מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי – בקשה לביטול

בבית המשפט העליון

רע"א 6808/11

לפני: כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין

המבקש: פלוני

נ ג ד

המשיבים: 1. פלוני

2. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.7.11 בת.א. 2020/08 שניתנה על-ידי כבוד שופטת ד' גנות

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' גנות), בה נדחתה עתירת המבקש לביטול מינויו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

2. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים, בהיותו נוסע ברכב הנהוג בידי המשיב 1. המשיבה 2 הייתה מבטחת הרכב בעת התאונה (להלן: המשיבה). סמוך לאחר התאונה החל המבקש להתלונן על בעיות שונות בתחום הנפשי, ואובחן כסובל מדיכאון פוסט-טראומתי עם חשד לסימנים פסיכוטיים. במהלך המשפט התברר כי המבקש ריצה בעברו עונשי מאסר בגין ביצוע עבירות שונות. בית המשפט המחוזי מינה את פרופ' אליצור כמומחה בתחום הפסיכיאטריה, בין היתר כדי שיחווה דעתו אם יש קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש לבין התאונה. ביום 30.5.2010 פנה פרופ' אליצור לבית המשפט וביקש לקבל לידיו חומרים נוספים הדרושים לו לצורך גיבוש חוות הדעת, ובהם – תעודות לימודים בבית הספר, "תיק מלא של השהות בכלא ונסיבות המשפט", וכן דוח הוועדות הפסיכיאטריות בביטוח לאומי, בהן נבדק המבקש (להלן: דוח ועדת הביטוח הלאומי). בהתאם, ביום 9.6.2010 הורה בית המשפט לצדדים להמציא לפרופ' צוריאל את המסמכים המבוקשים.

3. בסוף חודש אוקטובר 2010, ועוד בטרם הגיש פרופ' צוריאל את חוות הדעת, נעצר המבקש והועמד לדין באשמת סחר בסמים. חודשים ספורים לאחר מכן העבירה המשיבה לידי פרופ' צוריאל מסמכים שונים הנוגעים למבקש, ובהם – תיקו האישי של המבקש בשירות בתי הסוהר, כתב האישום שהוגש נגדו בחודש אוקטובר 2010, ופרוטוקול הדיונים בבית המשפט בהליך פלילי זה (להלן: מסמכי ההליך הפלילי). עוד העבירה המשיבה לידי פרופ' צוריאל דוח מאת קצינת עצורים בשירות בתי הסוהר, אשר ראיינה את המבקש עם כניסתו למעצרו האחרון (להלן: דוח קצינת העצורים). את דוח ועדת הביטוח הלאומי שביקש פרופ' צוריאל העבירה המשיבה לידי ד"ר אורלי קמפף, אליה הפנה פרופ' צוריאל את המבקש לצורך בדיקה.

4. על רקע זה עתר המבקש ביום 6.7.2011 לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על ביטול מינויו של פרופ' צוריאל כמומחה מטעם בית המשפט, וכן על ביטול ההפניה לד"ר קמפף, מן הטעם כי המסמכים שהעבירה לידיהם המשיבה עלולים לפגום בשיקול דעתם האובייקטיבי. דוח ועדת הביטוח הלאומי, כך טען המבקש, הינו חוות דעת רפואית, והלכה היא שאין מומחה מטעם בית המשפט רשאי לעיין בו. עוד נטען כי תקנות 8 ו- 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז- 1986 (להלן: תקנות המומחים), תוחמות את גדר החומר לו רשאי המומחה להיחשף לרשומות רפואיות בלבד. בענייננו, כך נטען, תיקו האישי של המבקש בכלא מכיל מסמכים אישיים רבים, שאין להם כל נגיעה לרפואה, ושממילא לא נתבקשו על ידי המומחה. אף במסמכי ההליך הפלילי אין לאפשר למומחה לעיין, כך המשיך המבקש וטען, שכן הליך זה טרם הוכרע. לבסוף נטען כי דוח קצינת העצורים כולל הערות סובייקטיביות שונות, המצביעות על התרשמותה השלילית מהמבקש ומאמינותו. נוכח העובדה כי פרופ' צוריאל וד"ר קמפף נחשפו למסמכים אסורים אלה, כך סיכם המבקש, אין מנוס מלבטל את מינויים כמומחים מטעם בית המשפט, ולמנות תחתיהם מומחה חדש.

5. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה והתיר את המינוי על כנו. אמנם, כך צוין, ברגיל אין לאפשר למומחה מטעם בית המשפט לעיין בחומרים שאינם נוגעים ישירות למצבו הרפואי של הנבדק, אולם שונה המצב כאשר מדובר במומחה בתחום הפסיכיאטריה. מומחה זה, כך הסביר בית המשפט, נדרש להעריך את מצבו הנפשי של הנבדק ולחוות דעה אם יש קשר בין מצב זה לבין התאונה. לשם כך, מחובתו לקבל לידיו את מלוא המידע הנוגע להתנהגות המבקש, לרבות מידע שאינו רפואי. עוד הוסיף בית המשפט כי פסילת מומחה תיעשה בנסיבות נדירות בלבד, שאינן מתקיימות בענייננו. פרופ' אליצור, סיכם בית המשפט, הינו מומחה ידוע ומוערך בתחומו, וחזקה כי יידע לייחס משקל בחוות דעתו רק למידע האובייקטיבי הרלבנטי למצבו הנפשי של המבקש.

6. נגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי מופנית בקשת רשות הערעור שלפני, בה חוזר המבקש על מרבית הטענות שהעלה בעתירתו, ואף מוסיף להן מספר טענות חדשות. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מההלכה הפסוקה, לפיה אין המומחה מטעם בית המשפט רשאי לעיין במסמכים שאינם רפואיים, או במסמכים הכוללים חוות דעת סובייקטיבית באשר לשאלה הרפואית שמחלוקת. עוד נטען כי מסמכי ההליך הפלילי המתנהל נגד המבקש, לרבות כתב האישום ודוח קצינת העצורים, כלל לא נתבקשו על ידי פרופ' צוריאל. מסמכים אלה, כך מסביר המבקש, באו לעולם רק עם מעצרו האחרון בחודש אוקטובר 2010, בעוד שבקשת פרופ' צוריאל אושרה על ידי בית המשפט ארבע חודשים קודם לכן. משכך, ממשיך המבקש, חרגה המשיבה מהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לבקשת המומחה, ואין כל מקום להתיר עיון במסמכים אלה. לבסוף טוען המבקש כי גם אם לא יבוטל מינוי המומחים בענייננו, הרי שלכל הפחות מחייבות הנסיבות כי בית המשפט יורה למומחים להימנע מלעיין ומלהסתמך על המסמכים שבמחלוקת לצורך גיבוש חוות דעתם.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המשיבה כי אילו רצה המבקש למנוע מהמומחים לעיין במסמכים שבמחלוקת, היה עליו לפעול לשם כך בסמוך להחלטת בית המשפט המחוזי מחודש יוני 2010, בה אושרה בקשת פרופ' אליצור. זאת, בין אם בדרך של בקשה לביטול ההחלטה, ובין אם בדרך של בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. משלא פעל המבקש במועד, כך נטען, שוב אין מקום לדון בבקשתו לפסילת המומחה, אשר הוגשה באיחור של שנה.

7. דין הבקשה להידחות. תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא שלושים ימים מיום מתן ההחלטה מושא הבקשה. בענייננו, בקשת המומחה לעיין במרבית המסמכים שבמחלוקת אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.6.2010, ואילו הבקשה לביטול מינויו של המומחה הוגשה רק כשנה לאחר מכן. מכאן שהמבקש איחר את המועד הקבוע בתקנה 399 הנ"ל, ואין מקום להידרש לטענותיו שלא נטענו במועדן (וראו גם ע"א 3191/11 עזרא נ' ביטוח חקלאי ([פורסם בנבו], 5.12.2011)). בנסיבות אלה מתייתר הצורך לדון בדוח ועדת הביטוח הלאומי ובמסמכי מאסר המבקש שנוצרו קודם לחודש מאי 2010, שכן מסמכים אלה נתבקשו במפורש על ידי פרופ' צוריאל.

8. ענייננו, אם כן, הוא באותם מסמכים שלא נתבקשו במפורש על ידי פרופ' צוריאל, ואף על פי כן הועברו לו על ידי המשיבה. מסמכים אלה כוללים את תיק משפטו של המבקש שנפתח בחודש אוקטובר 2010, את תיק שהותו בכלא בתקופת המשפט ואת דוח קצינת העצורים בעניינו.

טענתו האחת של המבקש היא כי פרופ' צוריאל לא ביקש לקבל לידיו מסמכים שאינם רפואיים, וכי מכל מקום אין להתיר למומחה מטעם בית המשפט לעיין במסמכים מסוג זה. טענה זו אין בידי לקבל. בבקשתו לבית המשפט ציין במפורש פרופ' צוריאל כי הוא טרם קיבל לידיו "תיק מלא של השהות בכלא ונסיבות המשפט" (ההדגשה שלי, א' ר'). הן לשון הבקשה, הן העובדה כי פרופ' צוריאל ביקש מסמכים אחרים שאינם רפואיים כגון תעודות בית ספר, מלמדות כי בקשתו זו לא הוגבלה לרשומות רפואיות בלבד. יתרה מכך, כפי שהסביר בית המשפט המחוזי, ממילא אין הפסיקה מגבילה את המומחה בתחום הפסיכיאטריה לעיון ברשומות רפואיות בלבד. הטעם לכך הוא כי דברים שבנפש אינם נלמדים אך מבדיקות קליניות, כי אם גם, ובעיקר, מעברו של אדם, מהתנהגותו היומיומית, מתגובותיו למצבי קיצון וכיוצא באלה. כפי שציינה השופטת שטרסברג-כהן באחת הפרשות:

"לא הרי אורטופד, 'החי' בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן, כהרי פסיכיאטור הניזון ממכלול העובדות הרלוונטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה. מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורטופד יכול מידע על התנהגות האדם, מצבו הנפשי, מאפיני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואלים לפני התאונה ואחריה, להוות עבור פסיכיאטור" (רע"א 5638/95 מגדל נ' שמור, פד"י מט(4) 865, 875 (15.1.1996)).

9. המבקש נשפט בעברו וריצה עונשי מאסר שונים. תיק המסמכים שנאספו במהלך תקופות משפטו ומאסרו עשוי לכלול פרטי מידע משמעותיים, מהם יכול הפסיכיאטר ללמוד, כך ניתן להניח, על אופיו ועל מצבו הנפשי של המבקש. על כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש לאפשר למומחה לעיין בתיק. אף איני רואה טעם להבחנה שמציע המבקש בין מסמכים שבאו לעולם עובר לבקשת המומחה, לבין המסמכים שנוצרו לאחריה. אלה וגם אלה עשויים לסייע ביד המומחה לתהות על קנקנו של המבקש ולגבש את חוות דעתו, ואין לדעת מה תהיה השפעתם, אם בכלל, על חוות הדעת הסופית.

10. טענתו האחרת של המבקש היא כי אין לחשוף בפני המומחה את כתב האישום ואת פרוטוקול ההליך הפלילי המתנהל נגדו, שעה שהליך זה טרם הוכרע. לכך יש להשיב כי המומחה בתחום הפסיכיאטריה אינו חווה דעה בנוגע לאשמו של המבקש בעבירה כזו או אחרת, כי אם ביחס למצבו הנפשי. המבקש לא הביא טעם ממשי מדוע העובדה שההליך הפלילי נגדו טרם הוכרע עשויה להשפיע, כל שכן להטות, את חוות דעתו של המומחה. על כן דין הטענה להידחות.

11. לבסוף יש ליתן את הדעת לטענה לפיה דוח אבחון העצורים כולל הערות סובייקטיביות לחובת המבקש, העולות לכאורה כדי חוות דעת האסורה לעין המומחה. אכן, התכלית העומדת ביסוד תקנות 8 ו-9 לתקנות המומחים, שעניינן במסמכים בהם רשאי המומחה מטעם בית המשפט לעיין, היא בהבטחת שיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי של המומחה. תקנות אלה אוסרות במפורש על בעלי הדין להעביר לידי המומחה חוות דעת רפואית, וזאת מתוך הנחה שעיון בחוות דעת מקצועית בסוגיה שבמחלוקת עשוי לקבע בראשו של המומחה מסקנות ראשוניות, ולפגוע באי תלותו כלפי בעלי הדין. אלא שבענייננו אין מדובר בחוות דעת מטעם מומחה לבריאות הנפש, כי אם בדוח שנכתב בידי קצינת עצורים, קרימינולוגית בהכשרתה, מטעם שירות בתי הסוהר. בנסיבות אלה פוחת באופן ניכר החשש שמא תשפיע חוות הדעת על קביעותיו של הפסיכיאטר בדבר מצבו הנפשי של המבקש. וחשוב יותר: כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חזקה שפרופ' אליצור ידע להבחין בין עיקר לטפל ויסתמך בחוות דעתו רק על האינפורמציה האובייקטיבית הרלבנטית לשאלות עליהן התבקש לענות. על כן אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי גם באשר למסמך זה.

12. למעלה מן הצורך יוער, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעולם אינה סוף פסוק בסוגיה שלצורכה נתמנה המומחה. בבוא היום, עם הגשת חוות הדעת, תינתן למבקש ההזדמנות להציג למומחה שאלות בדבר השפעת המסמכים שבמחלוקת על מסקנותיו, ואף לטעון בפני בית המשפט כלפי מסקנות אלה. בנסיבות דומות כבר נקבע כי:

"הדרך הנכונה [היא], שחוות הדעת תתקבל וניתן יהיה להפנות אל המומחה שאלות הבהרה ביחס לאמור בחוות הדעת, וכן לחקרו על האמור בה בבית המשפט…לאחר כל אלה יוכל בית המשפט להחליט אם ניתן, ועד כמה, להסתמך על חוות דעתו (ועדותו) ומסקנותיו של המומחה" (רע"א 5118/93 אהרון נ' רוברט, בפסקה 6 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 25.11.93).

דברים אלה יפים גם לענייננו. ואולם, כאמור לעיל, נקודת המוצא החזקה היא שאין במסמכים האמורים כדי להשפיע על שיקול דעתו האובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט, הפועל – כך יש להניח – בתום לב ובהגינות כלפי בעלי הדין.

13. התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב באייר התשע"ב (14.5.2012).

א ריבלין