רשלנות רפואית של בי"ח/בית חולים כרמל
בבתי החולים מתבצעות פרוצדורות רפואיות מורכבות. מסיבה זו, חלק ניכר מתביעות הרשלנות הרפואית מוגשות כנגד בתי חולים. בתי חולים עושים אומנם כל שביכולתם כדי למנוע מקרים של רשלנות רפואית, אך עדיין ביכולתם למנוע את כל המקרים בהם נפגעים מטופלים בעת קבלת טיפול רפואי.
מי הנתבעים במקרה של רשלנות בבית חולים?
בתי החולים בישראל מחולקים לשלושה סוגים עיקריים- בתי חולים בבעלות קופות החולים, בתי חולים פרטיים, ובתי חולים ממשלתיים שהם בבעלות המדינה. כך, כאשר הרשלנות ארעה בבית חולים השייך לקופת החולים, תביעת הרשלנות הרפואית תוגש כנגד קופת החולים. כמו כן, כאשר הרשלנות ארעה בבית חולים ממשלתי תוגש התביעה נגד מדינת ישראל. במקרה של בית חולים פרטי הנתבעים יהיו בית החולים המטפל והגוף האחראי עליו.
רשלנות רפואית של בית חולים
• אבחון שגוי, מאוחר, או מוטעה של מחלות/הפרעות. רבות מתביעות הרשלנות הרפואית עוסקות באבחון שגוי, מאוחר, או מוטעה של מחלות/הפרעות בבתי החולים השונים.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהמטופל הכוללת לדוגמא גיל, רקע תורשתי, סיבת ההפניה למיון, הטיפול התרופתי של המטופל כולל תוספי תזונה ותרופות ללא מרשם, ועוד. כמו כן התעלמות מהתסמינים המתוארים על ידי המטופל.
• הפרת חובת סודיות רפואית. על הצוות הרפואי חלה חובה של סודיות רפואית כלפי מטופל. כך לדוגמא, בית החולים לא יכול למסור מידע על מטופל אלא אם כן נדרש לעשות זאת לפי דרישת החוק.
• אובדן/השמדת רשומות רפואיות. החקיקה במדינת ישראל מחייבת את הצוות הרפואי לתעד את הטיפול בחולה.
• שחרור מוקדם מידי של מטופל לביתו. רבות מתביעות הרשלנות הרפואית עוסקות בשחרור מוקדם מידי של מטופלים לביתם מחדרי המיון ומהמחלקות השונות בבית החולים.
• אי עמידה בדרישת ההסכמה מדעת. על מנת שהפרוצדורות והאשפוז בבית החולים ייעשו באופן חוקי, חלה על בית החולים והצוות המטפל בו חובה לעמוד בדרישת ההסכמה מדעת.
• התעלמות מביצוע הבדיקות הרלבנטיות לתחום.
פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית בבית חולים כרמל:
תא (חי') 14578/00 עזבון המנוחה להב רחל ז"ל נ' ד"ר דיוקמן רוני- המנוחה נפטרה ביה"ח כרמל מ-תסחיף ריאתי מסיבי. הנתבע הוא רופא נשים במקצועו שעקב אחר המנוחה מבחינה גניקולוגית, ורשם לה גלולות למניעת היריון. הנתבעת השניה (קופ"ח כללית) היא הבעלים והמחזיקה בביה"ח כרמל שלחדר המיון שלו הגיעה המנוחה פעמיים: בפעם הראשונה הגיעה
המנוחה בלילה לחדר המיון ושוחררה למחרת לביתה ללא אבחנה. בפעם השניה הגיעה המנוחה בשעות הבוקר, ובמהלך שהותה במיון חלה הדרדרות במצבה שפורשה כתסחיף ריאתי.
המנוחה נותחה בביה"ח באופן דחוף, וקרישים רבים הוצאו מעורק הריאה הראשי. המנוחה לא התאוששה מהניתוח ולא היה ניתן לייצב את מצבה ההמודינאמי, ועקב קריסת מערכות כללית נותרה המנוחה מחוסרת הכרה עד שנפטרה יום אחרי הניתוח. הרופאים בחדר המיון סטו מסטנדרט ההתנהגות של רופא סביר שעה שלא תיעדו את תלונותיה של המנוחה, התעלמו מתלונות המנוחה על קשיי נשימה, ונתנו פרשנות שגויה לפיה מדובר בכאב גרמי מבלי שביררו עם המנוחה לגבי קיומם של גורמי סיכון לתסחיף ריאתי (השמנת יתר ונטילת גלולות). ביהמ"ש פסק לטובת התובעים סך של 1,192,695 ₪.
