בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה; נפרולוגיה; קרדיולוגיה; נוירולגיה; התפתחות הילד; שיקומי – תעסוקתי ופסיכיאטר, למבקש 1, שהינו קטין יליד 2003. על פי הנטען בכתב התביעה, מפאת רשלנות רפואית של המשיבים, לא אובחנה במהלך ההריון העובדה כי הוא סובל ממומים רפואיים רבים. המבקשים עותרים להשתת התשלום בגין חוות הדעת על המשיבים.
°
לטענת המבקשים, במהלך הריונה ביצעה מבקשת 2 מעקב מסודר אצל משיבים 2-3, תוך שביצעה את כל הבדיקות כנדרש, ולא נאמר לה לאורך כל ההיריון שקיימת בעיה עם העובר או שקיימת אפשרות לבצע בדיקות מקיפות יותר.
2. המבקש 1 נולד ביום 28.4.2003. מיד בסמוך ללידתו ולאחר מספר בדיקות שעבר התברר כי הוא נולד עם כליה אחת בלבד; בשתי כפות ידיו קיים חוסר של האגודלים כמו גם של כרית האגודל המהווה חלק מכף היד; כפות הידיים מעוותות ונצפו פגמים גם באצבעות אחרות. המבקש 1 סובל גם מאוושה סיסטולית בליבו, חור בין חדרי הלב והיצרות של כלי דם ריאתיים; ראשו נוטה שמאלה; התגלה כי יש לו 13 צלעות; חוליית פרפר ב D5; עצמות האמה נוצרו בלתי מפותחות; טבור עור וחוסר חלקי של העורלה.
3. על פי הטענה, המבקש 1, שהינו כבן 6 וחצי שנים, נמצא במסגרת גן טיפולי וסובל מבעיות התפתחותיות רבות, שוקל מתחת לממוצע, מתקשה בדיבור רציף ובתקשורת מילולית כפי
שעולה ממסמכי טיפת חלב שצורפו לבקשה. בשל החוסר בכליה, מצוי המבקש 1 במעקב נפרולוגי ואף נמצא במעקב חצי שנתי קרדיולוגי בבית חולים שניידר, ובמעקב אורטופדי חצי שנתי בשל ניתוח אורטופדי מורכב וחדשני שעבר באצבעותיו, והוא מקבל טיפולי פיזיותרפיה. עוד נטען כי הניתוחים הרבים הותירו צלקות בידיו והוא סובל מבעיות נפשיות, בין היתר, הוא מתבייש בכפות ידיו ובצלקות שנותרו לו וסובל מהתפרצויות זעם.
4. המבקשים טוענים כי הם ושלושת ילדיהם מצויים במצוקה כלכלית, תוך שהם מתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה, ומסכום זה בלבד הם מקיימים את משפחתם כולל צרכיו של מבקש 1, והוצאות אלה מהוות נטל בלתי אפשרי מבחינתם. בית המשפט הכיר בעבר במצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, פטר אותם מתשלום אגרת בית משפט, מינה בתיק זה ביום 21.1.2007 את פרופ' שלמה ליפיץ, מומחה בתחום המיילדות, והשית שכרו על המשיבה 1.
בחוות דעתו קבע פרופ' שלמה ליפיץ כי בהנחה שהעדר הכליה נובע מאי יצירתה, ולא עקב ניוונה, ניתן היה אולי לגלות את היעדר הכליה בסקירת המערכות שנערכה למבקשת 2, וכי לאחר גילוי זה, ובהתאם לפרקטיקה המקובלת, הייתה נשלחת מבקשת 2 לסקירה מורחבת וייעוץ גנטי, שייתכן והיה בהם כדי להביא לגילויים של הליקויים הנוספים. לאור חוות הדעת שלטענת המבקשים מצביעה על רשלנות לכאורה של המשיבים, מוגשת הבקשה שלפני למינוי מומחים שיחוו דעתם בשאלת הנזק.
5. לטענת המבקשים יש להורות על מינוי המומחים שנתבקשו משני נימוקים. הנימוק האחד, "הדבר מדבר בעדו", שכן נסיבות התיק מצביעות על התקיימות שלושת היסודות להתקיימות הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח – 1968, שכן למבקשים לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה הסיבות שגרמו לנזק, ועוד ברור כי למשיבים הייתה שליטה מלאה במיכשור הרפואי ובידע המקצועי. בהתייחס לשאלה האם אי גילוי המומים מתיישב יותר עם רשלנות המשיבים מאשר עם נקיטת זהירות סבירה, טוענים המבקשים כי בסקירת המערכות שנערכה למבקש 1 ביום 21.12.2002 נכתב כי הודגמו כליות, כאשר בפועל הייתה למבקש 1 כליה אחת בלבד. עוד נכתב במסמך כי לב העובר נצפה כאשר בפועל סובל המבקש ממום בליבו, וגם לגבי הגפיים העליונות שהודגמו – הרי שהמבקש 1 סובל ממום חמור בהן. הנימוק השני, טעמים מיוחדים. במקרה זו טוענים המבקשים כי מתקיימות נסיבות מיוחדות לפיהן רשאי בית המשפט למנות מומחים מטעמו, זאת לאור המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה ואשר מצביעים באופן ברור על נזקיו של מבקש 1, לאור מדיניות משפטית ראויה בהיות המבקשים חסרי כל, כאשר אין להם סיכוי לעמוד בנטל כלכלי של הגשת חוות דעת מטעמם וכן חוות דעתו של פרופ' ליפיץ התומכת בבקשתם.
6. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הכלל העומד בבסיס תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") הינו כי בעל דין המעוניין להוכיח עניין
שברפואה לביסוס טענותיו, צריך לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית, וכי ההלכה היא שבית משפט אינו רשאי להורות על מינוי מומחה מטעמו כל עוד התובע אינו מגיש חוות דעת. נטען כי במקרה זה לא מתקיימים טעמים מיוחדים כטענת המבקשים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהגשת חוות דעת בתיקים שעילתם רשלנות רפואית.
בהתייחס למצוקתם הכלכלית של המבקשים, נטען כי היה על המבקשים לתמוך בקשתם בתצהיר עדכני, וכי לא הוכיחו ולא הביאו ראשית ראיה למצבם הכלכלי העדכני, שאינו מאפשר להם להגיש חוות דעת מטעמם, ואף לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי נגרם בדרך כלשהי או קשור בצורה כלשהי לאירוע נשוא התובענה, ויש לבחון את אמצעיהם הכספיים, לכל הפחות, בהתאם לקריטריונים הנדרשים מכוח סעיף 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, היות שחסרון כיס אינו מהווה לכשעצמו טעם מיוחד.
7. לגופו של ענין, בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' ליפיץ, טוענים המשיבים כי קיים ספק בדבר סיכויי התביעה להתקבל, ולפיכך אין להטיל על המשיבים עלות נשיאה בחוות דעת רפואיות נוספות. בכל הנוגע להחלת הכלל הראייתי של "הדבר מדבר בעדו" טוענים המשיבים כי בשלב זה של הדיון, בטרם שמיעת הראיות, ומבלי שהוגשה חוות דעת אחת המוכיחה את עילת התביעה, לא ניתן להכריע בשאלה האם בחומר הראיות כדי לבסס כלל ראייתי זה ונטל הראיה נותר לפתחם של המבקשים. לחלופין, היה וייקבע כי יש למנות מומחים רפואיים מבוקש "להקפיא" את המינוי עד לאחר שהמשיבים יגישו חוות דעת רפואית מטעמם.
משיבה 3 הצטרפה לטענות משיבים 1-2.
8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על צרופותיהם, וכן בחוות הדעת ובכתבי הטענות, באתי לידי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, ואסביר טעמיי;
בהחלטתו מיום 21.11.2007 קבע כב' השופט אורנשטיין כי נסיבות מקרה זה נכללות במסגרת החריגים בהם יש מקום לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו לביסוס טענותיו, כפי שעולה מתקנות 127 ו- 130 לתקנות סד"א. מצטרף אני לדעתו, שעה שחיסרון הכיס של המבקשים בולט על פניו, הגם שלא צורף על כך תצהיר עדכני. לענין זה יש ליתן משקל לריבוי המומים מהם סובל המבקש 1 וכן לעובדה שאם תידחה הבקשה, לא יוכלו התובעים להוכיח את שיעורו של הנזק שנגרם להם, היה וייקבע כי הנתבעים אכן התרשלו כלפיהם.
9. תקנה 127 לתקנות סד"א קובעת:
"127. חוות דעת רפואית
רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות
[נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."
תקנה 130(א) לתקנות סד"א קובעת:
"130. מומחה מטעם בית המשפט
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)…"
שעה שמדובר במינוי מומחים לצורך הגשת חוות דעת בעניין שברפואה, שילוב האמור בתקנות מאפשר לבית המשפט להורות על פטור מהגשת חוות דעת רפואית, תוך מינוי מומחה רפואי מטעמו, מטעמים מיוחדים העולים מנסיבות כל מקרה לגופו.
במקרה דנן מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט הוא הכרחי, שכן הדבר יביא לקבלת תמונה עדכנית באשר למצבו הרפואי של המבקש 1 כיום, ובהתאם להלכה לא יפגע המינוי במשיבים, שעה שאלה יוכלו להגיש לבית המשפט עוד קודם לכן חוות דעת מטעמם. אני ער לכך ששאלת חבותם של המשיבים שנוייה במחלוקת ומצריכה עדיין בירור, אך מאידך, ברור גם שאי מינוי מומחים כאמור יסתום את הגולל על התביעה בנוגע להוכחת שיעורו של הנזק, גם אם ייקבע בסופו של יום כי המשיבים אכן התרשלו כלפי המבקשים.
ביישום השיקולים שנמנו לעיל, סבורני כי יש מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים כדלקמן, על מנת שיחוו דעתם בנוגע לנכויותיו הרפואיות של המבקש 1:
לאור המומים הנטענים, העובדה שהמבקש 1 עבר סדרת ניתוחים אורטופדיים באצבעותיו, ומתוך המסמכים הרפואיים סבורני כי יש מקום להורות על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה. הנני מורה על מינויו של פרופ' שלמה וינטרוב.
לאור העובדה שהמבקש 1 נולד עם כליה אחת, הנני מורה על מינוי נפרולוג, פרופ' ג'פרי בונר.
בשל מומים לבביים מהן סובל המבקש 1, הנני מורה על מינוי קרדיולוג ילדים, ד"ר שמואל דיאמנט.
המומחים יחוו דעתם גם בשאלת הצורך במינוי מומחים רפואיים נוספים בתחום הנוירולוגיה, התפתחות הילד, השיקום והפסיכיאטריה, וזאת כדי שלא להעמיס בשלב זה על הנתבעים הוצאות שלא לצורך.
המינויים ייכנסו לתוקף רק לאחר שהמשיבים יגישו חוות דעת רפואיות מטעמם, או לאחר שיודיעו כי אין בכוונתם להגיש חוות דעת כאלה.
13. המשיבים רשאים להגיש חוות דעת רפואיות מטעמם תוך 60 יום, ויודיעו לבית המשפט תוך 15 יום האם בכוונתם לממש זכותם זו.
14. בשלב זה, ישאו המשיבים בשכר טירחת המומחים.
15. המומחים מטעם בית המשפט יגישו חוות דעתם תוך 30 יום מן המועד בו ייבדק המבקש 1 על ידם.
