אבי ז"ל , אושפז בבי"ח, מחלקה פנימית, זאת בשל פצע סוכרתי קשה שהתגלע באחת מאצבעות כף רגלו.
אבי נפטר בעודו מאושפז בביה"ח והוא בגיל 66.
אני סבור שניתן היה למנוע את המוות הפתאומי, וכי הפטירה נבעה מחוסר טיפול נאות ומרשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי שטיפל בו.
רקע רפואי היסטורי:
אבא היה חולה סוכרת כרוני מגיל צעיר.
בעקבות המחלה נגרמו נזקים בלתי הפיכים למערכות רבות בגופו, בניהן ניתן לציין בעיות לב וכליות (אי ספיקה).
כמו-כן סבל מכפות רגליים סוכרתיות.
עד לפני כשנה, היה פעיל באופן מלא, זאת למרות הרקע הרפואי הנ"ל (אבא היה אדם מלא תוכן וחזק מנטאלית ופיזית כאחד).
לפני כשנה מעד בביתו ושבר את צוואר עצם הירך.
במשך השנה האחרונה יצא ונכנס מבתי חולים ומוסדות שיקום, בעיקר בעקבות זיהומים חוזרים ונשנים.
לפני האשפוז האחרון, הוכרז כסיעודי מורכב, הוחזר לביתו עם מטפל צמוד (תקופה שך כשלושה חודשים).
בדיעבד, ניתן לומר כי זו הייתה משאת נפשו לחזור לביתו על אף מצבו הסיעודי, ואמנם המשפחה ואבא התרגלו למצב החדש.
האשפוז האחרון:
כאמור, בעקבות פצע שהתגלע בכף רגלו אושפז בביה"ח הנ"ל במחלקה פנימית (לא היה מקום ביח' לכף רגל סוכרתית).
הוחלט כי עליו לעבור אמפוטציה באצבע הפגועה ובאופן מיידי.
בשל נסיבות תמוהות ולא ענייניות, נדחה הניתוח יום אחר יום בשל "עומס בלתי צפוי בחדר הניתוחים" בעוד אבא נמצא בצום (מדי יום) מהבוקר עד לשעות הערב המאוחרות.
לאחר דין ודברים קשים עם הנהלת ביה"ח, בוצעה הכריתה כמתבקש.
הניתוח הצליח, אך לאחר יום התחילו להופיע אצל אבא קשיי נשימה מלווים בשיעולים קשים וליחה מצטברת בשל (מה שאובחן יותר מאוחר) כ"מים בראות".
מאוחר יותר טופל בפוזיד ואינהלציות.
מספר ימים לאחר מכן הופיעו בעיות בכליות ואי מתן שתן מספק.
כיומיים לפני הפטירה (יום ה') התחיל לקבל פוזיד באופן קבוע.
לא דווח לנו כי מצבו קריטי ואמנם הופתענו קשות לשמוע כי נפטר בשבת בבוקר (והכי מצער הוא שאנו לא היינו לידו כמתבקש).
כל שידוע לנו כרגע הם הנתונים המעורפלים הבאים:
לטענת הרופא שקבע את המוות (רופא תורן בשבת) "כנראה שנפטר עקב אספירציה שגרמה לחנק".
בעת החלפת המשמרות בבוקר, האחיות הבחינו כי הוא נמצא במצוקה והובהל לחדר טיפול נמרץ להחייאה כושלת.
אבא לא חובר ולא נוטר באף שלב ע"י ציוד כלשהו (מוניטור), על אף מצבו הקשה.
אבא לא הושגח בחדר מתאים כי אם בחדר סטנדרטי צדדי, על אף מצבו הקשה.
טענותיי:
ניתן היה למנוע את המוות במידה ואבא היה מנוטר ומושגח בהתאם למצבו הרפואי כנדרש.
ניתן היה לצפות כי בעקבות היותו סיעודי לא יכול היה להוציא בכוחות עצמו את הליחה/קיא.
גופו של אבא נחלש בעקבות הצומות שעבר בהמתינו יום אחר יום לניתוח.
אבא לא קיבל טיפול מתאים מייד עם גילוי קשיי הנשימה והשיעולים הקשים שהופיעו לאחר הניתוח.
לא צפינו את המוות הפתאומי. מדובר במשפחה שפטירת ראש המשפחה גרם לה לזעזוע עמוק, בפרט לאחר מאמץ גדול שעשינו במהלך השנה האחרונה.
נציין כי לא קיבלנו לידינו דו"ח מסודר ולא ישבנו עם הצוות הרפואי כדי לשמוע את השתלשלות האירועים מאותו הלילה ועד לשעת הפטירה בבוקר. כל מה שציינתי נודע לנו בחצי פה מהרופא שבישר לנו על הפטירה (גם על האופן שבו נתבשרנו יש הרבה מה לומר).
אודה להתייחסותך באם קיימת עילה לתביעת פיצויים על רשלנות רפואית (מהו ובה פיצוי, בהתחשב בגיל וב רקע רפואי קשה ממילא של אבי. מהי הסטטיסטיקה בדבר תוחלת חיים לקשישים שעברו שבר בעצם הירך).
גם אם את סבורה כי אין מקום לתביעת פיצויים, התוכלי לומר האם אנו זכאים (למי פונים?) לקבל מביה"ח דו"ח מפורט על נסיבות הפטירה, כי ראוי להעלות את הנושא מהבחינה הנורמטיבית מוסרית, לטובת משפחות אחרות.
