תביעה על רשלנות רפואית בטיפול שיניים- פסק דין

להלן פסק דין בתביעה על רשלנות רפואית בטיפול שיניים

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

בס"ד

‏29/03/2012

ת"א 16590-08 דוידוב ראובן נ' ד"ר גדי שי – מרפאת לובנדנט

בפני

כב' השופט מנחם (מריו) קליין

התובע:

דוידוב ראובן

נגד

הנתבע:

ד"ר גדי שי – מרפאת לובנדנט

פסק דין

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר דוידוב ראובן יליד 1983, (להלן: "התובע") לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו מחמת טיפול רפואי בפה מיום 03.11.02 אשר קיבל מד"ר גדי שי – מרפאת לובנדנט (להלן: "הנתבע").

לאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם הצעתי ביום 02.12.10 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 15.06.11 העידו ד"ר ברק מומחה רפואי מטעם התובע ופרופ' אסיף מומחה רפואי מטעם בית המשפט. ביום 31.01.12 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי עובר לאירוע התובע היה בריא בגופו ובנפשו, היה תלמיד ישיבה ועסק בחזנות בבית כנסת. התובע פנה לד"ר לוי לאחר שהחל בחודש נובמבר 2002 לסבול מכאב שיניים. ד"ר לוי הפנה את התובע לנתבע משסבר כי השן עברה טיפול שורש וצריך לחדש את הטיפול. לאחר שהתובע טופל אצל הנתבע מצבו החמיר. משלא הצליח התובע להיפגש עם הנתבע, פנה לקופת חולים ושם קיבל טיפול ולאחריו פנה לבית החולים בלינסון על מנת למצוא תרופה לנזק שנגרם לו אולם בבית החולים נענה על ידי הנוירולוגים שבדקו אותו כי המצב בלתי הפיך כתוצאה מטיפול השורש אשר קיבל והוא נותר עם 20% נכות צמיתה .

— סוף עמוד 1 —

עוד טוענת ב"כ התובע כי בביקורו הראשון של התובע אצל הנתבע קיבל זריקה אנטיביוטית כנגד דלקת וכי לא ניתן היה לטפל בשן וחוזר חלילה גם בפגישתם השנייה ורק בפגישתם השלישית הזריק הנתבע חומר הרדמה על מנת לבצע טיפול שורש בשן. לאחר ששב התובע לביתו חש כי הרדימות לא חלפה. ב"כ התובע מפנה לגליון מרפאה מרכז רפואי רבין מיום 08.01.03 שם נכתב "בן 19 אחרי טיפול שורש… טרימיג'ינאל נוירולוגי", מכאן לומדת ב"כ התובע כי ישנו קשר בין טיפול השורש אשר עבר התובע לבין הפגיעה הנוירולוגית ממנה הוא סובל.

כמו כן טענה ב"כ התובע כי הנתבע ניסה להסתיר חלק מהחומר הרפואי הקשור בתובע. בדיון מיום 19.01.12 עמוד 78, נשאל הנתבע: "מדוע כשקיבלת מכתב ממני להמציא החומר הרפואי לא הגבת?" השיב: "לא זכרתי". על מנת לחדד את חשיבות הרישום והתיעוד הרפואי מפנה ב"כ התובע לע"א 9151/08 שניתן ביום 01.01.12 בבית המשפט העליון.

מדברי ד"ר ברק עולה כי הנתבע הזריק את חומר האלחוש בלחץ למיקום אנטומי שגוי וכי החומר פגע במעטפת העצב וגרמה לפגיעה נוירולוגית קשה וצמיתה והוא העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 20%.

ביום 26.04.09 כב' הש' שלמה פרידלנדר מינה את פרופ' אסיף דוד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת. מחוות דעתו עולה כי התובע עבר טיפול שורש בשן 26 אצל ד"ר גדי שי בחודש נובמבר 2002, במהלך טיפול זה חלה פגיעה בעצב הטריג'ימינאלי (להלן- TN) ומאז הטיפול קיבל טיפול תרופתי ממושך אבל הדבר לא הועיל ולכן נכונה קביעת 20% נכות לתובע.

עוד טוענת ב"כ התובע כי הנתבע לא קיבל את הסכמת התובע לטיפול ולא הסביר מהן הסכנות בטיפול שכזה.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי לאחר שהתובע נבדק בבית החולים בלינסון במח' פה ולסת ובמח' הנוירולוגית עלה כי התובע סובל מ-TN וזה בא לידי ביטוי בפגיעה בשלושה ענפים של עצב הפנים ונזק זה לא יכול להיגרם כתוצאה מטיפול דנטאלי. עוד טוען ב"כ הנתבע כי אין טענה שטיפול השורש בעייתי אולם הבעיה נוצרה כתוצאה מזריקת האלחוש שיכולה להינתן גם לפני סתימה ולא רק בטיפול שורש. כמו כן התובע מגיע לנתבע שבוע לאחר הביקור הראשון אצלו ביום 10.11.02 לצורך גמר טיפול השורש ומעבר לרישום בתיק הרפואי הוא מקבל מכתב הפניה מהנתבע חזרה לד"ר לוי שבו הוא ממליץ לפנות לבדיקה נוירולוגית אודות הכאבים עליהם מתלונן. ביקור נוסף של התובע אצל הנתבע התקיים ביום 22.11.02 עקב תלונות התובע אולם ביום זה לא בוצע טיפול וביום 04.11.04 שב התובע אל הנתבע אך לא קיבל טיפול רפואי.

ב"כ הנתבע הודה כי מבחינת התיעוד הנוירולוגי מבית החולים בלינסון וקביעת מומחה בית המשפט עולה כי התובע סובל מבעיית TN אך קביעתו של פרופ' אסיף כי הפגיעה קרתה עקב טיפול דנטאלי אינה אלא הנחה מאחר ואינו נוירולוג ופגיעה בכל שלושת הענפים של עצב

— סוף עמוד 2 —

הפנים לא יכולה להיגרם מהזריקה הנדונה. חומר ההרדמה הוזרק במקום המתאים בצורה הנכונה והסיכון שיקרה נזק לא מגיע אפילו לפרומיל ובמצב שכזה אין הרופא מחויב להזהיר את המטופל. ב"כ הנתבע טוען לחלופין שהתובע כלל לא הוכיח נזקים כלשהם ואף לא הוגשו כל אישורים על כך שעבד כחזן.

דיון והכרעה

חוק זכויות החולה בסעיפים 13-14 קובע כך:

"13. (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

14. (א) הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.

(ב) הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.

(ג) נזקק מטופל לטיפול רפואי המנוי בתוספת ונמנע ממנו לתת את הסכמתו מדעת בכתב, תינתן ההסכמה בפני שני עדים, ובלבד שדבר ההסכמה והעדות יתועדו בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן.

(ד) במצב חירום רפואי, הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת יכול שתינתן בעל פה ובלבד שדבר ההסכמה יתועד בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן.

הנשיא שמגר קבע בע"א 3108/91 רייבי נועם נ' ד"ר וייגל, פ"ד מז (2) 497:

"בפסיקה אשר עסקה בדרישה, הקרובה לענייננו, כי הסכמתו של חולה לטיפול רפואי תהא הסכמה מדעת, עוצב סטנדרד הגילוי הנדרש מרופא תוך התחשבות, בראש ובראשונה, בזכות היסוד של הפרט לאוטונומיה. לאור זאת נקבע, כי יש לגלות לחולה את כל הסיכונים אשר אדם סביר היה מייחס להם חשיבות בהחלטתו להסכים לביצוע הטיפול".

— סוף עמוד 3 —

לדידי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט סבורני כי לא התקיימה במקרה דנן הסכמה מדעת כמשמעותה בחוק ובפסיקה, משלא העמיד הנתבע את התובע על הסיכונים הנובעים מההליך של חידוש טיפול שורש (ולעניין סיווג הטיפול, ראה הקלטת השיחות בין התובע למזכירת הנתבע).

בחוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט פרופ' דוד אסיף מיום 26.07.09 צויין: "למרות סדר עבודה קליני סביר ונטול רשלנות בעת ביצוע טיפול שורש בשן 26 נפגע מר דוידוב בעצב הטריגמינלי על 3 ענפיו. מומחי שני הצדדים מכירים בקשר שבין הופעת הסימנים והתסמינים בפניו של מר דוידוב לטיפול הדנטאלי שקדם לה על ידי ד"ר ג. שי. הנכות כתוצאה מפגיעה זו מוערכת על ידי ב- 20% לפי תקנות הביטוח הלאומי 2000, פגיעה בעבודה, קביעת דרגת נכות, 29 (5)(א). בהתחשב בפרק הזמן מאז הפגיעה ובחוסר הטבה למרות טיפולים תרופתיים ממושכים יש לראות נכות זו כקבועה".

גם אם הטיפול עצמו סביר עצם העובדה שהנתבע לא פירט בפני התובע את הסכנות העלולות להיגרם לו מהזריקה ולא אפשר לו לשקול את צעדיו מביאה אותו למסקנה, שעל פי החוק והפסיקה הנתבע חב חובת פיצוי התובע בגין נזקיו.

מדובר בפגיעה נוירולוגית קשה בעצבי הפנים של התובע. כתוצאה מפגיעה זו מחצית מפני התובע נשארו משותקים. אני מאמין לתובע שלתובע תחושת נימול במקום המשותק וכי דבר זה מקשה עליו בשנתו ונאלץ הוא לישון על הצד המשותק בכדי להעלים את תחושת הנימול. כמו כן התובע יכול לדבר אולם דיבור ממושך מעייף אותו והוא סובל מחוסר תחושה וכתוצאה מכך נוהג לנשוך את הצד הרדום דבר הגורם לו לשטפי דם.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירות אני סבור שקביעתו של פרופ' אסיף כי הפגיעה נגרמה במהלך הטיפול הדנטאלי היא מבוססת והטענה שכיוון שאינו נוירולוג הוא אינו יכול לחוות דעתו בעניין אינה מקובלת עלי. החלטתי לאמץ את חוות דעתו ולא את חוות דעתו של ד"ר סימון בעניין זה כיוון שלא הובא בפני ולו בדל של ראיה המראה שהתובע היה מעורב בארוע/תאונה אחרת שיכולה להסביר את הפגיעה העצבית. אין המדובר בפגיעה שקוראת מעצמה וההסבר שהיא קשורה בטיפול הרפואי הגיונית ומסתברת בעיני יותר מאשר שהיא קשורה לסיבה אחרת.

הנכות הרפואית והתפקודית

מחוות דעתו של פרופ' דוד אסיף עולה שהנכות המוערכת על ידו הינה 20% לפי תקנות הביטוח לאומי ובהתחשב בפרק הזמן שעבר מאז הפגיעה ובחוסר ההטבה למרות הטיפולים התרופתיים הממושכים, מכאן שזו נכות צמיתה.

— סוף עמוד 4 —

לאחר שעברתי בעיון על חוות דעתו ולאור האמור לעיל סבורני כי יש לקבל את הנתון שהנכות הרפואית הצמיתה של התובע עולה לכדי 20%.

ב"כ התובע המלומדת טוענת שהנזק התפקודי לתובע חמור מאוד. מדובר בפגיעה נוירולוגית קשה בעצבי הפנים המותירה את חצי פניו משותקות ורעדה בידיו וכתוצאה מפגיעה זו אינו יכול להמשיך ולעסוק בתחום החזנות כמו שעסק עובר ליום הפגיעה.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי לא קיימת לתובע נכות תפקודית מאחר והוא לא עסק בתחום החזנות ומפנה לפרוטוקול מיום 19.01.12 עמוד 66 שורה 6-7 בה עונה התובע כי אינו עובד בחזנות ולכן לא צירף אישורים על כך שעבד כחזן ולא רק על עדותו זו מסתמך ב"כ הנתבע אלא גם על העובדה כי חלפו עשר שנים מקרות הפגיעה בלי שמישהו מבחין בבעיה הזו ודבר זה מעיד כי אין לתובע בעיה בדיבור. כמו כן לבעיית הרעידות בידיים טוען ב"כ הנתבע כי אינו מבין את הקשר בין הפגיעה בעצב הפנים לבין הפגיעה ביד.

בתגובה טוענת ב"כ התובע כי הרעידות בידיים הינן כתוצאה מחרדה וממצבו הנפשי של התובע כתוצאה מהפגיעה.

לדידי בנסיבות המקרה דנן ולאור האמור לעיל לדעתי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שהיה לו עיסוק מסודר בתחום החזנות ועיסוק זה נקטע כתוצאה מהפגיעה. התובע היה ונותר תלמיד ישיבה שכנראה "תורתו אומנתו" ומשלא הביא לעדות אף "חברותא" או מורה הוראה שיוכל להעיד על קשייו בלימודים כתוצאה מהפגיעה, אינני סבור שיש לראות את שיעור נכותו התפקודית כשיעור נכותו הרפואית (ותחושתי זו התחזקה לאחר שצפיתי בהקלטות החוקר שבוצעו בבית המדרש היכן שלומד התובע).

עם זאת, כיוון שפגיעתו יכולה להגביל בעתיד את השתלבותו בשוק העבודה, אך מאידך הוא יוכל לכוון את תחום התעסקותו העתידית למוגבלות הקיימת יש לדעתי לקבוע שהנכות התפקודית של התובע תעמוד על סך 10% בדרך של אומדנא דדיינא.

הפסדי השתכרות לעבר

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי לתובע עובר לפגיעה הכנסה חודשית בסך של 1,600 ₪, מהיותו תלמיד ישיבה, ובעקבות הפגיעה הוא הפסיד ימי לימודים אשר הובילו להפסד שכר בסך של 30,000 ₪.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי התובע לא צירף ולו תלוש שכר אחד המעיד על הכנסתו עובר לאירוע ולא צירף כל ראיה או הוכחה לכך שהרוויח סך של 1,600 ₪ בכל חודש בעודו תלמיד ישיבה וכי הכנסה זו הופסקה בעקבות המקרה. חרף העובדה כי הפגיעה הייתה לפני למעלה משבע שנים.

— סוף עמוד 5 —

לדידי בנסיבות המקרה דנן ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי הוכחה מספקת לטענת התובע כי הפסיד הכנסות עובר לפגיעה ומשעסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש סבורני כי אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה.

הפסדי השתכרות לעתיד

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי התובע הינו תלמיד ישיבה במסלול רבני והוא עתיד לעסוק בתפקיד רב בישראל ולהרצות בפני תלמידים ולשמש חזן בבית כנסת בשבתות וחגים ולהרוויח שכר חודשי בסך של 10,000 ₪ אולם בעקבות הפגיעה אין התובע יכול לשמש כחזן בבית כנסת.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי מאחר והתובע לא הוכיח כי למד לקראת רבנות וכי לא נראה כי הייתה לו הכנסה כלשהי עובר לפגיעה אזי גם אין לו הפסד שכר לעתיד.

סבורני כי במקרה דנן, על אף שהתובע לא המציא ראיה כי השתכר בעבר, יש מקום לשער שהתובע יתחיל בעיסוק כזה או אחר בעתיד והפגיעה ממנה הוא סובל יגביל אותו בעניין.

על כן אני סבור שעלי לפסוק פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה שלוקח בחשבון את אחוזי הנכות התפקודיים שקבעתי, גילו של התובע ושיעור של השכר הממוצע במשק. הפיצוי יעמוד בסך של 50,000 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי יש לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪ בגין הפסדיו עקב הפגיעה.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי מאחר והתובע לא צירף ראיה כי השתכר עובר לפגיעה אזי לא נגרמו הפסדים בגין ראש נזק זה.

לדידי, בהתחשב בסכום הגלובלי שפסקתי בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד, יש לפצות את התובע בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בעשירית מהסכום הנ"ל, דהיינו, בסך של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד

ב"כ התובע המלומד טוען כי בעקבות מצבו של התובע נאלץ להוציא הוצאות ניכרות לצורכי טיפול כחלק אינטגראלי מהטיפול הפרא-רפואי השיקומי והמשלים לו הוא נזקק. כמו כן התובע נזקק ויזקק לטיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים במרפאת כאב ויש לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי התובע לא צירף אסמכתא המעידה כי היו לו הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה ואין כל ראיה לביסוס טענותיו.

לאחר עיון מעמיק בתיק בית המשפט, בחוות דעת שהוגשו ובטענות הצדדים סבורני כי יש מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה בסך סביר הוגן וגלובלי של 20,000 ₪.

— סוף עמוד 6 —

עזרת הזולת

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי התובע נזקק מקרות האירוע לעזרת צד ג' מוגברת ובליווי לבתי חולים ויש לפצות התובע בסך של 20,000 ₪.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי מאחר והתובע לא צירף לתיק בית המשפט ראיה כלשהיא בקשר לראש נזק זה אין לפצותו בראש נזק זה.

לאחר שעברתי בעיון על טענות הצדדים סבורני כי במקרה דנן הצדק עם ב"כ הנתבעת ואין בסיס לקביעת פיצוי של עזרה לזולת בעקבות הפגיעה. לכל היותר התובע יוכל להיעזר בבני משפחה בעזרה שאינה חורגת מהמקובל ועל כן אני פוסק כי אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה.

נזק לא ממוני: כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי לתובע חוסר תחושה ובעקבות זה התובע נושך את הלחי דבר המגביל אותו באכילה ובדיבור וכי יש לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי אין הנתבע אחראי לנזקיו הנטענים של התובע אשר ממילא היה צפוי לעבור את הטיפול, ובכל מקרה הסכום אותו דורש התובע הינו מופרז וצריך להיות לכל היותר בסך של כ- 25,000 ₪.

בע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה ואח' פ"ד נג(4) 526, נקבע שיש מקום ליתן פיצוי גם בגין 'פגיעה באוטונומיה'.

הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה הוא פיצוי לא ממוני הניתן בגין שלילת חופש הבחירה של הנפגע והפגיעה בכבוד האדם שבו. גם אם אקח בחשבון את הטענה שגרימת נזק מסוג זה הוא נדיר עד כי במספרים זניחים, עדיין מן הראוי היה להעמיד את התובע על סיכונים אלו על אף נדירותם.

משכך וגם לאור הכאבים מהם סובל התובע, אני פוסק כי יש לפצות את התובע בגין ראש נזק לא ממוני בסך של 40,000 ₪.

לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבע לשלם לתובע את התשלומים הבאים:

הפסדי השתכרות לעתיד 50,000 ₪

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 5,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד 20,000 ₪

נזק לא ממוני 40,000 ₪

סה"כ נזקים 115,000 ₪

— סוף עמוד 7 —

בנוסף יישא הנתבע במלוא הוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 23%.

מנחם (מריו) קליין

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.