רשלנות רפואית באבחון מחלה ממארת / גידול ממאיר
מחלות ממאירות שייכות לענף הרפואה בשם אונקולוגיה. גידול למשל יכול להיות גידול שפיר או גידול ממאיר. גידול שפיר לדוגמא הוא גידול שאינו הורס את הרקמה, לעומת זאת גידול ממאיר הוא גידול סרטני. הטיפולים הקיימים כיום בתחום האונקולוגיה מצליחים פעמים רבות לשפר ולהקל מעט את איכות החיים של אלו הלוקים במחלה ממארת. אבחון מוקדם לדוגמא ומניעה הם חלק מהתנאים הבסיסיים על מנת לטפל במחלה ממארת. המשמעות של רשלנות באבחון מחלה ממארת עשויה להיות קריטית לטיפול , איכות החיים, ותוחלת החיים, של החולה.
מקרי רשלנות רפואית באבחון מחלה ממארת / גידול ממאיר
רשלנות באבחון מחלה ממארת יכולה להיות רשלנות במניעה וגילוי מוקדם (לדוגמא היכן שיש גורמי סיכון), רשלנות באי אבחון מצב מסוים כמחלה ממארת, אבחון שגוי של מצב מסוים בתור מחלה ממארת, אבחון המחלה הממארת הלא נכונה, ועוד.
עילות רשלנות רפואית באבחון מחלה ממארת
• אבחון שגוי או חוסר אבחון של המחלה הממאירה.
• מעשים ומחדלים רשלניים שעלולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו או החלטה לגבי ביצוע הליך רפואי לא מתאים, שהחמיר את מצבו הרפואי של התובע או הסבו לו נזק גופני.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת התחקות אחר הרקע האישי של המטופל, כולל רקע בריאותי, ותורשתי שיכולים להעמיד את המטופל בקבוצת סיכון. אי עמידה על התסמינים הגופניים המתוארים על ידי המטופל.
• התעלמות מביצוע בדיקות גופניות מתאימות ואי הפניה לביצוע בדיקות דם, בדיקות הדמיה, ביופסיה.
• רשלנות בפענוח הבדיקות שבוצעו.
• אי קיום מעקב רפואי אחר תוצאות הבדיקות ומצבו הרפואי של המטופל.
פסק דין- פסקי דין -רשלנות רפואית באבחון מחלה ממארת /גידול ממאיר
תא (י-ם) 4059/02 טל נ' ד"ר אייכנבלט- תביעה נגד רופאים אורטופדים בגין התרשלנות באבחון גידול בתובע שהיה נער על סף גיוס. בין היתר משום שחלק מהנסיבות התאימו לאבחנה שכיחה (כאבים כתוצאה מפעילות גופנית) ונמנעו האורותפדים מלחקור עוד על מצבו הרפואי של התובע.
התובע נער לפני גיוס אובחן כסובל מגידול סרטני. התובע החל לסבול מכאבים בברכו הימנית שהופיעו לאחר ביצוע של פעילות גופנית. בינואר 1994 צולמה ברכו של התובע כאשר לדידם של המומחים הצילום היה תקין. הנער נשלח על ידי רופא המשפחה לאורתופד. הנער הגיע למרפאתו של ד"ר אייכנבלט שמצא שיש לתובע רגישות עם חקירות מקומיות ושלח את הנער למיפוי עצמות. בהמשך פנה התובע לד"ר טוין מומחה לפגיעות ספורט שמצא רגישות בפיקת הברך ולכן המליץ על פיזיותרפיה וטיפול במדרסים. בהמשך למיפוי רשם ד"ר טוין לתובע טיפול בתכשירים אנטי דלקתיים. לאחר שהכאבים המשיכו להופיע גם לאחר הגיוס לצבא ומאמצי הטירונות פנה התובע לאורתופד צבאי שהמליץ על מגני ברכיים. בהמשך נשלח התובע למיפוי עצמות נוסף על ידי מומחה נוסף בשם ד"ר לילינג. המיפוי החוזר ובדיקות ה CT והMRI הראו על קיומו של תהליך תופס מקום שבעקבותיו נשלח התובע לביופסיה שאבחנה את הגידול. בשל הוראות חוק הנכים פסק הדין בעיינו של התובע הוא אופרטיבי והוא צריך לבחור בין קבלת פיצויים מהמעוול לבין קבלת פיצויים לפי חוק הנכים.
