ברע 495/04 יורם אלפסי נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה
11
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב’ השופט משה דרורי
בר"ע 495/04
בעניין:
יורם אלפסי
– נ ג ד –
הסתדרות מדיצינית הדסה
פסק דין
כללי
1. כיצד ניתן להגיש לבית-משפט ולהוכיח את תוכנו של תיק רפואי המנוהל במוסד רפואי מוכר, במסגרת תביעת רשלנות רפואית, מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות. זו השאלה המרכזית הניצבת בפנינו בבר"ע זו. שאלה נוספת העולה בבר"ע זו קשורה לתצהיר שהוגש על-ידי הרופא , מטעם המשיבה.
ההליכים בבית-משפט קמא
2. התובע (המערער) יליד 19.6.70 הגיע לבית-החולים הדסה (המשיבה) ביום 4.5.94, כאשר הוא נפגע בעינו מעצם עשוי מתכת. בעקבות טיפולים שונים וניתוחים שבוצעו במסגרת בית-החולים, איבד התובע את ראייתו בעין המנותחת ובגין זאת נקבעה לו נכות של 61% על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
3. התובע הגיש את תביעתו ביום 8.5.01 תחילה לבית-משפט המחוזי בירושלים (ת.א. 3214/01). הנתבעת הכחישה את חבותה וטענה כי לא היה פגם בטיפול הרפואי, ולדבריה הניתוח של התובע הצליח מבחינה אנטומית וכנראה שהפחתת הראיה בעין נבעה מהחדרת גז לחלל העין במהלך הניתוח. לא ראיתי צורך לשם ההכרעה בבר"ע זו, לפרט את כל טענות ההגנה הרפואיות, אשר מובאות בכתב ההגנה.
4. תחילה, בשנת 2001, טופל תיק זה על-ידי כב’ השופט צבי סגל, כתוארו אז, בבית-משפט המחוזי בירושלים בשנת 2001. בשלב מאוחר יותר הועבר התיק לטיפולה של כב’ השופטת בן-עמי.
5. ביום 29.5.02 הוגשה בקשה של התובע, המיוצג על-ידי עו"ד עמוס גבעון, בהסכמת ב"כ הנתבעת, עו"ד יעקב עוזיאל, להעברת התיק לבית-משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת בן-עמי) נענתה לבקשה בהחלטתה מיום 30.5.02.
6. בבית-משפט השלום טופל התיק בתחילה על-ידי כב’ השופט אהרון פרקש, עת כיהן הוא בבית-משפט השלום. במסגרת קדמי משפט שהתנהלו בפני כב’ השופט פרקש עסקו הצדדים במינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולבסוף מונה המומחה ד"ר שמואל פרידלנד, אשר בחוות-דעתו קבע כי לתובע נכות קבועה של 30% בשל העיוורון בעין ימין, אך ציין כי הדבר אינו מגביל אותו בעבודתו, גם אם הוא מוגבל בנושאים אחרים, כגון: העדר יכולת לממש את תחביב התעופה. כן נאמר בחוות-הדעת כי "אינני רואה כל מקום שבו היתה רשלנות רפואית מצד בית החולים הדסה… אכזבתם ניתנת להבנה, אך אין כמובן להסיק מכך על אשמה כלשהי של הרופא ו/או בית החולים אלא של הפגיעה הטראומטית הקשה כשלעצמה. מהלך הטיפול היה ללא דופי לאורך כל הדרך".
7. בשלב מאוחר יותר, בראשית שנת 2004 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, והתיק אף נקבע להוכחות בפני כב’ השופט פרקש.
8. כבר בשלב זה, התעוררה בבית משפט השלום השאלה העומדת בבסיסה של ההחלטה , שהיא נשוא בר"ע זו.
כאשר ביקש ב"כ התובע (ראה בקשה מיום 9.2.04) להפקיד את הרשומות הרפואיות המקוריות של התובע במזכירות בית המשפט, בציינו כי הרשומות המקוריות הן חשובות, בהיותן הראיה הטובה ביותר, תגובת עו"ד עוזיאל, ב"כ הנתבעת, היתה כי לב"כ התובע יש העתק מהתיק הרפואי והוא יכול להתכונן בהתאם לאותה חקירה של המומחים או של העדים. עו"ד עוזיאל ציין כי, לפנים משורת הדין, הוא יעמיד לעיונו של ב"כ התובע במשרדו את התיק הרפואי המקורי, אך אין הוא סבור שיש הצדקה לסטות מסדר הבאת הראיות המקובל ולהגיש את התיק המקורי לבית המשפט בטרם יישמעו הראיות (ראה תגובת עו"ד עוזיאל מיום 17.2.04). כב’ השופט פרקש ציין על-גבי התגובה כי בית המשפט רושם לפניו את האמור בתגובה, לעניין נכונותו של עו"ד עוזיאל להעמיד לעיון ב"כ התובע את התיק הרפואי המקורי (ראה החלטה מיום 22.2.04).
9. בשלב מאוחר יותר, הועלה נושא זה פעם נוספת על-ידי ב"כ התובע, כאשר הפעם נאמר בתגובתה של עו"ד גאדה חליחל, ב"כ התובע, מיום 25.3.04, כי "הגשת התיק המקורי נדרשת לשם הוכחת טענות התובע בדבר שינוי הרשומות הרפואיות וכן הטענה בדבר העלמת רשומות רפואיות". על-גבי תגובה זו ניתנה החלטת כב’ השופט פרקש, מיום 1.4.04 שזה לשונה: "התיק הרפואי המקורי של התובע בהדסה יומצא לתיק בית-משפט לא יאוחר מיום 10.5.04" (ההדגשה במקור).
10. עו"ד עמוס גבעון, ב"כ התובע, הגיש לבית המשפט ביום 1.6.04 חוות-דעת גרפולוגית מטעמו, כאשר על-פיה, חלק מהרשומים הרפואיים בתיק בית החולים, שונו בעטים בצבעים שונים. במסגרת ניתוח מדוקדק של המילים והספרות בגיליון הרפואי של התובע, יש הערכה מהם אותם רישומים שנכתבו על-ידי אותו אדם ומהם הרישומים שנכתבו על-ידי כותבים שונים (חוות-דעת שאול הללי מיום 27.5.04).
בעקבות זאת, הגיש עו"ד עוזיאל, ב"כ הנתבעת, ביום 5.8.04 בקשה לצירוף תצהיר משלים, אשר אליה צורף תצהירו של ד"ר יצחק חמו, הרופא המטפל, מיום 26.7.04, ובו הסבר איזה רישומים בגיליון נכתבים, ברגיל ובמקרה זה, על-ידי אחות ואיזה נכתבים על-ידי הרופא, הוא עצמו, תוך התייחסות לעטים בצבעים השונים (נספח ה לבקשת הבר"ע).
11. בקיץ 2004 הועבר התיק לטיפולו של כב’ השופט רם וינוגרד, מביתמשפט השלום בירושלים.
12. ב"כ התובע התנגד להגשת התצהיר המשלים של ד"ר חמו, באומרו כי מדובר בעדות שמיעה או עדות סברה, וזאת ככל שמתייחס התצהיר לרישומים של האחות (נספח ו’ לבר"ע).
13. בנושא זה ר הוגשה בקשה מטעם התובע למתן החלטה. על-גבי בקשה זו ניתנה החלטת כב’ השופט רם וינוגרד ביום 1.11.04, שזו לשונ]
]>
