העצם היא רקמת חיבור קשה וצפופה המהווה חלק מרכזי בשלד. היא המעניקה להם את צורתם ומאפשרת את תפקודם.
העצם מורכבת מתאי אפיתל ( רקמה המורכבת מתאים הערוכים בשכבה אחת או יותר) ומתאי עצם. בין תאים אלו יש רבדים של שכבות סידן Ca וסיבי קולגן Collagen (החלבון השכיח ביותר בגופם של בעלי החיים. אצל האדם, 30% ממשקלו היבש של גוף האדם).
בעצם טיפוסית שני סוגי רקמת עצם. רקמה צפופה ( קומפקטית, קורטירלית) הבנויה בצורה דמוית גליל סביב תעלה קטנה המכילה כלי דם. כלי הדם נושאים דם אל התאים החיים ברקמת העצם ומספקים להם חמצן ומזון ומפנים פסולת. רקמת העצם הצפופה מצויה בעיקר בחלקה החיצוני של העצם. רקמה ספוגית ( טרבקולרית) המורכבת מאותם מרכיבים של הרקמה הצפופה אך המבנה שלה כולל חללים רבים המעניקים לה מראה ספוגי. זוהי רקמה קשה ויציבה למרות המראה שלה. תפקידה להעניק יציבות ונפח לעצם בלא תוספת משמעותית למסה של העצם.
בנוסף לרקמות הללו בחלק מהעצמות ניתן למצוא במרכז העצם חלל המכיל את מח העצם. בחלק מהן מוח העצם האדום שהוא האתר העיקרי ליצור תאי דם. ובשאר העצמות יש חלל מרכזי המכיל את מוח העצם הצהוב – רקמה המורכבת מתאי שומן, אך בזמן איבוד דם רציני משתנה למוח עצם אדום המסייע בהפקת המלאי החסר של תאי הדם.
מינרל הוא חומר אי אורגני טבעי בעל הרכב אחיד לרוב גבישי ( האטומים שלו ערוכים בסדר גאומטרי קבוע) ולעיתים אמורפי- חסר צורה מוגדרת. המינרלים המרכיבים את העצם הם זרחן וסידן.
הזרחן: פוספורוס- נושא אור, הוא יסוד כימי אל מתכתי שסמלו P ומספרו האטומי 15. מולקולת הזרחן מורכבת מארבעה אטומים של זרחן כשכל אחד קשור לשלושה אחרים בקשר קוולנטי (קשר כימי על בסיס שיתוף אלקטרונים) והיא מסומלת כ P4.לזרחן הנפוץ צבע לבן, מרקם דמוי שעווה וריח לא נעים. זרחן טהור הוא חסר צבע. הזרחן לא מסיס במים.
הסידן:Calcium הוא יסוד ממשפחת המתכות האלקליות העפרוריות ( מתכות מוצקות בעלות צבע אפור עם ברק מתכתי אופייני המוליכות חשמל וחום וניתנות לריקוע) שסימלו הכימי הוא Ca ומספרו האטומי הוא 20. סידן מגיב עם מים תוך פליטת גז מימן H2 ויצירת סידן הידרוקסידי.
תחלופה תדירה של מינרלים בעצמות שומרת על רמות המינרלים בגוף ועל מבנה העצם.
העצמות עטופות בדרך כלל בקרום חיצוני, הנקרא פריאוסט, ואת תוכן ופניהן חורצים מעברים לכלי הדם,לצינורות הלימפה ולעצבים.
התאים האוסטאובלסטים הם תאים יוצרי עצם, המרבדים מינרלים על פני העצם ומעלים בכך את קשיחותה של העצם ואת עמידותה.
התאים האוסטאוקלסטים הם תאים סופגי עצם ההורסים את הרקמה בפנים העצם ומורידים את מסתה, דבר החיוני לחופש התנועה של האורגניזם. המינרלים הנגרעים מהעצם נספחים אל פעילותם המטבולית של תאי הגוף.
עצמות ארוכות: עצמות הגפיים ( הידיים והרגליים) עצמות שטוחות:עצמות הגולגולת עצמות הפוביס והסקפולה. עצמות קצרות: שורש כף היד והרגל.
מפרק כדורי הוא מפרק הבנוי בצורה של מכתש ועלי. זהו מפרק הנותן את מירב החופש התנועתי. הוא מאפשר תנועה לכל הכיוונים וכן תנועת סיבוב על ציר העצם שנכנסת למפרק. מפרק הירך ומפרק הכתף הם מפרקים כדוריים.
ניתן לסווג מפרקים על פי שני מאפיינים: מבנה ותפקוד.
1. מפרקים פיברוטים – עצמות המחוברות ע"י קולגן. לדוגמא מפרקי תפר הגולגולת והחיבור של השיניים ללסתות. סוג נוסף של מפרקים אלו מכונה חיבור רצועי כדוגמת מפרק השוקה והשוקית התחתון.
2. מפרקים סחוסיים- העצמות מחוברות ע"י סחוס. לדוגמא מאחה עצמות החיק- סמיפיסיס פוביס. המפרקים בין הצלעות לעצם החזה וסחוס הגדילה המסווג כחיבור סחוסי.
#
מפרקים סינוביאלים – בין העצמות ישנו חלל המכיל נוזל סינוביאלי, את המפרק עוטפת רקמה סינוביאלית הנקראת " קופסית המפרק" ( קפסולה) המפרישה את הנוזל. החלל בין העצמות מאפשר תנועה חופשית במפרק. המפרק הכדורי הוא מפרק סינוביאלי. לדוגמא מפרק הירך ומפרק הכתף.
מפרק הירך-כדורי
עצם הירך-פמור
ggmo
הגיד (
(tendon, sinew
הוא מיתר סיבי חזק אשר מחבר שריר לעצם.
גיד מתאר קבוצת סיבים מאורגנת בצורת רצועה המחברת לרוב שריר
לעצם
ובמספר מקרים שריר לשריר.
הגידים גמישים אך לא אלסטיים. הרכב הגידים מאפשר עמידה במאמצי מתיחה המופעלים עליהם בעת תיווך בין כוחם של שרירים מתכווצים לבין עצמות. חלק מהגידים נמצאים בתוך מעטפת דו שכבתית המרפדת בקרום סינובי ומכילה נוזל סיבודי המפחיתים את החיכוך ומקלים על התנועה.
רצועה (
Ligament
) פס חזק של רקמת חיבור, סיבית ולבנה שמחזיק שתי עצמות יחד למפרק.
עיקר הרכבן הוא סיבי קולגן ומעט סיבים אלס
טי
ים המסודרים במקביל.
לרצועות יש גמישות חלקית והן מחזקות את המפרק ומונעות תנועה מוגזמת בכיוונים מסוימים.
סחוס (
Cartilage,Gristle
) הוא רקמת חיבור סיבית וצפופה המהווה מרכיב מבני חשוב במקומות רבים בגוף: מפרקים, כלוב הצלעות, גידים, אוזן, אף ועוד. רקמת הסחוס מורכבת מתאי סחוס, מחומר יסוד, מסיבי קולגן ואלסטין. הסיבים מונחים בין תאי הסחוס, כשחומר היסוד ה
שקוף ממלא את הרווחים שבין התאים לסיבים. הסחוס משמש כתשתית לבנ
י
ית עצם בתהליך הנקרא התגרמות, מספק משטחים חלקים לתנועת העצם שכן לסחוס מקדם חיכוך קטן והוא משמש כבולם זעזועים כדוגמת המיניסקוס. לסחוס אין אספקת דם, ולכן חומרי המזון מגיעים אליו בדיפוסיה. יש שלושה
סוגי סחוס:
1. סחוס זגוגי
המצוי בעיקר במפרקים המכיל עד 40% קולגן הוא הנפוץ ביותר ויש לו מראה של זכוכית. 2
. סחוס אלסטי
המכיל בעיקר סיבי אלסטין גמישים ומכונה הסחוס הצהובה
מצוי בעיקר באפרכסת האוזן, בחצוצרות השמע ובבית הבליעה.
הוא שומר על צינורות פתוחים בזכות ההרכב שלו העשיר באלסטין.
3
. סחוס סיבי
המאופיין בעיקר בסיבי קולגן
גסים
המקנים לו את הקשיחות.
הוא מכונה הסחוס הלבן. מצוי באזורים העומדים בלחצים כדוגמת הדיסקים הבין חולייתים, המפרק המאחה בין עצמות החיק, ואיזורי חיבור של גידים. הוא מחליף את הסחוס הזגוגי כשזה נשחק.
הגורם השכיח ביותר לפריצת דיסק, הנו יציאת החומר התוך-דיסקי ( הג'לטיני) אל תוך התעלה השדרתית, או אל תוך תעלות העצבים הצידיים שמתוכן מגיחים העצבים אל הגף התחתון. גורמים אחרים ונדירים יותר המסוגלים לדמות פריצת דיסק הנם גידולי עצם או עצב שונים, ודלקות חיידקיות. הסימפטומים המלווים עם פריצת דיסק הנם רבים ומגוונים, אך הבולט שבהם הוא הכאב החד והחריף המקרין מן הגב התחתון אל הרגל. כאב זה הנקרא כאב סיאטי, עלול להיות מלווה עם תחושת נימול, צריבה, חולשה ואפילו במקרים מסוימים ניוון שרירי. הכאב הסיאטי מחמיר בד"כ עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, שיעול ועיטוש. פריצת הדיסק השכיחה ביותר היא בין החוליה המותנית החמישית
L5
לעצם העצה
S1
שת
גרום ללחץ על עצב
S1
.
הגורמים לפריצת הדיסק
בחלק ניכר מן המקרים קדמו לפריצת הדיסק תנועות לקויות בעמוד השדרה. כפיפה לפנים ברגליים יש
רות עם רוטציה נחשבות לתנועות המזיקות ביותר הגורמות לקרעים מיקרוסקופיים של ה-
AF
. אם מוסיפים לתנועות השגויות עומס ומשקל
זהו
מתכון צפוי לפריצה. אלו גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק מותני:
1. משקל עודף
2. חוסר פעילות גופנית
3. עישון
4. גברים בין 30-50
5.
הרמת חפצים כבדים – סבלים, פורקים ועובדי מפעלים.
6. חשיפה למכשור רועד – טייסי מסוקים, נהגי משאיות…
7. ספורט – טניס, סקווש וקפיצות.
דוגמא למפרק נייד היא חולית האטלס, שהיא החוליה הצווארית העליונה
C1
.
חוליה זו מחברת בין הגולגולת ל
עמוד השדרה ובאה במפרק עם שתי עצמות. נקראת על שם הטיטאן אטלס הנושא את כדור הארץ על כתפיו.
בכל החוליות הצוואריות, הסרביקליות, קיימים שני חורים הממוקמים מעל הזיז הצידי. דרך חורים אלה , עוברים שני עורקים המכילים דם עשיר בחמצן ועולים למוח. שניים עוברים בתוך החוליות ושניים חיצוניים. (דרך ארבעה אלה עובר כל הדם למוח).
בית החזה (
thorax, chest, pectus
)
הוא
החלק של חלל הגוף שבין הצוואר לסרעפת
. שלד
בית החזה כולל את עצם החזה
, הסחוס הצלעי
, הצלעות
וחוליות החזה
של עמוד השדרה
.
עצם הסטרנום
קסיפואיד – זיז האנקול
הצלעות: 12 זוגות של צלעות. ראש כל צלע מופרק עם אחת מ 12 חוליות בית החזה הטורקליות. הקצה השני מתחבר לסחוס צלעי. 7 הזוגות הראשונות של הצלעות – הצלעות האמיתיות מתחברים ישירות אל עצם החזה באמצעות הסחוס הצלעי. 3 זוגות הבאים- הצלעות המדומות-מתחברות כל אחת ע"י הסחוס הצלעי לצלע שמעליה. 2 הזוגות האחרונים- הצלעות הצפות – מסתיימות בשרירי דופן הגוף. הן אינן מחוברות לסחוס כדי לאפשר מרחב נשימה.
בית החזה עוטף את הריאות
, הלב
, הוושט
ומבנים
הקשורים אליהם
ומגן עליהם.
עצם החזה- הסטרנום- עצם שטוחה באורך 15-20 ס"מ, שיוצאת מבסיס הצוואר עד מתחת לסרעפת. היא יוצרת את החלק הקדמי של שלד החזה.
עצם החזה מורכבת משלושה חלקים. חלקה העליון מנובריום –
Manubrium
חלקה העיקרי
הגוף –
Body
וחלקה התחתון ה-
Xiphoid
שהינו סחוסי.
לעצם החזה מתחברות 10 הצ
לע
ות הראשונות.
עצם השכמה – הסקפולה -Scapula הנה עצם שטוחה, בעלת מבנה משולש. מהווה חלק מתנועת היד.
מתחברת לעצם הבריח הקלויקולה Clavicle ולעצם הזרוע Humerus.
עצם השכמה "צפה" מעל לצלעות.
עצם השכמה נמצאת בחלק האחורי של בית החזה.
סקפולה
כיצד מורכב מפרק הכתף?
אקרומיון-שיא הכתף
קלויקולה-עצם הבריח
הומרוס-עצם הזרוע
סקפולה-עצם השכמה
מפרק הכתף (חגורת הכתף) כולל את עצם הבריח, עצם השכם ועצם הזרוע.
החגורה מורכבת משלושה מפרקים, כולם סינוביאלים: מפרק הזרוע (Glenohumeral), מפרק שיא הכתף והבריח (Acromioclavicular) ומפרק החזה והבריח (Sternoclavicular). בין עצם השכם לגו, קיים חיבור נוסף שאיננו מפרק, המאפשר תנועה נוספת.
האגן, סימטרי במרכיביו ובמראהו, אך לא רגיל בצורתו, עשוי משלוש עצמות בכל צד. עצמות אלו: ה"כסל", ה"שת" וה"חיק" (ilium, ischium & pubis), מתאחות במהלך הגדילה לכדי שני צדדיו של האגן, כאשר כל צד הוא מבנה גרמי שלם.
שני חצאיו של האגן מופרקים בחלקם האחורי עם עצם העצה( הסקרום). מלפנים מתחברים שני החצאים דרך "מאחה עצמות החיק" (symphisis pubica). סך החיבורים מעניקים לאגן מבנה טבעתי רחב וחזק (בעל יכולת תנועה מעטה בדרך כלל). מבנים בולטים נוספים באגן הם "כנפי הכסל"-האליום (wings/ala of ilium) הרחבות בחלקו העליון ו"רכס הכסל" (iliac crest) שבמרומיהן, בצדדיו – ה"מרחשות" (acetabulum), שקעים עגולים המופרקים עם עצם הירך, ובחלקו התחתון – ה"ענפים של השת והחיק" (rami of ischium & pubis) שיוצרים ביניהם חללים גדולים הקרויים ה"נקבים הסתומים" (obturator foramen).
אגני גברים נבדלים מאגני נשים בצורתם. אגן נשי הוא רחב ופחוס יותר מאגן גברי. גודלו של האגן הנשי, בצירוף התגמשות מפרקיו בזמן הריון, מאפשרים את מעבר הוולד בזמן לידה.
מיקומו המרכזי של האגן בגוף האדם וקרבתו למרכז הכובד של הגוף, הופכים את האגן לאזור מפתח ליציבה ולתנועה. קבוצות השרירים הגדולות ביותר בגוף (שרירי הבטן, הגב והירכיים ואף חלק משרירי הברך והכתף) נאחזות באגן ונותנות את הבסיס לכל תנועה עיקרית של הגוף. האגן מספק הגנה לחלקי מערכות העיכול והרבייה הנמצאים בתוכו וכן למספר כלי דם ועצבים ראשיים החולפים דרכו לתוך הגפיים התחתונות.
עצם האיליום
אגן אשה:
עצם העוקץ-הקוקסיקליות
משטח הפוביס
סימפיזיס פוביס-מאחה הקובט
אישיום
עצם העצה-הסקרום
לשאלות או להערכת סיכוייך להגשת תביעת רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד בצד שמאל
