מות עובר – פטירת תינוק – רשלנות רפואית?

בישראל מתרחשים מקרים רבים של מות עובר או פטירת תינוק.

עו"ד ענת מולסון טיפלה במקרים כאלו ומציינת כי הפיצוי יכול להגיע למיליוני שקלים במקרים שההריון היה בשלב מתקדם והעובר נפטר ברחם או לאחר היוולדו עקב טעויות של הצוות הרפואי כגון אי התייחסות למוניטור אשר הראה מצוקה עוברית או האטות בדופק, או כאשר התינוק נולד עם אפגר נמוך ולא שרד.

לשאלות לעו"ד מולסון בנושא ניתן לפנות אליה בכל שלב,

בטלפון 0524787850 או במייל: [email protected]

להלן פסק דין אשר עסק בסוגיה של מות עובר- מוות של תינוק:

א 4679/02 א.י,א.ח נ’ שירותי בריאות כללית

1 . א.י
2 . א.ח

נגד

שירותי בריאות כללית

פסק דין
מבוא

1. התובעת, ילידת 1972, אם לששה ילדים (שני בנים וארבע בנות) ממוצא בדואי, פנתה בהיותה בשבוע ה- 20 להריונה, ביום 19.7.01, לחדר המיון של בית החולים "סורוקה" בבאר שבע בשל דימום קל.

בבדיקת התובעת בבית החולים אובחן כי העובר ברחמה מת, היא שוחררה לביתה והוזמנה לחזור לבית החולים לצורך סיום ההריון ליום 22.7.01. התובעת פנתה שוב לבית החולים ביום 20.7.01 בתלונה נוספת על דמם לדני ובשל כך הוחלט לאשפזה. במהלך האישפוז ניתן לתובעת, ביום 21.7.01 החל בשעה 08:45, עירוי סינטוצינון (שייקרא להלן: – "פיטוצין"), שהוא הורמון הגורם להתכווצויות ברחם, במשך שלוש שעות ועד השעה 12:00 בצהריים בקירוב.

בהעדר תגובה לטיפול הנ"ל ניתן עירוי נוסף של פיטוצין ובאותו מינון קודם (40 טיפות) – שנמשך עד השעה 19:00 בקירוב.

גם עירוי זה לא הביא לתוצאה הרצויה של התכווצות הרחם, ובמהלך ביקור הרופאים למחרת, דהיינו בבוקר יום 22.7.01, הוחלט על ביצוע הליך נוסף של הכנסת קטטר ע"ש אטד (להלן:"הקטטר") לצוואר הנרתיק ובאמצעותו הוזלף תכשיר בשם פרוסטגלנדין – הגורם אף הוא להבשלת צוואר הרחם ויצירת התכווצויות בו, ובד בבד ניתנה הוראה למתן משככי כאבים מסוג פטידין ופנרגן.

ביום 23.7.01 בשעה 06:45 נפלט הקטטר מצוואר הרחם של התובעת ועקב דימום חזק הועברה לחדר הניתוח בשעה 08:45 (בטרם נפלט העובר).

במהלך הניתוח הוברר כי נגרם קרע ברחמה של התובעת ולשם הצלת חייה נכרת הרחם.

אלה טענותיהם העובדתיות של התובעים, ובתמצית מוסכמות הן על הנתבעת.

2. לטענת הנתבעת (וכך הוברר, כבר אומר כאן, מתוך התיק הרפואי) הוחדר הקטטר כ- 18 שעות אחר תום הזלפת הפטוצין השניה.

הנתבעת טענה כי בשלב זה של הכנסת הקטטר נבדקה גם פתיחת צוואר הרחם שנמצאה מינימלית של חצי ס"מ, כי בשעות הערב של 22.7.01 נרשמו תלונות התובעת על כאבים והקטטר נותר במקומו, כי רק בלילה, בשעה 02:20 של יום 23.7.01, התחזקו כאביה של התובעת, שנבדקה על ידי רופא, ובהתאם להתוויה שניתנה, כאמור לעיל, עוד בשעות הצהריים – טופלה בפטידין ופנרגן לשיכוך הכאבים.

מקום זה נתגלעה מחלוקת שבאה לפתרונה בדוח סיעודי מס’ 52 בתיק הרפואי ובגיליון מעקב נוזלים מס’ 33 בתיק הרפואי, כשלטענת התובעים ניתן עירוי פטידין בשעה "02:20 בצהריים" דהיינו – כשעתיים אחר הכנסת הקטטר, בעוד הנתבעת טוענת כי עירוי הפטידין הנ"ל ניתן ב- 02:20 לפנות בוקר, דהיינו 12 שעות אחר החדרת הקטטר- בעניין זה אחזור ואדון להלן.

עוד הרחיבה הנתבעת והבהירה כי אחר שאובחן דימום בכמות רבה אצל התובעת הנה הוחלט על ריקונו של הרחם באופן מיידי, השילייה הוצאה ואחריה נפלט עובר ממוסמס ללא צורך בפעולה נוספת להוצאתו, כי אחר פליטת העובר החל דימום רב, ובדיקה ידנית הדגימה מעבר לחלל הבטן, דהיינו על קרע ברחם, בגינו הוחלט על פתיחת בטן חוקרת, שעם ביצוע הפתיחה התגלה קרע באורך של 4 – 5 ס"מ, ובהתייעצות עם פרופ’ מזור, מנהל אגף הנשים של בית החולים, הוחלט על כריתת הרחם.

טענות בעלי הדין

3. ראשית דבר יאמר כי אין מחלוקת בין בעלי הדין, גם לא בין המומחים שמטעמם, כי כריתת הרחם היתה נחוצה לצורך הצלת חייה של התובעת.

4. לטענת התובעים – הנה דרך הטיפול בתובעת, ובחירת הרופאים המטפלים לגרום הפלה בדרך של מתן פיטוצין בשתי סדרות ואחר מכן שימוש בקטטר והזלפת פרוסטגלנדין באמצעותו.

טוענים עוד התובעים כי התובעת לא נתנה הסכמה מדעת לדרך הטיפול בה, כי לא הוצגו בפניה האפשריות השונות לביצוע הפלה יזומה בשלב ההריון בו היתה מצויה, דהיינו בטרימסטר השני שלו, ועוד הם טוענים כי הביקורת והמעקב אודות מצבה וההשגחה הדרושה לשם מניעת סיכון קרע ברחם – היו לקויים ורשלניים.

5. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה חובת הזהירות בה היא חבה כלפי התובעת, כי הנתבעת הפרה חובתה על פי חוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996 לקבלת הסכמתה המודעת של התובעת לביצוע הטיפול בה, כי הנתבעת גרמה לתובעת נזק ראייתי בכך שביצעה רישום רפואי לקוי ומכאן כי יש להטיל עליה את נטל ההוכחה, ועוד הם טוענים כי בנסיבות העניין יש להחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, וגם מטעם זה – להטיל על הנתבעת נטל הראייה להוכיח שלא היתה מצידה התרשלות בה תחוב.

6. הנתבעת, כמובן, הכחישה כל טענות התובעת וטענה כי הטיפול בה היה נכון וראוי, כי בניגוד לטענות התובעים לא היה שילוב בו זמנית של שתי שיטות להשראת לידה (עירוי פיטוצין והחדרת הקטטר עם הזלפת פרוסטגדלנדין).

עוד טענה הנתבעת כי מתוך המסמוך הרפואי שהוצג – לא קם בסיס לטענות התובעים, גם לא באשר לחוסר ברשומות הרפואיות, כי הרישום הרפואי שהוצג הוא ראוי ומלא ומשקף את מלוא הטיפול הרפואי שניתן, כמו גם את תלונות התובעת, כי גם אם יקבע כי הרשומה הרפואית חסרה או חלקית – הרי אין בכך כדי להביא להעברת הנטל על כתפיה או להסקת מסקנות הנוחות מכאן לתובעים.

טוענת הנתבעת כי אם היה קיים חוסר או אי בהירות ברשומות הרפואיות הנה באו אלה על פתרונם ב"עדויות אמינות ובהירות"- ולפיכך אין לענין הרשומות כל קשר או תרומה לנזק.

עוד טענה הנתבעת כי הטיפול שניתן לתובעת היה טיפול רפואי נאות, שלא היתה בו שום התרשלות, כי קרע ברחם בעת הפלה בטרימסטר השני של ההריו

ן הינו אירוע נדיר ביותר, ששכיחותו 44,000: 1 מקרים – גם לפי עדותו של פרופ’ שנקר מטעם התובעים וגם לפי עדותו של פרופ’ שיף מטעמה- ומכאן שאין בהתממשות סיכון זה כדי לחייב הנתבעת ברשלנות.

הנתבעת טענה, בתמצית, כי הטיפול שניתן לתובעת, הן מתן הפיטוצין בשתי סדרות, והן החדרת קטטר אטד ובאמצעותו הזלפת פרוסטגלנדין – היה בגדר פרקטיקה רפואית מקובלת להפסקת היריון, כי בשום שלב לא נעשה טיפול מקביל בשתי תרופות,כי הטיפול בקטטר אטד היה בגדר טיפול חדש שהחל רק משהשפעת הטיפול הקודם, שלא הועיל, פגה, ועוד טענה כי השימוש בקטטר אטד הוא פרקטיקה מקובלת ולא כפי חוות דעתו של פרופ’ שנקר כי אין היא מוכרת או לא אמינה .

עוד דחתה הנתבעת טענת התובעים גבי מעקב וטיפול לקויים .

גבי הטענה כי מן הראוי היה לטפל בתובעת בשיטה אחרת, (E &D),טענה הנתבעת כי השימוש בשיטה זו אינו מקובל במרכז הרפואי "סורוקה" בו אין לכל הרופאים מיומנות בה, וכי לא ניתן לייחס לה התרשלות באי נקיטת שיטה זו, ומתוך כך טוענת היא גם כי יש לדחות טענת התובעים גבי אי מתן הסבר מפורט על שיטות רפואה שונות שאינן מקובלות בבית החולים בעת שהתובעת היתה מצויה במצב הדורש טיפול מיידי.

הנתבעת ביקשה לדחות טענת התובעים גבי העברת הנטל מכח כלל "הדבר מדבר בעד עצמו".

העדויות
7. מטעם התובעים העידו הם עצמם (עדותם רלבנטית יותר לסוגיית הנזק), פרופ’ שנקר וד"ר אומנסקי שנתנו חוות דעת מטעמם (בתחומים הגניקולוגי והפסיכיאטרי).

מטעם הנתבעת העידו פרופ’ שיץ ופרופ’ אליצור שנתנו חוות דעת, וה"ה ד"ר הדר, ד"ר פק, ד"ר סיגלוב, והאחות הגב’ ילנה בורדין, שטיפלו בתובעת.

כמוצגים הוגש תיקה הרפואי של התובעת אצל הנתבעת, ובשלב מאוחר הוצג ונתקבל "טופס רישום סמים" שאף שב"כ התובעים התנגד להצגתו, הנה החלטתי לקבלו משום מהותו ומשמעותו לדיון שבפני, ומתוך שתכלית הכל היא לעשות המירב הדרוש לגילוי האמת, ולאפשר לבית המשפט לפסוק ביעילות, כשכל החומר הרלבנטי בפניו.

עוד הוצגו מאמרים שונים שפורסמו על ידי רופאי המרכז הרפואי "סורוקה" וקטע מספרו של פרופ’ שנקר.

דיון
8. ראשית דבר יאמר כי אני מוצאת לדחות טענת התובעים גבי החלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" , לאחר שלא מצאתי כי ניתן ליישמו כאן.

כידוע, על מנת להחיל הוראות ס’ 41 לפקודת הנזיקין והכלל הנ"ל, יש צורך שיתקיימו שלושת התנאים שבו, בו זמנית – ואלה אינם חלים בעניינם של התובעים, לפחות לא חל התנאי הראשון הדורש אי ידיעה מצד התובעים או אי יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק – שהרי התובעים מצביעים בתביעתם, ובראיות שהובאו על ידיהם, לרבות בחוות דעת מומחה – על הסיבות והנסיבות שגרמו כך.

גם בנדירות האירוע, עליה מסכימים המומחים מטעם בעלי הדין – אין הטעם הדרוש להחלת הכלל, כך גם לא בטענת התובעים כי יש לנקוט בו משום ניהול קלוקל לקוי ורשלני של הרשומות הרפואיות – משלא מצאתי כי אכן כך הוא.

אמנם מבקשים התובעים לטעון לפרשנויות ומשמעויות שונות גבי הרישומים שנעשו, אך עיון בכל הרשומות הללו מעלה כי אין בהן ליקוי, ולפחות בהסברים שניתנו על ידי הנתבעת, היה כדי לספק הסבר ראוי, ואציין כבר כאן כי המצוי ברשומים הללו מביא לתוצאת דיון שונה מזו לה טוענת הנתבעת.

יצויין כי לתחושתי ניסו התובעים לגרום לפרשנות שונה מזו האמורה להינתן לרשומות, ומתוך שתיגרם התוצאה המתבקשת על ידיהם. אך, כאמור לעיל, הרישומים ברורים- כך גבי השעות בהן ניתן טיפול כזה או אחר לתובעת, כך גבי מהות הטיפולים שניתנו, והנה לחיזוק הוגש, סופו של דיון, המוצג הנוסף מטעם הנתבעת שהיה בו אך לחזק מה שהיה ברור גם קודם גבי הרישומים – ולא מכאן ומאלה יבוא הביסוס לטענות התובעים גבי התרשלות הנתבעת.

9. אחר עיון ושיקול טענות בעלי הדין, הראיות מטעמם, לרבות עיון ושיקול עדויות המומחים, אני מוצאת לקבוע כי אכן התרשלה הנתבעת בטיפולה בתובעת, והכל כפי שיפורט להלן .

כתוצאה מהטלת חבות על הנתבעת – יתקיים דיון בטענות התובעים לנזק שנגרם להם שלב מאוחר – וכאן תידונה עדויותיהם של התובעים וכן חוות הדעת שניתנו ע"י ד"ר אומנסקי ופרופ’ אליצור – בתחום הפסיכיאטרי.

10. עיון בכל מה שהוצג בפני, ואף כי יש כאן להלך על כמעט חבל דק, מעלה כי ככל הנראה מה שנעשה בתובעת וניתן לה היה, לפי התרשמותי , בגדר OVER DOING, כך גם מתוך עדויותיהם של מי מהרופאים שטיפלו בתובעת והעידו מטעם הנתבעת.

התובעת, שאין חולקין כי הוגדרה כוולדנית (שהרי ילדה בעבר 6 ילדים ועברה 2 הפלות),
הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת מדמם לדני קל, כשהיא בשבוע ה-20 להריונה, ואבחנה שנעשתה היתה כי העובר ברחמה מת, וגילו כ-14 שבועות.

התובעת אמנם נשלחה לביתה עם הנחיה להגיע לבית החולים יומיים לאחר, על מנת לבצע בה הפלה (שהרי הגיעה לבית החולים ביום ה’ ונתבקשה להגיע שוב ביום א’) , אך הנה הגיעה לבית החולים למחרת, ביום ו’ , עם אותה תלונה של דימום לדני ומבלי שחל שינוי במצבה יום קודם, אז הוחלט לאשפזה ולהקדים ביום את הליך הפסקת ההריון.

ב- 21.7.01, הוחלט לתת לתובעת עירוי פיטוצין במינון של עד 40 טיפות שמטרתו ליצור התכווצויות רחם שיביאו לפליטת העובר המת, ללא צורך בהתערבות נוספת, אך בהעדר תגובה ניתן עירוי נוסף של פיטוצין ובאותו מינון בשעה 14.00 שנמשך עד שעה 19.00 .

אחר שלפי הטענה ]
]>

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות יש למלא את הפרטים הבאים או לחייג 8517*

תוכן עניינים
שיתוף

עו״ד ענת מולסון

בעלת תואר ראשון במשפטים. עוסקת בתחום רשלנות רפואית מעל 25 שנים. מרצה בכנסים בתחום הרשלנות הרפואית. בוגרת השתלמות ברפואה למשפטנים באונ' ת"א. חברת האגודה לזכויות החולה. שותפה במשרד נבו מולסון העוסק בתחום הרשלנות הרפואית בלבד. רוב המקרים בהם מטפלת הם רשלנות בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון מחלות. לא גובה שכר טרחה מראש, אלא רק בסוף התביעה ורק אם זוכה. השיגה פיצויים של מאות מיליוני שקלים ללקוחותיה.

להערכת סיכויי ושווי תביעתך ללא התחייבות ע"י עו"ד ענת מולסון, יש למלא את הפרטים הבאים או להשאיר לה הודעה בטלפון 8517*

עשוי לעניין אתכם