פיסטולה היא סיבוך נפוץ עבור חולי קרוהן אך כל אדם אלול ללקות בה. מדובר בעצם בחיבור בלתי תקין בין איברים פנימיים בגוף. נהוג לחלק את סוגי הפיסטולות לפי האיברים שהן מחברות – פיסטולה המתחברת ממערכת העיכול לדרכי השתן – במצב זה, יוצא בעת מתן השתן אוויר, חלקי צואה או דם במקום נוזל.
החולה לרוב סובל מזיהומים נשנים בדרכי השתן. טיפול תרופתי אפשרי, אך הצלחתו פחותה לעומת הטיפול הניתוחי אשר לו אחוזי הצלחה גבוהים.
פיסטולה פריאנלית – בפיסטולה זו, נוצרת בעצם יציאה נוספת לצואה. מדובר בחיבור בין התעלה האנאלית לעור הנמצא סביב פי הטבעת. כאשר זו אינה מלווה בסימפטומים אין צורך בטיפול, אך כאשר ישנם סימפטומים הטיפול הנפוץ הוא הליך כירורגי בשילוב עם תרופות. פיסטולה המחברת את מערכת העיכול עם העור – עלולה לגרום להתייבשות, אך לרוב אינה פוגעת בחיי החולה יתר על המידה שכן היא מאפשרת יציאת תוכן דרכה. הטיפול הנהוג הוא טיפול כירורגי, בו כורתים את חלק המעי שממנו יוצאת הפיסטולה. ישנו גם טיפול תרופתי אשר מקובל לטיפול בסוג זה של פיסטולה.
פיסטולה אשר נוצרת בעור לאחר ניתוח – לעיתים לאחר ניתוח מופיעה פיסטולה בעור. לרוב מתחילים בתהליך של טיפול תזונתי שאמור לעזור. לאחר זמן מה, נשקל גם טיפול כירורגי לשם טיפול בתופעה. פיסטולה המחברת שני חלקים במערכת העיכול, כך שהתוכן מדלג על חלקים במערכת העיכול – פיסטולה זו עלולה לגרום להתייבשות, שלשולים מוגברים וזיהומים.
פיסטולה לוגינה – מתחלקת לשלושה סוגים: 1. פיסטולה רקטו ואגינלית – הרקטום והואגינה מחוברים. לרוב מתחילים בטיפול תרופתי אך זה לרוב אינו יעיל לבדו, ובמקרים הקשים פונים לטיפול כירורגי. 2. פיסטולה מעי ואגינה – הטיפול המקובל הוא כירורגי. מבצעים ניתוח בו כורתים את האיזור במעי ממנו הפיסטולה יוצאת. 3. פיסטולה פאוץ ואגינה – סיבוך הנוצר לאחר ניתוח מסוג פאוץ' באחוז קטן של נשים. ניתוח הוא הטיפול המקובל ומונע באחוזים גבוהים את חזרת הסיבוך.
כאשר הניתוח כושל, נשקלת יצירת סטומה קבועה, שהיא חיבור מערכת העיכול לדופן הבטן בפתח דרכו יתבצע ניקוז של מערכת העיכול. הטיפול בפיסטולה משתנה בהתאם לסוגה. ישנו טיפול תרופתי כדוגמת אנטיביוטיקה המביאה לשיפור, אך לא מרפא באופן מוחלט. ישנם מדכאי מערכת החיסון אך הם פועלים באופן איטי בדרך לשיפור. גם טיפול כירורגי נפוץ ביותר, והטיפולים עוברים שינויים ומשתפרים כל הזמן.
הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של ניתוח ותרופות, והוא מצמצם את הסיכון לחזרת הפיסטולה או היווצרותה לאחר ניתוח.
בפס"ד בשא (י-ם) 6841/09 דנו במקרה של התרשלות רפואית של צוות רפואי שלא אבחן כשורה בחור שעבר ניתוח בשל תאונת דרכים, וסבל כתוצאה ממנו במשך כ15 שנים משלשולים והקאות, ונאלץ לבלות זמן רב ומייגע בבתי חולים כאשר הוא עובר בדיקות חוזרות ונשנות. כך נפגע אורח חייו בצורה קשה, ורק לאחר ניתוח פולשני גילו כי בשל הניתוח המקורי נגרמה לו פיסטולה שחיברה חלק מהמעי הדק למעי הגס. כך נוצר מעקף שגרם לבעיותיו. בעת הניתוח הפולשני נותחה ותוקנה הפיסטולה ולאחר מספר חודשים חזר התובע לתפקודו הרגיל.
לטענת התביעה, רשלנות רפואית של הצוות הרפואי התבטאה בהתעלמות מאינדקציות רפואיות שהצביעו על הפיסטולה, וכך גרמו לתובע לעבור ייסורים ואשפוזים במשך שנים רבות. לטענת ביה"ח, לא היה הדבר באחריותם משום שבעת התאונה, היה התובע חייל, ואין המדינה חייבת בנזיקין על חבלה או החמרה במצבו של חולה שהתרחשה בעת שירותו הצבאי. בהמ"ש דחה את התביעה והסכים עם טענת ביה"ח. הוא קבע שאין לחייב את בה"ח בנזיקין גם על החמרה הנוצרת כתוצאה מרשלנות רפואית שקרתה לאחר תום השירות. הפיסטולה לא מהווה מחלה חדשה, משום שעדיין נותר קשר סיבתי בין התאונה המקורית לניתוח ממנו התפתחה הפיסטולה.
לשאלות בנושא רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל
