תביעת מיליונים: הרופא הזין נתונים שגויים למחשב ואיבדתי ראייה בעין
צעיר בן 33 מצפון הארץ, נשוי ואב לשלושה, תובע מיליונים מהדסה אופטימל בגין ניתוח לקיצור ראייה שגרם לו לנזק קשה ובלתי הפיך בעיניו. באמצעות באת כוחו, עו"ד ענת מולסון ממשרד עורכי הדין נבו – מולסון, טוען הצעיר כי הרופא הכניס נתונים שגויים למכשיר הלייזר וביצע בו ניתוח בנתונים שאינם נכונים ובאופן שהותיר אותו עיוור למחצה. בעקבות מצבו, הוא אינו מקיים קשר בינאישי עם אשתו, אינו ממלא את תפקידו כבעל וכהורה ואינו מסוגל לעבוד ולפרנס את משפחתו.
בעקבות המלצה של חבר, פנה למכון הדסה אופטימל לצורך בדיקת אפשרות של הסרת משקפיים בלייזר. התובע נפגש עם פרופ‘ טיכו כדי לבצע בדיקות התאמה לניתוח לייזר מסוג LASIK. במועד זה בוצעו מס‘ בדיקות, ובסיומן הודיע פרופ‘ טיכו לתובע כי הוא נמצא מתאים לניתוח בשתי עיניו. פרופ‘ טיכו ציין בפני התובע כי כבר למחרת הניתוח הוא לא יזדקק למשקפיים וכי ראייתו תהיה כמעט 6/6. סיבוכים ו/או סיכונים, לרבות הסיכונים שהתממשו בפועל, כלל לא הובאו לידיעתו של התובע.
התובע, אשר התרשם מאוד מפרופ‘ טיכו, קבע מועד לביצוע הניתוח. הוא הגיע התובע למכון לביצוע הניתוח והתקבל ע"י אחות, אשר נתנה לו כדור טשטוש וכרבע שעה לאחר מכן, הכניסה אותו לחדר הניתוח. במועד זה, כשהוא מטושטש ונרגש, הוגש לתובע לחתימתו טופס הסכמה לניתוח מבלי שהוסברה לו מהות הטופס והסיכונים הכרוכים בניתוח האמור. לשאלתו באשר לפשרו של הטופס נענה התובע כי זהו טופס סטנדרטי עליו חותמים לפני ניתוח.
למחרת הניתוח הגיע התובע לבדיקת ביקורת אצל פרופ‘ טיכו, אשר אמר כי הניתוח נראה מצוין ובתוך שבוע-שבועיים, כך הבטיח לתובע, כבר יראה ללא משקפיים. בדרכו חזרה מהבדיקה, חש התובע כי ראייתו מטושטשת וכי הוא מתקשה לראות שלטים על הדרך ואף את מספרי המכוניות אשר נסעו לפניו.
התובע המשיך לסבול מראיה מטושטשת שאף הלכה והחמירה בשעות הערב והלילה (אז התווספה אליה גם ראיה כפולה) ובחלוף כשבועיים, הגיע לביקורת נוספת אצל פרופ‘ טיכו, אשר בדק אותו ואמר לו כי התסמינים מהם הוא סובל הם נורמליים וכי ההחלמה מתארכת בגין המספרים הגבוהים שהיו לתובע לפני הניתוח.
במהלך חודשים רבים לא חל שיפור בראייתו של התובע, שהייתה מטושטשת ומעוותת עם סינוורים ביום ובלילה. במקביל, גם חדות הראיה הלכה והתדרדרה ובהמלצת רופא העיניים של התובע, שב התובע להרכיב משקפים בכדי להגיע לראיה תפקודית.
התובע נבדק ע"י פרופ‘ טיכו אשר הציע לו לעבור ניתוח תיקון כדי להוריד את שארית הצילינדר שנותר מהניתוח הראשון. התובע חשש מאוד מביצוע ניתוח נוסף אשר עלול להרע את מצבו. פרופ‘ טיכו הרגיע את התובע והבטיח לו כי מדובר בניתוח פשוט, אשר ישפר את מצבו. בסופו של יום השתכנע התובע וקבע מועד לניתוח, ליום 26.4.06.
ביום 26.4.06 הגיע התובע לביצוע ניתוח מתקן לעין ימין. לפני כניסתו לניתוח, הוגש לחתימתו טופס הסכמה לניתוח, שוב ללא הסברים אודות מהות הטופס והסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח נוסף בעין שכבר נותחה. עם צאתו מהניתוח, נבעת התובע לגלות כי ראייתו הנה גרועה ביותר וכי בעין המנותחת, עין ימין, הוא כמעט ואינו רואה דבר. פרופ‘ טיכו הרגיע את התובע ואמר לו כי המצב ישתפר אך בפועל, לא היה כל שיפור בראיה-ההיפך הוא הנכון.
בבדיקות הביקורת לאחר ניתוח התיקון התלונן התובע על "צל" בעין ימין, ראיה כפולה וכאבי ראש.
בחודש 1/07 ומשלא חל כל שיפור בראייתו, נבדק התובע ע"י פרופ‘ פרוכט, אחד מרופאי המכון. פרופ‘ פרוכט בדק את התובע ואמר לו כי הוא אינו יודע מה אירע בניתוח וכי עליו לבדוק את העניין עם פרופ‘ טיכו. ביום 18.2.07 הגיע התובע למכון בכדי להיבדק שוב ע"י פרופ‘ פרוכט אך לפני כן נפגש עם פרופ‘ טיכו.
במועד זה ולתדהמתו של התובע, אמר לו פרופ‘ טיכו כי נתוני התשבורת אשר הוכנסו למכשיר הלייזר היו נתונים שגויים והם גרמו לקוצר ראיה גבוה ולצילינדר גדול בעין ימין.
פרופ‘ פרוכט ופרופ‘ טיכו המליצו לתובע על ביצוע ניתוח מתקן נוסף לעין ימין אך בשל חששו הברור מכישלון נוסף, החליט התובע שלא לעבור ניתוח תיקון נוסף בעין ימין.
כיום ועקב רשלנותם של הנתבעים, סובל התובע מכפל ראיה קשה הנובע מחוסר איזון בחדות הראיה בשתי העיניים-מצב אותו כלל לא ניתן לתקן באמצעות משקפיים. לפגיעה הקשה בראייתו של התובע אף משמעות נפשית, הכול כפי שיפורט להלן.
מומחה למחלות וניתוחי עיניים, בדק את המסמכים ואת הצעיר, וקבע בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים של מכון הדסה אופטימל ובעטיים נגרמו לתובע נזקים קשים.
המומחה קובע כי נתוני ראייתו של הצעיר שהוכנסו למכשיר ה LASIK בניתוח התיקון היו שגויים ולא התאימו למצב הראייה של עין ימין לפני הניתוח. בגיליון הניתוח ניתן לראות כי הנתונים שהוכנסו למכשיר הנם לתיקון רוחק ראיה של +4.30 עם מינוס צילינדר של 4 דיופטר בציר של 5 מעלות, כאשר בפועל, נתוני התשבורת של התובע היו קוצר ראיה קל, של -0.5 עם מינוס צילינדר של 4 דיופטר בציר של 5 מעלות.
טעות זו יכולה הייתה להימנע לו הפרופ‘ טיכו היה מוודא כי הנתונים שהוכנסו למכשיר הם אכן הנתונים המתאימים לתשבורת של העין. כתוצאה מניתוח עינו הימנית של התובע בנתונים שגויים, נוצר הבדל גדול בין שתי העיניים, הגורם לבלבול ולראיה כפולה.
כתוצאה מהניתוחים, הידרדרה ראיית התובע בשתי העיניים. התובע סובל מחוסר איזון בתשבורת בין שתי העיניים-מצב הגורם לכפל ראיה, כאשר הדמות בכל עין היא בגודל שונה.
המומחה קבע כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע עקב רשלנות הנתבעים הינו 25%.
עוד קובע המומחה כי הנזק הקשה שנגרם לראייתו של התובע אינו ניתן לתיקון בעזרת משקפיים מכיוון שההבדל הגדול בין העדשות בעיניים יגרום לבלבול ולראיה כפולה ובאשר לעדשות מגע, לא ניתן לתקן הראיה בעזרתן שכן התובע אינו יכול להרכיב עדשות מגע בשל אי סבילות לעדשות. באשר לאפשרות ביצוע ניתוח תיקון נוסף קובע פרופ‘ טרייסטר כי אין כל ביטחון שניתוח נוסף יצליח וישפר את ראייתו של התובע.
מאז הניתוחים וכתוצאה מהפגיעה הקשה בראייה, התובע כיום במצוי במצב בו הוא משתמש בעין שמאל בלבד. התובע מתקשה מאוד בנהיגה בשל ראייתו המוגבלת, בעיקר בלילה ומוגבל לפיכך בניידותו.
מצב ראייתו הירוד של התובע מקשה עליו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כגון נהיגה, קריאה, צפייה בטלוויזיה ופעילות חברתית. עקב מצבו, מרבה התובע להסתגר בביתו והוא נמנע מלצאת. משכך הפכו חייו של התובע לדלים ומצומצמים בפעילויות.
עקב מצבו, סובל התובע ממצב נפשי ירוד, המאופיין בדיכאון, הפרעות בשינה, מתח ולחץ נפשי, פגיעה בתפקוד החברותי ובזוגיות, חוסר סבלנות כלפי בת זוגו ובני משפחתו ותחושה כי הוא תלוי בסביבתו.
מומחה בפסיכיאטריה, בדק את התובע וקבע בחוות דעתו לעניין נזקיו הנפשיים של התובע, כי לאחר הפגיעה הקשה בראייתו של התובע, בעקבות הניתוחים, החלה להופיע אפיזודה ממושכת של עצב מלווה יאוש, חוסר תקווה, הפרעות שינה וירידה בתיפקוד בעבודה עד כדי הפסקת העבודה באופן מוחלט. התובע הפך פסיבי, נמנע, לא יוזם ותלותי עם מחשבות אובדניות, חרד, אימפולסיבי ועצבני.
גם ביחסים הבינאישיים עם אשתו הפך לעצבני, אימפולסיבי ומתנתק. התובע חושב ללא הרף על ההפרעה בעיניו, התרחק מחבריו, שקוע במר גורלו, אינו מקיים קשר בינאישי עם אשתו ואינו ממלא את תפקידו כבעל וכהורה.
המומחה מעריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 20%.
הבעיות הרפואיות שנגרמו לעיניו של התובע מאז הניתוחים מלוות בהגבלות תפקודיות, הפוגעות בתפקודו של התובע המשמש כטכנאי גז, עבודה הדורשת ראיה מיטבית.
הצעיר מבקש מבית המשפט לפצותו בסכום המוערך בחישה מיליון ש"ח.
