בית משפט השלום בקריית גת
24 אוקטובר 2012
ת"א 763-07 רפיפיאן נ' המרכז הרפואי סורוקה ואח'
בפני
כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד
אלזיאדנה רפיפיאן
[ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר ואח']
התובע
נ ג ד
1. המרכז הרפואי "סורוקה"
2. שירותי בריאות כללית
[ע"י ב"כ עוה"ד יחיאל כץ ואח']
הנתבעים
פסק דין
לפניי תביעה בעילת רשלנות, בגין נזק שנגרם לתובע בשל רשלנות רפואית מצד רופא, כטענת התובע, אשר ניתח אותו בניתוח להצרת הקיבה.
רקע
התובע, יליד 1982, סבל מהשמנת יתר והגיע ביום 5.6.06 לבית חולים "סורוקה", כדי לבצע ניתוח אלקטיבי להצרת הקיבה על ידי טבעת. הניתוח בוצע בשיטה לפרוסקופית ובמהלכו, הוחדרה סביב הקיבה טבעת, אשר לופפה בחלק העליון של הקיבה. הניתוח נעשה באמצעות מכשיר ניתוחי ששמו "גולדפינגר". פרופ' מ. קראוס, המומחה מטעם התובע, מפרט כי במסגרת הניתוח, יוצרים מעבר מאחורי החלק העליון של הקיבה (באמצעות הגולדפינגר) ודרכו מעבירים טבעת, שאותה מלפפים סביב החלק העליון של הקיבה, במעבר שבין הקיבה לוושט, ויוצרים כיס המגביל את יכולת האכילה של החולה, דבר שמביא לירידה משמעותית במשקל.
במהלך הניתוח, נוצר נקב בדופן הקיבה והדבר לא נתגלה במהלך הניתוח. לאחר הניתוח, התובע התלונן על קוצר נשימה, כאבי בטן, החום שלו עלה וגם הדופק. התובע נותח למחרת בניתוח פתיחת בטן, הנקב התגלה ונתפר, אך מצבו של התובע התדרדר והוא נזקק לניתוחים רבים נוספים במהלך הזמן, 11 במספר. התובע גם שהה במחלקה לטיפול נמרץ וסבל רבות
— סוף עמוד 1 —
בתקופת האשפוז הארוכה. הניתוחים נדרשו, בין היתר, בשל הצורך לשטוף את הבטן מנוזלים מזוהמים. במהלך שהייתו של התובע במחלקת טיפול נמרץ, הוא נזקק להכנת נקז בבית החזה ולהנשמה ממושכת. בהמשך, אובחנה אצל התובע פקקת ורידית והוא טופל טיפול תרופתי. לתובע נותר בקע בדופן הבטן ונטען שהוא סובל מכאבי בטן, עייפות, קושי בבליעה, נפיחות ברגל, כי הוא נוטל תרופות וגם סובל ממצב נפשי קשה.
התובע טוען לנכויות בשיעורים גבוהים, אשר לצורך הוכחתן צורפו חוות דעת רפואיות במסגרת כתב התביעה המתוקן.
התיאור האמור עולה מכתב התביעה, כמו גם מן המסמכים הרפואיים אשר צורפו במהלך הדיונים ועל העובדות האמורות, למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים.
הדיון במסגרת פסק הדין ייוחד לשאלת הרשלנות הרפואית בלבד, באשר, כפי שנראה בסופו של יום, מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח שהרופא שביצע את הניתוח, פרופ' לנצברג לאוניד, ביצע עוולת רשלנות. ממילא, הדיון בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, יתייחס רק לאותן חוות הדעת ולאותם חלקים שבהן, הנוגעים לשאלת החבות בלבד.
כתב התביעה וחוות דעת המומחים הכירורגים מטעם התובע: ד"ר אמסטרדם ופרופ' קראוס
לכתב התביעה המתוקן צורפה חוות דעתו של ד"ר א. אמסטרדם ז"ל, אשר כותב בחוות דעתו, בין היתר, כי במהלך הניתוח לא ננקטו צעדי זהירות המתבקשים, בכך שלא הזריקו חומר ניגודי לאחר ביצוע הפרדה של הקיבה והוושט, וכי אילו בוצעה הזרקה של צבע, ניתן היה להבחין בקרע ולעבור לניתוח פתוח שבו ניתן היה לתקן את הנזקים ולמנוע את האשפוז הממושך, את ההנשמה ואת 11 הניתוחים הנוספים. בהתאם לכך, נטען בכתב התביעה, בפרטי הרשלנות, כי הנתבעים ועובדיהם לא ביצעו את הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא שלא נגרמו הינקבות או קרע במהלך הניתוח, כי לא נערכו התייעצויות עם בכירים, וכי הנתבעים פעלו כפי שרופאים רשלניים היו פועלים ולא פעלו כפי שרופאים סבירים היו פועלים בנסיבות המקרה.
בעקבות פטירתו של ד"ר אמסטרדם, הגיש התובע חוות דעת חליפית, היא חוות דעתו של פרופ' קראוס. חוות דעת זו שונה מחוות דעתו של ד"ר אמסטרדם, במובן זה שפרופ' קראוס אינו סבור שבכל מקרה, בתום ניתוח מהסוג האמור, יש להזריק חומר ששמו מטילן כחול או אוויר, כדי לוודא שלא נגרם נקב בדופן האחורית של הקיבה בזמן יצירת המעבר מאחורי הקיבה, וכלשונו של פרופ' קראוס: "כיום אין המלצה גורפת לבדוק את שלמות הקיבה והושט על ידי הזרקת חומר methylene blue או אוויר בכל ניתוח, כדי לוודא שלא נגרם
— סוף עמוד 2 —
חור בדופן האחורי של הקיבה בזמן יצירת המעבר מאחורי הקיבה. אך מנתחים בעלי ניסיון רב (1,2,3,4) בביצוע ניתוח זה, ממליצים שכאשר יש קושי ביצירת המעבר מאחורי הקיבה, יש לבדוק את שלמות דופן הקיבה והושט על ידי הזרקת חומר צבע או אוויר".
הבדל זה בין חוות הדעת של ד"ר אמסטרדם ז"ל ופרופ' קראוס, הוא מהותי, שכן על פי חוות דעתו של ד"ר אמסטרדם ז"ל, עצם אי הזרקת חומר הצבע בתום הניתוח, מהווה מעשה רשלני, ואילו על פי חוות דעתו של פרופ' קראוס, מומלץ להזריק אותו מטילן כחול כאשר יש קושי ביצירת המעבר מאחורי הקיבה. כפי שציינו לעיל, המעבר נוצר על ידי הרופא המנתח באמצעות מכשיר הגולדפינגר. דהיינו, קושי ביצירת המעבר מאחורי הקיבה, מעלה חשש לפגיעה בדופן הקיבה ולכן ההמלצה האמורה להזרקת חומר הצבע.
הגם שלא תוקנו פרטי הרשלנות, כפי שהופיעו בכתב התביעה המתוקן, ברור, הן מחוות דעתו של פרופ' קראוס והן מטיעוניו של התובע במהלך הדיונים ובסיכומיו, כי לא קיימת עוד טענה שבכל מקרה, בתום ניתוח מן הסוג דנא, יש להזריק מטילן כחול. לשיטתו של פרופ' קראוס, כמופיע בחוות דעתו, "העובדה שנגרם חור בקיר האחורי של הקיבה בזמן יצירת המעבר בניתוח זה, מוכיח שהיה קושי ביצירת המעבר מאחורי הקיבה, למרות שהדבר איננו מפורט בדו"ח הניתוח. במקרה זה היה מוטל על המנתחים להזריק חומר צבע או אוויר לפני סיו]
]>
