ממצאים:
ניתוח הנתונים במחקר בוצע לפי הכוונה לטפל (intention to treat). המשתתפות במחקר קיבלו כשלושה טיפולים בפרוטוקולים הכוללים טרסטזומב לפני תחילת המחקר. השילוב בין לפטיניב וטרסטזומב היה יעיל יותר מלפטיניב לבד עבור הישרדות ללא התקדמות המחלה (ביחס סיכון של 0.73) ועבור הטבה קלינית. כמו כן, נצפתה נטייה של שיפור בשיעור ההישרדות הכללית עבור הטיפול המשולב, ביחס סיכון של 0.75. לא נמצא הבדל בין קבוצות הטיפול עבור שיעור התגובה הכולל. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו שלשולים, פריחה, בחילות ועייפות. שלשולים היו שכיחים יותר בקבוצת הטיפול המשולב. שיעור האירועים הקרדיאליים הסימפטומטיים והאסימפטומטיים היה נמוך .
מסקנות:
בחולות סרטן שד גרורתי עם קולטני ErbB2 חיוביים, טיפול משולב בלפטיניב וטרסטוזומב הביא לשיפור משמעותי של ההישרדות ללא התקדמות המחלה ושל שיעור ההטבה הקלינית, למרות שטיפול קודם בטרסטוזומב לבד לא הצליח לעצור את התקדמות המחלה. הטיפול המשולב מהווה אפשרות טיפולית ללא כימותרפיה עם פרופיל בטיחות סביר עבור חולות אלו.