בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 1129/98
בפני:
כב' השופטת רות אור
תאריך:
29/7/2001
1. ע.ד.
2. א.ד.
3. ש.ד. (קטין)
בעניין:
התובעים
נ ג ד
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל
2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
3. עיריית חיפה
הנתבעים
פסק- דין
1. כתב התביעה
א. ע.ד. (להלן – ע.ד) וא.ד (להלן – א.ד) שניהם ביחד – להלן – ההורים), הם הוריו של ש.ד (להלן – ש.ד) שנולד ביום 25.1.96 כשהוא חולה במחלת Cystic Fibrosis (להלן – C.F. או המחלה).
ב. ע.ד וא.ד הם נשאים הטרוזיגוטיים של מוטציה גנטית, 508F שהיא אחת המוטציות הגורמות למחלת C.F. (להלן – המוטציה, או 508F).
ג. לע.ד וא.ד בת שנולדה ביום 31.10.94 הסובלת אף היא מ- C.F..
ד. מחלת ה- C.F היא מחלה תורשתית קשה המקצרת את חיי החולים בה.
ה.
ו. — סוף עמוד 1 —
ז. הסיכוי שילד להורים נשאי מוטציה ילקה במחלה – הוא 25%; הסיכוי שילד כזה ייוולד בריא – הוא 25%; והסיכוי שילד כזה יהיה נשא של המחלה, מבלי להיות חולה בה – הוא 50%.
ח. מאחר שלע.ד וא.ד התברר ששניהם נושאים את המוטציה ואף נולדה להם בת חולה במחלה – ביקשו להימנע מלהוליד ילד נוסף חולה במחלה חשוכת מרפא זו, ולצורך כך בוצעה בא.ד בדיקה של סיסי שילייה ביום 3.7.95.
הבדיקה בוצעה בבית החולים "העמק" של משיבה 1 (להלן – קופת חולים), ונשלחה למרכז הרפואי "בני ציון" השייך למדינת ישראל ועיריית חיפה (להלן – בני ציון) לבדיקה מולקולארית לגילוי המוטציה הגורמת למחלת C.F, אותה נושאים הוריו.
ט. ביום 18.7.95 הודיע בני ציון כי "העובר נמצא לא נושא את המוטציה 508F אותה נושאים הוריו". (נספח ב' לתביעה).
י. להורים הוסבר כי התשובה שהתקבלה בבדיקה שוללת את האפשרות שהעובר יחלה ב- C.F ועל כן המשיכה א.ד בהריון עד הולדת ש.ד.
יא. לאחר לידת ש.ד הוא אובחן כסובל מחסימת מעיין מולד – MECONIUM ILEUS. תיסמונת אופיינית לחולי C.F.
יב. בבדיקה גנטית חוזרת בבני ציון נקבע כי ש.ד הוא הומוזיגוט למוטציה, והוא חולה ב- C.F, בניגוד לתוצאות שהתקבלו מהבדיקה שנעשתה בתחילת ההיריון.
יג. ההורים טוענים כי מנוי וגמור היה עמם לא להוליד ילד חולה ב- C.F,ומטעם זה בלבד נעשתה בדיקת סיסי השילייה, ועקב התרשלות הנתבעים או מי מהם – נולד ש.ד.
אילו ידעו ההורים בתחילת ההיריון כי עוברם הומוזיגוט למוטציה – היו מפסיקים את ההיריון, מה גם שהם זוג צעיר שיש להם סיכויים להביא לעולם ילדים בריאים או ילדים שהם נשאים בלבד שלה מוטציה, מבלי שיחלו בה בעצמם.
יד. נוכח מחלת העובר הייתה קיימת להם עילה להפסקת הריון גם על פי סעיף 316 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
טו.
טז. — סוף עמוד 2 —
יז. ההורים וש.ד תובעים מהנתבעים את נזקיהם עקב הולדתו של ש.ד כחולה ב- C.F, שכן טוב לש.ד אילמלא נולד משנולד.
יח. לאחר שהתברר כי ש.ד חולה ב- C.F, פנה ע.ד לבני ציון ונאמר לו כי המבחנות הוחלפו, ותוצאות הבדיקה שנעשתה בתחילת ההיריון היו תוצאות בדיקה של מישהו אחר, ואפשר שבאותו אחר בוצעה הפלה משום שקיבל תוצאה של הומוזיגוט למחלה, למרות שהוא בריא.
יט. התובעים טוענים בכתב התביעה כי הנתבעים ביחד ולחוד, התרשלו בביצוע הבדיקה; ולחלופין – שהתובעים אינם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לקבלת תוצאה שגויה של הבדיקה שנעשתה בתחילת ההיריון;
כ. התובעים מבקשים להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים, ובמיוחד מצביעים על העובדה כי לא נשמרו מסמכים כיאות, דבר שגרם נזק ראייתי לתובעים.
כא. לתביעה צורפו חוות דעת של מומחים בתחומים הבאים:
רפואת ילדים ומחלות ריאה של ילדים – ד"ר אריה אוגרטן – (נספח ד' לתביעה), וד"ר איתן כרם – (נספח ה' לתביעה), ושל ראש היחידה לשירות סוציאלי באיגוד C.F בישראל – מוסמכת בעבודה סוציאלית – רבקה מיכלין (נספח ו' לתביעה).
כב. התובעים פרטו בכתב תביעתם את צרכיו של ש.ד והנזקים שנגרמו לתובעים עקב הולדתו של ש.ד כשהוא חולה ב- C.F.
2. כתב ההגנה של קופת חולים
א. קופת חולים ציינה בהגנתה כי למרות הייעוץ הגנטי שההורים קיבלו מבני ציון בהריונה של א.ד עם הבת חולת ה- C.F – הם בחרו אז שלא להפסיק את ההיריון.
ב. קופת חולים מאשרת כי מחלת ה- C.F כרוכה בקיצור תוחלת חיים משמעותית של הלוקה בה.
ג. ש.ד לא יכול היה להיוולד אלא כחולה C.F, ועל כן הטענה שטוב היה לו שלא היה נולד משנולד – אינה יכולה להיות טענה חלופית, ועליה להיות טענה ראשית.
ד.
ה. — סוף עמוד 3 —
ו. קופת חולים מציינת כי בדיקת סיסי השילייה שנעשתה בבני ציון בעת הריונה של א.ד – שללה באופן נחרץ אפשרות שש.ד יחלה ב- C.F לאחר לידת ש.ד נערכה לו בדיקת דם בבני ציון שהראתה כי הוא חולה ב- C.F, ואבחנה זו אושרה בבדיקה חוזרת שביצע בני ציון ברזרבה של סיסי השילייה שנלקחו מא.ד.
ז. קופת חולים טוענת כי היא אחראית אך ורק למעשי עובדיה אך אינה אחראית למעשיהם של עובדי בני ציון.
ח. דיקור סיסי השילייה של א.ד בהריונה עם ש.ד לצורך בדיקת – C.F נעשתה בבית חולים העמק ביום 3.7.95 – לאחר בדיקת על- קול (אולטרא סאונד) שהדגימה שק הריון אחד ועובר אחד.
ט. בהעדר מעבדה לגנטיקה מולקולארית בבית חולים "העמק" – נהג בית חולים זה לשלוח את החמרים שדגם, לרבות סיסי שילייה שדגם – לבדיקות מולקולאריות למעבדה של בית החוילם הדסה עין כרם בירושלים.
ההורים, או מי מהם, ביקש כי בדיקת סיסי השילייה שנדגמו מא.ד – תשלח לבני ציון משום שמשפחתם מוכרת שם וגם מחלת בתם הראשונה אובחנה שם, ועל כן נשלחה הדגימה שנלקחה מא.ד לבני ציון ביום 3.7.95 (נספח
א' לתביעה).
י. קופת חולים טוענת כי מקור התשובה השגויה של בני ציון מיום 18.7.95 (נספח ב' לתביעה) – בהחלפת מבחנות, או בכל סיבה אחרת התלויה בבני ציון, ואין לתלות בקופת חולים אשמה כלשהי, משום שאשמת בני ציון מנתקת כל קשר סיבתי בין פעולות בית חולים "העמק" לבין הנזקים הנטענים ע"י התובעים.
יא. המעבדה המולקולארית של בני ציון היא מעבדה מנוסה ובעלת מוניטין מקצועי רב, ולקופת חולים הייתה הצדקה מלאה לסמוך על הבדיקה שנעשתה בבני ציון ועל תשובות אותה מעבדה. מאחר שתשובת המעבדה בבני ציון הייתה חד- משמעית – היא לא הצריכה כל בירור נוסף מטעם קופת חולים.
יב. היחסים בין קופת חולים לבני ציון היו יחסי קבלנות עצמאית, ואין לקופת חולים כל אחריות שילוחית למעשי בני ציון.
יג.
יד. — סוף עמוד 4 —
טו. פרט לאמור – מכחישה קופת חולים את כל הנטען בתביעה, ובמיוחד טוענת להפרזה בנזקים הנטעים, וכן טוענת כי יש לנכות את כל הכספים וטובות ההנאה שהתובעים קיבלו או יקבלו מכל גורם, לרבות המל"ל.
טז. עם הגשת כתב ההגנה הגישה קופת חולים הודעת צד ג' נגד מדינת ישראל ומעיריית חיפה.
יז. קופת חולים ביקשה למחוק את התביעה נגדה על הסף מחמת העדר עילה.
3. כתב ההגנה של מדינת ישראל ועיריית חיפה
א. מדינת ישראל ועיריית חיפה – הבעלים של המרכז הרפואי בני ציון (להלן יכונו – בני ציון) ביקשו למחוק את התביעה על הסף בהעדר עילה, משום שמחלת ה- C.F. אינה מסוג המחלות המקימות עילת תביעה בגין הולדה בעוולה.
ב. בני ציון אינו מכחיש כי קיבל מקופת חולים מבחנה ובה סיסי שילייה של א.ד לצורך עריכת בדיקה מולקולארית.
ג. גם במהלך הריונה של א.ד עם הבת הבכורה ערך בני ציון בדיקה לאיתור המוטציה הגנטית למחלת ה- C.F., אך ההורים בחרו להוליד את הילדה למרות שידעו כי תיוולד חולה במחלה.
ד. גם אם יוכרע כי קיימת לש.ד עילת תביעה בגין הולדה בעוולה וכי על בני ציון לפצותו בגין עוולה זו, הרי שהפיצוי צריך להיות רק כדי הטבת נזקו לשיפור חייו במומו, ואין הוא זכאי לפיצוי מלא בהשוואה לילד בריא – שכן ממילא לא יכולה היה להיוולד בריא.
ה. בני ציון טוען כי בבדיקות מקצועיות ויסודיות שנערכו לסיסי השילייה שהגיעו מקופת חולים – נמצאת כי אין נשאות למוטציה.
ו. בני ציון טוען כי החומר שהגיע במבחנה מקופת חולים – היה מזוהם ב- DNA חיצוני אחר שבני ציון לא ידע עליו ולא יכול היה לדעת עליו, ועל כן לא שיקפו תוצאות הבדיקה את מצב העובר.
ז. קיימת הסתברות סטטיסטית של טעויות בבדיקה זו, שאינן נובעות מרשלנות או טעות של מבצעי הבדיקה.
— סוף עמוד 5 —
ח. לא הייתה החלפה של מבחנות בבני ציון. בשבוע בו נערכה הבדיקה – הייתה זו הבדיקה היחידה של סיסי שילייה לאבחון טרום- לידתי של C.F., ועל כן ברור כי לא נמסרה לזוג אחר תוצאה שגויה שהצריכה הפסקת הריון. נערכו בדיקות חוזרות לכל הבדיקות שנערכו באותה תקופה, וכולן נמצאו תואמות את התוצאות הראשונות, למעט זו של ש.ד.
ט. לאחר שאובחן כי ש.ד חולה ב- C.F., בסמוך לאחר לידתו ובטרם נערכה הבדיקה הנוספת ובירור כל הליך הבדיקה – שוחחו עובדי בני ציון עם התובעים לראשונה בהריון זה, ומסרו להם אופציות אפשריות, ולו הרחוקות ביותר – להסברת אי- ההתאמה שנתגלתה בין בדיקת סיסי השילייה לבין בדיקת דמו של ש.ד בה אובחנה מחלתו.
י. בני ציון הכחיש את שאר האמור בתביעה ואף דרש מתן פרטים נוספים בשורה של נושאים.
יא. בנוסף לכך שלח בני ציון הודעת צד ג' לקופת חולים, בה טען כי בני ציון אינו יודע מה מהותה דגימה שהגיעה אליו מקופת חולים, כיצד נערכה הדגימה, האם הייתה מזוהמת ב- DNA או בזיהום חיצוני, וכיצד הגיעה לבני ציון.
4. עובדות ידועות
א. אין מחלוקת כי העובדה שהן ע.ד והן א.ד הם נשאים של המוטציה – 508F הייתה ידועה לנתבעים בעת ביצוע בדיקת סיסי השילייה, וכן היה ידוע להם כי לע.ד ולא.ד כבר נולדה בת בכורה כשהיא חולה במחלת ה- C.F..
ב. כמו כן אין מחלוקת כי הסיכויים הסטטיסטיים מצביעים על סיכוי של 25% להולדת ילד חולה ב- C.F., ב- 25% סיכוי להולדת ילד בריא, ו- 50% סיכוי להולדת ילד שאינו חולה אך הוא נשא למחלת C.F..
ג. היה צריך להיות ברור לנתבעים כי בדיקת סיסי השילייה שנלקחו מא.ד – מטרתם לוודא אם העובר בריא, חולה, או נשא של המוטציה; כאשר בדיקה כזו, בשלב זה של ההריון, שיש בה משום סיכון מסוים להמשך ההריון – לא נעשית אלא כדי לאפשר להורים להחליט על הפלה של העובר אם יתברר כי הוא הומוזיגוט למוציה 508F ועל כן יוולד חולה – C.F. אם יוולד.
ד.
ה. — סוף עמוד 6 —
ו. (1) העובדה שבהריון הראשון של אח'אלס, החליטו ע.ד וא.ד להמשיך בהריון גם לאחר שהוברר להם שהעובר הומוזיגוט למוטציה – לא הייתה אמורה לשכנע את הנתבעים כי גם בהריון השני ימשיכו ההורים בהריון אם יתברר כי העובר הומזיגוט למוטציה.
(2) בהריון הראשון נודע להורים כי העובר חולה – רק בשלב מתקדם בהריון, ובאותו שלב כבר היה חשש לא.ד מפני ביצוע "הפלה" שהיא בעצם לידה מוקדמת.
(3) בהריון הראשון של א.ד אמנם הוסברה להורים מהות מחלת ה- C.F. אך אין דומה שמיעה לראייה. באותה עת עדיין לא היה להורים הניסיון לגדל ילד חולה ב- C.F. כפי שהיה להם בעת ההריון השני עם ש.ד.
(4) הנתבעים היו אמורים, איפוא, להבין ולהסיק כי משבקשה אח'אלס ליטול ממנה סיסי שילייה בשליש הראשון של ההריון, ואפילו לא להמתין לנטילת מי שפיר (פרוצדורה פחות מסוכנת להריון מנטילת סיסי שילייה) בשליש השני של ההריון – כוונת ההורים הייתה לגרום להפלת העובר אם יתברר כי
הוא הומוזיגוט למוטציה 508F.
(5) אפשרות ההפלה הוסברה להורים, ומן המפורסמות הוא כי וועדות להפסקת הריון מאשרות הפלה חוקית להומוזיגוט למוטציה זו.
(6) אני מאמינה, איפוא, לע.ד כי אכן כוונת ההורים בעצם בדיקת סיסי השילייה הייתה לוודא אם העובר הומוזיגוט למוטציה 508F, ואם כן – לבצע הפלה בשלב מוקדם של ההריון, כדי למנוע ממנו את החיים הקשים של חולה C.F. כפי שהם מכירים מבתם הבכורה, ולמנוע מן ההורים את העול הקשה שבטיפול בילד חולה – C.F. שתוחלת חייו קצרה ממילא.
עול ההוכחה
ז. (1) במקרה כגון זה חלה הכלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן ברור כי לש.ד ולהורים לא הייתה ידיעה או היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לטעות באבחון המוטציה אצל ש.ד שבהיותו עובר, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה כי אירוע הטעות באבחון מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה
ח. — סוף עמוד 7 —
ט. שהוא נקט זהירות סבירה – ועל הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק – התרשלות שיחוב עליה.
(2) ההורים עשו כל אשר לאל ידם כדי למנוע לידה של ילד חולה ב- C.F..
(3) משנולד להורים ילד חולה ב- C.F. – לאחר שהבדיקה המולקולארית התפרשה שהעובר אינו נושא את המוטציה 508F עובר עול ההוכחה אל הנתבעים, שכן אין בידי ההורים או בידי ש.ד להוכיח מי אשם בטעות שבאבחון, כיצד קרתה הטעות, והיכן קרתה.
5. השאלה שבפני היא, איפוא, אם האחריות לטעות באבחון חלה על בית חולים "העמק" – שביצע את נטילת סיסי השילייה מא.ד, ניקה אותם, והעבירם לבני ציון לבדיקה גנטית מולקולארית; ו על בני ציון – שבמעבדה המולקולארית שלו הופק ה- DNA מן הדגימה שהועברה לו מבית חולים "העמק", ושם נעשתה הבדיקה הגנטית מולקולארית כדי לודא אם העובר של א.ד וע.ד – חולה ב- C.F. בריא לגמרי, או נשא של המוטציה – 508F מבלי ללקוחת בעצמו במחלה; או שזהו מקרה שאף אחד איננו אשם בו.
6. העקרונות על פיהם תיקבע האחריות – הם לפי מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית.
7. טענות קופת חולים
א. קופת חולים טוענת כי העבירה לבני ציון את סיסי השילייה שנלקחו מא.ד – ולא קיבלה כל תלונה מבני ציון על החומר שהועבר לבדיקה עד להגשת תביעה זו:
לא נטען בפני בית חולים "העמק" כי החומר שהועבר לבדיקה היה מועט מדי מכדי לאפשר ביצוע הבדיקה, או כי היה מזוהם בזיהום אימהי או בכל זיהום אחר; או טרוניה אחרת כלשהי; וכן לא נדרש בית חולים "העמק" להמציא לבני ציון את הרזרבה של סיסי השילייה שנלקחו מא.ד – ואשר דבר קיומם בבית חולים "העמק" נמסר לבינ ציון במכתב הלוואי שצורף לדגימה שנשלחה לבני ציון.
ב. קופת חולים אף טוענת כי היא נוהגת לשלוח סיסי שילייה לבדיקה בבית חולים הדסה בירושלים, ורק בשל בקשת ההורים – העבירה את סיסי השילייה לבניציון, משום שבהריון
ג. — סוף עמוד 8 —
ד. הקודם של א.ד – היא קיבלה ייעוץ גנטי מבני ציון ושם מכירים את ההיסטוריה הרפואית של משפחת התובעים.
ה. קופת חולים טוענת כי המעבדה של בני ציון ידועה ומוכרת, ולא הייתה לה כל סיבה להאמין שהבדיקה לא תבוצע כיאות.
ו. אין ספק כי המבחנה שנשלחה מבית חולים "העמק" לבני ציון – הכילה סיסי שילייה של ש.ד ואין מדובר בהחלפת מבחנות בבית חולים "העמק"; שכן המעבדה בבני ציון חילקה את החומר שקיבלה מבית חולים "העמק" לשניים, ואין מחלוקת כי בבדיקת המבחנה הרזרבית בבני ציון – אחרי שש.ד נולד – התבררה בדיעבד התוצאה הפתולוגית שהעובר ש.ד אכן הומוזיגוט למוטציה 508F.
ז. בנסיבות אלו, המעשים והמחדלים של בני ציון מנתקים את הקשר של קופת חולים/בית חולים "העמק" – מן התוצאה השגויה שנמסרה על ידי בני ציון לבית חולים "העמק" ולהורים.
8. טענות בני ציון
א. בניציון טוען כי אפשר שהמבחנה עם סיסי השילייה של ש.ד שנשלחה אליהם על ידי בית חולים "העמק" – הייתה מזוהמת בזיהומם אימהי או בזיהום אחר כלשהו, שבא לידי ביטוי בבדיקות מיום 3.7.95; ולא בא לידי ביטוי בבדיקות מיום 10.7.95.
ב. כן הציע בני ציון מספר אפשרויות נוספות כמקור לטעות באבחנה, והם:
(1) מבחנה לא סטרילית על ידי היצרן;
(2) "תאום נעלם";
(3) מוזאיקה או פאסדו- מוזאיקה;
(4) אמפליפיקציה דיפרנציאלית;
(5) זיהום אימהי או אחר.
— סוף עמוד 9 —
ג. בני ציון והמומחה מטעמם – שללו לגמרי אפשרות של החלפת מבחנות בבני ציון.
9. נספח לפסק הדין – מאחר שבתביעה זו הוגשו הרבה חוות דעת של מומחים, ותצהירים ועדויות של עדים רבים, ריכזתי את חוות הדעת השונות, התצהירים והעדויות של העדים – בנספח המצורף לפסק דין זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
10. דיון לעניין אחריות קופת חולים.
א. אומר כבר בשלב זה כי טענות קופת חולים נראות לי מטענות בני ציון, וזאת מהנימוקים ל קופת חולים כפי שפרטתי לעיל בסעיף 7, ובמיוחד בסעיפים קטנים א', ד' ו- ה'.
ב. סיסי השילייה שנשלחו על ידי בית חולים "העמק" לבני ציון – חולקו לשניים על ידי המעבדה בבני ציון.
בדיקת המבחנה הרזרבית שנשמרה בבני ציון לאחר שש.ד נולד, הוכיחה בדיעבד שהעובר ש.ד היה הומוזיגוט למוטציה 508F. עובדה זו מוכיחה כ- 1000 עדים שלא הייתה החלפת מבחנות בבית חולים "העמק".
ג. (1) העובדה שבני ציון לא בא בשום טרוניה לבית חולים "העמק" לגבי סיסי השילייה שנשלחו אליו עד להגשת תביעה זו – מוכיחה שלא היו לבני ציון כל טענות לחומר שנשלח אליו מבית חולים "העמק"; והניסיון של בני ציון לטעון כאילו החומר שנשלח אליו על ידי בית
חולים "העמק" – היה מזוהם, הוא ניסיון מאוחר להתנער מאחריות.
(2) אילו החומר שנשלח מבית חולים "העמק" באמת היה מזוהם – היה על בני ציון לגלות זאת טרם עריכת הבדיקה המולקולארית.
(3) לא היה לבני ציון כל קושי לוודא ניקיון החומר, שכן עובדת המעבדה של בני ציון – ילנה שחק – לקחה את החומר שקיבלה מבית חולים "העמק" – למעבדה הציטוגנית בבני ציון לוודא ניקיון החומר קודם לבדיקתה המולקולארית, ועובדות המעבדה הציטוגנית הסתפקו בהתבוננות בחומר בעיניים – התבוננות שאינה יכולה לגלות כל זיהום אפשרי – ונמנעו מהתבוננות בחומר תחת מיקרוסקופ, התבוננות שהייהת
(4) — סוף עמוד 10 —
(5) מבטיחה כי החומר נקי מכל זיהום ביולוגי או אחר, שיש בהם כדי לעוות את התוצאה המתקבלת מהבדיקה המולקולארית.
(6) אי לזאת, אפילו היה זיהום אימהי או זיהום ביולוגי אחר בחומר שנשלח על ידי בית חולים "העמק" לבני ציון – חלה על בני ציון האחריות שבאי- גילוי הזיהום; מה גם שזיהום כזה לא הוכח בפועל, ואין הוא אלא טענה בעלמא, וטענה מאוחרת – של בני ציון.
11. אני קובעת, איפוא, כי לא הוכח שקופת חולים/בית חולים "העמק" אחראים לטעות באבחון שקבעה ד"ר ציפורה פליק מבני ציון – כי העובר ש.ד אינו נושא את המוטציה 508F שנושאים הוריו, בעוד שבפועל הוא אכן הומוזיגוט למוטציה זו וחולה ב- C.F..
12. דיון לעניין אחריות בני ציון
נותר לי לבחון אם בני ציון הוכיח לבית המשפט כי הטעות באבחון במעבדה שלו נבעה מסיבה שלא הייתה לו שליטה עליה. מאחר שעול ההוכחה והשכנוע אבר לבני ציון, עליו לשכנע את בית המשפט בשיעור הסתברות העולה על 50%, כמקובל במשפט אזרחי.
13. א. בדיקת סיסי השילייה של ש.ד הופקדה בידי הלבורנטית ילנה שחק, שאמנם יש לה ניסיון ממושך בעבודת מעבדה מולקולארית – אך מעולם לא הפיקה DNA מסיסי שילייה קודם לבדיקה זו, והיא ביצעה הפקה ראשונה של DNA מסיסי שילייה ובדיקת המוטציה 508F מה- DNA מבלי שהממונה עליה, ד"ר ציפורה פליק – עמדה לידה והדריכה אותה בהפקה ובבדיקה; וזאת למרות ששתיהן היו עירות לכך שסיסי שילייה הן חומר יקר, כמותם מועטה, שני הורי העובר הנבדק נשאים של המוטציה 508F, וכבר נולדה להם ילדה חולת C.F..
ב. (1) ילנה שחק החליטה על דעת עצמה, ובלי לספר על כך לממונה עליה ד"ר פליק – לחלק את סיסי השילייה שקיבלה מבית חולים "העמק" – לשניים, הניחה חלק מן החומר במבחנה רזרבית ובדקה רק חלק מן החומר שקיבלה. בסך הכל התקבלה מבית חולים "העמק" כמות של 0.1 cc או 0.5 cc.
(2) שחק הסבירה כי נהוג אצלם לחלק חומר לשניים ולשמור חלק אחד כרזרבה לצורך תרבית, או אם אין בשום מקום אחר חומר רזרבי, או אם יש עודף של חומר. שלושת אלה לא חלו במקרה הנדון: בני ציון לא היה אמור לגדל תרבית; בני ציון ידע כי יש
(3) — סוף עמוד 11 —
(4) חומר רזרבי בבית חולים "העמק"; וסיסי שילייה בהגדרה – הם חומר מועט, וגם כאן התקבל חומר מועט לבדיקה.
(5) מאחר שסיסי שילייה מלכתחילה כוללים מעט חומר ממנו ניתן להפיק DNA ואם אין מספיק חומר – אפשר שלא יופק DNA כלל – לא היה מקום לחלק את החומר לשניים.
(6) חומרא מיוחדת יש לעובדה ששחק לא סיפרה לד"ר פליק כי היא מתכוונת לחלק את החומר המועט לשניים, שהרי אפשר, ואף סביר כי ד"ר פליק הייתה אוסרת עליה לעשות כן כדי להבטיח הפקת DNA מן החומר שהגיע לבני ציון. חומרא אוד יותר גדולה היא בכך שד"ר פליק כלל לא ידעה שיש ברשות בני ציון מבחנה נוספת עם סיסי שילייה של ש.ד, שהרי אילו ידעה זאת – אפשר וסביר שהייתה דואגת בהמשך להפקת DNA מהמבחנה הרזרבית, כאר התוצאה הראשונה שהתקבלה בבדיקות – לא הניחה את דעתה (כפי שיפורט בהמשך).
(7) מאחר שהייתה זו הפקת ה- DNA הראשונה של שחק מסיסי שילייה – שחק לא ידעה איך בדיוק נראים סיסי השילייה לעומת תאים אחרים, ועל כן לא יכלה לבדוק בעצמה במעבדה הציטוגנית אליה הלכה עם סיסי השילייה – אם הם נקיים, אם לאו.
(8) שחק לא עשתה ריכוז של ה- DNA מסיסי השילייה של ש.ד, ועל כן איננה יכולה לדעת כמה DNA בכלל הצליחה להפיק מהסיסים, ואם בכלל הצליחה להפיק מהם DNA.
(9) מאחר שזיהום אימהי הוא תופעה די נפוצה בסיסי שילייה, שהרי מנתקים את סיסי השילייה מרחם האם, ברור עד כמה חשוב לבצע ניקיון הסיסי מתאים האם, שהרי אם בדגימה יש תאי אם ואין תאי עובר או אין מספיק תאי עובר – נמצא כי הפיקו DNA מתאי האם ולא מתאי העובר, ותתקבל תשובה שגויה, הוא הדין אם הדגימה זוהמה בזיהום ביולוגי של אדם בריא – למשל, על ידי התעטשות של מי שטיפל בדגימה, שאז יכול להתקבל DNA של המתעטש הבריא ולא של העובר (במקרה זה – החולה).
(10) שחק העידה כי בתקופה הרלבנטית – לא היה בבני ציון פרטיכל עבודה מיוחד לבדיקת סיסי שילייה, ורק אחרי המקרה הזה הוכנס פרטיכל מיוחד לבדיקת סיסי שילייה. כאשר מדובר בעובדת שביצעה בדיקה זו לראשונה בחייה, יש משמעות לעובדה שלא היה בפניה אפילו פרטיכל מיוחד לבדיקת סיסי שילייה.
— סוף עמוד 12 —
(11) א. החומר של ש.ד שנבדק – הועבר מספר פעמים ממבחנה למבחנה.
ב. המבחנות במקררים במעבדה – הן ברובן, אם לא כולן, מבחנות אפנדורף, וגם החומר של ש.ד הושם במבחנת אפנדורף.
ג. במקרר יכולות להיות מאות מבחנות פנדורף עם בדיקות בעת ובעונה אחת.
ד. מבחנות אפנדורף הן מבחנות קטנות (נ/26) שבקושי ניתן לכתוב עליהן משהו.
(10) א. המבחנה המקורית ממנה בוצעה הבדיקה של סיסי השילייה של ש.ד, אשר על סמך בדיקתה הודיעו לד"ר חנה כהן בבית חולים "העמק" ולהורים – כי העובר אינו נושא את המוטציה 508F אותה נושאים הוריו – נזרקה ע]
]>
תפריט
