א 000380/01 שיתוק מוחין, פיגור שכלי, רשלנות רפואית, עורכי דין
א 000380/01
בית משפט מחוזי חיפה
08/11/2005
תאריך:
כב’ השופטת ב. גילאור- נשיאה בפני:
1 . מוחסן ג’מילה
2 . מוחסן רבקה
3 . מוחמסן סודקי
ע"י ב"כ עו"ד י. ענבר
בעניין:
התובעים
– נ ג ד –
מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד ר. גלס
הנתבעת
רשלנות בקביעת גיל ההריון בבדיקה במיון, האם מהווה קשר סיבתי לשיתוק המוחין ממנו סובלת התובעת.
הרקע לדיון: התובעת מס’ 1 (להלן – התובעת), נולדה ביום 9/10/89 כפגה בשבוע ה-27 להריון, במשקל 1,225 גרם, לוקה בפיגור שכלי ופגיעה מוטורית קשה. לטענת התובעים נכותה של התובעת נגרמה כתוצאה מרשלנותם של רופאי בית החולים "הלל יפה" בו נולדה. האם הגיעה למיון בהפניית רופא המשפחה לאחר שדיממה במשך יומיים. בבדיקה במיון, נמצא שצוואר הרחם סגור, ההריון מתאים ל-17 שבועות, לא נראו עקבות דימום, נמצא דופק לב העובר תקין, בטן רכה ולא רגישה. והאם שוחררה לביתה במצב כללי טוב והופנתה להמשך מעקב ב"טיפת חלב" במידה והדימום יחזור. כן הומלץ על ביצוע אולטרא-סאונד. למחרת, ביום 9/10/89, הגיעה האם למיון בגלל צירי לידה שאחזו בה. אז אובחן גיל ההריון – 27 שבועות. 75 דקות לאחר קבלת האם לחדר הלידה נולדה התובעת. לטענת התובעת, הטעות בהערכת גיל ההריון הביאה לכך שלא ננקטו ע"י הנתבעת צעדים למניעת הלידה המוקדמת.
בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה בקבעו:
בענייננו – כאשר בדק הרופא את התובעת בחדר המיון יכול היה לגלות במספר שאלות כי תאריך הוסת האחרון אינו נכון או שיש ספקות ממשיות גבי מועד זה. אז, אולי, לבצע בדיקת אולטה-סאונד ומוניטור עוד בביה"ח. טעות של 10 שבועות בגיל העובר הייתה בלתי סבירה באופן העולה כדי התרשלות. אם זאת, אין קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין רשלנות זו לבין שיתוק המוחין ממנו סובלת התובעת.
לא היה צורך לאשפז את התובעת 2 ביום 8/10/89 כי לא היו סימנים כלשהם ללידה מוקדמת. הלידה שארעה למחרת היום ב-9/10/89 הייתה פתאומית ולא ניתן היה לחזות אותה גם אם היו מבצעים לתובעת 2 בדיקות מוניטור או אולטרה-סאונד. גם אם הייתה מתגלית בבדיקות אלה פעילות רחמית, לא היו סימנים של צירים המבשרים על לידה קרובה, ולכן האם הייתה, בכל מקרה, משוחררת לביתה ב-8/10/89. גם אם הייתה מאושפזת ב-8/10/89 לא הייתה אינדיקציה באותו יום למתן סטרואידים כי אז לא ניתן היה לצפות שהלידה תתרחש כבר למחרת היום, ולכן לא היו נותנים לה סטרואידים. השפעתם של אלו לפחות 24 שעות לפני הלידה. מתן סטרואידים לא היה מקובל בשנת 1989 והייתה מחלוקת מהותית בין הרופאים על הסיכונים הכרוכים בהם. לאור המועד שבו נולדה התובעת, ב-9/10/89, ומאחר ולא ניתן היה לעכב את הלידה יותר מ-72 שעות, הייתה התובעת נולדת בכל מקרה בשבוע ה-27-28 ובמשקל דומה לזה שבו נולדה.
שיתוק המוחין ממנו סובלת התובעת לא נגרם כתוצאה מדימום תוך מוחי ובהעדר סימנים קליניים, התובעת לא סבלה מדימום כזה. אין קשר סיבתי בין מתן סטרואידים למניעת PVL.
