הידרוצלה היא בעצם שק נוזלים המצטברים סביב האשך. תופעה זו שכיחה בקרב ילדים, ולרוב עד גיל חמש הנוזלים נספגים ונעלמים. אך התופעה קיימת גם במבוגרים, ויכולה להתרחש ממספר סיבות – בשל דלקת באזור, חבלה, ניתוח אחר באשך וגידולים.
ההידרוצלה אינה מסכנת את חיי הסובל ממנה ולרוב אינה מלווה בתחושת כאב, אך יכולה לגרום לאי נוחות מסוימת ולתחושה של כובד. האשך נראה מוגדל ומלווה בנפיחות. נפיחות זו עלולה לגדול בשל מאמץ ולרדת במצב של רגיעה.
היווצרות הידרוצלה
אצל העובר, נוצר האשך בתוך חלל הבטן. כאשר הוא נע לכיוון שק האשכים בעת הלידה, הוא מושך איתו "פריטונאום" (שובל של קרום) שנצמד לאשך באופן טבעי (נקרא "טוניקה וגינליס"). במצב טבעי, הקשר לחלל הבטן נסגר לאחר הלידה, אך כאשר סגירה זו אינה מתרחשת, נוזל מתוך חלל הבטן נכנס אל שק האשכים (לעיתים בצד אחד, לעיתים בשניהם) וכך נוצרת ההידרוצלה.
האבחון
אבחון ההידרוצלה יערך ע"י כירורג או אורולוג, אשר מנסה לברר האם מדובר בנוזל בלבד. ראשית, באמצעות בדיקה פיזית – ביכולתו של המומחה לחוש האם מדובר בנוזל. שנית, באמצעות בדיקה ויזואלית (טרנס אלומינציה) אשר אותה מקיים ע"י הארה על שק האשכים באמצעות פנס, באמצעותו ניתן לראות האם מדובר בנוזל בלבד. הבדיקה הסופית היא בדיקת אולטרסאונד.
הטיפול
כפי שצוין, אצל ילדים ותינוקות לרוב אין צורך בטיפול כלשהו, משום שהנוזל נעלם מעצמו בשלב מסוים. אך כאשר מדובר במצב שנרכש במהלך השנים, לרוב אכן ישנו צורך בטיפול.
הטיפול הראשון, לרוב אינו בר תוצאות טובות במיוחד – מדובר בשאיבת הנוזל ולאחר מכן הזרקת חומר מנוון לכיס הנוזלי. לרוב הנוזל חוזר מעצמו, ויתכן זיהום בשל החדרת המחט.
הטיפול המומלץ ביותר הוא ניתוח, אשר לרוב מתבצע באשפוז קצר. הניתוח מבוצע באמצעות חתך במפשעה או בשק האשכים. שק הנוזלים נכרת, וכך בעצם נמנעת חזרת הצטברות הנוזל.
סיכונים ונושא רשלנות רפואית
במרבית המקרים ההחלמה היא קצרה ונטולת סיבוכים. שיעור הסיבוכים פעוט, אך קיים –
זיהום, פציעה של כלי הדם באזור בשל תפירה הדוקה מדי, פגיעה במבנה או ברקמת שק האשכים, נזק שנגרם לעורק של צינור הזרע או לעורק האשך, לחץ ומתח על הרקמות בעת הניתוח, וגודש של ורידים. כאשר מדובר בניתוח בפעוטות, לעיתים ישנו קושי בניתוח בשל הרקמות העדינות באזור.
אחת התוצאות האפשריות בשל הסיכונים הנ"ל, היא התנוונות אשך.
בפסק דין משנת 2003, הוכרע כי התרשל הצוות הרפואי אשר ביצע ניתוח להסרת הידרוצלה בילד בן ארבע. הניתוח היה מבחירה, הילד היה בריא לחלוטין מלבד ההידרוצלה והיה אמור להסתיים ללא סיבוכים. אך הנזק הסופי היה בלתי הפיך – אשכו של הפעוט התנוון. נטל השכנוע עבר לנתבעים – היה עליהם להוכיח כי לא מדובר בהתרשלות מצד הצוות הרפואי. משום שמדובר במקרה שקרה 20 שנה טרם התביעה, קשה היה לקבוע מאיזו סיבה ההתנוונות התרחשה, אך המומחים סברו כי הסיבה השכיחה ביותר לסיבוך זה היא חסימה ורידית. משום שקשה להחליט האם ההתנוונות התרחשה בשל התרשלות הצוות הרפואי, פנה בהמ"ש לסעיף 41 לפקודת הנזיקין אשר קובע כי במקרה בו התובע לא היה יכול לדעת את הנסיבות שהובילו לסיבוך, והנזק נגרם ע"י פריט שהיה בשליטה מלאה של הנתבע (במקרה דנן, כלי הניתוח) – יש לראות את הנתבע כמתרשל במידה ומסקנה זו מתיישבת באופן הגיוני יותר מאשר המסקנה כי נקט בזהירות סבירה.
במקרה דנן, הסיבוכים האפשריים הינם נדירים, והגיוני יותר כי תוצאה כה דראסטית התרחשה בשל התרשלות הצוות הרפואי מאשר חוסר התרשלות מצידם.
נכות הילד נקבעה בשיעור של 20% כתוצאה מאובדן האשך, ובנוסף נכות של 10% בשל ההשפעה הפסיכולוגית עליו עקב המקרה.
לשאלות או להערכת סיכוייך להגשת תביעת רשלנות רפואית בנושא הידרוצלה, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל
