ישנן תביעות רשלנות רפואית לא מעטות המוגשות בנושא ורטיקוליטיס, במקרים כאלו יש להוכיח, באמצעות חוות דעת רפואיות, את שאלת הרשלנות ואת שאלת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.
תביעות רשלנות רפואית בנושא ורטיקוליטיס נמשכות בין שנתיים לארבע שנים בבממוצע וגודל הפיצוי תלוי בגודל הנזק שנגרם, ככל שהנזק הינו לטווח ארוך יותר או בלתי הפיך- הפיצוי יהיה גדול יותר. לשאלולות בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית על וירטיקוליטיס, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.
דיברטיקוליטיס, שמכונה לעיתים גם ורטיקוליטיס, היא דלקת של סעיפים שנוצרים במעי הגס, ולמעשה מהווה סיבוך של דיברטיקולוזיס. זוהי התוצאה של פרפורציה (התהוות של חור) בסעיף או כיס הבולטים מתוך המעי הגס.
הסימפטומים העיקריים: חום, לויקוציטוזיס (עליה בתאי הדם הלבנים) וכאב ברביע שמאלי תחתון בבטן (עקב ממעורבות של חלק במעי הגס הנקרא סיגמא, שמעורב ברוב המקרים במחלה). חולים יכולים להתלונן גם על בחילה או שלשול, וגם לעתים על עצירות. תלונות פחות שכיחות הינן כאבים ברביע הימני התחתון של הבטן- תלונות אלו יכולות לבוא על רק מצב בו הסיגמא (השמאלית בדרך כלל) הינה ארוכה מאוד- דוליקו-מגה-סיגמא, כך שהכאב מופיע למעשה בצד ימין בבטן. תלונות בבטן ימנית יכולות לבוא גם על רקע דיברטיקוליטיס של מעי ימני, אך מצב זה פחות נפוץ. ישנם סימפטומים נוספים שרלבנטיים לעיתים לסיבוכים נוספים של דיברטיקוליטיס: חסימת מעי דק, כתוצאה מהידבקות של מעי הדק לאזור הדלקתי של הדיברטיקולה ויצירת חסימה בגלל זווית הידבקות. כמו כן, שלפוחית שתן עלולה להידבק לדיברטיקולה המודלקת, אשר מביאה לתמונה דמוית דלקת בשלפוחית השתן ותכיפות בהשתנה. לעתים ורטיקוליטיס נדבקת לשחלות והתמונה הקלינית תהיה גניקולוגית ותכלול כאבים באגן.
כאשר יש קושי באבחנה על סמך תלונות החולה עצמן, ניתן לאבחן את המחלה על ידי CT, MRI או אולטרסאונד. CT ו- MRI מראים מידע קרוב באשר להימצאות של ורטיקוליטיס, גודלו ומיקומו. גם בדיקת אולטרסאונד יכולה להראות את מיקומו של דיברטיקוליטיס, וניתן לנקז אבסס בעזרת אולטרסאונד (או CT).
דיברטיקוליטיס היא לפעמים מחלה קלה שמערבת אזור קטן ותחום מסביב למעי עצמו, ועד למחלה משמעותית שמערבת פריטונאום וזליגה של צואה מתוכן מעי פנימי אל חלל חיצוני אשר עלולה להיות פטאלית (fecal peritonitis). לכן יש הגדרות בהתאם לחומרתה של המחלה (Hinchey and associates) בהתאם למדרג הבא.
דיברטיקוליטיס שלא גורם למקרו-פרפורציה, הווצרות אבססים, פיסטולה או חסימת מעיים, יטופל על ידי מתן אנטיביוטיקה- לעתים אין צורך לאשפז את החולה בבית החולים, בעיקר כאשר הכאבים אינם עזים. מתן מורפין להקלה על הכאבים אינו מומלץ, היות שהוא מעלה את הלחץ בתוך חלל המעי הגס, ולכן יש להעדיף meperidine. מרבית החולים עם דיברטיקוליטיס קל יגיבו לטיפול אנטיביוטי, עם שיפור ניכר תוך 48 שעות. לאחר שלושה עד שישה שבועות יש להמשיך את הברור על מנת לשלול גידולים (שיכולים לדמות דיברטיקוליטיס).
הסיכוי לפתח דיברטיקוליטיס נוסף לאחר ההתקף הראשון הינו נמוך מ- 25%, אולם לעתים הדעות חלוקות באשר לצעירים הלוקים בדיברטיקוליטיס (מתחת לגיל 45)- במקרים אלו חלק מהמנתחים מציעים ניתוח להסרת סיגמא (סיגמואידקטומי) לאחר ההתקף הראשון, לאור חשש להתלקחות נוספת בתדירות גבוהה יותר. בכל מקרה, במידה והמטופל סובל מהתקפות רפטיטביות של דיברטיקוליטיס, מומלצת התערבות כירורגית- אין כיום המלצה גורפת האם הניתוח צריך להתבצע לאחר ההתקף השני או לאחר מספר התקפים ויש לבחון את חומרת ההתקפים, גילו של החולה וכשירותו לניתוח.
אם ארע לך מקרה רשלנות רפואית שמעורב בו ורטיקוליטיס, ניתן להתייעץ עם עו"ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, שפרטיה בראש העמוד משמאל.
