שיתוק מוחין לפג/פג
ע"א 6768/01
וערעור שכנגד
בפני: כבוד השופטת (בדימ’) ד’ דורנר
כבוד השופט א’ ריבלין
כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה
המערערים והמשיבים
בערעור שכנגד: 1. אורי רגב
2. צילה רגב
3. אברהם רגב
נ ג ד
המשיבה והמערערת
בערעור שכנגד: מדינת ישראל
ערעור וערעור-שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.7.01 בע"א 1045/98 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו’ זילר
לפסה"ד במחוזי: תא (י-ם) 1045/98 אורי רגב נ’ מדינת ישראל, השופט ורדי זילר
ליקויים ברשומות רפואיות שאינם עולים כדי קיומו של נזק ראייתי
המערער 1 נולד כפג להוריו, המערערים 2 ו-3, כשהוא סובל משיתוק מוחין בשיעור נכות של 100%. בתביעה שהוגשה טענו ההורים כי מומו של בנם נובע מהתרשלות המדינה המחזיקה והאחראית לביה"ח, ותבעו פיצויים בגין נזקי נכותו הקשה של בנם.
ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה ומכאן הערעור שנסמך, בין השאר, על טענות לנזק ראייתי שנגרם עקב ליקויים ברשומות הרפואיות.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור ופסק כי:
בימ"ש של ערעור יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה, רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההגיון והשכל הישר. על אחת כמה וכמה נדירה התערבות ערכאת הערעור משמדובר בקביעות שבעובדה המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים.
לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. במקרה דנן, מדובר בארוע רפואי שלא ניתן היה, גם במיומנות רפואית מקצועית סבירה, למנוע את תוצאותיו הקשות.
נזק ראייתי שנגרם לתובע עקב ליקוי בעריכת הרשומות הרפואיות או בשמירתם עשוי להביא להעברת נטל השכנוע מכתפי התובע לכתפיו של המוסד הרפואי. היקף הנטל המועבר מוגדר על פי היקפו של הנזק הראייתי שנגרם.
דוקטרינת הנזק הראייתי בפן המהותי שלה, אשר טרם אומצה בפסיקה, קובעת כי מקום שהתנהגות רשלנית של הנתבע שללה מהתובע את היכולת או הסיכוי להוכיח אחד ממרכיבי תביעתו ביחס לנזקו הישיר, ראוי הוא כי הנתבע ישא בתוצאות מעשהו באופן שתוטל עליו אחריות בת-פיצויי בנזיקין בגין הנזק הראייתי שגרם לתובע. מכל מקום, תיאוריית הנזק הראייתי הן בפן הראייתי והן בפן המהותי ישימה אך מקום בו נותרת אי וודאות לגבי תהליך גרימתו של הנזק הישיר.
במקרה דנן, אף שנמצאו ליקויים מסוימים ברשומות הרפואיות הנוגעות לטיפול באם לפני הלידה ובמהלכה, הם אינם מגיעים כדי נזק ראייתי העשוי להשפיע על היכולת לקבוע ממצאים שיפוטיים בשאלת האחריות המקצועית, ואין בהם כדי להעביר את נטל השכנוע לכתפי המשיבה.
