בתי המשפט
א 000920/99
בית משפט מחוזי חיפה
03/10/2006
תאריך:
כב’ השופטת ר. חפרי – וינוגרדוב
התובע
שלמה יצחק
בעניין:
נ ג ד
הנתבעת
עמותת בית חולים שערי צדק ירושלים
פסק דין
1. רקע כללי
התובע, שלמה יצחק, יליד 26.12.57, אושפז ב – 8.10.96 בבית החולים שערי צדק בירושלים, המנוהל ומופעל בידי הנתבעת 1, לצורך ביצוע ניתוח אלקטיבי של כריתת ראש הרדיוס במרפק יד ימין.
התובע נותח ב- 9.10.96 ושוחרר מהאישפוז ב- 10.10.96.
בכתב התביעה טוען התובע כי מיד לאחר הניתוח החלה הדרדרות במצב ידו הימנית עד כדי אבדן מלוא כושר התפקוד בה.
על פי הנטען בכתב התביעה, נגרם נזק זה כתוצאה ישירה מפגיעה עצבית אולנרית ומדיאנית, מעשה ידי הרופאים המעורבים, שארעה במהלך תהליך ההרדמה לקראת ביצוע הניתוח (סעיף 4 ג’ לכתב התביעה).
עוד נטען, כי התובע נתן הסכמתו לביצוע כריתת ראש עצם הרדיוס ביד ימין, שלא מדעת, שכן, הרופאים נמנעו מלמסור לתובע על קיומם של סיכונים מסויימים העלולים להתלוות לניתוח ולהתממש במהלכו.
התובע סבור כי הנתבעת חבה בהטבת נזקיו שארעו כתוצאה מהנ"ל.
הנתבעת כופרת בחבות הנטענת נגדה.
במקורו, הוגשה התביעה כנגד נתבעת נוספת – מכבי שירותי בריאות, אך התביעה כנגד נתבעת זו נמחקה עוד ב- 10.9.00.
2. התובע נחבל בילדותו ביד ימין וסבל משבר במרפק ימין, שבר שטופל בגבס. בתצהירו ת/7, מוסר התובע כי סבל מכאבים ביד הימנית לאורך עשרות השנים מאז ילדותו באיזור השבר, אך כי הכאבים לא היו חזקים וכי חי עם כאבים אלה, תפקד באופן מלא ועבד בעבודה פיזית ובעבודת כפיים. התובע מוסיף כי לא נזקק לטיפולים מיוחדים (עד לאישפוזו בבית חולים שערי צדק), אך כי מפעם לפעם פנה בקשר לכאבים לרופא וקיבל מרשמים לתרופות מקובלות נגד כאבים או המלצה לטיפולים פיזיותרפיים. המעקב והטיפולים היו במסגרת קופת חולים מכבי בבית שמש ובהקשר זה התובע היה בקשר עם רופא המשפחה ועם רופא אורתופד.
על פי הנטען בתצהירו ת/7, בקיץ 96’ החליט האורתופד המטפל בקופת חולים מכבי לשלוח את התובע להתייעצות בקשר לתלונותיו במרפאה האורתופדית בבית חולים שערי צדק בירושלים, שם הומלץ לו לעבור ניתוח לכריתה חלקית של ראש עצם הרדיוס במרפק ימין, ניתוח שבוצע ב – 9.10.96.
יצויין כי ב- 16.10.01, כ- 5 שנים לאחר הניתוח הנ"ל, עבר התובע בבית חולים הדסה ירושלים ניתוח קטיעה של יד ימין, מעל למרפק, לאור קונטרוקטורות וחסר תפקוד הגפה (עמ’ 33 ל- ת/5).
3. התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של פרופ’ חיים שטיין, מנתח אורתופדי ומומחה בכירורגיה אורתופדית. פרופ’ שטיין ערך חוות דעת (ת/8 מ- 11.6.99) והשלמה לחוות דעת זו (ת/8 א’ מ- 7.6.01) והעניק לתובע נכות צמיתה בשיעור 50%, טרם הקטיעה.
במהלך קדם המשפט הסכימה הנתבעת לנכות שקבע מומחה התובע, פרופ’ שטיין (עמ’ 4 לישיבה מיום 21.3.02) והגישה מטעמה חוות דעתו שערך דר’ שטהל, אף הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית, ב- 12.1.00 והשלמה לחוות דעתו ב- 6.7.01 (נ/6).
4. במהלך קדם המשפט מונתה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט דר’ בתיה יפה, מנהלת היחידה למיקרוכירורגיה ויחידה לכירורגית יד בבית חולים שיבא – תל השומר, שערכה ב- 18.9.02 חוות דעת (ת/1). המומחית התבקשה לבדוק את התובע ולחוות דעתה בשאלה עד כמה, אם בכלל, נובע מצבו כתוצאה מהניתוח ו/או שיטת ההרדמה שבוצעו בבי"ח שערי צדק באוקטובר 96’. עוד התבקשה, לחוות דעתה בשאלת גובה נכותו של התובע לאחר הקטיעה, תוך שהודע לה שהצדדים הסכימו בדבר נכותו טרם הקטיעה.
5. חוות דעת מומחית בית המשפט
בחוות דעתה, מזכירה המומחית כי בילדותו נפגע התובע במרפק ימין וכתוצאה מכך נגרם לו שבר פריקה של ראש הרדיוס ביד ימין. עוד מזכירה המומחית, כי בשנת 1995 נחבל שוב, החל לסבול מכאבים במרפק ואושפז ב- 9.10.96 ונותח בבית החולים שערי צדק.
בפרק הדיון שבחוות דעתה, מציינת דר’ יפה כי ניתוח כריתת ראש הרדיוס בוצע בהרדמה אזורית של INTRAVENOUS BLOCK. עוד מצויין, כי לאחר הורדת הגבס החל התובע להתלונן על ירידה בתחושה באצבעות 3, 4 ו- 5 ועל כאבים וחולשה הולכת וגוברת של הגף כולו. מצויין כי למרות טיפולים פיזיותרפיים ומעקב צמוד של מספר רב של רופאים, אישפוזים בשלושה בתי חולים, בירורים ובדיקות עזר רבות, מצבו של התובע הלך והדרדר עד כדי איבוד תפקוד מלא בגף הימני העליון שהביא בסופו של דבר לקטיעה של יד ימין מעל המרפק. מוסיפה דר’ יפה ומציינת בחוות דעתה כדלקמן:-
"הסיבות למהלך הקליני במקרה זה אינן ברורות חד משמעית. הניתוח של כריתת ראש הרדיוס, שלאחריו החלה ההידרדרות, בוצע באינדיקציה ברורה ומקובלת, בשיטה מקובלת ובשיטת אילחוש שכיחה, מקובלת, ובטוחה. להערכתי המהלך כולו יכול להיות מוסבר ע"י הופעת סיבוך מסוג REFLEX SYMPHATHETIC DYSTROPHY או בשמו החדש יותר COMPLEX REGIONAL PAIN SYNDROME. התופעה הנדירה יכולה להיגרם ע"י מספר רב של גורמים, ותלויה בין השאר במבנה אישיותו של החולה. הטריגר – הגירוי שמתחיל את התסמונת – הוא בדר"כ חבלה, אשר יכולה להיות קלה יחסית. המרכיבים הקליניים של התסמונת הם כאבים – בד"כ ללא פרופורציה למידת הטראומה וללא התאמה אנטומית של עצב מסויים, שינויים בטמפרטורה וצבע העור, שנויים בשיעור העור, נוקשות מפרקים ודלדול שרירים, ובמיקרים נדירים ביותר ]
]>
