תביעת רשלנות רפואית: "הרופא לא גילה לי שבר בזמן ונותרתי נכה וללא פרנסה"
צעיר מאזור המרכז, אב לילד, הגיש הבוקר תביעה על סך 2.5 מיליון ₪ כנגד קופ"ח מכבי ונגד רופא בגין רשלנות רפואית אשר הותירה אותו נכה ומחוסר עבודה.
התובע, באמצעות באת כוחו, עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו- מולסון, כי נפגע בידו במהלך הרמת משא כבד. תחילה סבר כי כאביו יחלפו מעצמם אך משכאביו הלכו והתעצמו, פנה התובע אל רופא המשפחה בקופ"ח מכבי אשר קבע כי התובע סובל מ"דלקת בגיד" והנחה אותו לשימוש באנטיביוטיקה ובמשככי כאבים.
כאביו של התובע הלכו והתעצמו ומשכך שב לבדיקה אצל רופא. הוא המשיך להתלונן על כאבים עזים בשורש כף היד למרות הטיפול התרופתי אך רופא שב וקבע כי הוא "סובל מדלקת בגיד" וכי זו תחלוף כעבור כחודש ימים.
כעבור חודש שב והתלונן התובע כי כאביו נותרו כשהיו וכי אין כל הטבה במצבו למרות הטיפול התרופתי. רופא חזר וקבע כי התובע סובל מדלקת בגיד וכי עליו להמשיך עם הטיפול התרופתי.
כל אותה העת לא הפנה הרופא את התובע לייעוץ אורטופדי או לבדיקת הדמיה לצורך אבחון הבעיה. התובע מיוצג ע"י עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו.
לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ אורטופד מומחה כף יד אשר קובע כי מדובר ברשלנות רפואית קשה. עוד קובע הפרופ’ בחוות דעתו כי במידה והתובע היה מופנה לטיפול כירורגי בסמוך לפגיעתו, עם האבחנה הנכונה, ניתן היה לבצע איחוי של השבר בדרכים רבות, בהם ההגבלה של תנועות שורש כף היד תהיה מינורית. ניתן היה לאבחן את פגיעתו של התובע בשלב מוקדם יותר באמצעות מס’ בדיקות שאף אחת מהן לא נעשתה. במצבו הנוכחי של התובע קיימת נכות צמיתה בשורש כף היד, הגורמת להגבלת תנועה ולכאב. כתוצאה מן הטיפול הרשלני והאבחון המאוחר של השבר ממנו סבל התובע, בגינו עבר ניתוח שאף הוא לא צלח, סובל התובע מנכות בשיעור של 20% לצמיתות.
בעקבות הפיכתו לנכה, מצבו הנפשי של התובע הלך והתדרדר. במהלך תקופה ארוכה ומכיוון שלא יכול היה לשוב לעבודתו, שהה התובע בביתו ושקע בדיכאון.
הוא פנה בצערו לפסיכיאטר. בבדיקתו אובחן התובע כסובל מדיכאון והוחל בטיפול תרופתי. כמו כן הופנה התובע לטיפול תמיכתי.
התובע נבדק ע"י פרופ’ משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה, אשר חיווה דעתו בנוגע לנכותו הנפשית של התובע. בין השאר קובע פרופ’ קוטלר כי הפגיעה בכף היד הימנית הביאה להשבתה תפקודית ומלווה בתסמונת כאב כרוני. בעקבותיה פיתח התובע הפרעה נפשית עם תסמינים דכאוניים המלווים בהפרעות בשינה ורוגזנות עם תגובה לא מספקת לתכשירים נוגדי דיכאון. הפרעה נפשית זו מסבה לתובע מצוקה נפשית לא מבוטלת, המתווספת למצוקה הנגזרת מסבלו הגופני ואשר משפיעה במישור הבינאישי, המשפחתי והחברי. פרופ’ קוטלר קובע בחוות דעתו כי מדובר בתגובת הסתגלות ממושכת בגינה סובל התובע מנכות נפשית בשיעור של 20% לצמיתות.
עובר לטיפול הרשלני היה התובע בעל עסק בתחום האופנה בחו"ל וחי שם שנים ארוכות. בשנת 2001 שב התובע לארץ בכדי להינשא ובמקביל לניהול עסקו בחו"ל, עבד כמפקח בניה. כתוצאה מן הטיפול הרשלני בידו הימנית, שהנה ידו הדומיננטית, הפך התובע לאדם נכה הסובל באופן קבוע מכאבים בכף היד, מהגבלת תנועות כף היד, מכאב בהרמת ונשיאת חפצים ביד, מתקשה בכתיבה ממושכת בשל התעייפות היד וכאבים, מתקשה בעבודת כפיים ופעילות ספורטיבית. כמו כן, מתקשה התובע בביצוע עבודות פשוטות במשק הבית כגון העברת חפצים ממקום למקום, קניות, ניקיון וכיוב’.
טרם הטיפול הרשלני עבד התובע למחייתו כמפקח בניה, עבודה פיזית הדורשת שימוש והפעלה של שתי הידיים. כתוצאה מן הטיפול הרשלני נאלץ התובע לעזוב את עבודתו ומאז פגיעתו אינו עובד, דבר המשליך על מצבו הנפשי. התובע נעזר בתרופות נוגדות דיכאון אך אלה מיטיבות את מצבו אך במעט.
בעקבות מצבו הרפואי, הניתוח והבדיקות עצר התובע את פעולותיו בחו"ל ובסופו של דבר נאלץ לסגור את העסק ונגרמו לו הפסדי שכר. כן נפגע כושר עבודתו ויכולת השתכרותו לעבר ולעתיד. מפאת העדר השכלה אקדמאית, מתקשה התובע למצוא מקצוע חלופי, אשר אינו כרוך בעבודה פיזית.