חובת הזהירות של מוסד חינוכי כלפיי הלומדים בו

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 12760-07 ג'נדר נ' המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן ואח'

2 מאי 2012

בפני כב' השופט יעקב וגנר – סגן נשיא

התובעת דינה ג'נדר

נגד

הנתבעות 1. המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן

2. כלל חברה ל ביטוח בע"מ, מרחב חיפה

פסק דין

נתוני רקע ועובדות

1. התובעת ילידת 1983, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות, ע"פ פקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיצויים וזאת עקב נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 19.01.04 כאשר במהלך שיעור הכנה למבחן כדור יד, תוך כדי קפיצה בין שני קווים הרחוקים אחד מהשני כ 2 – 3 מטרים, נפלה ונפצעה בברכה (להלן: "התאונה").

2. הנתבעות הגם שלמעשה לא כפרו בעיקרי נסיבות התאונה טענו כי לא קמה כלל אחריותם לאירועה ולנזקים שנגרמו לתובעת. כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה.

שאלת האחריות

3. התובעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתאונה סטודנטית שנה שנייה במכללה לחינוך גופני על שם וינגייט. התאונה אירעה במהלך שיעור הכנה למבחן כדור יד. התובעת הגיעה לעמדה של קפיצות מקו לקו שסומנו על הרצפה בקווים כאשר המרחק מקו לקו הוא כ 2 – 3 מטרים. בקפיצתה הראשונה של התובעת היא נפלה ונפצעה בברך (להלן: "התאונה").

4. התובעת טענה כי יש להטיל על הנתבעות אחריות לנזקיה שכן היא קפצה במסגרת שיעור הכנה למבחן. הקפיצה הייתה חייבת להתבצע במסגרת חובותיה כתלמידה וגם הדרך בה קפצה הוכתבה לה, ע"י המורה לחינוך גופני. התובעת טענה כי לא מדובר במקרה בו היא בחרה להשתתף בפעילות הספורטיבית ובכלל זה לקחה על עצמה את הסיכונים הכרוכים בכך, שאינם כאמור סיכונים רגילים. לטענתה אין לבצע את הקפיצה הנ"ל לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך (להלן: "חוזר מנכ"ל") על משטח העשוי מחומר קשיח מכל סוג שהוא כגון מרצפות, אריחים, רצפת פרקט וכל חיפוי אחר שאינו גמיש. חובת הפיקוח על הקפיצה חלה על המורה, אשר לימדה אותה וכך גם החובה לוודא כי ננקטו אמצעי הבטיחות נאותים.

5. כאמור, הנתבעות לא כפרו בנסיבות העובדתיות של המקרה אלא בחובתן לפצות את התובעת. לטענתן לא היה כל פגם במגרש בו בוצע התרגיל והתובעת אף ביצעה בו תרגילים רבים בעבר. הנתבעות טענו כי זה אך טבעי שבפעילות ספורטיבית יהיו נפילות, מעידות וכד'. סיכון זה מהווה אחד מהסיכונים הטבעיים שאין בצידם אחריות. לפיכך טענו כי אין להשית עליהן כל אחריות בגין מקרה טבעי של נפילה סתמית במהלך שיעור הכנה למבחן כדור יד.

דיון

6. טרם הקביעה אם הייתה התרשלות מצד הנתבעות יש צורך בהתקיימותה של חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית). במידה ונקבע כי קיימת חובה כלפי התובעת, יש להמשיך ולבחון את השאלה האם הופרה חובה זו; האם הוכחה התרשלות הנתבעות או מי מהן. במידה והתשובה לשאלה זו תהיה חיובית יהיה עלינו לבחון האם יש קשר בין הנזק הנטען, להפרת החובה האמורה.

7. לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת במקרה זה חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית) של מוסד חינוכי כלפי הסטודנטים הלומדים בו. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). לא כל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש (ראה: ע"א 145/80 – שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח'. פ"ד לז(1), 113 ,עמ' 119-120). ההולך לבית-מרחץ ייקח בחשבון כי הרצפה חלקה, והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה. המשחק עם כלב עשוי להישרט, והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. ההלכה הנ"ל קובעת כי אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים (ראה: ע"א 145/80 הנ"ל). במילים אחרות, חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. השאלה הינה האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות כלפי התובעת? התשובה הינה בשלילה כפי שיובהר להלן.

8. האם הסיכון של פציעה כתוצאה מהשתתפות בשיעור ספורט במסגרת הכשרת מורים לספורט, יש לראותו כחלק מהוויית הלימוד בדרך כזו או אחרת גם מקום שלא נוצר כל סיכון במידה המצדיקה נקיטת אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו? סבורני כי בנסיבות הספציפיות שבמקרה זה שלפניי התשובה היא לאו.

התובעת, בגירה בחרה ללמוד את מקצוע הוראת החינוך הגופני. מטבעם של לימודים אלה יש פעילות אשר ברובה ספורטיבית, ואשר המשתתפים בה לכאורה "מסתכנים מרצון". התובעת בחרה בחירה חופשית ללמוד את המקצוע הנ"ל, כאשר ידעה או היה עליה לדעת כי הלימודים כרוכים בפעילות ספורטיבית לגווניה השונים. לפיכך, עלינו לבחון, עד כמה נטלה על עצמה התובעת את "סיכוני הספורט" המיוחדים. קו הגבול הרעיוני הוא האם מדובר בתאונה אפשרית, בחיי היום יום, שהתובעת הייתה צריכה לקחת אותה בחשבון, או שמא מדובר בסיכונים לא רגילים (ראה: ד. פלפל, הספורט בראי המשפט [דצמבר 1994] עמ' 78 – 83). כאשר עוסקים בספורט יש סיכוי לא מבוטל להיפגע מסיכונים הכרוכים והשלובים באותה פעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות (ראה: ע"א (תל-אביב-יפו) 2027/00 – מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה. [פורסם בנבו] תק-מח 2002(4), 778 ,עמ' 780 וכן ע"א 145/80 הנ"ל). התובעת הייתה בשנה השנייה והכירה את המגרש נשוא התביעה היטב שכן ביצעה בו פעילות בעבר (ראה עמ' 11 בפרוטוקול הדיון מיום 3.10.11 – מכאן ואילך כל ההפניות לפרוטוקול יהיו לפרוטוקול הדיון מיום 3.10.11).

חובות הזהירות אותה חבים המורים והנהלת המוסד אינה מוחלטת. התובעת קפצה בין שני מקלות שהיו על הרצפה וכנראה נפגעה כאשר "נחתה" בצורה לא נכונה. מהעדות של חברתה, הגב' דואה חטיב (בעמ' 17 לפרוטוקול) עולה כי קפיצות, זהות לקפיצה אותה ביצעה התובעת, לא דורשות מיומנות מיוחדת וךכן התאוהנ אירעה לרוע מזלה של התובעת ותו לאו.

9. סיכומו של דבר, לאור המקצוע אותו ביקשה התובעת ללמוד ולאור הנחת היסוד שקיימים סוגי ספורט שונים ומשחקים שיכולים להיות בהם אלמנטים מסוכנים, אין לקבוע בנסיבות מקרה זה שלפניי כי הייתה בהתנהלות המוסד או מוריו התרשלות שגרמה לנזקה של התובעת.

עם כל הצער שבדבר לעיתים תאונות פשוט מתרחשות ללא כל אשם וללא כל התרשלות. התובעת אשר עובדת כיום כמורה לחינוך גופני אף הסכימה בעדותה כי בלי קשר לתוצאה קורה לא פעם באופן טבעי שבמהלך פעילות ספורטיבית תלמיד או אדם יכול ליפול באותה פעילות מבלי שהיא כמורה לספורט אשמה בזה (ראה עמ' 10 לפרוטוקול).

10. טענותיה של התובעת והפניית בא כוחה לחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך (ראה: ת/3), אין בהן כדי לסייע לתובעת. החוזרים נכתבו לבתי ספר ולא למוסדות להשכלה גבוהה, מן הסתם יש צורך גבוה יותר בנקיטת אמצעי זהירות מוגברים כאשר מדובר בילדים רכים. מעבר לכך אציין כי התובעת עצמה לא הצליחה בעדותה (בעמ' 14 לפרוטוקול) להסביר באופן מפורש וברור כיצד נוכחות מזרנים סמוך למקום הקפיצה היו מונעים את הנזק שנגרם לה. כאשר התובעת נשאלה (בעמ' 10 – 11 לפרוטוקול) האם זה נכון כי התאונה התרחשה באולם שהרצפה שלו מכוסה במשטח שנקרא רגולדן משטח גמיש, היא ענתה כי המשטח היה קשיח אולם היה עליו "משהו" חומר אשר היא אינה יודעת מהו (ממוצגי הנתבעת עולה כי רצפת המגרש הינה מפוליאוריתן יצוק (ראה נ/2)). יתרה מזו, התובעת נשאלה בעדותה לגבי המורה האחראית בשיעור הרלבנטי ובעמ' 12 לפרוטוקול טענה כי היא הייתה "אחלה".

אשר על כן הגעתי למסקנה כי לנוכח הנסיבות של תיק זה, לא הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבעות התרשלו ועל כן לא חלה עליהן החובה לפצותה בגין נזקיה.

יחד עם זאת במידה וטעיתי בקביעתי אמשיך ואבחן את היקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה.

הנכות הרפואית:

11. בעקבות התאונה הועברה התובעת לבית חולים לניאדו שבנתניה שם עברה סדרת בדיקות ושוחררה לביתה עוד באותו היום. לאחר שהתובעת המשיכה לסבול מכאבים הועלה חשד כי היא סובלת מקרע של המיניסקוס הפנימי. התובעת עברה ביום 3.3.04 ניתוח ארטרוסקופיה בבית החולים המשפחה הקדושה אולם מספר ימים לאחר שחרורה מבית החולים התגלה כי היא סובלת מקרעים נוספים ולפיכך אושרה לה חופשת מחלה של חודש ימים. לאחר שהתובעת המשיכה לסבול מכאבים היא עברה ביום 23.07.05 ניתוח נוסף בברכה בבית החולים העמק. היא שוחררה מבית החולים ביום 28.07.05. גם ניתוח זה לא הטיב עם מצבה של התובעת והומלץ לה על ביצוע ניתוח נוסף.

12. התובעת הגישה מטעמה חוות דעת של ד"ר קליגמן מרדכי מיום 22.06.07 אשר קבע כי נגרמה לתובעת נכות של 10% בהתאמה לתקנה 48 (2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), 10% בגין סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל וכן 10% נוספים בגין סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל . סה"כ נכותה הצמיתה של התובעת הועמדה ע"י המומחה מטעמה בגובה 27.1% (ראה: ת/2).

מטעם הנתבעות נבדקה התובעת ע"י ד"ר נמרוד רוזן אשר נתן את חוות דעתו ביום 21.04.08. בחוות הדעת קבע ד"ר רוזן כי על סמך בדיקה לתובעת נותרה נכות צמיתה של 10% בגין סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל וכן נכות של 5% בגין מחצית סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל. סה"כ נכותה הצמיתה של התובעת לפי חוות דעתו היא 14.5% נכות צמיתה (ראה: נ/1).

13. ביום 10.05.09 הסכימו הצדדים להגשת תחשיבי נזק לפי נכות צמיתה של 14.5% (בהתאם לחוות דעתו של ד"ר רוזן). ביום 1.12.10 הגיעו הצדדים להסכמה כי יוכלו לטעון בסיכומים לגבי אחוזי הנכות בהתבסס על שתי חוות הדעת וזאת ללא צורך בחקירת המומחים (ראה עמ' 7 שורות 18 – 19 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.10). למרות האמור, ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לתחשיבי הנזק שהוגשו בעבר, וזאת כאמור לפי 14.5% נכות צמיתה. לאור האמור אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 14.5% נכות צמיתה.

הנכות התפקודית:

14. כידוע, נכות רפואית אינה משקפת בהכרח נכות תפקודית. עפ"י החומר שבפני, תלונות התובעת וחוות הדעת שהוגשו, בהעדר אינדיקציה אחרת, הנני קובע כי הנכות התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 14.5% .

הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד:

15. ביום התאונה התובעת הייתה כאמור סטודנטית במכון וינגייט. כיום, התובעת עוסקת במקצוע אותו למדה, היא מורה לספורט ועל כן לא נגרמו לה כל הפסדי השתכרות בעבר או בעתיד. התובעת טענה כי בהתחשב בגילה הצעיר ואופי הפגיעה נגרמו ויגרמו לה הפסדים עצומים בפרנסתה.

עם כל הכבוד, התובעת כלל לא צירפה תלושי שכר וכן לא צירפה מסמכים להוכחת בסיס השכר ממנו ניתן לחשב הפסדים ככל שישנם. התובעת לא צירפה כל מסמך להוכחות טענותיה בראש נזק זה . עם זאת, לאור אחוז הנכות הצמיתה ממנו סובלת התובעת, נראה כי יש לפסוק סכום גלובלי לפיצוי אשר ייקח בחשבון גם את גילה הצעיר של התובעת. בנסיבות אלה הייתי קובע את הפיצוי בראש נזק זה באומדן גלובלי בסך של 90,000 ₪.

הפסדי פנסיה:

16. בגין הפסדים אלה הייתי פוסק לתובעת פיצוי בראש באומדן גלובלי בסך של 4,000 ₪.

עזרת צד ג', הוצאות רפואית (כולל אשפוזים) והוצאות שונות:

17. בתחשיב הנזק מטעמה טוענת התובעת להוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג'. לאחר שעיינתי במסמכים שצירפה התובעת נראה לי שהיה מקום לפצותה בגין הוצאות שהוציאה בגין נסיעות לצרכי טיפול וטיפולים נוספים שלא כלולים בסל בסך של 3,000 ₪.

באשר לעזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הייתי פוסק סכום גלובלי של 8,000 ₪.

נזק בלתי ממוני (כאב וסבל):

18. בהתחשב בסוג הפגיעה ואחוזי הנכות, לרבות תקופת ההחלמה, דהיינו הניתוחים והטיפול ים הפיזיותרפיים שעברה התובעת, הסכום שנראה לי בראש נזק זה הינו סך של 70,000 ₪.

סיכומו של דבר, נזקיה של התובעת הם כדלקמן:

עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות בגין העבר 11,000 ₪

הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד 90,000 ₪

הפסדי פנסיה 4,000 ₪

נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 70,000 ₪

סה"כ 175,000 ₪

התוצאה:

19. אשר על כן מהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ כולל מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

יעקב וגנר