרף גם את העובדה כי לא היה בידי התובע להוכיח את ההוצאות רפואיות שנגרמו לו, והוא אישר זאת באופן מיידי, וגם את התמיהה בנוגע לכך שלא אמד את הכאב והסבל להם הוא טוען ובגינם מבקש הוא פיצוי, ואף לא את עגמת הנפש, והותיר את קביעת שיעורם בידי בית משפט זה.
50. לפיכך, ולאחר ששקלתי את העדויות, הראיות, וטענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה ולקבוע כדלקמן: מאחר שבידי התובע אין כל טענה בגין ביצוע הברית, ומאחר שאבי התובע הודה ואישר כי הברית נערכה ללא כל רבב, ואין כל טענה בפיו אודות התוצאה הסופית, לא ראיתי לפסוק החזר הוצאות בגין ביצוע הברית, וסבורני כי בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת הנתבע לפיה מגיע לו שכרו בגין עבודתו, כל שכן שאין כל טענה כלפי ביצועה. על כן, הפיצוי בגין ראש נזק זה נדחה.
51. בגין החזר הוצאות רפואיות, מאחר שהמדובר בהוצאות שהינן בגדר נזק מיוחד, שיש חובה להוכיחו באסמכתאות, ומאחר שהתובע טען כי בפועל לא שילם כלל על אשפוזו, וככל הנראה המדובר בטענה בעלמא, ללא כל בסיס, מצאתי לדחות אף טענה זו.
52. ולבסוף – בגין כאב וסבל ועגמת נפש; אין ספק בעיניי כי בנסיבות התיק דנא, ארעה להורי התובע עגמת נפש בדרגה מסוימת, והם סבלו וכאבו, וחוו טראומה מסוימת, ככל
53. — סוף עמוד 8 —
54. הורה לילד אשר חווה את מצוקתו של כפי הנראה בעיה רפואית כלשהי, לא מוצא לה מזור מאת המטפל, ונדרש להגיע לבית החולים, שללא ספק הינו המוצא האחרון, והמקום אליו אין כל שאיפה או רצון להגיע, ואני סבור כי אין כל צורך להרחיב בדברים אלו, שברורים לכל בר דעת, ואין לי ספק שאילולא ראו בכך צורך אמיתי, היו מעדיפים להימנע מכך. ובנסיבות העניין, סבור אני כי הדבר ארע בשל הדימום [שאינני מוצא מקום לקבוע מסמרות לעניין דרגתו וחומרתו], שהתרחש לאחר ועקב ביצוע הברית, ואין נפקא מינה בעיניי, אם התקשרו הורי התובע בשנית לנתבע, אם לאו.
55. אשר על כן, מצאתי לקבוע כי יש לפסוק לתובע פיצוי סמלי בגין ראש נזק זה, אותו אני מעמיד על סך של 5,000 ש"ח .
סוף דבר;
56. הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪. לסכום יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ו' בשבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.
