פסק דין -תביעה נגד בית חולים מוקאסד בגין התרשלות בטיפול

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 13051-06 פאטמה סמאן נ' בית חולים מוקאסד

בפני

כב' סגנית הנשיאה עירית כהן

התובעת

פאטמה סמאן

 

נגד

נתבעים

1. בית חולים מוקאסד ח'יריה

2.ד"ר ניהאד אבו עסב

3.ד"ר הייתם אלחסן

 

פסק דין

1. התביעה נשוא תיק זה הנה תביעת פיצויים שהגישה התובעת נגד הנתבעים בטענה כי התרשלו בטיפול הרפואי שנתנו לה.

2. בתמיכה לטענתה הגישה התובעת את חוות דעתו של ד"ר רן כץ מבית החולים הדסה עין כרם. לעניין הנזק הגישה התובעת את חוות דעתו של פרופ' יוסף צימרמן.

3. הנתבעים הגישו לעניין האחריות את חוות הדעת של ד"ר אבו ערפה – מומחה בכירורגיה אורולוגית בבית החולים שערי צדק ולעניין הנזק את חוות דעתו של ד"ר גיל מורלי, מומחה ברפואה פנימית וגסטרואנטרולוג בבית החולים הדסה הר הצופים.

4. ד"ר מרט חייקין, מומחה בתחום הכירורגיה, מונה כמומחה מטעם בית המשפט.

5. מטעם התובעת העידו בעלה – סמאן חאלד; אחותה – סמאן עולה והתובעת עצמה.

6. מטעם הנתבעים נתן עדות ד"ר וליד עליאן, רופא במחלקה הכירורגית בבית החולים מוקאסד.

הניתוח

7. מחוות הדעת עולה כי ביום 27.8.04 אושפזה התובעת בבית החולים מוקאסד בשל כאבי בטן תחתונה באבחנה משוערת של דלקת באגן וכאב אגני כרוני.

לאחר שהוחל בטיפול אנטיביוטי הוחלט לבצע לפרוסקופיה אבחנתית שהיא סריקה של האגן על ידי סיב אופטי ומצלמת וידאו, לאחר ניפוח חלל הבטן בגז.

— סוף עמוד 1 —

הבדיקה בוצעה בהרדמה כללית ביום 28.8.04.

המנתח ציין שהשרוול והמצלמה עברו בין שתי לולאות מעיים שהיו דבוקות לאזור הכניסה והוא לא ראה כל סימן לפגיעה במעיים.

יום לאחר הניתוח סבלה התובעת ממחושים בבטנה. בבית החולים בוצעו בדיקות, לא הייתה עדות לבטן כירורגית או סימני גירוי צפקי והתובעת שוחררה לביתה.

יום למחרת חזרה התובעת לחדר המיון של בית החולים בשל כאבי בטן, חום והפרשה מפצע הניתוח.

התובעת הועברה בדחיפות לחדר הניתוח, בחקירת הבטן נמצאה פגיעה במעי דק, נמצא חור through and through העובר דרך מעי דק בצד אחד ויוצא בצדו השני וכליטר של נוזל מעי חופשי בחלל הבטן.

הנוזל נשאב, המעי הקרוע שוחרר ונכרת ובוצעה השקה מחדש של מעי למעי.

8. אין מחלוקת כי הפגיעה במעי אירעה במהלך הלפרוסקופיה.

9. המחלוקת היא האם התרשלו הרופאים בכך שבחרו בניתוח בשיטה הלפרוסקופית בנסיבותיה של התובעת והאם התרשלו בגילוי הפגיעה במעי.

האחריות

10. ד"ר כץ מתאר בחוות דעתו את מהלך הגישה הלפרוסקופית לחלל הבטן. לפי חוות הדעת, המנתח דוקר באופן עיוור את דופן הבטן, מנפח את הבטן ולאחר מכן דוקר בשנית את הדופן ומחדיר שוב, באופן עיוור, שרוול עבודה (הקרוי טרוקר) אל חלל הבטן, דרכו מוכנסת מצלמת וידאו הסוקרת את הבטן.

לדעת ד"ר כץ, הבחירה אצל התובעת בגישה זו שגויה מיסודה והיא שהובילה לתוצאה הקשה.

11. אין מחלוקת שהתובעת הגיעה לניתוח הלפרוסקופי כשלפניה ארבעה ניתוחים קודמים בבטנה, כאשר לאחר כל ניתוח נגרמות הידבקויות בחלל הצפק וכתוצאה מכך לולאות מעיים נדבקות אל דופן הבטן.

אין מחלוקת כי כאשר קיימות הדבקויות, קיים סיכון כי בזמן הכנסת הטרוקר הראשון הטרוקר יעבור דרך לולאת מעי הדבוקה לדופן הבטן, יחורר אותה ויצא מצידו השני של המעי ויאטום אותו, ובסיום הניתוח, כשיוציאו את הטרוקר, יישארו שני חורים פתוחים במעי, ותוכן המעי ידלוף לחלל הבטן.

אין גם מחלוקת שסיכון זה התממש אצל התובעת.

12.

13. — סוף עמוד 2 —

14. לדעת ד"ר כץ, על המנתח היה לנקוט בגישה פתוחה למחצה, כלומר לפתוח את דופן הבטן בצורה איטית ומבוקרת בכלי ניתוח רגילים, ורק אחר כך להכניס את המצלמה לחלל הבטן וכך הוא יכול היה לזהות לולאות מעיים דבוקות ולהקטין את הסיכון לפגיעה בהן, וגם אם היה פוגע במעיים, היה רואה את הפגיעה ומתקן אותה מיידית ובכך מונע את המהלך הארוך והקשה שעברה התובעת בהמשך.

15. ד"ר אבו ערפה כתב בחוות דעתו כי לכל פרוצדורה ניתוחית יש סיבוכים ידועים ואחד הסיבוכים של הלפרוסקופיה היא פגיעה באברי הבטן תוך כדי הכנסת הטרוקרים, ובמיוחד תוך כדי הכנסת המחט לניפוח חלל הבטן.

ד"ר אבו ערפה מוסיף כי במקרה של התובעת, שעברה שני ניתוחי בטן קודמים, הסיכוי לפגיעת מעי הוא יותר גבוה לעומת מקרים אחרים שלא היו בהם ניתוחי בטן בעבר, ולכן הכנסת הטרוקים דורשת זהירות יתר והכנסת המחט רחוק ממקום הצלקות הקודמות.

16. ד"ר מרט חייקין, אשר מונה כאמור כמומחה מטעם בית המשפט, כתב בחוות דעתו כי שתי השיטות, סגורה ופתוחה, יכולות לגרום לפגיעה במעי ואין נתונים ומחקרים פרוספקטיביים רנדומלים מבוקרים שמשווים את שתי השיטות.

ההבדל, לפי חוות הדעת, הוא שכניסה פתוחה מאפשרת זיהוי מוקדם ותיקון מיידי של פגיעה במעי.

עוד לפי חוות הדעת, ניתוחים קודמים, ובמיוחד כאשר בוצעו דרך חתך אמצעי, יכולים לגרום להידבקויות בין דופן הבטן לבין לולאות מעיים ולכן במקרים האלה מומלץ להיכנס לחלל הבטן בשיטה פתוחה אך אפשר גם בשיטה סגורה רחוק מהצלקת האמצעית (באזור "בתול") ובד"כ בבטן שמאלית עליונה. במקרה של התובעת היו ניתוחים קודמים בבטן ימנית עליונה ותחתונה מרכזית כך שאין מניעה אבסולוטית לכניסה סגורה.

17. ב"כ התובעת שלח לד"ר חייקין שאלות הבהרה.

המומחה לא ענה על השאלות ולכן הוא הוזמן לקדם המשפט אשר התקיים ביום 23.5.11.

בדיון התברר כי המומחה לא קיבל את שאלות ההבהרה. כן התברר כי כאשר הוא נתן את חוות דעתו לא עמדו בפניו חוות הדעת מטעם התובעת אלא רק חוות הדעת מטעם הנתבעים וכי הוא לא בדק את התובעת עובר למתן חוות דעתו.

בדיון השיב ד"ר חייקין על שאלות ההבהרה.

18.

19. — סוף עמוד 3 —

20. קביעתו של ד"ר חייקין לפיה במקרים שבהם היו ניתוחים קודמים מומלץ להיכנס לחלל הבטן בשיטה פתוחה תומכת בחוות דעתו של ד"ר רן כץ, וכך גם קביעתו לפיה כניסה פתוחה מאפשרת זיהוי מוקדם ותיקון מיידי של פגיעה במעי.

ד"ר חייקין קבע, אמנם, בחוות דעתו כי אין מניעה אבסולוטית לכניסה סגורה ואפשר להיכנס לחלל הבטן גם בשיטה זו, במקום רחוק מהצלקת, אולם משתמע מחוות הדעת שלא זו האפשרות המומלצת.

21. לפי חוות דעתו של ד"ר חייקין, כניסה בשיטה הסגורה אמורה הייתה להיעשות באזור הטבור.

בדו"ח הניתוח לא צוין היכן הייתה הכניסה.

לשאלות שנשאל השיב ד"ר חייקין כי הוא מאמין שהכניסה הייתה באזור הטבור שכן זה המקום הנפוץ לכניסה לבטן (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 23.5.11) אולם כאשר נשאל האם שם הייתה הכניסה השיב כי בדו"ח הניתוח לא מצוין היכן הייתה הכניסה (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 23.5.11).

ד"ר עליאן הצהיר כי הניתוח נעשה באזור הטבור (ד"ר עליאן, סעיף 13 לתצהיר) אולם הוא לא הרופא שניתח את התובעת ואת מיקום הניתוח הוא הסיק מכך שבתיק נרשם שנעשתה פרוצדורה רוטינית (ד"ר עליאן, עמוד 16 לפרוטוקול).

לא די בעדותו של ד"ר עליאן ובהנחה של ד"ר חייקין כדי לקבוע שהכניסה אכן הייתה באזור הטבור.

22. אני מקבלת, אפוא, את טענת התובעת לפיה הבחירה בגישה לפרוסקופית הייתה שגויה והיא שהובילה לנזקים שנגרמו לתובעת.

גובה הנכות ומשמעותה

23. התובעת הצהירה כי היא סובלת מבעיות במערכת העיכול, היא איבדה כל אופציה ללדת ילדים ומצבה הנפשי והבריאותי חמור (התובעת, סעיף 20 לתצהיר מיום 30.9.06). בעלה של התובעת הצהיר כי מאז הניתוחים סובלת התובעת כל הזמן מכאבים (סעיף 4 לתצהיר).

24. ד"ר צימרמן קבע כי לתובעת נכות בגובה 10% בגין הפגיעה במערכת העיכול.

מחוות הדעת עולה כי התלונה המציקה לתובעת ביותר היא העצירות, אשר לא הייתה קיימת לפני הניתוח. לפי חוות הדעת התובעת אינה מסוגלת לסבול כל לחץ על הבטן.

ד"ר מורלי מסכים בחוות דעתו כי התובעת החלה לסבול מעצירות מאז הניתוח והקשר בין הסיבוך הניתוחי לבין תלונות התובעת נראה לו מובהק.

25.

26. — סוף עמוד 4 —

27. בתאריך 4.1.07 נרשם בתיקה של התובעת בקופת חולים (ת/2) כי התובעת סובלת מכאבי בטן עם עצירות כרונית וגזים יותר משנה, עם החמרה בחודשים האחרונים.

תלונות על כאבי בטן נרשמו גם בתאריכים הבאים: 17.3.07, 27.1.08, 17.4.08, 29.4.08, 17.9.08, 3.11.08, 14.7.09 ו- 29.6.10.

ביום 20.1.07 נרשם שהתובעת ביקרה בחדר מיון עקב כאבי בטן.

ביום 11.8.08 נערכה תרשומת על כך שהתובעת הייתה מאושפזת בבית חולים סנט ג'וזף מיום 4.8.08 ועד ליום 8.8.08 בתמונה של חסימת מעיים.

28. ד"ר צימרמן מתאר בחוות דעתו את הצלקות על בטנה של התובעת. את הצלקת שנותרה כתוצאה מהניתוח השני שנעשה לתובעת הוא מתאר כצלקת מדיאנית מכערת באורך 23 ס"מ עם עוות של הטבור.

29. בגין הבעיות במערכת העיכול, כאבי הבטן ואי הנוחות ובגין הצלקת שנותרה בעקבות התאונה, כפי שהיא מתוארת בחוות דעתו של ד"ר צימרמן אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כאב וסבל. לסכום יש להוסיף ריבית מיום הניתוח.

עזרת הזולת

30. התובעת העידה שהיא לא יכולה להתכופף (עמוד 27 לפרוטוקול). לפי תצהירה היא נזקקת לעזרת הזולת בכל העבודות הדורשות ממנה להתכופף. אחותה העידה כי מדי יום היא נאלצת ללכת אל התובעת ולעזור לה בעבודות הבית היומיומיות (סעיף 4 לתצהיר). כך העיד גם בעלה של התובעת.

התובעת לא העלתה תלונה זו בפני פרופ' צימרמן והוא איננו מתייחס אליה.

תלונה זו אף לא מופיעה בתצהיר שנערך על ידי התובעת ביום 30.9.06.

לשאלת בית המשפט השיב ד"ר חייקין כי אם יש בקע בצלקת, יהיה לתובעת קשה להתכופף (עמוד 7 לפרוטוקול) אולם בחומר הרפואי אין אזכור לבקע בצלקת.

31. טענת התובעת לפיה היא מתקשה להתכופף ונזקקת לעזרת צד ג' איננה נתמכת בחוות הדעת הרפואיות.

32. לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין עזרת הזולת.

הוצאות

33. בתצהירי התובעת ובעלה נטען להוצאות עבור רכישת תרופות, לרבות תרופה מסוג Avilac. לפי תצהירו של סמאן חאלד בקבוק Avilac עולה 13 ₪.

34.

35. — סוף עמוד 5 —

36. ד"ר מורלי כתב בחוות דעתו כי התובעת זקוקה לטיפול קבוע באבילק כדי להשתחרר וטיפול בקולוטל כדי להקל על כאבי בטן.

37. לשאלה האם יש ברשותה קבלות השיבה התובעת כי לא ניתנו לה קבלות (עמוד 27 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט כמה בקבוקי Avilac צורכת אשתו בחודש, השיב בעלה כי הוא אינו יודע, אולי שניים שלושה בחודש. יש לשאול אותה (עמוד 24 לפרוטוקול).

38. אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות בעבר ובעתיד.

סיכום

39. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים שנפסקו.

40. הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

41. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט בהן נשאה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.