סיגנלים חשמליים העוברים בין אברים שונים מאפשרים תקשורת מהירה המבוססת על הולכה של אותות חשמליים – בדרך כלל מתחים. ניטור ורישום האותות מאפשר אבחון ובדיקה של תקינות התקשורת ופעולת תהליכים ואברים שונים.
א.ק.ג (ECG) הינו המתח החשמלי בלב הנוצר כתוצאה ממעבר דחפים חשמליים מהקוצב הראשי בלב אל העליות, הקוצב המשני והחדרים. רישום המתח החשמלי מהווה את התפשטות דחפים חשמליים בלב ומתעד את: התכווצות העליות (גל P), התכווצות החדרים (מערכת QRS) והרפיית החדרים (גל T). תוצאות ה־א.ק.ג מספקות את התוצאות הבאות:הן קובעות האם הלב פועל כיאות או שהוא סובל מפעילות לא תקינה (לדוגמה, פעימות לב מהירות או איטיות מדי).
המכשיר יכול להראות על חסימות בעליות (במהלך או אחרי התקף לב). ניתן להשתמש בו בכדי לגלות המצאות סידן, מגנזיום ושאר הפרעות אלקטרוליטיים. יכול לשמש לגילוי אי-סדירויות בזרימת הדם (חסימות). מראה על המצב הפיזיולוגי של החולה במהלך בדיקות מאמץ ועוד.
אם כן, רישום א.ק.ג במנוחה היא בדיקה טובה לגילוי הפרעה בהולכה החשמלית או בקצב הלב ולאבחון אוטם חדש או ישן בשריר הלב. אולם, הבדיקה אינה מוצלחת במיוחד לגילוי תעוקת חזה-(אנגינה פקטוריס) באנשים עם כאב בחזה. מסיבה זו נהוג לבצע רישום א.ק.ג. במאמץ. את המאמץ מפיקים באמצעות זירוז קצב הלב על-ידי התעמלות אירובית- פעילות הכרוכה בעליית דופק כגון הליכה או ריצה מהירה. בשעת מאמץ תחול עלייה בצריכת החמצן של הלב, וכתוצאה מכך אזורים המסופקים על-ידי כלי דם כליליים המוצרים במידה משמעותית יסבלו מחוסר אספקת דם=אסכמיה.
יתרון הבדיקה הוא בסיוע באבחון אנשים שיש להם מחלת לב שאינה באה לידי ביטוי במנוחה. מכאן שעל הרופא המבצע את הבדיקה חלה האחריות להתאים את קצב ההליכה/הריצה לפי גילו, מינו ומשקלו של הנבדק. (ישנה דרך לחשב את הדופק המקסימאלי אליו אדם יכול להגיע ללא סיכון מרבי).
אם דרש הרופא מאדם מבוגר מדי, בעל משקל עודף ללכת/לרוץ מהר מדי הרי שהוא מסכן את הנבדק ואף עשוי לגרום לו לאירוע לבבי, לדוג' התקף לב. מעבר לכך, גם אם מדובר באדם צעיר, רזה ובריא בד"כ, הרי שעדיין הרופא צריך להיות ערני באם הנבדק חש תעוקה, סחרחורת או עייפות. באם יאפשר לנבדק להמשיך ולרוץ על אף שחש ברע הרי שהינו מסכן את חייו של הצעיר. על הנבדק לשים לב שמבצע הבדיקה (של א.ק.ג במאמץ; הדבר פחות קריטי כאשר מדובר בא.ק.ג במנוחה) הינו לא רק טכנאי הא.ק.ג אלא שרופא הינו נוכח בחדר גם כן.
תפקידו של הרופא בזמן הבדיקה, בין היתר, גם לוודא שהנבדק חש בטוב ואינו סובל מכאבים עזים בחזה בזמן הבדיקה. במצב כזה הרי שהרופא חייב לעצור את הבדיקה ולאפשר לנבדק לנוח ולחזור לדופק הנורמאלי (בין אם בסיוע תרופתי או לא -תלוי במצב הנבדק). אם הרופא התעלם מן הסמנים הנ"ל, במיוחד גם אם ראה והתעלם משינויים מהותיים בא.ק.ג וירידה בלחץ הדם הרי שיש כאן עילה לרשלנות רפואית מצידו.
יתרה מזו, על הרופא לקחת בחשבון את ההיסטוריה של הנבדק כדי להעריך סיכונים כלשהם בזמן הבדיקה עצמה. רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי-ניהול תקין של הרישומים הרפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים.
