רשלנות רפואית בהלכה
ישנם בהלכה היהודית מספר כללים והגדרות הנוגעים לרשלנות רפואית. ראשית, קיים כלל הלכתי לפיו אדם נכשל תמיד, בין אם בשגגה או בזדון, בין אם תוך כדי שינה או במהלך היום, בין אם מרצון ובין אם מכפיה. כמו כן, ההלכה איננה מבדילה בין אדם שהזיק בשוגג ואדם שהזיק בזדון.
רשלנות רפואית במשפט העברי
יש בהלכה התייחסות מיוחדת לנזקים הנגרמים כתוצאה מטעויות של אנשים בעלי סמכות ואחריות כלפי זולתם כדוגמת רופאים. ההנחה הבסיסית המקובלת היא : "שכל מי שיש בו טבע בשר, אי אפשר שלא יטעה ולא יחטא". כמו כן, אחת הסיבות שהיה צורך לתת לרופא רשות כדי לרפא היא ההנחה: "שמא יאמר הרופא מה לי בצער הזה, שמא אטעה ומצאתי את עצמי הורג נפשות בשוגג". לפי היהדות, מחד יש מקום למחול לרופא על טעויותיו במקום שהרופא עשה ככל יכולתו וקרה אירוע בלתי צפוי שבגינו נגרם נזק, ומאידך יש מקום לשעבד את הרופא לנורמות התנהגות מחמירות על מנת למנוע מקרי רשלנות.
אחריות הרופא
לפי היהדות, רופא שהזיק בשוגג פטור מתשלומי נזק בהתקיימותם של תנאים מסוימים. הסיבה העיקרית לכך היא תיקון עולם. קרי על מנת שיהיו אנשים שיהיו מעוניינים ללמוד רפואה ולעזור לאנשים במצוקה ; מאידך ההלכה מחייבת להעניש רופאים רשלנים או שהזיקו בזדון. המקורות הראשונים שעסקו בנושא הרשלנות הרפואית היו בעיקר בתוספתא. הדיונים ההלכתיים וספרות השאלות והתשובות ממעטים לעסוק בנושא זה משום הרתיעה מהעמדתו לדין של רופא שעושה עבודתו נאמנה וזוכה לאמון הציבור. ישנם בספרות תנאים שונים שלפיהם דנים את הרופא המזיק, לדוגמא: הגדרת מעמדו המקצועי הלכתי של הרופא, כוונותיו וידיעותיו, הגדרת הפעולות הרפואיות שגרמו נזק לחולה, ואופן הביצוע שלהם.
ישנם כמה פרטים מעניינים בדיני הרשלנות הרפואית במשפט העברי:
• רופא שטעה והזיק בשוגג פטור לפי דיני אדם (כלומר בין אדם וחברו) אך יש מי שסוברים שהוא איננו פטור מתשלום הנזק בדיני השמיים (כלומר בין הרופא ואלוהיו); ויש גם מי שסוברים שדינו הוא כדין מי שהיה אנוס לבצע את הפעולה, ולכן הוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמיים.
• יש מי שכתבו שכל המצבים בהם הרופא פטור מתשלומי נזק מתייחסים לרופא שקיבל רישיון לעסוק ברפואה מטעם הרשויות המוסמכות לכך, אך אם אין לו רישיון כזה, ידען ובקיא ככל שיהיה, הוא חייב בתשלומים. ברפואה הקונבנציונאלית של ימינו, אדם אינו יכול לקבל רישיון לעסוק ברפואה מבלי שלמד והתמחה, ולכן רופא קונבנציונאלי שטועה פטור מכל עונש, אפילו מדיני שמיים. מעניינת הסוגיה, מה היה הדין במקרה של רופא המתמחה ברפואה משלימה, שם התחום פרוץ לחלוטין ואין כל רגולציה מטעם המדינה.
• מי שבקיא והוא מוסמך לטפל בבעיה פטור, אך אם האדם אינו בקיא (לדוגמא מתמחה צעיר שמטפל בחולה ואיננו מתייעץ עם רופא בכיר) חייב גם בתשלומים שבין אדם וחברו.
• הרופא חייב בדין אם ברור שהתרופה שרשם למטופל הייתה גורמת לנזק; אך אם הדבר נתון בספק, פטור הרופא הן מדיני אדם והן מדיני שמיים.
