רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית תרופות הינה נושא מסקרן.
רשלנות רפואית בתרופות מסוכנת מאד ויכולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לחולה, עד כדי מוות. רשלנות זו איננה חייבת להיות במתן התרופה עצמה, היא יכולה להיות גם באופן מתן התרופה, או בשילוב בין תרופות מסוימות אותן נוטל המטופל. כאשר רופא רושם תרופה למטופל עליו לבחון בדקדקנות את רשימת התרופות שמקבל המטופל, ואת הרקע הרפואי שלו, על מנת לשלול בעיות אפשריות. כמו כן, יש לזכור כי גם תרופות טבעיות הן תרופות, וכאשר משקללים את סך הכל התרופות שנוטל המטופל יש להתייחס גם לתרופות ותוספי מזון טבעיים.
מקרי רשלנות רפואית תרופות
תרופה יכולה להינתן בדרכים שונות, בין אם דרך הפה דרך הוריד, במתן תת עורי, ותרופות מסוימות גם דרך פי הטבעת, או דרך צינור הנשמה. תרופות מסוימות מיועדות לטיפול בבעיות שונות, כאשר לעיתים הרופא גם ירשום למטופל תרופה שאינה מיועדת ספציפית לטיפול בבעיה שלו, אך יעילותה לטיפול במקרים דומים הוכחה במחקרים קודמים. בדרך כלל רופא ינקוט בדרך זו כאשר התרופה המיועדת לא מתאימה למטופל, לא הצליחה אצל המטופל, או שתופעות הלוואי שלה בלתי נסבלות על ידו.
עילות תביעה בגין רשלנות רפואית בתרופות
• מתן תרופה שאינה מתאימה מבחינת סוג התרופה. טיפול בחוסמי בטא אצל סוכרתיים שסובלים מירידת סוכר בדם, עלול להיות שגוי, וזאת משום שתרופות מסוג זה ידועות כממסכות התקפים של ירידת סוכר בדם שמהווים סכנת חיים.
• מתן תרופה שאינה מתאימה מבחינת מינון התרופה. מינון נמוך מידי או גבוה מידי של תרופות המיועדות לטיפול בהורדת לחץ דם או תעוקת חזה עלול להיות מסוכן מידי. זאת משום שמינון קטן מידי לדוגמא עלול שלא למנוע את הישנות התעוקה.
• מתן תרופה מבלי לבדוק את רגישות המטופל לאותה תרופה.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהמטופל הכוללת גיל (תרופות מסוימות לא מיועדות לילדים), רקע משפחתי (קיים איסור על מתן גלולות למניעת היריון כאשר יש היסטוריה משפחתית של בעיות קרישה), מחלות רקע, טיפול תרופתי, ועוד.
• אי הפניה לבדיקות שיש לבצע בעת טיפול בתרופה מסוימת. לדוגמא בעת טיפול בדיגוקסין יש לבצע בדיקות של רמת דיגוקסין בדם, כדי לוודא שאין הרעלת דיגוקסין.
• אי ביצוע מעקב רפואי אחר המטופל הנוטל תרופות.
פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית בתרופות
ת"א (י-ם) 9877/04 פוגל נ' קופת חולים כללית- התובעת טוענת שהנתבעת התרשלה משום שנמנעה לקחת ממנה אנמנזה מפורטת בטרם המליצו לה על נטילת גלולות למניעת היריון, כאשר נמצא בדיעבד שהתובעת סובלת מבעיה של קרישיות יתר ורקע משפחתי רלבנטי, כאשר נטילת הגלולות גרמה לה לנזק בשל תסחיפים ריאתיים מהם סבלה. בית המשפט קובע שאין קשר סיבתי בין ההתרשלות (אי לקיחת האנמנזה המפורטת) ובין הנזק שנגרם, משום שהתובעת לא הייתה מודעת לרקע המשפחתי, ולכן גם אם הייתה נשאלת בעניין לא הייתה יודעת לענות.
