בית משפט השלום בירושלים
ת"א 49416-08-10 כללית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות
בפני
כב' השופט כרמי מוסק
המודיעה
שירותי בריאות כללית
נגד
הצד השלישי
מדינת ישראל-משרד הבריאות
פסק דין
תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית.
על פי המתואר בכתב התביעה, במשך תקופה ארוכה ולמרות תלונות חוזרות ונשנות מצד התובע אשר החשידו קיום מחלה בחוט השדרה הגבי, לא אבחנה הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת") את מחלתו הנוירולוגית ממנה סבל. כתוצאה מאיחור באבחון הבעיה, נמנעה האפשרות להקטין את נזקיי התהליך הדמיילינטיבי באמצעים פשוטים ונגרם לתובע נזק קשה ובלתי הפיך.
הנתבעת כפרה בכל חבות ו/או אחריות מצידה ביחס לנזקים שנגרמו לתובע. לטענתה, כל תלונותיו של התובע זכו להתייחסות המתאימה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, התובע הופנה לביצוע כל הבדיקות המתאימות. הלה הגישה הודעת צד שלישי כנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות כמחזיקת בית החולים תל השומר (להלן: "הצד השלישי"). בהודעת הצד השלישי הוסיפה המודיעה וטענה, כי אם ניתן היה לאבחן קודם את המחלה ממנה סבל התובע, היה זה בזמנים בהם אושפז התובע בבית החולים תל השומר ולאחר מכן בשלושת החודשים בהם הגיע למעקב במרפאות החוץ של בית החולים.
לטענת הצד השלישי, התובע היה בבית החולים במסגרת טיפול אורתופדי, נקודתי בגין שבר בקרסול, כאשר ברור לצוות הרפואי כי הוא נמצא בעיצומו של בירור נוירולוגי במסגרת הקופה. לא היה מקום לבצע בירור נוירולוגי נוסף לבירור המתקיים במסגרת הקופה, אשר כלל בדיקות הדמיה וכאשר למחלה הנוירולוגית לא הייתה כל השפעה ישירה על המהלך הדחוף האורתופדי.
— סוף עמוד 1 —
יצוין, כי ביום 11.8.10 התובענה (ת.א (מחוזי ירושלים) 9232/07) הסתיימה במתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובע לנתבעת ונותרה להכרעה סוגיית היחסים בין המודיעה (הנתבעת) לצד השלישי.
עוד יצוין, כי המודיעה והצד השלישי הגיעו להסדר דיוני, לפיו בית המשפט ייתן את פסק דינו על בסיס חומר הראיות בתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים.
השתלשלות האירועים
ביום 3.1.00 פנה התובע לרופאת משפחה בקופת חולים, לאחר שחש בתחושת נימול והירדמויות לאורך רגל שמאל. בגיליון הרפואי צוין: "תלונות על הרגשה בכל אורך רגל שמאל מהישבן. קלינית- ירידה בתחושה". התובע הופנה לביצוע בדיקת EMG ולצילום הקטע המותני של עמוד השדרה.
ביום 5.1.99 בוצע צילום רנטגן של עמוד השדרה המותני אשר נמצא תקין. ביום 22.3.99 בוצעה בדיקת EMG אשר מצאה: "נזק שורשי כרוני קל בגובה 1L משמאל וברור יותר בגובה 5L מימין…".
ביום 23.3.99 התובע הופנה לביצוע בדיקת CT באזור עמוד השדרה המותני. רופאת המשפחה ציינה בגיליון הרפואי "CT מותני ללא ממצא פתולוגי משמעותי". בנוסף ציינה הרופאה "עדיין הרגשה של רגל רדומה".
ביום 29.4.99 נבדק התובע ע"י אורתופד מטעם קופת החולים, אשר הפנה לבדיקה נוירולוג. כך כתב: "ירידה בתחושה של רגל שמאל מגובה המותן הדיסטלית. ירידה בתחושה מימין אך במידה פחותה…".
ביום 30.5.99 נבדק התובע ע"י נוירולוג אשר מצא היפראסתזיה לפי 3,4,5L דו צדדי, החזרים ערים סימטרים וגם "ספק הפרעה במתן שתן". התובע הופנה לביצוע הדמיית MRI, שוב לאזור הגב המותני.
ביום 13.6.99 שב התובע לבדיקה נוירולוגית. הנוירולוג תיעד את ממצאי בדיקת ה- MRI: "MRI ללא ממצא חולני".
ביום 6.7.99 פנה התובע לרופאת משפחה. הרופאה ציינה "MRI ע"ש מותני. ללא ממצא פתולוגי".
— סוף עמוד 2 —
ביום 29.7.99 פנה התובע שוב לרופאת משפחה אשר ציינה "תלונות על זרימות נימול…".
ביום 28.6.00 ציינה רופאת המשפחה בגיליון הרפואי: "עדיין תלונות על הרגשה של נמלים והרדמה ברגל שמאל, כאבים נלווים ברגל הבריאה. הרגשה של חום וקור". הרופאה הפנתה אותו לבדיקה אצל נוירו כירורג.
ביום 3.7.00 פנה התובע למיון בית חולים שיבא, לאחר שנפל בביתו ובוהן כף רגלו הימנית נשברה.
ביום 29.7.00 נפל התובע שוב. הפעם שבר את הפטישונים בקרסול ימין. התובע פנה לבית החולים שיבא, שם במיון נכשל ניסיון לקבע את השבר בגבס תחת שיקוף והתובע אושפז לצורך ניתוח במחלקה האורטופדית שבבית החולים. ביום 31.7.00 התובע נותח בהרדמה כללית ובוצע קיבוע של הקרסול עם מסמרים, תיל, פלטה וברגים והרגל הושמה במגף גבס. לאחר 6 שבועות הורד הגבס. המהלך לאחר הורדת הגבס התאפיין בזיהום בפצע הניתוחי שטופל שמרנית.
ביום 12.11.00 פנה התובע במסגרת השר"פ בבית חולים הדסה עין כרם לפרופ' ארגוב. ממצאי הבדיקה: "פרפריז קלה עם היפר- רפלקסיה, יותר בימין; ירידה בתחושה, יותר בשמאל; ירידה בויברציה מימין; פלס תחושתי תורקלי". התובע הופנה לביצוע MRI, לחלק הגבי של עמוד השדרה.
בהדמיית ה-MRI נצפתה הרחבה של חוט השדרה בגובה 4T-1T, ובפענוח חוזר עם בדיקה חוזרת מיום 4.12.00 הודגמה גם אות מוגבר ב- 5T וב-6-5T עם האדרה קלה.
ביום 24.12.00 התקבל התובע לאשפוז בבית חולים הדסה עין כרם וטופל בטיפול תרופתי- סולומדרול במתן תוך ורידי (סטרואידים).
חוות דעת המומחים
הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית הערוכה על ידי ד"ר קובי לידור, מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית.
בחוות דעתו קבע ד"ר קובי לידור כי הצד השלישי לא ביצע את תפקידו באופן מספק והולם. כך ציין בחוות דעתו:
"1. אין כל פרטים אנאמנסטיים לגבי מנגנון השבר בקרסול.
— סוף עמוד 3 —
2. בדיקתו הגופנית הייתה חלקית…אין רישומים בתיק האשפוז בנוגע
לתחושת מגע ו/או רטט…"
3. הוא לא נתבקש להמציא את תוצאות בדיקות ההולכה בעצבים,
הטומוגרפיה המחשבית (CT) של עמ"ש מותני ובדיקת התהודה המגנטית
(MRI) של עמ"ש תחתון שעבר.
4. …
6. לא נרשמו כל המלצות להמשך הבירור ו/או הטיפול בבעיה עצבית".
הצד השלישי הגיש חוות דעת רפואית הערוכה ע"י פרופ' מנחם שדה, מומחה בתחום הנוירולוגי.
בחוות דעתו קבע פרופ' שדה כדלקמן:
"הטיפול שנערך במסגרת המחלקה והמרפאה האורתופדית אינו מיועד
לאבחון בעיה נוירולוגית שלא אובחנה בבירור אמבולטורי בקופת חולים.
העצה שקיבל מהאורתופדים לפנות לרופא נוירולוג מומחה מחוץ לקופה
היא שהובילה לאבחנה ולטיפול מספר חודשים לאחר מכן…".
כמו כן, הגיש הצד השלישי חוות דעת רפואית של פרופ' מאיר ניסקה, מומחה בתחום האורטופדי.
בחוות דעתו קבע פרופ' ניסקה כך:
"מדובר בחולה שסבל מבעיה נוירולוגית טרם אשפוזו באורתופדיה. עבר
ברור מקיף במסגרת מרפאתית. בעת הקבלה לאורתופדיה בעייתו הייתה
ידועה, הוא נבדק באשר לכך, לא נמצא כל ממצא חריף שימנע או ישנה את
מהלך הטיפול האורתופדי. קיים קושי בבדיקה של חולה שרגלו האחת
נמצאת בגבס והוא סובל מכאבים ונמצא בשכיבה. אין אפשרות במצב זה
לבדיקה נוירולוגית מקיפה כולל צורת הליכה והפקת החזרים….לסיכום,
אין מקום ליזום ברור נוירולוגי במהלך שבר בקרסול ובמעקב במרפאה
אורתופדית. זאת בשל חוסר יכולת ליזום ברור נוירולוגי במהלך שבר
בקרסול ובמעקב במרפאה אורתופדית. זאת בשל חוסר יכולת הערכה
נוירולוגית מדוקדקת כמו תפקוד הרגל שנשברה והערכת הליכה ובמיוחד
כאשר הבעיה הנוירולוגית ידועה, מטופלת ומבוררת במסגרת הקהילה.
לא מצאתי עדות למעשה או מחדל רשלני במהלך הטיפול והמעקב שקיבל
התובע במרכז הרפואי תל השומר. הטיפול שניתן עולה בקנה אחד עם
הפרקטיקה המצופה ממחלקה אורתופדית טובה. לא ניתן היה לאבחן
את מחלתו הנוירולוגית של התובע במסגרת האשפוז הקצר והטיפול בשבר
בזמן השהות במחלקה אורתופדית".
— סוף עמוד 4 —
דיון והכרעה
אין חולק, כאמור, כי הצוות בבית החולים ידע שקיימת בעיה נוירולוגית מתמשכת. מעיון בחומר הרפואי של התובע בבית החולים ניתן ללמוד כי האחרון התלונן על ירידה בתחושה ברגליים כבר בעת קבלתו לבית החולים. גם למחרת היום, ב- 30.7.00 נרשם כי: "מזה שנה ירידת תחושה בשתי רגליים R
גם ד"ר גדעון בורשטיין, אחד הרופאים אשר טיפל בתובע בגין השבר בקרסול אישר בעדותו כי "מהרשומות הרפואיות עולה כי צוות המחלקה, לרבות אנוכי היינו מודעים לבעייתו הנוירולוגית של התובע שהחלה כשנה טרם הגיע למחלקתנו, כמו כן עולה מהתיעוד כי היינו מודעים לבירור שעבר בעקבות בעייתו הנוירולוגית הנ"ל במסגרת קופ"ח".
זאת ועוד, הצד השלישי אישר כי הצוות הרפואי בבית החולים לא ביצע בירור נוירולוגי ולא המליץ לתובע במועד שחרורו על ייעוץ נוירולוגי. עם זאת, טען כי במסגרת האשפוז לא היה מקום לבצע בירור נוירולוגי. ד"ר יהודה עמית, אשר שימש כרופא בכיר במחלקה האורתופדית, הבהיר בתצהירו כי: "…התובע אושפז לקבלת טיפול ניתוחי לשחזור שבר כמקובל ולמשך יומיים בלבד. במסגרת האשפוז לא היה מקום ליזום בירור נוירולוגי ובפרט כאשר הבעיה הנוירולוגית ידועה ומטופלת מזה זמן רב במסגרת קופת החולים לרבות בירור הדמייתי. לא היה צורך לברר את בעייתו הידועה ומטרת הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה לו בתחילת אשפוזו הייתה לשם בירור בעיות אשר היו יכולות להשפיע על המהלך הניתוחי ואשפוזו המיידי בלבד…".
יתרה מכך, פרופ' מ.שדה היטיב להסביר בחוות דעתו כי במצב בו היה נתון התובע בעת אשפוזו בבית החולים, לא ניתן היה לבצע בדיקה נוירולוגית שלמה ולא היה טעם בשלב זה בבקשת ייעוץ נוירולוגי. עוד הוסיף, כי המחלקה האורתופדית התרכזה בטיפול בשבר ולא בברור מחלה כרונית.
כך גם הבהיר פרופ' ניסקה מאיר בחוות דעתו. לשיטתו, הטיפול האורתופדי בשבר עצמו היה כמקובל ולגבי מנגנון השבר, בגיליון המיון נכתב שהייתה מעידה שזאת הסיבה השכיחה ביותר לשבר בקרסול. כמו כן, הבהיר, כי לא ניתן היה לבצע בדיקה נוירולוגית במהלך שבר בקרסול ובמעקב במרפאה אורתופדית.
בהקשר זה אני דוחה את גישתו של ד"ר קובי לידור לפיה היה על הצוות הרפואי בבית החולים לקחת אנמנזה מקיפה לגבי מנגנוני החבלות בשני המקרים ולהעלות אבחנה מבדלת
— סוף עמוד 5 —
באשר לסיבות הפגיעה העצבית אצל התובע. בנסיבות העניין, ולאור הדחיפות בביצוע הטיפול הניתוחי, לא שוכנעתי, כי היה מקום לפתוח בירור נוירולוגי מלא תוך אשפוז במחלקה האורתופדית, וזאת כאשר לא נמסר על החמרה טרם אשפוזו וידוע לכל כי הבעיה מטופלת במסגרת קופת החולים.
יוער בהקשר זה כי הפסיקה הכירה בחובה המוטלת על גורם רפואי אחד לדווח על ממצאים רפואיים לגורם רפואי אחר שהפנה את החולה לטיפול או לאבחון, כמו כן הוכרה החובה של אותו גורם לעקוב ולבדוק כי הדיווח אכן הגיע לגורם המפנה. אולם במקרה זה, שונים הדברים התובע לא הופנה לבית החולים על ידי הנתבעת. הוא הגיע לבית החולים לצורך טיפול רפואי מוגדר. בית החולים היה מודע לכך שהתובע מטופל בנושא הנוירולוגי על ידי הנתבעת. לפיכך, לא הייתה חובה על בית החולים לערוך מיוזמתו אבחנה כלשהי בנושא הנוירולוגי.
עוד יצוין, כי מקובלת עליי עמדת פרופ' ניסקה, לפיה ערכי הויטמין 12B הנמוכים שנמצאו אצל התובע אינם קשורים לטיפול בשבר שהיה לתובע ובגינו טופל בבית החולים. ובלשונו: "ירידה בויטמין 12B הינה ממצא לא תקין, די שכיח הדורש התייחסות וטיפול בדרך כלל על ידי רופא משפחה. ברור לחסר ויטמין 12B לא נעשה במסגרת אישפוזית בכלל ובפרט באורתופדיה. ובכל מקרה בדיעבד, ירידה ברמת ויטמין 12B כנראה לא קשורה למחלתו הנוירולוגית".
נוכח המקובץ לעיל, אני מעדיף, אפוא, את חוות דעתם של מומחי צד ג' וקובע על יסודה כי הצוות הרפואי בבית החולים פעל על פי האמות מידה המקובלות, שכן התובע אושפז לקבלת טיפול ניתוחי לשחזור שבר כמקובל ולמשך יומיים בלבד. כמו כן, שוכנעתי כי לא רק הבעיה הנוירולוגית הייתה ידועה לצוות הרפואי, אלא גם העובדה שהבעיה מטופלת מזה זמן רב במסגרת קופת החולים לרבות בירור הדמייתי.
למעלה מן הצורך, אציין כי מקובלת עליי בעיקרה עמדת הצד השלישי בסיכומיהם בנוגע להיעדר קשר הסיבתי בין הטיפול שניתן לתובע במסגרת הצד השלישי ואי אבחון הבעיה הנוירולוגית במסגרת האשפוז בבית החולים לבין הנזק שנגרם לו, שהרי הן מהחומר הרפואי והן מחוות דעת מומחי התובע והצד השלישי עולה כי אם הטיפול היה ניתן בעת תחילת המחלה, היה יכול להיות שיפור רב במצבו של התובע ואולי אף החלמה מהירה. כך העריך פרופ' עודד אברמסקי בחוות דעתו: "לאור הממצאים החולניים שנתגלו בבדיקת הנוירולוג המומחה ב- 30.5.99, הנזכרים לעיל, היה מן המתאים לבדוק את החולה בבדיקת מעקב חוזרת בתוך זמן סביר על מנת לעמוד על מידת ההפרעות ועל החמרה אפשרית בסימפטומים ובסימנים, כפי שאכן קרה…ניתן להעריך כי הנכות הצמיתה של החולה כיום הינה לפחות ברובה תוצאה של האיחור באבחנה של החולה…". בחוות דעתו
— סוף עמוד 6 —
המשלימה הוסיף: "אני חוזר ומעריך שניתן היה לאבחן את המחלה הרבה לפני שאובחנה על ידי פרופ' ארגוב, ואני חוזר ומדגיש שהטיפול המתאים היה בסטרואידים ושיעילות הטיפול הינה רבה יותר, ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר". היינו, כשנה וחודשיים בטרם הגיע התובע לטיפול אורתופדי ניתן היה לאבחן את המחלה ולמנוע את הנזק. לא זאת אלא זאת, פרופ' מנחם שדה קבע בשולי חוות דעתו כי נכותו של התובע לא הייתה שונה באופן משמעותי לו הייתה מחלתו מאובחנת מספר חודשים קודם.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, ההודעה כנגד הצד השלישי נדחית.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.
ניתן היום, י"ב אדר תשע"ב, 06 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.
כרמי מוסק
עו"ד רפואי הם מי שעוסק בתחום רשלנות רפואית. עו"ד רפואי מטפל בתיקים לרוב על בסיס תוצאות
