ערעור אזרחי 95 / 7836 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נגד 1. עיזבון המנוחה תמי קרן (און) ז"ל 2. כרמית נואמה (און) 3. אורית און וערעור שכנגד בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים [2.7.1998] לפני השופטים ט’ שטרסברג-כהן, ד’ דורנר, י’ אנגלרד המערערת נמצאה על-ידי בית-משפט המחוזי כנושאת באחריות שילוחית למעשיהם ולמחדליהם של שלושה מרופאיה אשר התרשלו בטיפול במנוחה. כתוצאה מהרשלנות האמורה לא אותר גידול סרטני בשדה של המנוחה, אשר הביא בסופה של דרך לפטירתה. עיקר הדיון בערעור סב על שאלת סכום הפיצויים שנפסק למשיבים, ובעיקר הפיצויים בגין נזקים נפשיים שנגרמו לבנותיה של המנוחה, המשיבות 3-2. בית-המשפט העליון פסק: (1) לשם ביסוס תביעתן העצמאית של בנות המנוחה, בשל נזק נפשי שנגרם להן, יש להראות כי צפויה פגיעה מתמשכת בתפקוד בחיים העתידיים, פגיעה שלא התקיימה במקרה הנדון (204א – ב). (2) ההלכה המסורתית היא שאין לתבוע פיצויים על עוגמת נפש בשל גרימת מותו של אדם אחר. החריג להלכה זו במקרה של זעזוע נפשי מכוון באופן עקרוני לנוכחות קרובה או מיידית של הנפגע בזירת התאונה שבה נגרם מותו של האדם האחר. על הפגיעה להיות מהותית, או מחלת נפש, ומקרים ברורים וקשים של פגיעות נפשיות, גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. המקרה דנן איננו נופל במסגרות אלה (204ד – ו, 205א – ב). (3) במקרים מן הסוג הנדון של טיפול ממושך בחולה או חשיפה ממושכת אחרת לתוצאות של אירוע מזיק, קשה להפריד בין נזק נפשי, שהוא בר-פיצוי, לבין צער ועוגמת נפש, שאינם בני-פיצוי. צדק בית-משפט קמא בדחותו את תביעת בנות המנוחה, מן הטעם שהן מתפקדות בצורה טובה בחייהן ואף לא צפויה פגיעה מהותית בתפקוד בחייהן העתידיים (205ג – ד). (4) ראש הנזק של "אובדן הנאות החיים" מיוסד על תביעה עצמאית של בנות המנוחה. אין הוא מתבסס על תביעתן כיורשות המנוחה או כתלויות בה. לפיכך, משנפסק כי לבנות המנוחה אין עילת תביעה עצמאית כלפי המערערת, אין מנוס מן המסקנה שאין הן זכאיות לפיצוי בשל "אובדן הנאות חיים" (206ג). חקיקת משנה שאוזכרה: – תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956-, התוספת, סעיפים 34(ב), 34(ג). פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו: [1] רע"א 444/87, 452, ע"א 80/88 אלסוחה ואח’ נ’ עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח’; עיזבון המנוח דוד דאהן ז"ל ואח’ נ’ אלסוחה ואח’; ג’יזמאווי נ’ ג’מאל ואח’, פ"ד מד(3) 397. [2] רע"א 5803/95 ציון נ’ צח ואח’, פ"ד נא(2) 267. [3] ע"א 4446/90 אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ’ י’ ברנע ואח’ וערעור שכנגד (לא פורסם). פסקי-דין אמריקניים שאוזכרו: [4] Thing v. La Chusa 771 P. 2d 814 (1989). פסקי-דין אנגליים שאוזכרו: [5] Alcock v. Chief Constable of S. Yorkshire [1991] 3 W.L.R. 1057 (H.L.). ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד’ פלפל) מיום 8.11.1995 בת"א 342/90. הערעור נתקבל בחלקו. הערעור שכנגד נדחה. ברוך יקותיאלי – בשם המערערת (המשיבה בערעור שכנגד); נעמי אלסטר – בשם המשיבים (המערערים בערעור שכנגד). פסק-דין השופט י’ אנגלרד ערעור זה עוסק בשאלה של רשלנות רפואית בקשר לאבחון סרטן השד אצל הנפגעת אשר בעקבות המחלה הלכה לעולמה. 1. הגב’ קרן (און) תמי ז"ל (להלן נכנה אותה המנוחה) נפגעה ביום 27.5.1983 בתאונת דרכים מרכב שנסע מאחוריה ופגע במכוניתה. המנוחה התלוננה על כאבים באזורי עמוד השדרה הצוואר והמותן. הרופאים המליצו על מנוחה ועל המשך מעקב בקופת חולים. 2. ביום 12.6.1983 ביצעה המנוחה, בעקבות פרסומות ותשדירי שירות בעניין סרטן השד, בדיקת שד עצמית ומצאה שני גושים קטנים בצד שמאל. היא פנתה למחרת, לפי הנחיית תחנת הבריאות למשפחה, לחדר מיון בבית חולים השרון, ואובחן בה גוש בשד שמאל בגודל 2 X 1.5 ס"מ. נערך ניסיון לשאיבת נוזל בנוכחותם של רופא ואחות אך ללא תוצאה. לדברי המנוחה בתצהירה, נאמר לה על-ידי הרופאים, כי מאחר שאין בגושים נוזל, אין מימצא מדאיג ואין כל צורך בשלב זה בביצוע בדיקת ביופסיה. היא הופנתה, בצירוף מכתב סגור, לרופא מטפל בקופת חולים. 3. עוד באותו יום פנתה לרופא המשפחה אשר עיין במכתב, שמע על הבדיקות שכבר נערכו, אך לא הפנה אותה לכל בדיקה נוספת. 4. בתקופה זו התחילה המנוחה להרגיש כאבי גב ובמיוחד כאבי צוואר בלתי נסבלים והיא פנתה פעמים מספר לרופא המשפחה, וזה לבסוף הפנה אותה לרופא אורתופד של קופת החולים. מכאן ואילך התחילה מסכת ייסורים של המנוחה, משום שהן רופא המשפחה והן הרופא האורתופד יצאו מהנחה (שהתבררה בדיעבד כמוטעית לחלוטין) שתלונותיה על כאבי הגב והצוואר נובעות מתאונת הדרכים. על בסיס הנחה זו היא עברה טיפולים שהתאימו לנזק האורתופדי. בעקבות טיפולים אלה התגברו הכאבים והרופאים נתנו למנוחה את התחושה כי לדעתם, כאביה אינם אמיתיים אלא נובעים מגורמים נפשיים. ואמנם ב15.12.1984- החליט רופא המשפחה לשלוח אותה לבדיקה אצל פסיכיאטר. לאחר הפצרות, ניאות רופא המשפחה להפנותה לנירולוג. בעת כתיבת ההפניה נתקפה המנוחה בכאבים עזים. הרופא שראה בהתפתלותה הפנה אותה בדחיפות לחדר מיון בבית חולים השרון. הרופא האורתופד בחדר המיון לא הסכים לערוך צילום רנטגן בהנחה כי כאביה נובעים ממיגרנה בלבד. גם הנירולוג שאליו הופנתה קבע כי אין סימן לפגיעה במערכת העצבי] ]>
תפריט
