הולדה בעוולה של ילד הסובל ממחלה גנטית קשה פיגור שכלי עמוק, עיוורון, קוודרופלגיה

בבית המשפט העליון
רע"א 2237/12
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיבים:
1. מוחמד טוויל (משיב פורמלי)
2. שהרזד טוויל (משיבה פורמלית)
3. מאזן טוויל (משיב פורמלי)
4. הסתדרות מדיצינית הדסה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 2424/08 שניתנה ביום 6.3.2012 על ידי השופט ר' וינוגרד פסק-דין השופט צ' זילברטל:
1. המשיבים 3-1 הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לפיצויים בגין "הולדה בעוולה" של המשיב 1 הסובל ממחלה גנטית קשה הבאה לידי ביטוי בפיגור שכלי עמוק, עיוורון וקוודרופלגיה (ת"א 2424/08). בכתב התביעה המתוקן שהוגש בשנת 2011 נתבעו המבקשת (להלן: כללית) והמשיבה 4 (להלן: הדסה). לכתב התביעה צורפה חוות דעתה של פרופ' טלי שגיא, מומחית בנוירולוגיה ילדים. הדסה צירפה לכתב הגנתה את חוות דעתו של פרופ' משה פרידמן, מומחה לגנטיקה רפואית
°
— סוף עמוד 1 —
°
ולמחלות ילדים. כללית תמכה את טענותיה שפורטו בכתב הגנתה בחוות דעתו של פרופ' משה פייגין, מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה.
°
בנוסף, הגישה כללית הודעה לצד שלישי נגד הדסה (להלן: ההודעה) ובה טענה, בעיקרו של דבר, כי הטיפול שהעניקה לאמו של המשיב 1 בעת ההיריון נעשה על-פי הנחיות הייעוץ הגנטי שניתן על-ידי הדסה. הדסה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחייה על הסף של ההודעה.
לאחר שהוגשה תשובת כללית לבקשה ותגובת הדסה לתשובה זו, כמו גם הודעת הבהרה נוספת מטעם כללית, החליט בית המשפט (השופט ר' וינוגרד) לסלק על הסף את ההודעה וחייב את כללית בהוצאות הדסה בסך 3,000 ש"ח (בהחלטה מיום 6.3.2010). מכאן בקשת רשות הערעור.
2. תמצית טענת הדסה בבקשה לדחיית ההודעה על הסף הייתה, כי כללית לא צירפה להודעה חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה, זאת בניגוד להוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). נטען, כי כיוון שטענות כללית כלפי הדסה אינן נתמכות בחוות דעת רפואית, אין תקומה להודעה ודינה להדחות על הסף, שכן בהעדר חוות דעת לא תוכל כללית להוכיח את טענותיה נגד הדסה, שכן טענות אלה הן בגדר "עניין שברפואה", בלשון התקנה הנ"ל.
תמצית עמדת כללית הייתה, כי היא רשאית להסתמך על חוות הדעת שהמשיבים 3-1 (להלן: התובעים) צרפו לכתב תביעתם ואשר כוללת התייחסות להתרשלותה של הדסה בטיפול ובייעוץ שניתנו להורי המשיב 1 במהלך ההיריון. כללית הוסיפה, כי גם מחוות הדעת שצורפה לכתב הגנתה עולה המסקנה, כי האחראית לנזקי התובעים היא הדסה, שכן כללית פעלה בדיוק על-פי הנחיות הדסה, שרופאיה פעלו כמומחים מייעצים שליוו את ההיריון, לרבות הטיפולים שניתנו על-ידי כללית.
3. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את עמדת הדסה על-יסוד טיעוניה. נקבע בהחלטה מיום 6.3.2012, כי: "לא ניתן להשלים עם מצב בו טענות האמורות להישען על קביעות שברפואה מבוססות על פרשנות יצירתית של חוות-דעת או של 'שתיקה' זו או אחרת של מומחה". בית המשפט הוסיף, כי משלוח ההודעה היה מיותר מעיקרו, שכן אין כל מניעה לדון בחלוקת האחריות בין הדסה לבין כללית, וכך בכוונתו לעשות
— סוף עמוד 2 —
בבוא העת. מהחלטת בית המשפט נראה, כי ההודעה נמחקה (כפי שנאמר בסעיף 1 של ההחלטה) ולא נדחתה (כפי שביקשה הדסה), אם כי בסעיף 3 להחלטה נעשה שימוש במונח הכללי "סילוק על הסף".
4. על ההחלטה מיום 6.3.2012 הגישה כללית בקשת רשות ערעור. לאחר שהוגשה תשובת הדסה לבקשת רשות הערעור הוריתי לצדדים להתייחס לשאלה, האם ההחלטה הנ"ל אינה בגדר "פסק דין חלקי" שהערעור עליו הוא בזכות, שכן ההודעה סולקה על הסף. בעלי הדין התבקשו גם להתייחס לאפשרות שתופעל הסמכות הקבועה בתקנה 410א לתקנות, באופן שבקשת רשות הערעור תהפוך לכתב ערעור והבקשה והתשובה ייחשבו כסיכומים בכתב בערעור. כללית והדסה הודיעו, שאכן ההשגה על ההחלטה הנ"ל אמורה להיעשות בדרך של הגשת ערעור בזכות. שני הצדדים הסכימו, כי בקשת רשות הערעור תהפוך לכתב ערעור והבקשה והתשובה ייחשבו כסיכומים בכתב בערעור.
5. בטרם אפנה לטענתה העיקרית של הדסה, לענין נפקות העדרה של חוות דעת מטעם כללית בתמיכה להודעה, אתייחס לשאלה, האם בכלל נדרשת הגשת הודעה במצב הדברים דנן, כאשר מדובר בהודעה שנתבעת אחת שולחת לנתבעת אחרת, ונוכח הוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), המסמיך את בית המשפט לקבוע "שיפוי בין מעוולים". כזכור, לא זו היתה טענת הדסה, אך לנוכח האמור בהחלטת בית המשפט מיום 6.3.2012, נטען על-ידי הדסה בתשובתה לבקשת רשות הערעור, כי לאחר שבית המשפט קבע כי הוא ידון בחלוקת האחריות בין הנתבעות בבוא העת: "אין כל טעם ואין כל צורך בהודעת צד ג' נפרדת של המבקשת נגד המשיבה מאחר ששתיהן נתבעות באותה תביעה". בענין זה מסתמכת הדסה על בר"ע 92/76 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' טוב פ"ד ל(3) 305 (1976) (להלן: ענין לה נסיונל) שם נקבע כי:
"במשפטי נזיקין אין כל צורך, שנתבע אחד ישלח לנתבע אחר הודעת צד ג', שהרי סעיף 84 לפקודת הנזיקין מסמיך את בית המשפט לחייב כל נתבע להשתתף בתשלומיו של נתבע אחר או לשפותו; והעילה למשלוח ההודעה לצד ג' נולדת רק כשהחייב השתתפות או בשיפוי אינו נתבע במשפט הנזיקין או חדל מלהיות נתבע" (שם, עמ' 308).
ייאמר מיד, בענין לה נסיונל נקבע כי "אין צורך" בהגשת הודעה לצד
— סוף עמוד 3 —
שלישי בין נתבעים, אך לא נפסק כי הדבר אינו אפשרי. לפיכך, אין לראות בפרשה הנ"ל ] ]>