רשלנות רפואית בתחום הנוירולוגיה- רשלנות במחלת האפילפסיה היא נושא חם ועכשווי המכונה גם Epilepsy –Medical Malpractice Medical Negligence in the Neurology field.
פרוצדורות רפואיות במערכת העצבים המרכזית (המוח) הינן מסוכנות בהחלט. רשלנות רפואית בתחום זה הינה גבוהה יותר מאשר בתחומים אחרים, בגלל שכאן אין מקום לטעויות, ואם כן מתעוררת שגיאה כלשהיא הרי שעשויה היא להיות קטלנית. סיכויים לאבחנה לקויה או מאוחרת מדי תמיד קיימים. בתחום זה בד"כ האחריות תהיה מוטלת על הנוירולוג.
רשלנות בנוירולוגיה כוללת אבחון לקוי, חוסר יכולת לאבחן וטיפול לוקה בתסמונות נוירולוגיות ומחלות. קורבנות של רשלנות בנוירולוגיה סובלים מכאב בלתי פוסק וסטרס כרוני בגלל רשלנות הצוות הרפואי או עקב מומחיות לא נאותה ומספקת של הנוירולוג. תחום הנוירולוגיה אמנם נחשב לבעייתי ביותר בתחום הרפואה והמדע היות ולא ידוע עדיין לחלוטין כיצד עובדת מערכת העצבים (במיוחד המוח). אולם, ההשלכות של רשלנות זו עשויות לזכות את הנפגעים בפיצויים גבוהים למד היות ופגיעות נוירולוגיות הינן לרוב חמורות ואף בלתי הפיכות. (לעומת פגיעות בתחומים אחרים).
דוגמה למחלה נוירולוגית יחסית שכיחה הינה אפילפסיה. אפילפסיה מאופיינת בעיקר בתסמינים של התקפים; seizures. האדם הלוקה בהתקף עלול לאבד הכרה, או לא להבין מה קורה סביבו, לבטא תנועות בלתי רצוניות שאינו יכול לשלוט עליהן כגון טלטולים של הגוף או עוויתות אחרות בפנים או בגוף. כמו כן ייתכנו תסמינים קוגניטיביים ומנטאליים שונים כגון הרגשת פחד או בלבול. בד"כ לאחר ההתקף החולה ירגיש מאוד עייף וחלש ולא יזכור את האירוע.
התקפי אפילפסיה נובעים כתוצאה מהולכה עצבית לא תקינה במוח. רוצה לומר, הנוירונים במוח (תאי העצב אשר מעבירים אינפורמציה לשאר חלקי המוח והגוף) מופעלים בצורה לקויה, קרי "יורים לכל הכיוונים". היות והפעילות הטבעית של המוח נפסקת ברגעים אלו, משתבשים קשרי ההולכה העצביים בין התאים. מכאן ישנה אפשרות לקבלת טווח רחב של תסמינים, תלוי באזור העיקרי שנפגע או "השתבש" במוח.
מקרים בהם עלולה להתעורר רשלנות רפואית בתחום אפילפסיה:
1. עצם העובדה שאדם חווה התקף (seizure) אין זה אומר שמדובר באפילפסיה. רופא אשר איבחן מטופל שסבל מאפילפסיה בעוד שסבל מהתקף אחר ( כתוצאה מהתייבשות קיצונית, טמפרטורה גבוהה מדי של הגוף-"מכת חום", התקף חרדתי קיצוני, טראומתי, כתוצאה מגידול או כתוצאה מתסמונת גנטית אחרת) מעמיד את החולה בסכנת חיים. הסכנה לחולה אינה נגרמת רק בגלל האבחון הלקוי אלא גם בהתאמת הטיפול הלקוי למחלה. בפועל החולה לא רק שלא יקבל טיפול תרופתי נאות (או מענה רפואי אחר) לבעייתו, אלא שהתרופות הלא מתאימות שיקבל עשויות להחמיר את מצבו ולסכן את חייו.
2. אולם, ייתכן גם מצב הפוך בו החולה אכן סובל מאפילפסיה היות והציג התקפים דומים חוזרים ונשנים ואף באותו איזור במוח. בדיקה מומלצת ביותר לאבחון אפילפסיה היא בדיקת ה-EEG היות ומדובר באבחון התדר החשמלי. MRI או סי.טי לא יבטיח אבחון מדויק על אף שמדובר בבדיקות רחבות (ויקרות למדי) היות והן בודקות מדורים שונים במוח ולא מודדות תדר חשמלי (בדיקת ה-EEG דומה מאוד לבדיקת הא.ק.ג לצורך השוואה) אך מומלץ לבצען שכן במידה ונגרם נזק אזורי או מאסיבי למדורים במוח ניתן יהיה לראות זאת דרך בדיקות אלו. מכאן שרופא שפסח על בדיקות אלו הינו רשלן.
3. אפילפסיה אינה תמיד קלה לאבחון, אולם ישנה קבוצה של אנשים אשר הינם בעלי סיכון גבוה יותר לחוות התקפי אפילפסיה (בין אם ספורים או כרוניים). להלן מספר דוגמאות למקרים של רשלנות רפואית באפילפסיה:
• פגיעה מוחית כתוצאה מתאונת דרכים.
• זיהום בזמן ההיריון אשר השפיע על התפתחות מוח העובר.
• חוסר חמצן למוח העובר במהלך הלידה עצמה.
• דלקת קרום המוח, דלקת המוח או כל סוג של זיהום אחר (ויראלי או חיידקי) אשר השפיע על המוח.
• גידולים במוח או שבץ מוחי.
• הרעלה , כגון הרעלת עופרת או הרעלת אלכוהול.
מכאן שהרופא המטפל אמור לבחון היטב היסטוריה רפואית כדי לאמוד על רמת הסיכון או הוודאות של המטופל לחוות התקפי אפילפסיה.
4. היות וברוב מקרים המטופל לא יזכור את ההתקף שחווה, קיימת אפשרות כי האדם שהיה לצידו בעת האירוע כן יזכור. במידה וכן נכח אדם נוסף בזמן שלקה החולה בהתקף יש מקום לשאלו אודות אופי ההתקף. תיאור מדויק של ההתקף עשויי לסייע לאבחון מדויק של ההתקף (בין אם זה אכן התקף אפילפטי או שמא מדובר בהתקף מסוג אחר). על כל פנים, באם ניתנה ההזדמנות לתחקר עד לאירוע והרופא נמנע משימוש בהזדמנות זו הרי שהציג כאן פתח ל-רשלנות רפואית.
5. ישנם פתרונות נוספים ל-אפילפסיה שעל הרופא להציג גם כן למטופל או לבא כוחו. אציג מס' דוגמאות:
Vagus: nerve stimulator- עשוי לשלוט בהתקף ע"י שליחת סיגנלים מדודים דרך עצב הואגוס הממוקם בצוואר.
ketogenic diet- דיאטה מיוחדת לחולי אפילפסיה שלא מגיבים מספיק טוב לתרופות הנלוות.
על הרופא להציג את כל הפתרונות היישומיים והעדכניים הקיימים בעולם הרפואה לחולה. באם נמנע להציג טיפול הולם למטופל כתוצאה מעלות גבוהה מדי (לקופה/לביה"ח), פזיזות יתר, חוסר מומחיות או אדישות אחרת הרי שעשוי להיחשב כרשלן.
לשאלות בנושא רשלנות רפואית או אפילפסיה, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון