רשלנות רפואית- סרטן השד

רשלנות סרטן שד- רשלנות רפואית סרטן השד

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בפני השופט א’ שטרוזמן
ת"א (ת"א) 3880/85 התובעת:

תמר כץ נגד הנתבעות:

.1 ד"ר נורה גרוד .2 קופת-החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ פסק-דין
א. הרקע למחלוקת התובעת, ילידת 1927, סובלת ממחלת הסרטן. לטענתה, הרופאה ד"ר נורה גרוד, שטיפלה בה במסגרת עבודה בקופ"ח הכללית, נתבעת 2, התרשלה בגילוי סרטן השד, וכתוצאה מכך הטיפול המאוחר – לרבות כריתת השד – לא הועיל להדבירו, והוא עדיין מקנן בגופה, מקצר את תוחלת חייה וגורם לה סבל נפשי וכלכלי. לגירסת הנתבעות, בטיפולה של הרופאה בתובעת לא היה פגם, והגילוי המאוחר של הסרטן בשד איננו תוצאה של רשלנות הרופאה. הכירורגים פרופ’ ארוין יעקב, שהעיד מטעם התביעה, ופרופ’ אליהו ענתבי, שהעיד מטעם הנתבעות, קבעו ש"גילוי מוקדם של סרטן השד מסייע להבטחת הצלחה גדולה יותר בטיפול הכירורגי של שד נגוע בסרטן" (כאמור בחוות-הדעת של פרופ’ ענתבי) ומגדילה את הסיכוי לעקור לחלוטין את הסרטן ולרפא את החולה, שלא תזדקק לטיפולים נוספים (כאמור בעדותו של פרופ’ יעקב). לדעתם של מומחים אלה, ניתן לגלות את הסרטן ע"י מישוש השד ביד אמונה של כירורג מנוסה – או ע"י ממוגרפיה, אך את החשד להימצאות הגוש הסרטני בשד צריך לקבוע רופא המרפאה, לפני הפניית החולה לכירורג. פרופ’ יעקב הסביר שיש ביכולתו של רופא המרפאה לקבוע חשד זה ע"י מישוש השד, כי בדיקה כזו היא בתחום מיומנותו, שאותה למד באוניברסיטה.
ב. מהימנות התובעת העידה על טיפולה כהלכה של הרופאה בלחץ הדם ועודף המשקל שסבלה מהם, ועל תלונתה על גוש בשדה, שלא זכתה להתייחסות ובדיקה נאותה ע"י הרופאה, שפטרה אותה באמירה שהסיבה לכך היא במחלותיה והליקויים גופה, כמו הכולסטרול שבדמה וכד’. לדברי הרופאה – התובעת מעולם לא התלוננה על גוש שמצאה בשדה, ולא על כאבים בשד, למעט כאבים בחזה, כתוצאה מנפילה, שאותם ניתן היה לייחס למכה שקיבלה התובעת בצלעותיה. לכן הסתפקה הרופאה במישוש השד פעם אחת, בעת שערכה בדיקה כללית שיגרתית לתובעת.
אין לי קושי לקבוע שהתובעת התלוננה בפני הרופאה על חששותיה מפני המחלה הממארת, כי מצאה גוש בשדה. התנהגותה של התובעת מעידה עליה שחששה מהנעשה בשד, ואין זה מתקבל על הדעת ששמרה את פחדה לשיחות עם בעלה וחברותיה, ולא השיחה את ליבה וסיפרה על ממצאיה לרופאה שלה. חברותיה לעבודה העידו על מרי ליבה של התובעת, שבאותה עת לא עוררו אצלן אהדה, כי חשבו שהיא היפוכנדרית. הגב’ פרחי סיפרה על דברי התובעת, שתיארה את תלונותיה בפני הרופאה, לרבות תלונתה על הגידול בשד, שגרם לה לחשוב ש"זה סרטן", ותגובת הרופאה "שזה בעצם שום דבר. שכל זה נובע מתוך המחלות יתר שיש לה", והגב’ שרון העידה על תיאור התובעת את ביקורה אצל הרופאה, שנמנעה מלשלוח אותה לצילום למרות תלונותיה על גוש בשד. שתיהן העידו על דברי התובעת שהיא חשה בגוש בשד והצעתה להן, שהן, כמובן, לא העיזו לקבלה, למשש גוש זה בידיהן. בעלה של התובעת, שדאג למשמע תלונותיה של אשתו על הסרטן בשד, לא היה רגוע מתגובות הרופאה שאין לה כלום, שלדברי אשתו, שלא לוו, או לא תמיד לוו, במישוש השד ע"י הרופאה, לקח את אשתו לתחנה לבדיקת השד בבי"ח וולפסון. שם נקבע ע"י ד"ר גוטקין, בבדיקה שטחית וחפוזה, שאין גוש בשד. כל הממצאים הרפואיים האלה לא נתנו מנוח לתובעת, שחשה במו ידיה, שאינם הולמים את המציאות – ולפיכך פנתה למעסיקה, שנטה לה אוזן קשבת, פנה לרופא מידידיו שגרם לבדיקת התובעת ע"י כירורג בכיר. בבדיקה זו נמצא גוש גדול בשד 4x 2ס"מ, שחייב כריתה מיידית של השד. עדויות התובעים, הנתמכות בעדויות החברות על משמע אזניהן מפיה (וזו אינה "עדות שמיעה" האסורה על-פי דיני הראיות), הפניה לבדיקה בבי"ח וולפסון, החיפוש אחר סיוע של רופא אחר, מלמד שהתובעת התלוננה על המצב בשדה לפני שומעיה, וחיפשה פתרון לחולייה. אך רק אצל הרופאה שלה לא מצאה אוזן קשבת לתלונתה זו. על-כן עדותה של הרופאה על העדר תלונות מפי התובעת אינה מקובלת עלי. ג. הסיכוי לגילוי מוקדם כל המומחים תמימי דעים שניתן לגלות את הגוש בתחילת התפתחותו ע"י בדיקה טובה. הקשיים האפשריים בגילוי הגוש מוקדם ככל האפשר בשד "מחוספס" לעומת שד חלק, אינם טעונים בירור עתה, כי הרופאה לא בדקה את השד, שהרי לגירסתה לא שמעה תלונות על מצבו, וממילא לא נזקקה לקשיים בהבחנה בין שד לשד. כמו-כן כולם סוברים שבבדיקת ממוגרפיה ניתן לגלות את הגוש בשד. מסתבר שרופאי ישראל אינם ממהרים לשלוח לבדיקת ממוגרפיה, כעמיתיהם בארה"ב, בגלל החשש מהקרנת יתר וחוסר אמצעים להפעלת מיכשור זה על כלל הנשים, ללא אבחנה, ולכן נוהגים לשלוח לבדיקה זו רק נשים שעלה חשד על גוש ממאיר בשדן, שיש אפשרות לחשפו באמצעות הממוגרפיה. הרופאה, הנתבעת, לא נזקקה כלל לשקול בדעתה ניצול אמצעי זה לבדיקת התובעת, כי לא עלה בדעתה שיש ממש בתלונה על הגוש בשד. אמנם הבדיקה בתחנה לבדיקת השד, בבית-חולים בוולפסון ב- 10.8.84לא העלתה דבר, אך מסתבר שממצא שלילי זה איננו שולל את הימצאות הגוש בשדה של התובעת, כי ד"ר גוטקין, שבדק את התובעת, ערך בדיקה רשלנית, של דקה ­דקה וחצי, ביומו הראשון בעבודתו בתחנה זו, ולתחילת התמחותו בכירורגיה כללית. על-פי עדותו של פרופ’ יעקב, שלא נסתרה, ניתן לגלות גוש בשד של אשה מאז הגיעו לגודל של 1סמ"ר. בעת הניתוח בינואר 1985, היה גודלו של הגוש 2x 4ס"מ, ולכן, קובע פרופ’ יעקב, תחילת גידולו של גוש ז ה היא כ- 4- 5שנים לפני-כן, ולגודל של 1ס"מ הגיע כשנה – שנתיים לפני הניתוח. אפילו נניח, לפי חישוביו הממוצעים של פרופ’ יעקב (לפי חישוב הכפלת תאים כל 2.7חודש בממוצע – גוש של 1סמ"ר יגיע תוך 8.1חודש לגודל של 8סמ"ר, שהתובעת נשאה גוש של 1סמ"ר במאי יוני 1984, ולא כשנה לפני-כן, ניתן גם אז לגלותו ע"י מישוש השד, והא ראיה שהתובעת עצמה חשה בו בממשה את שדה, ואף הציעה לחברותיה לחוש אותו. תלונות התובעת על הגוש בשד ודבריה לגב’ פרחי ושרון על האפשרות לחוש בו בידיהן, היו לפני אפריל 1984, אז פרשה מעבודתה. לכן ברור לי, על-פי עדויותיהן של התובעת וחברותיה לעבודה, ועדותו וחישוביו של פרופ’ יעקב, שלפני אפריל 1984יכולה היתה הרופאה, אילו בדקה את השד כהלכה, לחוש בגוש ולחשוד בממאירותו, ואמת דיברה התובעת בעדותה על פנייתה לרופאה בתחילת 1984בספרה לה על "משהו" שהרגישה בחזה ופטירת אימה מסרטן הריאה. מסקנה זו, של מועד הגיע הגוש לגודל 1ס"מ, מייתרת את הצורך לבחון את השפעת נפילתה ברחוב על ממצאי בדיקת השד, כי נפילה זו היתה סמוך לאוגוסט 1984(בדו"ח של ד"ר גוטקין נרשם "רגישות עקב חבלה"). הרופאה, שבדקה את התובעת, שהתלוננה על חבלה עקב הנפילה, בדקה את צלעותיה, לרבות בדיקה שטחית של השד המתחייבת מבדיקת הצלעות, אך, כדבריה ללא מחשבה בכלל על הגוש בשד "בגלל שהיא לא התלוננה אף פעם בגוש הזה" (עמ’ 91לפרטיכל). גם צילום הרנטגן בדצמבר 1984(חודש לפני הניתוח של הגוש הגדול), שהראה שאין פגם בצלעות, לא עורר את הרופאה לחשוב שמא את הסיבה לתלונות התובעת על כאביה יש לחפש בשדיה, אשר על הנעשה באחת מהן היא מתלוננת, לפי דעתי ומסקנתי, מזה כשנה. לכן, רשלנותה של הרופאה ברורה, וממילא מתחייבת האחריות השילוחית של קופ"ח כללית כמעסיקתה. ד. אחריות הנתבעת 2 אינני מוצא אחריות ישירה של קופ"ח כללית לנזקי התובעת, כטענת התביעה, על הצבת רופאה בלתי-מיומנת במרפאה, כי מפי פרופ’ יעקב למדתי לדעת שלימודי הרפואה כוללים, בין היתר, את בדיקת השד, ואין צורך בהתמחות מיוחדת לשם גילוי חשד לגוש ממאיר, להבדיל מההתמחות הכירורגית הנדרשת כדי לוודא שהגוש הנמצא בשד הוא, ככל הנראה, ממאיר ומצדיק בדיקות נוספות וטיפולים. הרופאה ותיקה במקצועה, מאז לימודיה ועבודתה ברוסיה ובישראל, בין היתר, עבדה מספר שנים בתחנה לבדיקת השד. לכן אינני רואה פגם במיומנותה, שצריך היה למנוע מקופ"ח את העסקתה, אלא ברשלנותה בהימנעה מבדיקת שדה של התובעת, או בקיימה, לעיתים רחוקות, בדיקה רשלנית של השד.
ה. נזקי התובעת אבדן משכורת התובעת ילידת אוקטובר 1927, היתה אמורה לצאת לגימלאות באוקטובר 1987, בהגיעה לגיל .60כלומר, 34חודשים אחרי הפסקת עבודתה בגלל הניתוח, הטיפולים שנזקקה להם ומצב בריאותה. ב"כ התובעת מציע להפחית מתקופה זו 3- 4חודשים בגין הניתוח שהיה עליה לעבור בגלל סרטן השד, גם אם גילויו היה מוקדם. לכן זכאית התובעת לפיצוי על אבדן שכרה במשך 30חודש. משכורתה של התובעת בינואר 1985היה 247ש"ח (052, 247שקל ישן). ערכו של סכום זה ב-31.8.89, בהתאם לעליית המדד, היה 234, 1ש"ח. עבור הפסד משכורת במשך 30חודש זכאית התובעת לתשלום בסך של 020, 37ש"ח. החזר הוצאות התובעת זכאית להחזר מלוא ההוצאות שהיו לה, כדלקמן:ו .1 רכישת פאה נכרית (אחרי ניכוי ההחזר שניתן לה ע"י קופ"ח) במאי 1984- בסך של 34.4ש"ח, שערכם ב-31.8.89 502ש"ח .2 נסיעות בספטמבר 1986בסך של 450ש"ח שערכם ב-31.8.89 741ש"ח .3 תשלום 20ש"ח לד"ר בן-ארי בינואר 1985, שערכם ב-31.8.89 100ש"ח סה"כ 343, 1ש"ח אינני סובר שהתובעת זכאית להחזר הוצאותיה עבור פרוטזה, תיקון חזיות ובגדי-ים, כי הוצאות אלו היו מוטלות עליה גם אם הניתוח היה נעשה במועד המוקדם, כפי שהתחייב ממצבה. אמנם ישנה השקפה ושיטה לפיה ניתן לכרות את החלק הנגוע בלבד מהשד, אך שיטה חדשה זו לא בהכרח היתה מופעלת אצל התובעת, גם אם גילוי הסרטן היה נעשה מוקדם. על-כן אינני רואה לנכון להתייחס לאפשרות כזו. התובעת זכאית להחזר התשלום, או התשלומים, ששילמה לפרופ’ יעקב עבור חוות-דעתו. החיוב בהחזר נכלל בחיובי הנתבעות לשלם לתובעת את הוצאות המשפט. עזרה בבית מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת על צורך בעזרה בבית, שתמורתה היתה 35ש"ח לשבוע ב-27.10.86, עת העידה התובעת עדות מוקדמת במשפטה. ערכו של סכום זה ב-31.8.89, בהתאם לעליית המדד, הוא 56.3ש"ח. התובעת זכאית לתשלום עבור עזרה בביתה כנדרש בסיכומי בא-כוחה למשך שנתיים נוספות. על-כן היא זכאית – עבור התקופה מ- 1.5.85עד 31.8.89( 212שבועות) לסכום של 935.6, 11ש"ח – עבור התקופה מ- 1.9.89עד 31.8.91( 104שבועות) מהוונות ל- 632.4 31.8.89, 5ש"ח; סה"כ – 568, 17ש"ח. סיכויי החלמה לדברי פרופ’ יעקב, גילוי מוקדם של סרטן השד וכריתתו המיידית עשויים להביא את החולה להבראה מוחלטת בכ-% 80מהמקרים. על-פי ההלכה שנפסקה לאחרונה בע"א 231/84 קופת-חולים של ההסתדרות נ’ פתאח, בעמ’ 312[6], כאשר רשלנות המזיק גרמה נזק לנפגע, שהיה פגוע קודם לכן – כטיפול רפואי רשלני לחולה – ואין לדעת את סיכויי הנפגע להבריא ממחלתו, ממנה נפגע ללא קשר לטיפול הרשלני, אזי גם אבדן סיכויי החלמה הוא נזק בר-פיצוי. לכן, אם לא ניתן לקבוע את סיכוייו הברורים של התובע להבריא ממחלתו (שאז הוא זכאי למלוא הנזק), או לאו (שאז אינו זכאי לפיצוי כלשהו), יהיה הפיצוי בשיעור הסיכוי להבראה. במקרה שלפנינו, הסיכוי, כ] ]>