להלן פסק דין בנושא רשלנות רפואית בלידה בשאלת תסמונת ארב ERB.
למידע אודות תסמונת זו קראו את המאמר הבא: תסמונת ארב ERB
א 4674/95 בשאראת זאהי , בשאראת נאדיה , בשאראת בשארה נ’ בית החולים הצרפתי נצרת
23
בתי המשפט
א 004674/95
בית משפט השלום טבריה
15/05/2006
תאריך:
כב’ השופטת רים נדאף
1. בשאראת זאהי
2. בשאראת נאדיה
3. בשאראת בשארה
התובעים
נ ג ד
בית החולים הצרפתי נצרת
הנתבע
פסק דין חלקי
טענות הצדדים
1. ביום 22.9.85 נולד תובע מס’ 1 (להלן: "התובע") בבית החולים הצרפתי בנצרת (להלן: "בית החולים"), להוריו, תובעת מס’ 2 ותובע מס’ 3. לאחר לידתו, נמצא התובע סובל משיתוק הגפה העליונה השמאלית – שיתוק ע"ש ארב (ERB) (להלן: "השיתוק").
לטענת התובעים, השיתוק נגרם בשל סיבוך לידה המכונה "התעקות כתפיים" או "היצרות כתפיים" שהתרחש בלידת התובע, וכי הסיבוך נגרם כתוצאה מרשלנות בית החולים, הנתבע, או מי מהמועסקים על ידו. רשלנות זו באה לידי ביטוי, כנטען, בין היתר, בכך שלא נערכו הבדיקות המתאימות לפני הלידה, לא נלקחה בחשבון אפשרות היות התובע, עובר מקרוזומי ואפשרות ביצוע ניתוח קיסרי, ולא נוהל רישום רפואי תקין ומלא, המתעד את הטיפול והמצב הרפואי שניתן לתובע ולתובעת מס’ 2 (להלן: "התובעת"). לטענת התובעים יש להחיל במקרה שלפנינו את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
2. בית החולים הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את אחריותו לנזקים. לטענתו, נערכו לתובעים כל הבדיקות שהיה צורך לבצען, אין כל קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לתובע לבין הפגיעות הנטענות ע"י התובעים וכי הנזק הנטען, במידה ויוכח שאכן נגרם, הינו בלתי צפוי ובלתי ניתן למניעה ע"י הנתבע.
3. התובעים צירפו לכתב תביעתם את חוות דעתו של ד"ר שרף – מומחה במחלות נשים ויולדות, ומנגד צירף הנתבע חוות דעת רפואית של ד"ר ברנדס. בשלב זה, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים העידו; ד"ר שרף והנתבעת. ומטעם הנתבע, העידו; ד"ר ברנדס, גב’ אלכסנדרה מנסור – המיילדת (להלן: "המיילדת") וד"ר תאופיק נסיר – רופא גניקולוג תורן שנכח בבית החולים בזמן הלידה.
4. הדיון בתביעה פוצל, כך שפסק דין זה ידון בשאלת האחריות לנזק בלבד.
כבר בשלב זה אציין שהינני דוחה מכל וכל את טענת הנתבע שהתביעה של התובעת ותובע מס’ 3 התיישנה, הרי התביעה הוגשה בשנת 95 בשם התובע שהיה קטין באותה העת. על כן, התביעה הוגשה באמצעות הוריו, בהיותם הוריו והאפוטרופוסים הטבעיים שלו ולא בתור מטיבים. לפיכך ומשכך הם פני הדברים, קובעת אני שהתביעה הוגשה טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
רקע עובדתי
5. הנתבעת פנתה לבית החולים ביום 22.9.85 בשעה 0:35 וזאת בעקבות צירי לידה שפקדו אותה. אותה העת הייתה הנתבעת, בת ה-31, בשבוע ה-39 להריונה. היא הייתה במצב של לידה אקטיבית עם פתיחה של 5 ס"מ. הלידה התקדמה ובשעה 2:45 לפנות בוקר, הגיעה לפתיחה מלאה וילדה בלידה נרתיקית, את התובע במשקל של 4,310 ק"ג עם ניקוד אפגר של 7 ו- 9. בלידה עצמה, הרופא התורן לא נכח והיא בוצעה ע"י המיילדת בלבד.
6. המחלוקת העובדתית בין הצדדים נסובה סביב השאלה, האם המום הקשה האופייני למצב של "היצרות כתפיים", אכן נגרם כתוצאה מהליך לידה לא תקין המלווה בקשיים בחילוץ העובר שבמהלכו נולד התובע עם היצרות כתפיי, אם לאו.
דיון
7. לטענת התובעים, הלידה הייתה טראומתית, בלתי תקינה המלווה בקשיים בהוצאת העובר עם היצרות כתפיים, על אף שעמדו לנגד הנתבע מספר אינדיקציות שיש בהן כדי לאפשר לו לחזות מראש את קיומו של סיכון זה. מצד שני, טוען הנתבע כי, הליך הלידה היה תקין ללא כל סיבוכים או כל אירוע חריג, כפי שמפורט בעדות המיילדת וגיליון הלידה, וכי במהלך הלידה לא היו אינדיקציות כלשהן אודות קיומם של סיכונים בלתי סבירים שהיה בהם כדי לנבא קיומו של נזק לעובר.
8. כל אחד משני הצדדים נסמך כאמור על חוות דעתו של המומחה מטעמו. לדעת ד"ר שרף, השיתוק נגרם כתוצאה מחילוץ טראומטי של הכתפיים בלידה. את מסקנתו זו, ביסס, בין היתר, על דברי התובעת שלטענתה, מדובר היה בלידה קשה עם משיכות ממושכות וחזקות מצד המיילדת, על עצם העובדה שבמסמכים הרפואיים של התובעת, צויין שלאחר הלידה היה חשד לשבר בעצם הבריח באותו צד שבו אובחן השיתוק של התובע, ועל כך שבאותם מסמכים רפואיים, אין כל התייחסות לאפשרות הולדת עובר במשקל גדול מהרגיל.
מנגד ולדעת פרופ’ ברנדס, המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים שבהם מתקיימים גורמי הסיכון המעידים על סכנת קיומה של היצרות כתפיים. שכן מהלך ההיריון היה תקין, לא הייתה לתובעת עליית משקל קיצונית, וכי מתולדות עבר התובעת ומתולדות הריונה בתובע, "אין כל דבר ראוי לציון, פרט למשקל התינוקת 4100 בלידה הקודמת". לשיטתו, שיתוק ה-Erb עלול להופיע בלידה תקינה עם עובר במשקל רגיל ועצם קיומו של השיתוק אין בו עדות שנגרם במהלך הלידה, ובמקרה שלפנינו סבור הוא שהתובע נולד עם שיתוק שסיבתו אינה ידועה, וקרוב לוודאי הוא פגע תוך רחמי.
9. אפתח את דבריי בציטוט דבריה של כבוד השופטת פרוקצ’יה, בהנחיה לביהמ"ש בבואו להכריע בשאלת קיומה של רשלנות רפואית בהליך הלידה:
"יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין ]
]>